השני חייב - והראשון פטור ובגמרא מפרש עד מתי ראשון פטור אבל לא כסהו ראשון ובא שני ומצאו מגולה ולא כסהו שניהן חייבין ודקתני השני חייב הא אוקימנא שהניחו ראשון לשני משתמש וסמך עליו שיכסנו:

כסהו כראוי - ועבר עליו השור או חמור ונפל ומת:

פטור - ובגמרא פריך הואיל וכראוי הוא היכי נפל:

נפל לפניו מקול הכרייה - בור כרוייה ונכנס כורה שכיר לתוכו להרחיב או להעמיק ושור הולך על שפת הבור ושמע קול הפטיש ונבעת ונפל על פניו בבור:

חייב - בעל הבור ואפילו שור שהוא פקח דאמר לקמן (בבא קמא דף נד:) במתניתא דבעל הבור פטור דאיבעי עיוני ומיזל הכא חייב שקול הכרייה ביעתתו ובגמרא פריך נימא כורה גרם ליה. ל"א לפניו מקול הכרייה בעל הבור חייב דאע"ג דאיכא למימר כורה גרם ליה וכורה גרמא בעלמא הוא דעבד דקי"ל המבעית את חבירו פטור מדיני אדם ותרוייהו ליפטרו אפ"ה בעל הבור חייב כר' נתן כדמפרש בגמ' וזה שמעתי:

לאחריו מקול הכרייה פטור - כדמפרש בגמרא ואיידי דנקט ברישא מקול הכרייה תנא סיפא לאחריו מקול הכרייה:

בכלי שור - שייכא שבירה העול והמחרישה בכלי חמור שייכא קריעה חבילת בגדים ומרדעת שעל גביו:

שור חרש שוטה וקטן כו' - מפרש בגמ':

בן או בת - כלומר אע"ג דקטנים הן וליכא למימר איבעי להו עיוני ומיזל אפ"ה פטור מגזירת הכתוב שור ולא אדם חמור ולא כלים:

גמ' וראשון עד אימת מיפטר - היכא דבא השני ונשתמש בו ולא כסהו עד אימת רמיא כולה חיובא אשני וראשון פטור:

בכדי שידע - שיבא גם הראשון אחרי כן ויראנו מגולה הואיל ושניהן יודעין שהוא מגולה רמיא חיובא אתרוייהו:

ושמואל אמר בכדי שיודיעוהו - אע"פ שלא בא וראהו חייב בחלקו ולא רמיא כולה אשני דהא לא גילהו דנחייביה משום פותח לשון מורי. לשון אחר עד כדי שיודיעוהו אפי' בא וראהו פטור עד שיודיעוהו. ולשון ראשון כשר:

ויכרות ארזים כו' - אבל לשני שבא ונשתמש בו לא יהבינן שיעורא כולי האי דהוה ליה לאותובי שומרים עילויה:

וארעוה - קלקלוה ונעשה רעועה:

ואתו שוורים ונפלו ביה - דאי נפלו ביה גמלים לא מבעיא לן דחייב דהא לגבי גמלים פושע הוא:

אי שכיחי גמלים פושע הוא - אף לגבי שוורים דאית ליה לאסוקי אדעתיה דגמלים מרעי ליה:

רישוי: CC0

בבא קמא 52 עמוד א

1כיון שמסר לו מפתח קנה.

2ה"ד אי בכספא ליקני בכספא! אי בחזקה ליקני בחזקה! לעולם בחזקה, ובעי למימר ליה ״לך חזק וקני״; וכיון שמסר לו מפתח, כמאן דאמר ליה ״לך חזק וקני״ דמי.

3אמר ריש לקיש משום ר' ינאי: המוכר עדר לחבירו, כיון שמסר לו משכוכית קנה.

4ה"ד אי במשיכה ליקני במשיכה! אי במסירה ליקני במסירה! לעולם במשיכה, ובעי למימר ליה: ״לך משוך וקני״, וכיון דמסר לו משכוכית כמאן דאמר ליה: ״לך משוך וקני״ דמי.

5מאי משכוכית? הכא תרגמו: קרקשתא. ר' יעקב אומר: עיזא דאזלא בריש עדרא כדדרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא: כד רגיז רעיא על ענא, עביד לנגדא סמותא.

מתני׳ · משנה

6כסהו הראשון, ובא השני ומצאו מגולה, ולא כסהו השני חייב. כסהו כראוי, ונפל לתוכו שור או חמור, ומת פטור. לא כסהו כראוי, ונפל לתוכו שור או חמור, ומת חייב.

7נפל לפניו מקול הכרייה חייב, לאחריו מקול הכרייה פטור.

8נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו, חמור וכליו ונתקרעו; חייב על הבהמה, ופטור על הכלים.

9נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן חייב. בן או בת, עבד או אמה פטור.

גמ׳ · גמרא

10וראשון עד אימת מיפטר? אמר רב: בכדי שידע. ושמואל אמר: בכדי שיודיעוהו. ורבי יוחנן אמר: בכדי שיודיעוהו, וישכור פועלים, ויכרות ארזים ויכסנו.

11כסהו כראוי, ונפל לתוכו שור או חמור, ומת פטור. כיון דכסהו כראוי, היכי נפל? אמר ר' יצחק בר בר חנה: שהתליע מתוכו.

12איבעיא להו: כסהו כסוי שיכול לעמוד לפני שוורים, ואין יכול לעמוד בפני גמלים; ואתו גמלים וארעוה, ואתו שוורים ונפלי ביה מאי? אמרי: היכי דמי? אי דשכיחי גמלים פושע הוא! ואי דלא שכיחי גמלים אנוס הוא!

13לא צריכא, דאתו לפרקים; מי אמרינן כיון דאתיין לפרקים פושע הוא, דאיבעי ליה אסוקי אדעתיה; או דלמא, כיון דהשתא מיהת ליכא אנוס הוא?

14ת"ש כסהו כראוי, ונפל לתוכו שור או חמור, ומת פטור. ה"ד אילימא כראוי לשוורים וכראוי לגמלים היכי נפול? אלא לאו כראוי לשוורים,׃

תוספות

כיון דמסר לו מפתח קנה ה"ד [אי] בכספא כו' - רשב"ם מפרש בפ' חזקת הבתים (ב"ב ד' נב: ושם ד"ה נעל) גבי נעל וגדר כל שהוא בנכסי הגר דנעל היינו שקבע מנעול בדלת לנעלו דהוי בנין אבל סגר הדלת בנכסי הגר אין חזקה דאין זה אלא כמבריח ארי מנכסי חבירו ואע"ג דגבי שכירות הבתים אמר בריש מסכת פסחים (דף ד. ושם) דכשמסר לו מפתחות הוי בחזקת השוכר לבדוק וה"ה לקנותו ה"מ מוכר ומשכיר בית לחבירו אבל בנכסי הגר מאן מסר ליה דליקני וקשה לר"י דהכא משמע בהדיא דמסירת מפתח לא קני אלא הוי כאומר לך חזק וקני ודוקא גבי חמץ הוא דתלוי במסירת מפתח דמי שמפתח בידו עליו לבדוק כיון שהוא יכול ליכנס בזה הבית לבדוק ומה שפי' דלא קני בנעילת דלת אין נראה דבגיטין בפרק הזורק (גיטין דף עז:) אומר גבי גט דתיזיל איהי ותיחוד ותפתח אלמא נעילה לחוד קניא שלא היה יכול לעשות שום מנעול דשבת היה ואע"פ שאסור לקנות בשבת בשכיב מרע שרי שלא תטרוף דעתו כדאמרי' בפרק מי שמת (ב"ב דף קנו: ושם) ובחזקת הבתים (שם דף נז.) נמי מוכח גבי ההוא דתנן אלו דברים שיש להם חזקה ואלו שאין להם חזקה ופריך הגמרא מ"ש רישא ומ"ש סיפא ומשני אמר רבא כל שאילו בנכסי הגר קנה בנכסי חבירו קנה בנכסי הגר לא קנה בנכסי חבירו לא קנה א"כ הא דקתני סיפא הכניס תרנגולין לתוך הבית הרי זו חזקה בנכסי הגר נמי קנה והיינו טעמא דקנה דמסתמא כשנתן שם תרנגולין נעל דלת כדי לשמרם אלמא בנעילת דלת סגי ואין לדמות נעילת דלת למבריח ארי דדוקא נתן צרור דסכר מיניה מיא הוא דאמרי' בחזקת הבתים (ב"ב דף נג.) דהוי כמבריח ארי אבל נעל שנעל דלת בפני כל אדם ואין מניח אדם ליכנס מוכחא מילתא שהבית שלו וקני בנעילה לחודה והא דאמר התם הבונה פלטרין בנכסי הגר ובא אחר והעמיד להם דלתות קנה אורחא דמילתא נקט שאותו שמעמיד דלתות רגיל לנעלם וה"ה נעל ולא העמיד:

בכדי שידע - כלומר שהקול יצא שהבור מגולה דמסתמא שמע ושמואל אמר בשמיעה בעלמא לא מחייב דאין סומך אשמיעה עד שיודיעוהו ורבי יוחנן אמר עד שיודיעוהו וישכור פועלים ויכרות ארזים וה"ה השני שנותנין לו שיעור זה אלא דלא בעינן שיודיעוהו שכבר ידע ושמואל סבר דמיד יש לו להושיב שם שומרים שלא יפול שום דבר בבור:

ואתו שוורים ונפלו ביה - פ"ה דאי נפלו בו גמלים לא מיבעיא לן דחייב דהא לגבי גמלים פושע הוא וכן משמע הלשון ויש ליתן טעם בדבר דאפילו לא שכיחי גמלים כלל יש לחוש שמא יבאו גמלים ויפלו אבל אין לחוש שירעו גמלים ויפלו אחרי כן שוורים:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

מאירי

וכן המוכר בית לחברו וקונהו בחזקה שלא בפניו אינו מועיל אלא אם כן אמר לו לך חזק וקני ואם מסר לו מפתח הרי הוא כמי שאמר לו לך חזיק וקני הא מסירת מפתח אינה קניה כלל ולא אמרו לענין בדיקת חמץ שמי שהמפתח בידו חייב לבדוק אלא שהבדיקה נגררת אחר כניסת הבית ואין קניית הבית מסורה אלא למי שהמפתח בידו:

בהמה בין גסה בין דקה נקנית במשיכה בקצת מקומות כמו שבארנו ומ"מ צריך שתהא משיכה זו בפניו או שיאמר לו לך משוך וקני ואם מסר לו המשכוכית והוא עז המהלכת בראש העדר שתולין לה זוג בצוארה והצאן נמשכת אחריה קנה אף במשיכה שלא בפניו ואף בשלא אמר לו לך משוך וקני:

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת בבא קמא דף נ״ב עמוד א׳

מסכת בבא קמא דף נ״ב עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 14 קטעים ממוספרים, כ־293 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–119)עמוד

היעד שנמצא: בבא קמא דף נ״ב ע״א

פתיחה בקורא