מסכת בבא קמא דף ע״ח עמוד ב׳

דאיעבר מקלוט כרבי שמעון - קלוט פרסותיו קלוטות ונולד מן הטהור ורבי שמעון קרי ליה טמא דתניא בכורות (דף ו:) רבי שמעון אומר גמל גמל שני פעמים אחד גמל הנולד מן הגמלה ואחד גמל הנולד מן הפרה ואפילו עברתו מן הטהור משור גמור קאסר ליה ר"ש ופליג עליה רבי יהושע היכא דעברתו מן הטהור משור שאינו קלוט ומתירו בסימן אחד של טהרה או מעלה גרה או מפריס פרסה ודורש את זה לא תאכלו את הגמל זה אי אתה אוכל בסימן אחד אבל יש אחר שאתה אוכל בסימן אחד ואי זה זה טמא הנולד מן הטהור ועיבורו מן הטהור יכול אף עיבורו מן הטמא כלומר יכול כשם שאני מכשיר בו כך אני מכשיר בבנו אם נתעברה פרה הימנו ת"ל שה כשבים ושה עזים עד שיהא נולד משני כבשים שיהו אביו ואמו כבשים וההיא פסולא דבנו דנפקא ליה לר' יהושע מכבשים משמע ליה לרבא משה:

מי פטר גנב נפשיה - גבי בעלים:

בכבש - דאמר ליה עולה קא מחייבת ועולה משלימנא לך ולא אפסדתך תו מידי דהא יוצא בה אתה ידי נדרך:

גנב פטר עצמו - דאתשלומין דבעלים מחייב והרי הוציאו ידי נדרו ואפסידא דהקדש מיפטר דמבית האיש כתיב ולא הקדש ואליבא דר' שמעון נקט לה דאמר קדשים שחייב באחריותן חייב פלוגתייהו דרבנן ור"א וטעמייהו בפרק בתרא דמנחות:

מתני' או שהיתה לו בו שותפות - קודם שגנבו לא קרינן ביה ומכרו כולו באיסורא:

הנוחר - קורעו מנחיריו עד לבו:

והמעקר - עוקר סימנין:

פטור - ואפי' לרבנן דהא לאו שחיטה היא כלל:

גמ' מאי חוץ מאחד ממאה - כלומר ממאי קאמרינן דאי שייריה הוי שיורא:

הניתר עמו - כגון מבשרו אבל שיורת עורה וקרניה וגיזותיה לא הוי שיור:

ולוי אמר - אפילו גיזותיה הוי שיור:

המעכב בשחיטה - דבר שאם ניטל הימנה נעשית בו נבילה מחיים כגון וושט או קנה או הירך וחלל שלה או כבד או אחד מבני מעיים דלא מתיר לה שחיטה אבל ידה ורגלה מן הארכובה ולמטה לא וטעמא דכולהו מפרש לקמן:

אלא לרב דאמר כמאן - אי כת"ק אפי' חוץ מגיזותיה אי כרבי אפילו ידה נמי לא:

מידי דהוי בטביחה - הוי שיור במכירה:

ור"ש בן אלעזר - לא דריש דומיא דטביחה ומיהו גיזותיה לא הוי שיור דלמיגז קיימי:

את הקיטעת - אע"ג דליכא כולה חייב דמאי דגנב הא זבין כוליה:

שותף שגנב מחבירו - פטור מארבעה וחמשה אפי' מחלק חבירו דליכא וטבחו כולו באיסורא:

שותף שגנב מחבירו - פטור מארבעה וחמשה אפי' מחלק חבירו דליכא וטבחו כולו באיסורא:

שותף שטבח לדעת חבירו - משלמין בין שניהם דאיכא וטבחו כולה בחיובא דהטובח חייב על חלקו וחבירו נמי עשאו שליח והא רבינן לעיל (בבא קמא דף עא.) דיש שליח לדבר עבירה הכא דאמרינן תחת לרבות את השליח:

שותף שטבח שלא לדעת חבירו - פטור דליכא וטבחו כולו בחיובא דבההוא פלגא דחבריה לא נעשה שליח והוה ליה כטובח ומוכר אחר הגנב דפטור ועל חלקו נמי פטור הואיל וליכא וטבחו כולו בחיובא ואף על גב דאמרן לעיל חמשה בקר ואפי' חמשה חצאי בקר הני מילי היכא שגנב בהמת השותפין וטבחו ואחר כך הודה לאחד מהם על חלקו דבשעת טביחה הואי כוליה בחיובא והכי אמרינן בהגוזל (לקמן בבא קמא דף קו:) דשותף שטבח שלא לדעת חבירו פטור:

חוץ משלשים יום - אעשה בה מלאכתי:

חוץ ממלאכתה - אם תרצה לשוחטה שחוט מיד ואם תעשה בה מלאכה המלאכה היא שלי מי הוי שיור או לא:

עובר ירך אמו הוא - פלוגתא בתמורה (ל: לא.):

גנב ונתן לאחר וטבח - לא נתן במתנה דא"כ אפילו לא טבח מחייב אנתינה משום מכירה כדקתני סיפא אלא עשאו שליח לטביחה או למכירה: