ניפוק בעינו ובשינו — ולעולם דמי לא ניתב ליה:
מאי לאו שהעידו על הגניבה — שגנב באחד בשבת:
וחזרו והעידו — שטבח בשני בשבת והוזמו על יום ראשון בשלישי בשבת:
וחזרו והוזמו — ברביעי בשבת על יום שני:
וקתני משלמין ד' וה' — ואע"ג דמשלישי בשבת היו מוכחשים על הטביחה דכיון דלא גנב לא טבח:
על הטביחה תחילה — ונתחייבו בתשלומי שלשה ועדיין עדות גניבה קיימת וכשהוזמו ונתחייבו בכפל הרי חמשה:
ובפלוגתא — דאביי ורבא פליגי נמי ר' יוחנן ור' אלעזר:
דאמר ר"א עדים שהוכחשו בנפש — ולא הוזמו:
לוקין — משום לא תענה ואע"ג דלאו שאין בו מעשה הוא הא מייתי בהדיא במס' מכות (ד' ב:) דמלקות בעדים זוממין כתיב מוהצדיקו הצדיק [וגו']:
ואי ס"ד — לר"א אם הוזמו אחרי כן נהרגין כי לא הוזמו אמאי לוקין:
הוה ליה לאו שניתן לאזהרת [כו'] — שלא יעשה כך שלא ימיתוהו בית דין:
ואין לוקין עליו — דמיתת ב"ד הוא עונשו של לאו:
מאי חזית דסמכת כו' — בשלמא הזמה חידוש גזירת הכתוב הוא אבל הכחשה לאו חידוש [כשתסרה] גופה של עדות הוא דכתביה רחמנא:
בבא הרוג ברגליו — אותו שאמר עליו שהוא נהרג בא חי ברגליו לפנינו:
מתני' משלם תשלומי כפל — דהאיכא סהדי אגניבה:
ואינו משלם ד' וה' — על הודאת עצמו דמודה בקנס פטור:
וגנב וטבח בשבת — פטור אטביחה דהוי מתחייב בנפשו:
ומת אביו — והוא יורשו ולא הויא טביחה כולה באיסורא:
גנב והקדיש — כי קא טבח דהקדש טבח ולא דבעלים:
ר"ש אומר כו' — בגמרא מפ' אהייא:
גמ' ע"פ עד אחד פשיטא — בשלמא ע"פ עצמו אצטריך לאשמועינן דמודה בקנס פטור אלא ע"פ עד אחד למה לי:
כי אתי עד אחד מצטרף — דהלכה כר' יהושע בן קרחה דאמר סנהדרין (ד' ל.) שומעין דבריו של זה היום וכשיבא חבירו למחר שומעין את דבריו:
כי אתו עדים מחייב — וכי אמרי' דמודה בקנס פטור היכא דלא באו עדים אחרי כן:
טבי — שם העבד:
והיה שמח — לפי שעבד כשר היה והיה מתאוה לשחררו אלא שהמשחרר עבדו עובר בעשה:
שכבר אין לך עדים — ועל פי עצמך לא תשלם קנס:
הא יש לו עדים — ואתו בתר הודאה חייב:
