בוני התלמוד

    מסכת בבא קמא דף ע״ח עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    דאיעבר מקלוט כרבי שמעוןקלוט פרסותיו קלוטות ונולד מן הטהור ורבי שמעון קרי ליה טמא דתניא בכורות (דף ו:) רבי שמעון אומר גמל גמל שני פעמים אחד גמל הנולד מן הגמלה ואחד גמל הנולד מן הפרה ואפילו עברתו מן הטהור משור גמור קאסר ליה ר"ש ופליג עליה רבי יהושע היכא דעברתו מן הטהור משור שאינו קלוט ומתירו בסימן אחד של טהרה או מעלה גרה או מפריס פרסה ודורש את זה לא תאכלו את הגמל זה אי אתה אוכל בסימן אחד אבל יש אחר שאתה אוכל בסימן אחד ואי זה זה טמא הנולד מן הטהור ועיבורו מן הטהור יכול אף עיבורו מן הטמא כלומר יכול כשם שאני מכשיר בו כך אני מכשיר בבנו אם נתעברה פרה הימנו ת"ל שה כשבים ושה עזים עד שיהא נולד משני כבשים שיהו אביו ואמו כבשים וההיא פסולא דבנו דנפקא ליה לר' יהושע מכבשים משמע ליה לרבא משה:

    מי פטר גנב נפשיהגבי בעלים:

    בכבשדאמר ליה עולה קא מחייבת ועולה משלימנא לך ולא אפסדתך תו מידי דהא יוצא בה אתה ידי נדרך:

    גנב פטר עצמודאתשלומין דבעלים מחייב והרי הוציאו ידי נדרו ואפסידא דהקדש מיפטר דמבית האיש כתיב ולא הקדש ואליבא דר' שמעון נקט לה דאמר קדשים שחייב באחריותן חייב פלוגתייהו דרבנן ור"א וטעמייהו בפרק בתרא דמנחות:

    מתני' או שהיתה לו בו שותפותקודם שגנבו לא קרינן ביה ומכרו כולו באיסורא:

    הנוחרקורעו מנחיריו עד לבו:

    והמעקרעוקר סימנין:

    פטורואפי' לרבנן דהא לאו שחיטה היא כלל:

    גמ' מאי חוץ מאחד ממאהכלומר ממאי קאמרינן דאי שייריה הוי שיורא:

    הניתר עמוכגון מבשרו אבל שיורת עורה וקרניה וגיזותיה לא הוי שיור:

    ולוי אמראפילו גיזותיה הוי שיור:

    המעכב בשחיטהדבר שאם ניטל הימנה נעשית בו נבילה מחיים כגון וושט או קנה או הירך וחלל שלה או כבד או אחד מבני מעיים דלא מתיר לה שחיטה אבל ידה ורגלה מן הארכובה ולמטה לא וטעמא דכולהו מפרש לקמן:

    אלא לרב דאמר כמאןאי כת"ק אפי' חוץ מגיזותיה אי כרבי אפילו ידה נמי לא:

    מידי דהוי בטביחההוי שיור במכירה:

    ור"ש בן אלעזרלא דריש דומיא דטביחה ומיהו גיזותיה לא הוי שיור דלמיגז קיימי:

    את הקיטעתאע"ג דליכא כולה חייב דמאי דגנב הא זבין כוליה:

    שותף שגנב מחבירופטור מארבעה וחמשה אפי' מחלק חבירו דליכא וטבחו כולו באיסורא:

    שותף שגנב מחבירופטור מארבעה וחמשה אפי' מחלק חבירו דליכא וטבחו כולו באיסורא:

    שותף שטבח לדעת חבירומשלמין בין שניהם דאיכא וטבחו כולה בחיובא דהטובח חייב על חלקו וחבירו נמי עשאו שליח והא רבינן לעיל (בבא קמא דף עא.) דיש שליח לדבר עבירה הכא דאמרינן תחת לרבות את השליח:

    שותף שטבח שלא לדעת חבירופטור דליכא וטבחו כולו בחיובא דבההוא פלגא דחבריה לא נעשה שליח והוה ליה כטובח ומוכר אחר הגנב דפטור ועל חלקו נמי פטור הואיל וליכא וטבחו כולו בחיובא ואף על גב דאמרן לעיל חמשה בקר ואפי' חמשה חצאי בקר הני מילי היכא שגנב בהמת השותפין וטבחו ואחר כך הודה לאחד מהם על חלקו דבשעת טביחה הואי כוליה בחיובא והכי אמרינן בהגוזל (לקמן בבא קמא דף קו:) דשותף שטבח שלא לדעת חבירו פטור:

    חוץ משלשים יוםאעשה בה מלאכתי:

    חוץ ממלאכתהאם תרצה לשוחטה שחוט מיד ואם תעשה בה מלאכה המלאכה היא שלי מי הוי שיור או לא:

    עובר ירך אמו הואפלוגתא בתמורה (ל: לא.):

    גנב ונתן לאחר וטבחלא נתן במתנה דא"כ אפילו לא טבח מחייב אנתינה משום מכירה כדקתני סיפא אלא עשאו שליח לטביחה או למכירה:

    בבא קמא 78 עמוד ב

    1דאיעבר מקלוט, כר' שמעון.

    2בעי רבא: ״הרי עלי עולה״, והפריש שור, ובא אחר וגנב; מי פטר גנב נפשיה בכבש לרבנן, בעולת העוף לר' אלעזר בן עזריה? דתנן: ״הרי עלי עולה״ יביא כבש. ר"א בן עזריה אומר: יביא תור או בן יונה.

    3מאי? מי אמרינן: שם עולה קביל עילויה; או דלמא, מצי א"ל אנא מצוה מן המובחר בעינא למיעבד?

    4בתר דאיבעיא, הדר פשט גנב פטר עצמו בכבש לרבנן, בעולת העוף לר' אלעזר בן עזריה.

    5רב אחא בריה דרב איקא מתני לה בהדיא אמר רבא: ״הרי עלי עולה״ והפריש שור, ובא אחר וגנבו פטר עצמו בכבש לרבנן, ובעולת העוף לר' אלעזר בן עזריה.

    מתני׳ · משנה

    6מכרו חוץ מאחד ממאה שבו, או שהיתה לו בו שותפות; השוחט ונתנבלה בידו, הנוחר, והמעקר משלם תשלומי כפל, ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה.

    גמ׳ · גמרא

    7מאי ״חוץ מאחד ממאה שבו״? אמר רב: חוץ מדבר הניתר עמו בשחיטה. ולוי אמר: חוץ מגיזותיה. וכן תניא במתניתא: חוץ מגיזותיה.

    8מיתיבי: מכרה חוץ מידה, חוץ מרגלה, חוץ מקרנה, חוץ מגיזותיה אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. רבי אומר: דבר המעכב בשחיטה אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה,׃

    9ושאינו מעכב בשחיטה משלם תשלומי ארבעה וחמשה.

    10ר"ש בן אלעזר אומר: חוץ מקרנה אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה, חוץ מגיזותיה משלם תשלומי ארבעה וחמשה.

    11בשלמא ללוי כתנא קמא; אלא לרב כמאן?

    12אמרי: רב דאמר כי האי תנא, דתניא, ר"ש בן אלעזר אומר: מכרה חוץ מידה וחוץ מרגלה אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. חוץ מקרנה, חוץ מגיזותיה משלם תשלומי ארבעה וחמשה.

    13במאי קמיפלגי? תנא קמא סבר: (שמות כא, לז) ״וטבחו״ כולו בעינן, ״ומכרו״ כולו בעינן.

    14ורבי סבר: ״וטבחו״ מידי דהוי בטביחה, לאפוקי מידי דלא הויא בטביחה; ״ומכרו״ דומיא דטביחה.

    15ור' שמעון בן אלעזר סבר: קרנא, דלא למגזא קיימא הוי שיור, ואינו משלם תשלום ארבעה וחמשה; גיזותיה, דלמיגז קיימי לא הוי שיור, ומשלם תשלום ארבעה וחמשה.

    16ואידך תנא דבי ר' שמעון בן אלעזר סבר: ידיו ורגליו, דצריכי טביחה הוי שיור, ולא משלם תשלומי ארבעה וחמשה; קרניה וגיזותיה, דלא צריכי טביחה לא הוי שיור.

    17קשיא דר' שמעון בן אלעזר אדר' שמעון בן אלעזר! תרי תנאי ואליבא דר"ש בן אלעזר.

    ברייתא

    18ת"ר הגונב הקיטעת ואת החיגרת ואת הסומא, וכן הגונב בהמת השותפין חייב. ושותפים שגנבו פטורים. והתניא: שותפין שגנבו חייבין!

    19אמר רב נחמן: לא קשיא; כאן בשותף שגנב מחבירו, כאן בשותף שגנב מעלמא.

    20איתיביה רבא לרב נחמן: יכול שותף שגנב מחבירו, ושותפין שגנבו, יהו חייבין; תלמוד לומר: ״וטבחו״ כולו בעינן וליכא!

    21אלא אמר רב נחמן: לא קשיא; כאן בשותף שטבח לדעת חבירו, כאן בשותף שטבח שלא לדעת חבירו.

    22בעי רבי ירמיה: מכרה חוץ משלשים יום; חוץ ממלאכתה; חוץ מעוברה; מהו?

    23אליבא דמאן דאמר עובר ירך אמו הוא לא תבעי לך, דהא שייר בה; כי תבעי לך אליבא דמאן דאמר דעובר לאו ירך אמו; מאי? מימר אמרינן: כיון דמחובר בה הוי שיור; או דלמא, כיון דלמפרש מינה קאי, לא הוי שיור?

    24איכא דאמרי: כיון דלאו ירך אמו הוא לא הוי שיור; או דלמא, כיון דצריך לאישתרויי בהדה בשחיטה כמאן דשייר בגופה דמי? תיקו.

    25בעי רב פפא: גנבה, קטעה ומכרה, מהו? מי אמרינן: מאי דגנב הא לא זבין; או דלמא, מה דזבין הא לא שייר? תיקו.

    ברייתא

    26תנו רבנן: גנב, ונתן לאחר וטבח; גנב, ונתן לאחר ומכר;׃

    תוספות

    מי פטר נפשיה כו'אבל הנודר עצמו פשיטא דמצי פטר נפשיה אי לא בעי למיעבד מצוה מן המובחר:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    מי פטר נפשיה גנב בכבש לרבנן ובן יונה או תור לרבי אליעזר בן עזריה. ואסיקנא דפטר עצמו בכך, וכתב הראב"ד ז"ל דנראה דוקא בשאבד ממנו שלא יהא אחריות הגונב חמור משל נודר אבל אם אכלו הרי נהנה מן ההקדש שור וקרן מיהא משלם להקדש וכל שכן אם ישנו בעין שמחזירו להקדש. עוד כתב דלדעת רבי שמעון קא מבעי ליה ולתשלום כפל לבעלים לענין הקדש ודאי שור הוא משלם שהרי הזיק שור אבל הכפל שהוא משלם לבעלים שהרי מבית האיש קרינן ביה הואיל וחייב באחריותו לדעת רבי שמעון מאי משלם כבש שהרי לא הזיקו אלא כבש שהוא פוטר אצמו בכבש או דלמא מצי אמר ליה בקרבן גדול בעינא. עד כאן.

    רבי אומר דבר המעכב בשחיטהפירשו המפרשים כל שעושה את הטריפה שהוא מעכב בשחיטה שאין הבהמה ניתרת בשחיטה דטריפה היא. ומסתברא לי שכל שאין עושה אותה נבלה אלא טריפה אינו קרוי מעכב בשחיטה, דמעכב באכילה הוא אבל לא בשחיטה שהטריפה שחיטתה מטהרתה מידי נבלה (חולין עב, ב) אלא בשמכורה חוץ מדבר שעושה אותה נבלה (ביריכה) [כיריכה] שנטל הירך וחלל שלה נבלה (שם כא, א), וכן נמי מוכח מדאמרינן טעמא דרבי דכתיב וטבחו מידי דהוי בטביחה ונבילה הוא דלא הוה בטביחה כלומר בתורת טביחה ששחיטתה כנחירתה אבל טריפה בשחיטה הוי שהרי מטהרתה מידי נבלה כנ"ל. אבל בתוספתא משמע כל שעושה אותה טריפה דתניא בתוספתא (פ"ז ה"ו) רבי אומר חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו משלם תשלומי ארבעה וחמשה חוץ מדבר שאין הנשמה תלוי בו משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה עד כאן, ושהנשמה תחלוי בו משמה שעושה אותה טריפה דטריפה אינה חיה (חולין מב, א). ומכל מקום נראה שהגירסא משובשת ואיפכא תניא והכין הוא חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה, אלא שבירושלמי (ה"ה) מצאתי כמו ששנויה בתוספתא ולפי אותה גירסא איני יודע להולמה.

