מסכת בבא קמא דף ק״י עמוד א׳

1ואם היה זקן או חולה נותנה לכל כהן שירצה, ועבודתה ועורה לאנשי משמר.

2האי זקן או חולה, היכי דמי? אי דמצי עביד עבודה עבודתה ועורה נמי תיהוי דידיה! ואי דלא מצי עביד עבודה שליח היכי משוי?

3אמר רב פפא: שיכול לעשות על ידי הדחק. עבודה דכי עביד ליה ע"י הדחק עבודה היא, ומשוי שליח; אכילה דכי אכיל על ידי הדחק אכילה גסה היא, ואכילה גסה לאו כלום הוא; משום הכי עבודתה ועורה לאנשי משמר.

4אמר רב ששת: אם היה כהן טמא בקרבן צבור נותנה לכל מי שירצה, ועבודתה ועורה לאנשי משמר. היכי דמי? אי דאיכא טהורים, טמאים מי מצו עבדי?! ואי דליכא טהורים, עבודתה ועורה לאנשי משמר?! הא טמאים נינהו, ולא מצו אכלי!

5אמר רבא, אימא: לבעלי מומין טהורין שבאותו משמר.

6אמר רב אשי: אם היה כהן גדול אונן נותנה לכל כהן שירצה, ועבודתה ועורה לאנשי משמר. מאי קמ"ל תנינא: כהן גדול מקריב אונן, ואינו אוכל, ואינו חולק לאכול לערב!

7ס"ד אמינא: כי חס רחמנא עליה דכהן גדול לקרובי הוא, אבל לשוויי שליח לא מצי משוי; קמ"ל:

מתני׳ · משנה

8הגוזל את הגר, ונשבע לו, ומת הרי זה משלם קרן וחומש לכהנים, ואשם למזבח; שנאמר: ״(במדבר ה״, ח) ״ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו, האשם המושב לה' לכהן, מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו״.

9היה מעלה את הכסף ואת האשם, ומת הכסף ינתן לבניו, והאשם ירעה עד שיסתאב וימכר, ויפלו דמיו לנדבה. נתן הכסף לאנשי משמר, ומת אין היורשין יכולין להוציא מידם, שנאמר: ״(במדבר ה״, י) ״ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה״.

10נתן הכסף ליהויריב, ואשם לידעיה יצא. אשם ליהויריב וכסף לידעיה אם קיים האשם, יקריבוהו בני ידעיה; ואם לא, יחזיר ויביא אשם אחר. שהמביא גזילו עד שלא הביא אשמו יצא; הביא אשמו עד שלא הביא גזילו לא יצא.

11נתן את הקרן ולא נתן את החומש אין החומש מעכב.

גמ׳ · גמרא

12ת"ר ״אשם״ זה קרן, ״המושב״ זה חומש. או אינו אלא: ״אשם״ זה איל?

13ולמאי נפקא מינה? לאפוקי מדרבא, דאמר רבא: גזל הגר שהחזירו בלילה לא יצא. החזירו חצאין לא יצא. מ"ט ״אשם״ קרייה רחמנא.

14כשהוא אומר ״מלבד איל הכפורים הוי אומר: ״אשם זה קרן.

ברייתא

15תניא אידך: ״אשם״ זה קרן, ״המושב״ זה חומש. או אינו אלא: ״אשם״ זה חומש? למאי נפקא מינה? לאפוקי ממתניתין, דתנן: נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש אין החומש מעכב. אדרבה, חומש מעכב.

16כשהוא אומר: (במדבר ה, ז) ״והשיב את אשמו בראשו, וחמישיתו הוי אומר: ״אשם זה קרן.

ברייתא

17תניא אידך: ״אשם״ זה קרן, ״המושב״ זה חומש; ובגזל הגר הכתוב מדבר. או אינו אלא: ״המושב״ זה כפל, ובגניבת הגר הכתוב מדבר? כשהוא אומר: והשיב את אשמו בראשו, וחמישיתו הרי בממון המשתלם בראש הכתוב מדבר.

18גופא אמר רבא: גזל הגר שהחזירו בלילה לא יצא. החזירוהו חצאין לא יצא. מאי טעמא? ״אשם״ קרייה רחמנא.

19ואמר רבא: גזל הגר שאין בו שוה פרוטה לכל כהן וכהן לא יצא ידי חובתו. מ"ט דכתיב: ״האשם המושב״ עד שיהא השבה לכל כהן וכהן.

20בעי רבא: אין בו למשמרת יהויריב ויש בו׃