משכוכית — לקמיה מפרש דבר המושך כל העדר אחריו:
ה"ד אי במשיכה — שהכישה במקל ורצתה לפניו שכן דרך בהמה דקה:
ליקני במשיכה — למה לי מסירת משכוכית:
אי במסירה — קני להו שהיה רה"ר או חצר שאינה של שניהן שאין משיכה קונה שם דאין משיכה אלא בסמטא או בחצר של שניהן בהמוכר את הספינה בבבא בתרא (דף עו:):
קרקשתא — גרסינן זוג שמקרקש בה לפני העדר והולך כולו אחריו:
עיזא דאזלא בריש עדרא — יש לבעל העדר עז חריף ודרך העזים להלך בראש והעדר הולך אחריהם:
עביד לנגדא סמותא — לעז המושכת מנקר עיניה ונכשלת ונופלת בבורות והעדר אחריה כך כשהמקום נפרע משונאי ישראל ממנה להן פרנסים שאינן מהוגנין:
מתני' כסהו הראשון — כשנשתמש בו:
ובא השני — להשתמש בו:
ומצאו מגולה — כגון שהתליע ונשבר הכסוי:
השני חייב — והראשון פטור ובגמרא מפרש עד מתי ראשון פטור אבל לא כסהו ראשון ובא שני ומצאו מגולה ולא כסהו שניהן חייבין ודקתני השני חייב הא אוקימנא שהניחו ראשון לשני משתמש וסמך עליו שיכסנו:
כסהו כראוי — ועבר עליו השור או חמור ונפל ומת:
פטור — ובגמרא פריך הואיל וכראוי הוא היכי נפל:
נפל לפניו מקול הכרייה — בור כרוייה ונכנס כורה שכיר לתוכו להרחיב או להעמיק ושור הולך על שפת הבור ושמע קול הפטיש ונבעת ונפל על פניו בבור:
חייב — בעל הבור ואפילו שור שהוא פקח דאמר לקמן (בבא קמא דף נד:) במתניתא דבעל הבור פטור דאיבעי עיוני ומיזל הכא חייב שקול הכרייה ביעתתו ובגמרא פריך נימא כורה גרם ליה. ל"א לפניו מקול הכרייה בעל הבור חייב דאע"ג דאיכא למימר כורה גרם ליה וכורה גרמא בעלמא הוא דעבד דקי"ל המבעית את חבירו פטור מדיני אדם ותרוייהו ליפטרו אפ"ה בעל הבור חייב כר' נתן כדמפרש בגמ' וזה שמעתי:
לאחריו מקול הכרייה פטור — כדמפרש בגמרא ואיידי דנקט ברישא מקול הכרייה תנא סיפא לאחריו מקול הכרייה:
בכלי שור — שייכא שבירה העול והמחרישה בכלי חמור שייכא קריעה חבילת בגדים ומרדעת שעל גביו:
שור חרש שוטה וקטן כו' — מפרש בגמ':
בן או בת — כלומר אע"ג דקטנים הן וליכא למימר איבעי להו עיוני ומיזל אפ"ה פטור מגזירת הכתוב שור ולא אדם חמור ולא כלים:
גמ' וראשון עד אימת מיפטר — היכא דבא השני ונשתמש בו ולא כסהו עד אימת רמיא כולה חיובא אשני וראשון פטור:
בכדי שידע — שיבא גם הראשון אחרי כן ויראנו מגולה הואיל ושניהן יודעין שהוא מגולה רמיא חיובא אתרוייהו:
ושמואל אמר בכדי שיודיעוהו — אע"פ שלא בא וראהו חייב בחלקו ולא רמיא כולה אשני דהא לא גילהו דנחייביה משום פותח לשון מורי. לשון אחר עד כדי שיודיעוהו אפי' בא וראהו פטור עד שיודיעוהו. ולשון ראשון כשר:
ויכרות ארזים כו' — אבל לשני שבא ונשתמש בו לא יהבינן שיעורא כולי האי דהוה ליה לאותובי שומרים עילויה:
וארעוה — קלקלוה ונעשה רעועה:
ואתו שוורים ונפלו ביה — דאי נפלו ביה גמלים לא מבעיא לן דחייב דהא לגבי גמלים פושע הוא:
אי שכיחי גמלים פושע הוא — אף לגבי שוורים דאית ליה לאסוקי אדעתיה דגמלים מרעי ליה:
