משלם כשעת הגזלה - ומתניתין אמאי נקט כלים ובגדים הא אינו חוקקם עד שישפם תחלה וכן צמר מלבנו תחילה ואחרי כן טווהו ומשעת שפוי וליבון קנה מיד ולמה לי כולי האי:

ה"ג אמר אביי תנא דידן תני שינוי דרבנן - עצים ועשאן כלים בעצים משופים ומאי נינהו כו':

וכ"ש שינוי דאורייתא - כלומר להכי נקט כלים לאשמועינן דהני עצים דקתני בנסרים משופים עסקינן ועשאן תיבות וקתדראות דהוי שינוי קל שחוזר לברייתו דאי בעי משליף ומנתק הנסרים זו מזו והרי הן נסרים כבתחילה ואפי' הכי קני וכ"ש עצים ושיפן דהוי שינוי גמור ומדאורייתא קני כדאמר במרובה (לעיל בבא קמא דף סו.) שינוי קונה כתיבא ותנינא והשיב את הגזלה מה תלמוד לומר אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר ואם לאו דמי בעלמא בעי לשלומי:

צמר ועשאן בגדים - להכי לא נקט ליבנו דלא מבעי' צמר וליבנו דשינוי שאין חוזר הוא אלא אפילו גזל צמר טווי וארגו דהדר לברייתו דאי בעי סתר לה והוי חוטין כמעיקרא אפי' הכי קני:

נמי שינוי דאורייתא - דלא הדר קתני דקני אבל שינוי דרבנן לא קני ודקשיא לך משיפוי וליבון הוא דקנה וכלים ובגדים למה לי הכי נמי קאמר:

כלים בוכאני - לכתוש דהיינו שיפן וליכא חקיקה:

בגדים נמטי - פלטי"ר בלע"ז דאין מלבנים אותו הצמר אבל היכא דלבנן קנייה:

נמטי - אין הצמר חוזר עוד לברייתו להיות כל נימא ונימא בפני עצמה:

לא הספיק ליתנו - לראשית הגז לכהן עד שבצעו:

פטור - דקנייה בשינוי ודמים נמי לא משלם דלאו גזל גמור הוא דלא מטא לידיה:

אין מצטרף - דתנן בשחיטת חולין חמש רחלות גוזזות כל אחת מנה ופרס חייבות בראשית הגז וראשית הגז מהו הגוזז רחל לאחר שגזזה נותן מן הגיזה לכהן לפי מה שירצה ובלבד שתהא נתינה חשובה וקתני דאם גזז אחת וצבעה וכן שניה וכן שלישית אין מצטרפות למנה ופרס להתחייב דקננהו בשינוי:

נפציה - ביד ירפי"ר בלע"ז ולא הוי שינוי כולי האי:

סרקיה - במסרק:

דכבריה - בגפרית להתלבן יפה:

גזז ראשון ראשון וצבעו - לבד או שגזז ראשון ראשון וטוואו וכל שעה כשהוא גוזז היה משנהו:

צפון - שיו"ן אבל ליבון לא הדר לברייתו:

קלא אילן - דומה לתכלת:

במקומו עומד - אין זז מרשות בעלים הראשונים ואפילו נשתנה:

אסור - למזבח:

בבא קמא 93 עמוד ב

מתני׳ · משנה

1הגוזל עצים ועשאן כלים, צמר ועשאן בגדים משלם כשעת הגזלה.

2גזל פרה מעוברת וילדה, רחל טעונה וגזזה; משלם דמי פרה העומדת לילד, ודמי רחל העומדת ליגזז.

3גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה, רחל ונטענה אצלו וגזזה; משלם כשעת הגזלה. זה הכלל: כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה.

גמ׳ · גמרא

4אמרי: עצים ועשאן כלים אין, שיפן לא; צמר ועשאן בגדים אין, ליבנן לא.

5ורמינהי: גזל עצים ושיפן, אבנים וסיתתן, צמר וליבנן פשתן ונקהו משלם כשעת הגזלה.

6אמר אביי: תנא דידן קתני שינוי דרבנן דהדרא וכל שכן שינוי דאורייתא;׃

7עצים ועשאן כלים בעצים משופין, ומאי נינהו? נסרים; דשינוי דהדר לברייתא הוא דאי בעי משליף להו. צמר ועשאן בגדים בצמר טווי; דשינוי דהדר לברייתא הוא דאי בעי סתר ליה. וכל שכן שינוי דאורייתא.

8ותנא ברא שינוי דאורייתא קתני, ושינוי דרבנן לא קתני.

9רב אשי אמר, תנא דידן נמי שינוי דאורייתא קתני: עצים ועשאן כלים בוכאני, דהיינו שיפן; צמר ועשאן בגדים נמטי, דהיינו שינוי דלא הדר.

10וליבון מי הוי שינוי? ורמינהי: לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור. לבנו ולא צבעו חייב!

11אמר אביי: לא קשיא; הא רבי שמעון, הא רבנן. דתניא: גזזו, טוואו וארגו אין מצטרף. לבנו רבי שמעון אומר: אין מצטרף, וחכמים אומרים: מצטרף.

12רבא אמר: הא והא רבי שמעון, ולא קשיא; הא דנפציה נפוצי, הא דסרקיה סרוקי.

13רבי חייא בר אבין אמר: הא דחווריה חוורי, הא דכבריה כברויי.

14השתא יש לומר צבע לרבי שמעון לא הוי שינוי, ליבון הוי שינוי? דתניא: גזז ראשון ראשון וצבעו, ראשון ראשון וטוואו, ראשון ראשון וארגו אין מצטרף. רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון: צבעו מצטרף.

15אמר אביי: לא קשיא; הא רבנן אליבא דר"ש הא ר"ש בן יהודה אליבא דר"ש׃

16רבא אמר: לעולם לא פליגי רבנן עליה דרבי שמעון בן יהודה, ושאני צבע הואיל ויכול להעבירו ע"י צפון. וכי קתני התם: לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור, ואוקימנא כדברי הכל; בקלא אילן דלא עבר.

17אמר אביי: ר' שמעון בן יהודה, ובית שמאי, ור' אליעזר בן יעקב, ור"ש בן אלעזר, ורבי ישמעאל כולהו סבירא להו: שינוי במקומו עומד. רבי שמעון בן יהודה הא דאמרן.

18ב"ש מאי היא? דתני' נתן לה חטין באתננה, ועשאן סולת; זיתים ועשאן שמן; ענבים ועשאן יין תני חדא: אסור, ותניא אידך: מותר. ואמר רב יוסף, תני גוריון׃

תוספות

מתני' הגוזל עצים - תנא דידן תנא שינוי דרבנן. וא"ת ולרבה דאית ליה אפילו שינוי החוזר לברייתו הוי דאורייתא כדפי' במרובה (לעיל בבא קמא דף סה: ושם) היכי משני מתניתין כדאביי לא מצי לשנויי וכרב אשי נמי לא דרב אשי מוקי לה דוקא בשינוי שאין חוזר ויש לומר דהוה משני דמתני' לרבותא נקט עצים משופים ועשאן כלים לאשמועינן דאפי' שינוי החוזר לברייתו קני וברייתא קמשמע לן דשינוי בעלמא הוי שינוי אף על פי שאין שם כלי עליהן:

משלם דמי פרה העומדת לילד - וכל שבח שמשעת גזלה עד שתלד לגזלן:

עצים ועשאן כלים בוכני - דוקא שיפוי כי האי שנעשה בכך בוכני מועיל דחשיב שינוי מעשה וכן עבדיה נסרים נמי מהני אבל שיפוי שאין משתנה שמו בכך לא מהני וכן אמרינן לקמן (בבא קמא דף צו.) גזל דיקלא וקטליה לא קני דיקלא ועבדיה גובי לא קני דגובי דדיקלא מקרי אבל גובי ועבדינהו כשורי קני מעיקרא גובי והשתא כשורי:

לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו - פירשתי במרובה (לעיל בבא קמא דף סו.):

טוואו וארגו - וא"ת ארגו תיפוק ליה משום טוויה וי"ל מאי אריגה תיכי דכה"ג מפרש בסוף מכילתין (דף קיט:):

הא דחווריה חוורי והא דכווריה כוורויי - ותרוייהו אליבא דכ"ע דחווריה חוורי אפילו לר"ש לא הוי שינוי וכווריה כווריי אפי' לרבנן הוי שינוי ורבא לא רצה לתרץ כן דקסבר כווריה כווריי לא מקרי ליבון אלא צביעה והא דלא נקט רבי חייא בר אבין הא דנפציה נפוצי הא דכווריה כווריי דהא בנפיצה אפילו ר"ש מודה דלא הוי שינוי כדמוכח במילתיה דרבא יש לומר אורחא דמי לתא נקט כל חד וחד דקודם סירוק עושין ניפוץ ואין משהין זה אחר זה אלא מיד מסרקין וקודם כווריה עושין חיוורי והשתא בנפוצי וחיוורי לכ"ע לא הוי שינוי ובכוורי לכולי עלמא הוי שינוי ובסירוק פליגי וי"ס שכתוב בהן במילתיה דרבי חייא בר אבין הא והא רבנן ולגיר' זו צריך לומר דבחיוורי נמי פליגי כמו בסרוקי ותימה למה לא העמיד תרוייהו ככ"ע והא דנפציה נפוצי והא דכווריה כווריי ושמא קסבר רבי חייא בר אבין בדנפוצי נמי פליגי:

השתא צבעו לר"ש לא הוי שינוי - לרבא דשני הא והא כר"ש הוי מצי למיפרך מצבע אצבע:

בקלא אילן דלא עבר - והא דמפליג בין ליבון לצביעה בצביעה גופא הו"מ לפלוגי בין עוברת לשאין עוברת אלא דעדיפא ליה לאיפלוגי בין קלא אילן לליבון דתרוייהו לא הדרי לברייתן ולרבא לרבי שמעון עדיף ליבון דלא הדר מצבע דהדר ורבנן עדיף להו צבע אע"ג דהדרא לפי שהוא שינוי מרובה מליבון שהוא שינוי מועט אע"ג דלא הדר:

רבי שמעון בן יהודה הא דאמרן - תימה הא בטוואו וארגו מודה ולא פליג אלא בצבעו משום דלא חשיב ליה שינוי לפי שלא נשתנה גוף הצמר וי"ל דלאו דוקא אמרו דבר אחד אלא כלומר בשיטה אחת הן וכה"ג איכא בכמה דוכתי:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רשב"א

הגוזל עצים ועשאן כלים בוכני דהיינו שיפן - ודוקא שפוי כזה מועיל שמשתנה שמו על ידי כן, והוא הדין לעצים ועשאן נסרים, אבל שפוי בעלמא שאין שמו נשתנה על ידי אותו שפוי אינו מועיל וכדאמרינן לקמן (בבא קמא צו, א) גבי גזל דיקלא פסקיה לדיקלא ועבדיה גובי לא קני השתא נמי גובי דדיקלא מקרי אבל גובי ועבדינהו כשורי קנה דמעיקרא גובי והשתא כשורי.

צמר ועשאו בגדים בנמטי דהיינו שינוי (דידהו) [דלא הדר] - פירש הראב"ד ז"ל דנמטי עשייתו אינו מעשה שאינו אלא חבור הצמר והדר לברייתו אלא ליבני הוי שינוי דידיה. ואין זה מחוור. ורש"י ז"ל פירש דנמטי לא הדר לברייתו שהצמר מחובר הרבה ואי אפשר לנפצו שלא יחתך הצמר. וזה יותר נכון. ואף על פי שאינו אלא מחבר הצמר מכל מקום על ידי כן נעשה כלי והיינו שנוי דידיה.

דרב חייא בר אבין אמר הא דחוורי חווריה והא דכברי כבריה - פירוש, רב חייא אוקמא ככולי עלמא וקסבר אפילו לרבי שמעון בחוורי חוורי אינו שינוי ומצטרף וכבריה אפילו לרבנן הוי שינוי דצבע גמור ואין מצטרף, ונפוץ וחיוורי כהדדי נינהו לרב חייא בר אבין, ומשמע דכל שכן סרקיה סרוקי, וליבון שבין חוור לכברויי איכא בינייהו. אי נמי י"ל דסרוקי איכא בינייהו אלא שהוא תימה בעיני לומר שיהא סרוקי ליבון יותר חשוב מחוורי. ולרבא אפילו חוורי לרבי שמעון הוי שינוי ואין מצטרף, ורבא דלא אוקמה כאוקמתא דרב חייא דלמא משום דקסבר דכברי לאו ליבון מקרי אלא צביעה שתיקנו בגפרית. ויש ספרים דגרסי בדרב חייא והא והא רבנן ולפי גירסא זו חוורי וסרוקי כהדדי נינהו ותרווייהו לרבנן לא הוי שינוי ותרווייהו הוי שינוי לרבי שמעון.

השתא י"ל לרבי שמעון צבע לא הוי שינוי ליבון הוי שינוי - לרבא דאמר הא והא רבי שמעון מצבע לצבע נמי הוי מצי לאקשויי.

מהא דאמר אביי רבי שמעון בן יהודה ובית שמאי רבי אלעזר בן יעקב ורבי אלעזר ברבי שמעון אמרו דבר אחד. (אמר ליה) [איכא למידק] דרבי שמעון בר יהודה לאו בצבע בלחוד פליג אלא אפילו אטוואו ואצבעו נמי פליג דאי לא לא קאי בשטת בית שמאי דאית להו דכל שינוי ואפילו שינוי דטחינה במקומו עומד, וכן דרבי אלעזר בן יעקב דאמר אפילו טחנו ואפאה, אלא צבעו מצטרף דקאמר לרבותא נקטיה דאפילו צבע מצטרף אף [בש"מ _ וכל שכן] שטוואו או ארגו. ובתוספות אמרו דדוקא צבעו אבל בטוואו וארגו מודה. [ו]הכא לא אמרו כולהו אמרו דבר אחד אלא כולהו סבירא להו שינוי במקומו עומד ולא שיהא זה אומר כזה בכל שינוי, ויש לנו כיוצא בזו בתלמוד ואחת מהן בריש פרק קמא דסוכה (ז, ב ושם בתוספות) גבי סוכה דירת קבע בעינן, והראשון עיקר וכן דעת הראב"ד ז"ל.

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת בבא קמא דף צ״ג עמוד ב׳

מסכת בבא קמא דף צ״ג עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 18 קטעים ממוספרים, כ־355 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–119)עמוד

היעד שנמצא: בבא קמא דף צ״ג ע״ב

פתיחה בקורא