    הא ד בעי ר' ירמיה חוץ מעוברה מהוומסתברא דאליבא דרב קמבעיא ליה דאיהו הוא דאמר דדבר הניתר עמה בשחיטה הוי שיור ועובר ניתר בשחיטת האם ולולי שניתר בשחיטת האם אינו ניתר ומשכחת לה בבן שמונה חי אי נמי בבן תשעה מת (חולין מב, א).

    גנב ונתן לאחר וכו' משלם ארבעה וחמשהתימה מהיתי תיתי שתהא מתנה בכלל מכירה כאן מה שאין כן בכל מקום לעני בתי ערי חומה ולענין גנבת נפש והראב"ד ז"ל כתב דאיכא למימר דמכל מקום נשתרש בחטא כטביחה ומכירה דומיא דטביחה כל שנשתרש בחטא (לעיל בבא קמא סז, ב).

    הניתן במתנה שנאמר וכו', ובגליון הש"ס שם הרגיש בדברי רבינו, ובדוחק שכונתו מדאיצטריך התם לרבויי מקרא משא"כ הכא. ומש"כ ולענין גניבת נפש צ"ל דהיינו שלא מצינו התם שתהא המתנה בכלל המכר ועיין מנ"ח מצוה ל"ו.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בבא קמא דף ע״ח עמוד ב׳

    מסכת בבא קמא דף ע״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 26 קטעים ממוספרים, כ־501 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    דאיעבר מקלוט כרבי שמעון קלוט פרסותיו קלוטות ונולד מן הטהור ורבי שמעון קרי ליה טמא דתניא בכורות (דף ו:) רבי שמעון אומר גמל גמל שני פעמים אחד גמל הנולד מן הגמלה ואחד גמל הנולד מן הפרה ואפילו עברתו מן הטהור משור גמור קאסר ליה ר"ש ופליג עליה רבי יהושע היכא דעברתו מן הטהור משור שאינו קלוט ומתירו בסימן אחד של טהרה או מעלה גרה או מפריס פרסה ודורש את זה לא תאכלו את הגמל זה אי אתה אוכל בסימן אחד אבל יש אחר שאתה אוכל בסימן אחד ואי זה זה טמא הנולד מן הטהור ועיבורו מן הטהור יכול אף עיבורו מן הטמא כלומר יכול כשם שאני מכשיר בו כך אני מכשיר בבנו אם נתעברה פרה הימנו ת"ל שה כשבים ושה עזים עד שיהא נולד משני כבשים שיהו אביו ואמו כבשים וההיא פסולא דבנו דנפקא ליה לר' יהושע מכבשים משמע ליה לרבא משה:

    מי פטר גנב נפשיה גבי בעלים:

    בכבש דאמר ליה עולה קא מחייבת ועולה משלימנא לך ולא אפסדתך תו מידי דהא יוצא בה אתה ידי נדרך:

    גנב פטר עצמו דאתשלומין דבעלים מחייב והרי הוציאו ידי נדרו ואפסידא דהקדש מיפטר דמבית האיש כתיב ולא הקדש ואליבא דר' שמעון נקט לה דאמר קדשים שחייב באחריותן חייב פלוגתייהו דרבנן ור"א וטעמייהו בפרק בתרא דמנחות:

    מתני' או שהיתה לו בו שותפות קודם שגנבו לא קרינן ביה ומכרו כולו באיסורא:

    הנוחר קורעו מנחיריו עד לבו:

    והמעקר עוקר סימנין:

    פטור ואפי' לרבנן דהא לאו שחיטה היא כלל:

    ועוד 16 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bava Kamma 78b · Sefaria

    תוספות

    מי פטר נפשיה כו' אבל הנודר עצמו פשיטא דמצי פטר נפשיה אי לא בעי למיעבד מצוה מן המובחר:

    Tosafot on Bava Kamma 78b · Sefaria

    רשב"א

    מי פטר נפשיה גנב בכבש לרבנן ובן יונה או תור לרבי אליעזר בן עזריה. ואסיקנא דפטר עצמו בכך, וכתב הראב"ד ז"ל דנראה דוקא בשאבד ממנו שלא יהא אחריות הגונב חמור משל נודר אבל אם אכלו הרי נהנה מן ההקדש שור וקרן מיהא משלם להקדש וכל שכן אם ישנו בעין שמחזירו להקדש. עוד כתב דלדעת רבי שמעון קא מבעי ליה ולתשלום כפל לבעלים לענין הקדש ודאי שור הוא משלם שהרי הזיק שור אבל הכפל שהוא משלם לבעלים שהרי מבית האיש קרינן ביה הואיל וחייב באחריותו לדעת רבי שמעון מאי משלם כבש שהרי לא הזיקו אלא כבש שהוא פוטר אצמו בכבש או דלמא מצי אמר ליה בקרבן גדול בעינא. עד כאן.

    רבי אומר דבר המעכב בשחיטה פירשו המפרשים כל שעושה את הטריפה שהוא מעכב בשחיטה שאין הבהמה ניתרת בשחיטה דטריפה היא. ומסתברא לי שכל שאין עושה אותה נבלה אלא טריפה אינו קרוי מעכב בשחיטה, דמעכב באכילה הוא אבל לא בשחיטה שהטריפה שחיטתה מטהרתה מידי נבלה (חולין עב, ב) אלא בשמכורה חוץ מדבר שעושה אותה נבלה (ביריכה) [כיריכה] שנטל הירך וחלל שלה נבלה (שם כא, א), וכן נמי מוכח מדאמרינן טעמא דרבי דכתיב וטבחו מידי דהוי בטביחה ונבילה הוא דלא הוה בטביחה כלומר בתורת טביחה ששחיטתה כנחירתה אבל טריפה בשחיטה הוי שהרי מטהרתה מידי נבלה כנ"ל. אבל בתוספתא משמע כל שעושה אותה טריפה דתניא בתוספתא (פ"ז ה"ו) רבי אומר חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו משלם תשלומי ארבעה וחמשה חוץ מדבר שאין הנשמה תלוי בו משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה עד כאן, ושהנשמה תחלוי בו משמה שעושה אותה טריפה דטריפה אינה חיה (חולין מב, א). ומכל מקום נראה שהגירסא משובשת ואיפכא תניא והכין הוא חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה, אלא שבירושלמי (ה"ה) מצאתי כמו ששנויה בתוספתא ולפי אותה גירסא איני יודע להולמה.

    הא ד בעי ר' ירמיה חוץ מעוברה מהו ומסתברא דאליבא דרב קמבעיא ליה דאיהו הוא דאמר דדבר הניתר עמה בשחיטה הוי שיור ועובר ניתר בשחיטת האם ולולי שניתר בשחיטת האם אינו ניתר ומשכחת לה בבן שמונה חי אי נמי בבן תשעה מת (חולין מב, א).

    גנב ונתן לאחר וכו' משלם ארבעה וחמשה תימה מהיתי תיתי שתהא מתנה בכלל מכירה כאן מה שאין כן בכל מקום לעני בתי ערי חומה ולענין גנבת נפש והראב"ד ז"ל כתב דאיכא למימר דמכל מקום נשתרש בחטא כטביחה ומכירה דומיא דטביחה כל שנשתרש בחטא (לעיל בבא קמא סז, ב).

    הניתן במתנה שנאמר וכו', ובגליון הש"ס שם הרגיש בדברי רבינו, ובדוחק שכונתו מדאיצטריך התם לרבויי מקרא משא"כ הכא. ומש"כ ולענין גניבת נפש צ"ל דהיינו שלא מצינו התם שתהא המתנה בכלל המכר ועיין מנ"ח מצוה ל"ו.

    Rashba on Bava Kamma 78b · Sefaria

    מאירי

    מי שאמר הרי עלי עולה ולא פירש מאיזה מין הרי זה פוטר עצמו אם רצה בתור אחד או בבן יונה ומ"מ יתבאר במקומו שאם אין דרך אותו מקום לקרות עולה סתם אלא לעולת הבקר יביא שור אין הדבר תלוי אלא במנהג לשון המקום אמר הרי עלי עולה במקום שקורין עולה אף לעולת העוף ובא הוא והפריש שור ובא אחר וגנבו הגנב כבר בארנו שפטור מבית האיש אמר רחמנא ולא של הקדש ואפילו בקדשים שהבעלים חייבים באחריותם כמו שבארנו והבעלים יראה מכאן שאין חייבין להפריש שור פעם אחרת אלא רשאים לפטור עצמם בתור או בן יונה אע"פ שגילו דעתם שלקרבן המובחר היו מכוונים:

    המשנה השביעית והכונה בה ככונת מה שלפניה לבאר על איזה צד נפטר מתשלומי ארבעה וחמשה אע"פ שמתחייב בכפל ואמר על זה מכרו חוץ לאחד ממאה שבו או שהיתה לו בו שותפות באחד ממאה שבר השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה אמר הר"ם כל זה מבואר:

    אמר המאירי מכרו חוץ מאחד ממאה שבו כלומר ששייר בו אפילו דבר מועט ויתבאר בגמרא אפילו ממקום שאין מעכב בשחיטה ר"ל שאין עושה טרפה כגון שייר אזנו או רגלו מן הארכובה ולמטה פטור מתשלומי ארבעה וחמשה שאין כאן ומכרו כלו וכן אם היה לו שותפות בו וגנבן שותף זה ומכרו פטור שאין כאן וטבחו כלו באסור שהרי יש לו חלק בה ומ"מ חייב בכפל על חלק חברו שלא נאמר מיעוט זה אצל הכפל:

    וכן השוחט ונתנבלה בידו או הנוחר והמעקר פטור מתשלומי ארבעה וחמשה שאין כאן שחיטה כלל כדי לומר בה שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה:

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    כבר בארנו במשנה זו שכל ששייר חלק אחד שבבהמה אף מן הדברים שאין נטילתן עושה טרפה שיור הוא ואין כאן תשלומי ארבעה וחמשה מ"מ דוקא בדבר שהוא ניתר עמה בשחיטה הא אם שייר דברים שאין להם שיכות אצל היתר שחיטה אינו שיור מעתה מכרה חוץ מגזותיה או חוץ מקרניה אין זה שיור ומשלם תשלומי ארבעה וחמשה:

    הגונב את הקטעת ומכרה אע"פ שאין כאן ומכרו כלו חייב בתשלומי ארבעה וחמשה מ"מ כדרך שגנבה מכרה ואין צריך לומר בגונב חגרת או סומא:

    גנב בהמת השותפין כבר בארנו שמשלם תשלומי ארבעה וחמשה ושותפים שגנב אחד לחברו כבר בארנו שמשלם לו חלקו בתשלומי כפל ולא בתשלומי ארבעה וחמשה שאין כאן וטבחו כלו שותפים שגנבו שניהם בהמתו של אחר ר"ל שהוציאוה שניהם מרשות בעלים אם טבח ומכר אחד מהם מדעת חברו משלם תשלומי ארבעה וחמשה שכל שבטביחה ומכירה אף על ידי שנים חייב כמו שבארנו ואם שלא מדעת חברו פטורין מתשלומי ארבעה וחמשה ומ"מ בכפל מיהא חייבין אחר ששניהם גנבוה ומ"מ אם הוציאה אחד מרשות בעלים מדעתו ומדעת חברו אין חייב אלא המוציא שלא נתרבה חיוב על ידי שליח אלא לטביחה ומכירה אבל לגנבה לא וגדולי הרבנים פרשו כן אף בגנבה בראשון של מציעא ח' א' ואין דבריהם נראין:

    ועוד 2 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Bava Kamma 78b · Sefaria

    שיטה מקובצת

    הרי עלי עולה והפריש שור וגנבו הגנב פוטר עצמו בכבש לרבנן שאף על פי שהנודר חייב באחריותו כיון שלא נדר שור מתחילה לא קבע נדרו בשור ואם מת או נגנב מוציא עצמו בכבש לרבנן וכיון שזה פוטר עצמו בכבש האי נמי פוטר. ונראה לי כשאבד ממנו וכו' כמ"ש הרשב"א ז"ל לקמן משמו. הראב"ד ז"ל.

    הדר פשט גנב פטר עצמו בכבש וכו' ונראה לי דדוקא כשאבד ממנו קאמר שלא יהא אחריות הגנב חמור משל נודר אבל אם אכלו הרי נהנה מן ההקדש שור וקרן מיהא משלם להקדש וכל שכן אם ישנו בעין שמחזיר להקדש. הראב"ד ז"ל. עוד כתב הראב"ד ז"ל דלדעת רבי שמעון קא מיבעיא ליה ולתשלום כפל לבעלים דלענין ההקדש ודאי שור הוא משלם שהרי הזיק שור אבל הכפל שהוא משלם לבעלים שהרי מבית האיש קרינא ביה הואיל וחייב באחריותו לדעת רבי שמעון מאי משלם כבש שהרי לא הזיקו אלא כבש שהרי פוטר עצמו בכבש או דילמא מצי אמר ליה לקרבן גדול איכווני. הרשב"א ז"ל. ולענין פסק כתב הרב המאירי ז"ל וזה לשונו מי שאמר הרי עלי עולה ולא פירש מאיזה מין כלל הרי זה פוטר עצמו אם רצה בתור או בבן יונה ומכל מקום יתבאר במקומו שאם אין דרך אותו מקום לקרות עולה סתם אלא לעולת בקר יביא שור אין הדבר תלוי אלא במנהג לשון המקום. אמר הרי עלי עולה במקום שקורין עולה אף לעולת העוף ובא הוא והפריש שור ובא אחר וגנבו הגנב כבר ביארנו שפטור מבית האיש אמר רחמנא ולא של הקדש ואפילו בקדשים שהבעלים חייבין באחריותן כמו שביארנו. והבעלים יראה מכאן שאין חייבין להפריש שור פעם אחרת אלא רשאין לפטור עצמן בתור או בן יונה אף על גב שגילו דעתן דלקרבן המובחר היו מכוונין. ע"כ.

    מתניתין או שהיה לו בו שותפות הקשה ר"מ ז"ל מאי קא משמע לן כבר השמיענו ברישא דגנב משל אביו ומת אביו ואחר כך מכרו דפטור משום דיש לו בה שותפות. ותירץ דאיצטריך לאשמועינן הכא דשאני התם דיש לו שותפות בכל אבר ואבר אבל הכא אין לו שותפות אלא באבר אחד או בגיזה. הרא"ש ז"ל.

    רבי אומר דבר המעכב בשחיטה וכו' פירשו המפרשים דלכשעושה עושה טרפה שהוא מעכב בשחיטה שאין בהמה ניתרת בשחיטה דטרפה היא. ומסתבר לי דכל שאין עושה אותה נבלה אלא טרפה אינו קרוי מעכב בשחיטה דמעכב באכילה הוא אבל לא בשחיטה שהטרפה שחיטתה מטהרתה מידי נבלה אלא כשמכרה חוץ מאחד שעושה אותה נבלה שניטלה הירך וחלל שלה נבלה. וכן נמי מוכח מדאמרינן טעמא דרבי דכתיב וטבחו מידי דהוי בטביחה לאפוקי מידי דלא הוי בטביחה ונבלה היא דלא הויא בטביחה כלל כלומר בתורת טביחה ששחיטתה כנחירתה אבל טרפה בשחיטה הוי שהרי מטהרתה מידי נבלה כן נראה לי. אבל בתוספתא משמע כל שעושה אותה טרפה דתניא בתוספתא רבי אומר חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו משלם ארבעה וחמשה חוץ מדבר שאין הנשמה תלויה בו משלם תשלומי כפל ואינו משלם ארבעה וחמשה. ע"כ. והנשמה תלויה בו משמע שעושה אותה טרפה דטרפה אינה חיה. ומכל מקום נראה שהגירסא משובשת והכי נמי חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו אינו משלם ארבעה וחמשה אלא שאף בירושלמי מצאתיה כמו ששנויה בתוספות (בתוספתא) ולפי אותה גירסא איני יודע למה. הרשב"א ז"ל. והראב"ד ז"ל כן פירש וזה לשונו דבר הניתר בשחיטה כגון ידה ורגלה. דבר המעכב בשחיטה כגון למעלה מן הארכובה או כל מקום שנעשה בו טרפה אם יחסר מן הבהמה דצריך לשחיטה הוא. ע"כ.

    מידי דהוי בטביחה הוי שיור פירש הקונטרס הוי שיור המכירה אבל לא רצה לפרש כמשמעה הוי שיור הטביחה משום דגבי הטביחה לא שייך שיור שהרי כיון ששחטה אשתריא כולה בהמה ואין יכול להיות שם שיור. מיהו לא נראה למ"ד כפירוש הקונטרס דמדקאמר בתר הכי מכרו דומיא דטבחו כלומר מכרו כולו דומיא דוטבחו כולו אלמא הוי שיור אטביחה גופה קאמר דליכא למימר דמכרו דומיא דוטבחו רצה לומר דמכרו כולו קאי אמאי דאמר בטביחה חדא דלישנא לא משמע כן מדקאמר דומיא ועוד היינו שאמר כרב מידי דהוי בטביחה הוי שיור. לכן נראה לפרש למאן דאמר דהא דקאמר מידי דהויא בטביחה הוי שיור אטביחה גופה קאי ואתא לאפוקי היכא דהוי לו שותפות בה דאז לא הוי וטבחו כולו באיסורא ולשון שיור דנקט אגב מכירה נקטיה. ועוד דגבי טביחה נמי יש ליישב לשון שיור כלומר שאם היה משויר בה שלא נשחט באיסור בשיש לו שותפות ולא אשעת טביחה קאי. תלמידי הר"פ ז"ל.

    קטעת שנקטעה ידה ורגלה חגרת שמטלעת בידה או ברגלה גאון ז"ל. וזו ואין צריך לומר זו קתני גונב את הקטעת ומכרה אף על פי שאין כאן ומכרו כולו בתשלומי ארבעה וחמשה מכל מקום בדרך שגנבה מכרה ואין צריך לומר בגונב חגרת או סומא. הרב המאירי ז"ל.

    וכן הגונב בהמת השותפין אף על פי שאין חמשה בקר לאחד ושותפין שגנבו פטורים דבעי חמשה בקר ישלם ואין כל אחד משלם אלא חמשה חצאין. לא קשיא כאן בשותף שגנב מחברו פטור דהא ליכא בתשלומין אלא חמשה חצאין אבל שותפין שגנבו מעלמא בתשלומין מיהא איכא חמשה בקר. הראב"ד ז"ל.

    שותף שגנב מחברו ושותפין שגנבו מעלמא יכול יהו חייבין תלמוד לומר כי יגנוב איש ולא שני אנשים. שור ולא חצי שור ואת אמרת דשותפין שגנבו מעלמא חייבין אלא אמר רב נחמן לאו מילתא דאוקימנא אלא היכי כי מתוקמי הנך תרתי ברייתא הא דתנא פטורין ואידך דתנא חייבין אלא האי פטורין כגון שותף שגנב לדעת חברו דהוי פטור משום דלא גנב אלא חצי שור ואידך דתני חייבין כגון שגנב שלא לדעת חברו דהתם הוא דמחייב משום דגנבו כולו. ואית ספרים דכתיב בהו יכול שותף שגנב מחברו ושותפים שגנבו מעלמא יהו חייבין תלמוד לומר וטבחו כולו וליכא אלמא מיהא דפטורין ואת אמרת דחייבין אלא אמר רב נחמן הא דקא קשיא לעיל הני תרתי מתניתא אתא בהדדי הכי איבעי ליה לתרוצי להו כאן בשותף שגנב לדעת חברו חייב משום דשליחותא דחבריה קא עביד וכגנבו וטבחו שניהם דמי וחייבין אבל שותפין שגנבו וטבח אחד מהם שלא לדעת חברו פטורין דכיון דהכא לאו שליחותא דחבריה קא עביד הילכך דהוה ליה כי גנב חציו וטבח חציו דפטור דוטבחו כולו בעינן וליכא. ומסתברא כלישנא קמא משום דלקמן בפרק הגוזל עצים קא פרכי ולוקמה בשותף שטבח שלא לדעת חברו דחייב. גאון ז"ל. והראב"ד ז"ל פירש וזה לשונו והתניא יכול שותף שגנב מחבירו וטבח ומכר ושותפין שגנבו יהו חייבין תלמוד לומר וטבחו כולו ומכרו כולו לטובח ולמוכר בעינן כולו לא קשיא כאן בשטבח או שמכר לדעת חברו כיון שהוא טובח ברשות (חסר ד' עלין). וזה לשון הרמ"ה ז"ל בפריטיו והגונב בהמת שותפין כלומר בהמה של שני שותפין ואין לגנב חלק בה חייב. שותפין שגנבו זה מזה פטורין מתשלומין ארבעה וחמשה דליתא לכולה טביחה באיסורא. והא דתניא שותפין שגנבו חייבין בשותפין שגנבו מעלמא כגון שנים שגנבו כאחד שורו של איש אחד והגביהוהו כאחד וטבחוהו או מכרוהו דאיתא לכולה טביחה באיסורא והוא הדין כשטבחו אחד מהן לדעת חברו כדמוקי לה לקמן. אבל אם טבח אחד מהם שלא לדעת שניהם פטורין מתשלומי ארבעה וחמשה דתניא יכול הגונב בשותפות כגון שנים שנשתתפו בגנבה וגנבו שניהם שורו של איש פלוני ושותף שגנב מחברו וטבח ומכר יכול יהא חייב בתשלומי ארבעה וחמשה תלמוד לומר וטבחו כולו מכרו כולו ואסקה רב נחמן בשותפין שגנבו איכא לפלוגי בהו דאי טבח אחד מהן לדעת חברו שניהם חייבין דההוא דטבח מחייב אחולקיה ומחייב ליה נמי לחבריה אחולקיה דשלוחיה הוא ובהאי שליח לדבר עבירה וכיון דאיכא גנבה וטביחה לכל חד מינייהו וטבחו כלו קרינא ביה דמחייב אכולה טביחה דמה לי בחד מה לי בתרי ואם טבח אחד מהם שלא לדעת חברו שניהם פטורין זה לפי שלא טבח כלל וזה לפי שאינו חייב אלא חציו ובעיא חיובא בכולה טביחה וליכא. ע"כ. ולענין פסק כתב הרב המאירי ז"ל וזה לשונו שותפין שגנבו שניהם בהמתו של אחד נראה לי שהוציאוה שניהם מרשות בעלים אם טבח או מכר אחד מהם מדעת חברו משלם תשלומי ארבעה וחמשה שכל שבטביחה או מכירה אף על ידי שליח חייב כמו שביארנו ואם שלא מדעת חברו פטורין מתשלומי ארבעה וחמשה ומכל מקום בכפל מיהא חייבין אחר ששניהם גנבוה ומכל מקום אם הוציאה אחד מרשות בעלים מדעתו ומדעת חברו אין חייב אלא המוציא שלא נתרבה חיוב על ידי שליח אלא לטביחה ומכירה אבל לגנבה לא. וגדולי הרבנים פירשו כן אף בגנבה בפרק קמא דמציעא ואין דבריהם נראין. ע"כ. מכרו חוץ משלושים יום מהו מי הוי מכירה ומחייב לאלתר בתשלומי ארבעה וחמשה או לא חוץ ממלאכתה ואמר ליה כל זמן דתיהוי כחושה ומתחזיא לה לרידיא תיהוי דידי ולכי מתפטמא דחזיא לשחיטה מי הויא מכירה או לא. גאון ז"ל. ורש"'י ז"ל לא פירש כן.

    ועוד 2 קטעי פירוש על דף זה.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 78b · Sefaria

    פני יהושע

    בתוספות בד"ה מי פטר נפשיה וכו' אבל הנודר עצמו פשיטא דמצי פטר עכ"ל. פי' דלא תימא דלענין נודר גופא נמי ס"ד דלא מצי פטר כיון שכבר הפריש שור לעולתו משא"כ בנודר סתמא. לפ"ז צ"ל דהא דקאמר תלמודא ר' אחא מתני לה בהדיא היינו משום דקים להו דרב אחא קאי אמלתא דר"ש דמתני' דהכא והיינו אגנב גופא דאל"כ המ"ל דרב אחא לענין הנודר גופא איירי וא"כ זהו בעצמו כוונת התוספות דלענין נודר גופא מלתא דפשיטא היא ולא הוו איצטריך רב אחא לאשמעינן וק"ל:

    בפרש"י בד"ה שותף שטבח וכו' והכי אמרינן בהגוזל עכ"ל הוצרך להביא ראיה לפירושו דבשותף שטבח שלא לדעת חבירו קאמר ר"נ דפטור ובלדעת חבירו חייב כי היכי דלא נימא איפכא דבלדעת חבירו ה"ל שותפים שגנבו הלכך פטור דכי יגנוב איש כתיב אבל שלא לדעת חבירו ה"ל כיחיד שגנב דחייב לכך מייתי ראיה מפ' הגוזל וק"ל:

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 78b · Sefaria

    גליון הש"ס

    רש"י ד"ה שותף שטבח כו' ואע"ג דאמרן לעיל עי' רש"י לקמן דף קו ע"ב ד"ה בשותף שטבח וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Bava Kamma 78b · Sefaria

    בן יהוידע

    בָּעִי רָבָא 'הֲרֵי עָלַי עוֹלָה' וְהִפְרִישׁ שׁוֹר וכו' כתב בשיטה מקובצת הכונה אף על פי דהנודר חייב באחריותו כיון שלא נדר שור מתחלה לא קבע נדרו בשור ואם מת או נגנב מוציא עצמו בכבש לרבנן וכיון דזה פוטר עצמו בכבש הגנב נמי פוטר עצמו בכבש, מיהו זה דוקא בהיכא דנאבד מן הגנב שלא תהיה אחריות הגנב חמור משל נודר אבל אם אכלו הגנב הרי נהנה שור מן ההקדש וקרן מיהא משלם להקדש וזה ברור ופשוט. ולכאורה יש להבין איך מצי הגנב לפטור עצמו מטעם דעל הפסד מצוה מן המובחר אינו חייב לבעלים והלא אפשר דבעל קרבן השור ישאל על נדרו ויצא השור לחולין למפרע ואז יתחייב זה הגנב לשלם לו דמי שור לכולי עלמא ונודע דיש שאלה בהקדש וכמו שכתב רשב"ם בבתרא (בבא בתרא קכ:) יעוין שם. והגם דהגאון חות יאיר נסתפק אם מועיל שאלה גבי קרבן זה דוקא באומר 'הרי זה' אבל באומר 'הרי עלי עולה' לא נסתפק וכמו שכתב הרב אדמת קודש (דף קלז ע"ד) יעוין שם ואם כן היכי משכחת להאי דינא דרבא שזה פוטר עצמו בכבש? ונראה לי בס"ד דמשכחת לה היכא שזה הנודר נפטר והיורשים באים לדון עם הגנב דהשתא ליתיה לנודר למעבד שאלה ובהאי גוונא משתעי רבא בדין הנזכר. וראיתי להרב אדמת קודש שם שיצא לישע להגאון מהר"ם מינץ ז"ל להצילו מטענת הגאון חכם צבי ודעמיה משום כיון דמצי בעל הקרבן למיתשל על הקרבן ולמוכרו הוה ליה ממון גמור וחייב זה לשלם, וכתב מחמת כן סתירת המערערים על ראיית מהרבי מאיר מינץ ז"ל אין בה ממש יעוין שם. ואחרי המחילה לא הציל כלום בזה דהא מצינו להרשב"א ז"ל שהביא דבריו הר"ן ז"ל בנדרים (נדרים פה.) גבי מתניתין דכהנים ולוים נהנים לי וכו' שכתב ומינה שמעינן דהאוסר הנאת פירות על עצמו יכולין אחרים ליטול אותם בעל כרחו ואינו יכול לעכב אף על פי שיכול לשאול על נדרו כיון דהשתא מיהא לא אתשיל מיהו היכא דאתשיל חייבין לשלם כיון דהחכם עוקר הנדר מעיקרו וכו' ואם תאמר אם כן איך יטלו כהנים בעל כרחו למה לא ניחוש דילמא מיתשיל ומיתהנו מדידיה? לאו קושיא היא דהתנן המקדש את האשה על תנאי וכו' הכא נמי דאם אתשיל עבדי כהנים איסורא למפרע כל אימת דלא אתשיל לא חיישינן להכי עד כאן לשונו יעוין שם. ואם כן הכא כיון דמוכרח לומר דאיירי רבא בדלא אתשיל אין לומר כיון דהוה יכול לאתשיל שאז יכול למכרו נחשב עתה ממון של חולין ויתחייב הגנב אלא אמרינן כל אימת דלא אתשיל לאו ממוניה הוא וכמו שכתב הרשב"א ז"ל. אמנם בהאי סוגיא דרבא יש להקשות דהא בגיטין (גיטין נד:) איתא במשנה הכהנים שפגלו במקדש במזיד חייבין יעוין שם וקשה לי אמאי רבא נקיט בעיא דידיה על מציאות חדשה שעשה בדין הגנב במי שמפריש שור ובא אחר וגנבו וכו' והוה ליה למינקט בעיא דידיה על דין המשנה דגיטין הנזכר דקתני חייבין והיה לו לומראם אמר 'הרי עלי עולה' והפריש שור ופגלוהו כהנים אם מצו למפטר נפשייהו בכבש לרבנן או דלמא שור חייבין לשלם? ובהשקפה הראשונה אמרתי בהך דגיטין לא קא מבעיא ליה משום דפשיטה ליה דחייבין לשלם שור כאשר הפסידו את ההקדש דכל מזיק חייב לשלם כפי מה שהזיק והם הפסידו את ההקדש שור ואיך ישלמו כבש, ברם בגנב דליכא חיוב מצד ההקדש דפטור הוא מצד פסידא דהקדש דמבית האיש כתיב ולא הקדש וכמו שפירש רש"י ז"ל, להכי בא להסתפק מצד הפסד הבעלים דאפסיד להו מצוה מן המובחר ופשיט לה דפטור. אמנם ראיתי במתניתין דמכלתין (דף ט:) דתנן נכסים שאין בהם מעילה ופירש רש"י ז"ל אם הזקתי נכסים שאין בהם מעילה אני חייב לשלם אבל אם הזקתי נכסי הקדש איני חייב לשלם דנפקא לן כולהו נזקין מִשׁוֹר רֵעֵהוּ (שמות כא, לה) עד כאן עיין שם. וכן פירש הרע"ב [רַבִּי עוֹבַדְיָה מִבַּרְטְנוֹרָא] ז"ל שאם הזקתי נכסים של הקדש איני חייב לשלם דכתיב 'שׁוֹר רֵעֵהוּ' ולא שור של הקדש והוא הדין לכל שאר נזקין עד כאן יעוין שם. ואם כן לפי זה כהנים שפגלו אין חייבין לשלם להקדש כלום משום נזקין והא דקתני חייבין היינו משום פסידא דבעלים והשתא הדרא קושיא דידן לדוכתא אמאי רבא נקיט בעיא דידיה על מציאות חדשה שעשה בדין גנב ולא נקיט בעיא דידיה על דברי המשנה דגיטין הנזכר? ושוב האיר ה' את עיני וראיתי בגמרא דמציעא (בבא מציעא צט:) להקדש משלם חמשים וחומשייהו מה שאין כן במזיק דלא משלם חומשא היינו מדרבנן אבל מדאורייתא לא משלם אפילו קרן כדמשמע בריש בבא קמא דקתני וכו' יעוין שם. נמצא לפי זה הא דפטור המזיק בנכסי הקדש אפילו מן הקרן היינו מדאורייתא אבל מדרבנן חייב לשלם הקרן. ונראה הא דתקון רבנן חיוב לשלם משום תקנות ההקדש שלא יבואו להזיק ולהפסיד נכסי הקדש בראותם דפטורים הם ובאמת כן מצינו בגיטין (גיטין נג:) דקאמר תנן הכהנים שפגלו במקדש חייבין ותני עלה מפני תיקון העולם עיין שם והיינו רצונו לומר תקנתא דרבנן היא לחייב המזיק את ההקדש כדי שלא ירגילו בכך להזיק אבל מדאורייתא פטורין. ובזה נתרצה קושיא דידן דלא נקיט רבא לבעיא דידיה אמתניתין דגיטין דהתם קאמר חייבין משום הפסד שעשו להקדש מדרבנן וכיון דחייבום רבנן משום היזק שעשו להקדש פשיטא דחייבין לשלם כפי מה שהזיקו אם שור שור ואם כבש כבש ומהיכא תיתי לפטרו בפשרה בחצאין ולהכי נקיט בעיא דידיה בדין גנב דפטור לגמרי מצד פסידא דהקדש גם מדרבנן ורק הוא חייב מצד הפסד מצוה מן המובחר שעשה לבעלים ונסתפק רבא ודברי אלו בס"ד הובאו בהמאסף שנה שלישית סימן ק"ח.

