מסכת בבא קמא דף ק״י עמוד א׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Bava Kamma 110a, Chapter 9 HaGozel Etzim
רש"י
ואם היה זקן - וראוי לעבודה כדמפרש לקמן ואין ראוי לאכילה:
נותנה - להקריב:
לכל כהן שירצה - דהואיל דהוא חזי לעבודה מצי לשוייה שליח:
ועבודתה ועורה לאנשי משמר - דכיון דלא חזי לאכילה לא משוי שליח לאכילה:
אכילה גסה - שנפשו קצה בה:
אם היה הכהן - של המשמר טמא ויש לו קרבן צבור להקריב:
אי דאיכא טהורין - בההוא משמר:
טמאים מי מצו עבדי - וכיון דלא מצו עבדי שליח היכי משווי:
לבעלי מומין טהורין - מתחלקת דקיימא לן זבחים (ד' צח:) איש חולק ואפי' בעל מום בקדשים ובמנחות:
אם היה כהן גדול אונן - ויש לו קרבן עצמו להקריב:
נותנו לכל כהן שירצה - דכיון דכהן גדול מקריב אונן דכתיב לאביו ולאמו לא יטמא ומן המקדש לא יצא אם מת אביו ואמו דהוי אונן אפילו הכי מקדושתו לא יצא ולא יחלל כלומר דעבודתו שיעבוד באנינות לא תתחלל הא אחר הדיוט שלא יצא חילל:
ואינו חולק לאכול לערב - כשתסתלק אנינותו דאנינות לילה דרבנן דאנינות דאורייתא אינו אלא יום מיתה דכתיב (עמוס ח׳:י׳) ואחריתה כיום מר אלמא אין מרירות אלא יום אחד:
מתני' היה מעלה את הכסף ומת - בדרך:
הכסף ינתן לבניו - של גזלן דהא זכה ביה ממיתת הגר אלא דבעי למעבד השבה כי היכי דתיהוי ליה כפרה אשבועתיה והשתא תו ליכא כפרה כיון דמית ליה:
האשם ירעה - דהוי אשם שמתו בעליו וקיי"ל לקמן כל שבחטאת מתה באשם רועה:
לנדבה - לשופרות קיץ המזבח עולות בשר לשם ועורות לכהנים:
משמרת יהויריב - ראשונה לכל המשמרות ושל ידעיה אחריה:
נתן - הגזלן את הכסף ליהויריב במשמרתו ואח"כ נתן אשם לידעיה במשמרתו:
יצא - כדמפרש ואזיל שהמביא גזילו עד שלא הביא קרבן אשמו יצא וזה זכה בשלו וזה בשלו:
אם קיים האשם יקריבוהו בני ידעיה - דקנסינהו ליהויריב להחזיר האשם דשלא כדין עבוד בני יהויריב דקבול אשם מקמי כסף ולידעיה ליכא למקנס מידי דבמשמר דידהו קבילי ור' יהודה דפליג אברייתא בגמרא במתניתין מודה:
נתן הקרן - לכהנים אין החומש מעכב מלהקריב את האשם אם לא נתן עדיין ולבסוף נתן:
גמ' או אינו אלא אשם זה איל - אשם ומושב זה קרן:
ולמאי נ"מ - דהא ממה נפשך תרוייהו קאמר קרא תיפוק ליה מינה לאפוקי מדרבא דאמר דאשם קרייה רחמנא לקרן ומה אשם אינו בא בלילה דכתיב (ויקרא ז׳:ל״ח) ביום צותו ואינו בא לחצאין אף קרן כו':
כשהוא אומר מלבד איל הכפורים הוי אומר אשם - דרישא קרן הוא:
או אינו אלא אשם זה חומש - ומושב זה קרן ונ"מ לאפוקי ממתניתין דתנן אין החומש מעכב נימא אדרבה חומש מעכב דאשם קרייה רחמנא לשון קרבן כשהוא אומר כו':
משתלם בראש - קרן לבדו שהוא ראש:
לכל כהן וכהן - שבמשמר ומוסיף משלו עוד להשלים:
אין בו - שוה פרוטה לכל משמר יהויריב ויש בו שוה פרוטה לכל משמר ידעיה שהן מועטין מהו:
1ואם היה זקן או חולה נותנה לכל כהן שירצה, ועבודתה ועורה לאנשי משמר.
2האי זקן או חולה, היכי דמי? אי דמצי עביד עבודה עבודתה ועורה נמי תיהוי דידיה! ואי דלא מצי עביד עבודה שליח היכי משוי?
3אמר רב פפא: שיכול לעשות על ידי הדחק. עבודה דכי עביד ליה ע"י הדחק עבודה היא, ומשוי שליח; אכילה דכי אכיל על ידי הדחק אכילה גסה היא, ואכילה גסה לאו כלום הוא; משום הכי עבודתה ועורה לאנשי משמר.
4אמר רב ששת: אם היה כהן טמא בקרבן צבור נותנה לכל מי שירצה, ועבודתה ועורה לאנשי משמר. היכי דמי? אי דאיכא טהורים, טמאים מי מצו עבדי?! ואי דליכא טהורים, עבודתה ועורה לאנשי משמר?! הא טמאים נינהו, ולא מצו אכלי!
5אמר רבא, אימא: לבעלי מומין טהורין שבאותו משמר.
6אמר רב אשי: אם היה כהן גדול אונן נותנה לכל כהן שירצה, ועבודתה ועורה לאנשי משמר. מאי קמ"ל תנינא: כהן גדול מקריב אונן, ואינו אוכל, ואינו חולק לאכול לערב!
7ס"ד אמינא: כי חס רחמנא עליה דכהן גדול לקרובי הוא, אבל לשוויי שליח לא מצי משוי; קמ"ל:
מתני׳ · משנה
8הגוזל את הגר, ונשבע לו, ומת הרי זה משלם קרן וחומש לכהנים, ואשם למזבח; שנאמר: ״(במדבר ה״, ח) ״ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו, האשם המושב לה' לכהן, מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו״.
9היה מעלה את הכסף ואת האשם, ומת הכסף ינתן לבניו, והאשם ירעה עד שיסתאב וימכר, ויפלו דמיו לנדבה. נתן הכסף לאנשי משמר, ומת אין היורשין יכולין להוציא מידם, שנאמר: ״(במדבר ה״, י) ״ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה״.
10נתן הכסף ליהויריב, ואשם לידעיה יצא. אשם ליהויריב וכסף לידעיה אם קיים האשם, יקריבוהו בני ידעיה; ואם לא, יחזיר ויביא אשם אחר. שהמביא גזילו עד שלא הביא אשמו יצא; הביא אשמו עד שלא הביא גזילו לא יצא.
11נתן את הקרן ולא נתן את החומש אין החומש מעכב.
גמ׳ · גמרא
12ת"ר ״אשם״ זה קרן, ״המושב״ זה חומש. או אינו אלא: ״אשם״ זה איל?
13ולמאי נפקא מינה? לאפוקי מדרבא, דאמר רבא: גזל הגר שהחזירו בלילה לא יצא. החזירו חצאין לא יצא. מ"ט ״אשם״ קרייה רחמנא.
14כשהוא אומר ״מלבד איל הכפורים הוי אומר: ״אשם זה קרן.
ברייתא
15תניא אידך: ״אשם״ זה קרן, ״המושב״ זה חומש. או אינו אלא: ״אשם״ זה חומש? למאי נפקא מינה? לאפוקי ממתניתין, דתנן: נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש אין החומש מעכב. אדרבה, חומש מעכב.
16כשהוא אומר: (במדבר ה, ז) ״והשיב את אשמו בראשו, וחמישיתו הוי אומר: ״אשם זה קרן.
ברייתא
17תניא אידך: ״אשם״ זה קרן, ״המושב״ זה חומש; ובגזל הגר הכתוב מדבר. או אינו אלא: ״המושב״ זה כפל, ובגניבת הגר הכתוב מדבר? כשהוא אומר: והשיב את אשמו בראשו, וחמישיתו הרי בממון המשתלם בראש הכתוב מדבר.
18גופא אמר רבא: גזל הגר שהחזירו בלילה לא יצא. החזירוהו חצאין לא יצא. מאי טעמא? ״אשם״ קרייה רחמנא.
19ואמר רבא: גזל הגר שאין בו שוה פרוטה לכל כהן וכהן לא יצא ידי חובתו. מ"ט דכתיב: ״האשם המושב״ עד שיהא השבה לכל כהן וכהן.
20בעי רבא: אין בו למשמרת יהויריב ויש בו׃
תוספות
דכי עביד ע"י הדחק עבודה היא - דלא מצינו בכהנים פסול בשנים אלא דנתנו חכמים שיעור עד שירתת בהכל שוחטין (חולין ד' כד:):
אכילה גסה לאו כלום היא - מפיק מדריש לקיש דאמר בהחולץ (יבמות ד' מ. ושם.) האוכל אכילה גסה ביום הכפורים פטור מלא תענו וא"ת דבפרק מי שאמר הריני נזיר ושמע (נזיר דף כג. ושם) גבי הא דאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן מאי דכתיב צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם משל לשני בני אדם שצלו פסחיהם אחד אכלו לשם מצוה ואחד אכלו לשם אכילה גסה זה שאכלו לשם אכילה גסה ופושעים יכשלו בם א"ל ריש לקיש רשע קרית ליה נהי דלא עבד מצוה מן המובחר מצוה מיהא עביד משמע דיצא ידי חובה וי"ל דהתם לא קאמר דיצא אלא דלא מיקרי רשע ועוד דהתם לא מיירי באוכלו אכילה גסה ממש אלא כלומר שאין אוכלו לשם פסח אלא כדי להיות שבע תדע דלא קאמר אכילה גסה אלא לשם אכילה גסה ועי"ל דשתי אכילות גסות הן.:
אי דאיכא טהורין טמאין מי מצו עבדי - לרב ששת פריך דשמעינן ליה לרב ששת דאמר בפ"ק דיומא (דף ו:) טומאה דחויה בצבור ואי איכא טמאים וטהורין לא מצו עבדי טמאים ואיכא דפליג התם ואמר דטומאה הותרה בצבור ואפי' איכא טמאים וטהורים מצו עבדי טמאים:
לבעלי מומין טהורין - תימה ועורה אמאי הויא לבעלי מומין:
תנינא כ"ג מקריב אונן - תימה אמאי לא פריך נמי לרב ששת תנינא טמא מותר בקרבן ציבור:
למאי נ"מ לאפוקי ממתניתין - תימה אמאי לא קאמר לאפוקי מדרבא כדקאמר לעיל:
או אינו אלא המושב זה כפל - תימה היכי מ"ל זה כפל והלא אין מתחייב כאן אלא בהודאתו דכתיב והתודה וכפל לא מחייב בהודאה:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רשב"א
כהן טמא בקרבנות ציבור נותנה לכל כהן שירצה - פירוש, לכל כהן שירצה מאותו משמר ועבודתה ועורה לכל אנשי משמר. ואוקימנא עבודתה ועורה לאנשי משמר בעלי מומין הטהורין שראויין לאכול בקדשים.
בממון המשלם בראש הכתוב מדבר - אבל בגניבה אם נשבע ובאו עדים והודה ומת הגר חומש משלם ולא כפל שלא זיכה הכתוב כפל לכהנים אבל לגר עצמו כפל משלם ולא חומש שהרי משבאו עדים מיד נתחייב כפל וכיון דאיכא כפל תו ליכא חומש דממון המשתלם בראש הוא מוסיף חומש (לעיל בבא קמא סה, ב) ומיהו כפל אינו מוריש לכהנים וכיון דאסתלק ליה כפל מוריש חומש דממון המשתלם בראש הוא. הראב"ד ז"ל.
כולן ניתנו בכלל - שנאמר כל תרומת הקדשים (אשר יקדישו) אשר ירימו בני ישראל לה' נתתי לך ולבניך ולבנותיך אתך לחק עולם ברית מלח הוא לפני ה' ולזרעך אתך. ובפרט דכתיב זה יהיה לך מקדש הקדשים וגו' (ובפרט) כל אחד ואחד בפני עצמו. חטאות שנאמר (ויקרא ג, כב) כל זכר בכהנים יאכל אתה קדש קדשים היא. חטאת העוף ואשם ודאי ואשם תלוי שנאמר (שם ז, ז) כחטאת כאשם תורה אחת להם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה. זבחי שלמי צבור, שנאמר (שם יט, כ) על שני כבשים קדש יהיה לה' לכהן. לוג שמן של מצורע שנאמר (שם יד, כא) ולקח הכהן את כבש האשם ואת לוג השמן הקיש לוג שמן לאשם. מנחת העומר שנאמר (שם ב, יא) ואם תקריב מנחת בכורים לה' זהו מנחת העומר (מנחות סב, ב) וכתיב (שם ז, י) וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה וכתיב (שם כג, י) והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן. ושתי הלחם שנאמר (שם כג, כ) והניף הכהן אותם על לחם הבכורים תנופה לפני ה' על שני כבשים קדש יהיה לה' לכהן. שירי מנחות שנאמר (שם ב, ג) והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו. בירושלים בכורה שנאמר (במדבר יח, טו) כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה' באדם ובבהמה (לך) יהיה [לך]. ומורם מתודה ואיל נזיר שנאמר (ויקרא יז, יב) והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה' לכהן. איל נזיר שנאמר (במדבר ו, כ) (והקריב) והניף אותם הכהן תנופה לפני ה' קדש הוא לכהן על חזה התנופה. עורות קדשים שנאמר (ויקרא ז, ח) עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה. מעשר בגבולין תרומה וראשית הגז שנאמר (דברים יח, ב) ראשית דגנך תירשך ויצהרך [וראשית] גז צאנך תתן לו. תרומת מעשר שנאמר (במדבר יח, כח) ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן. חלה שנאמר (במדבר טו, כ) ראשית עריסתכם חלה תרימו תרומה כתרומת גרן כן תרימו אותה ותרומת גורן לכהן היא. פדיון הבן שנאמר (שם ג, מז-מח) ולקחת חמשת [חמשה] שקלים לגלגולת וגומר ונתתה הכסף לאהרן ולבניו פדויי העודפים בהם. פטר חמור שנאמר (שמות יג, יג) פטר חמר תפדה בשה וגו'. שדה אחוזה ושדה החרם שנאמר (ויקרא כז, כא) והיה השדה בצאתו ביבל קדש לה' כשדה החרם לכהן תהי' אחזתו. וכתיב (במדבר יח, יב) [ו]כל חרם בישראל לך יהיה. גזל הגר שנאמר (שם ה, ח) האשם המושב לה' (כשדה החרם) לכהן מלבד איל הכפורים.
מסכת בבא קמא דף ק״י עמוד א׳
מסכת בבא קמא דף ק״י עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 20 קטעים ממוספרים, כ־470 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: בבא קמא דף ק״י ע״א
פתיחה בקורא