    Ben Yehoyada on Bava Kamma 78b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בבא קמא, דף ע״ח, עמוד ב׳, בהיקף של כ־501 מילים ב־26 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 26 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 14 מילים

      נפתחת ב״דאיעבר מקלוט, כר' שמעון.…״

    2. קטע 237 מילים

      נפתחת ב״בעי רבא: ״הרי עלי עולה״, והפריש שור,…״

      חכמים: רבא.

    3. קטע 317 מילים

      נפתחת ב״מאי? מי אמרינן: שם עולה קביל עילויה;…״

    4. קטע 415 מילים

      נפתחת ב״בתר דאיבעיא, הדר פשט גנב פטר עצמו…״

    5. קטע 528 מילים

      נפתחת ב״רב אחא בריה דרב איקא מתני לה…״

      חכמים: רב אחא, רב איקא, רבא.

    6. קטע 624 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ מכרו חוץ מאחד ממאה שבו, או…״

    7. קטע 722 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ מאי ״חוץ מאחד ממאה שבו״? אמר…״

    8. קטע 825 מילים

      נפתחת ב״מיתיבי: מכרה חוץ מידה, חוץ מרגלה, חוץ…״

      חכמים: רבי אומר.

    9. קטע 97 מילים

      נפתחת ב״ושאינו מעכב בשחיטה משלם תשלומי ארבעה וחמשה.…״

    10. קטע 1017 מילים

      נפתחת ב״ר"ש בן אלעזר אומר: חוץ מקרנה אינו…״

    11. קטע 117 מילים

      נפתחת ב״בשלמא ללוי כתנא קמא; אלא לרב כמאן?…״

      חכמים: רב כמאן.

    12. קטע 1229 מילים

      נפתחת ב״אמרי: רב דאמר כי האי תנא, דתניא,…״

      חכמים: רב דאמר.

    13. קטע 1314 מילים

      נפתחת ב״במאי קמיפלגי? תנא קמא סבר: (שמות כא,…״

    14. קטע 1414 מילים

      נפתחת ב״ורבי סבר: ״וטבחו״ מידי דהוי בטביחה, לאפוקי…״

      חכמים: רבי סבר.

    15. קטע 1526 מילים

      נפתחת ב״ור' שמעון בן אלעזר סבר: קרנא, דלא…״

    16. קטע 1627 מילים

      נפתחת ב״ואידך תנא דבי ר' שמעון בן אלעזר…״

    17. קטע 1715 מילים

      נפתחת ב״קשיא דר' שמעון בן אלעזר אדר' שמעון…״

    18. קטע 1819 מילים

      נפתחת ב״ת"ר הגונב הקיטעת ואת החיגרת ואת הסומא,…״

    19. קטע 1913 מילים

      נפתחת ב״אמר רב נחמן: לא קשיא; כאן בשותף…״

      חכמים: רב נחמן.

    20. קטע 2018 מילים

      נפתחת ב״איתיביה רבא לרב נחמן: יכול שותף שגנב…״

      חכמים: רב נחמן, רבא.

    21. קטע 2117 מילים

      נפתחת ב״אלא אמר רב נחמן: לא קשיא; כאן…״

      חכמים: רב נחמן.

    22. קטע 2212 מילים

      נפתחת ב״בעי רבי ירמיה: מכרה חוץ משלשים יום;…״

      חכמים: רבי ירמיה.

    23. קטע 2340 מילים

      נפתחת ב״אליבא דמאן דאמר עובר ירך אמו הוא…״

    24. קטע 2422 מילים

      נפתחת ב״איכא דאמרי: כיון דלאו ירך אמו הוא…״

    25. קטע 2522 מילים

      נפתחת ב״בעי רב פפא: גנבה, קטעה ומכרה, מהו?…״

      חכמים: רב פפא.

    26. קטע 2610 מילים

      נפתחת ב״תנו רבנן: גנב, ונתן לאחר וטבח; גנב,…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בבא קמא דף ע״ח ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026