מסכת בבא קמא דף מ״ג עמוד ב׳

מיהו בן חורין - דאשכחן ביה כופר ע"פ עצמו:

והיכי דמי כגון דאתו סהדי כו' - דהכא ודאי משלם כופר דכופרא כפרה ולא קנסא דליפטר משום הודאת עצמו והיכא דליכא עדים כלל הוא דפטרנא מכופר משום גזירת הכתוב דאין השור בסקילה והכא הרי השור בסקילה בהעדאת העדים דאי נמי תם הוי בר סקילה הוא הלכך היכא דליכא עדים כלל דאינו בר כופר משלם דמים אבל עבד דלא משכחת ביה קנס ע"פ עצמו דאי נמי אתו סהדי ואמרי קטל עבד ולא ידעינן אי תם אי מועד ואמר מריה מועד הוא דפטור מקנס אע"ג דהשור בסקילה ואפילו תם כדאמרינן לקמן כל שחייב מיתה בבן חורין חייב בעבד מיהו מודה בקנס פטור הלכך כי ליכא עדים כלל אפילו דמים לא משלם:

אלא לאו דמים - וקתני כל שחייב בבן חורין חייב בעבד וכיון דאמרת בן חורין ע"פ עצמו משלם דמים אמאי קתני לגבי עבד אינו משלם ע"פ עצמו:

הכי קאמר כל שחייב כו' - הכי פירושא דברייתא דקתני כל לאו במודה מפי עצמו קאי אלא בהעדאת עדים כסתם כל באי לב"ד והעדאת עדים ליכא מידי דמחייבת בבן חורין דלא מיחייב בעבד והכי קאמר כל שחייב בבן חורין בכוונה ע"פ עדים כופר כלומר כל שחייב בבן חורין כופר כגון בכוונה וע"פ עדים חייב נמי בעבד בכוונה ע"פ עדים קנס שלשים דהא השור בסקילה וכל שחייב בבן חורין דמים והיכי דמי כגון שלא בכוונה ע"פ עדים חייב נמי בעבד דמים אבל ע"פ עצמו אע"ג דבבן חורין משלם דמים בעבד פטור כדאמרן הואיל ומצינו חילוק בע"פ עצמו בין כופר דבן חורין לקנס דעבד אבל בעדים שלא בכוונה לא אשכחן חומרא בכופר מבקנס דהכא והכא פטור הלכך לגבי דמים תרוייהו כי הדדי נינהו:

אי הכי - דשורו שלא בכוונה ע"פ עדים דליתיה בתורת כופר משלם דמים כיון שיש דמים למיתת אדם במקום שאין כופר וקנס אשו נמי דליתיה בתורת כופר לשלם דמים שלא בכוונה דהא ישנה בתורת נזקין ומיהו בכוונה פשיטא לן דפטור דקם ליה בדרבה מיניה:

היה גדי כפות לו - לגדיש:

חייב - אגדי ואגדיש ופטור על העבד דהיה לו לברוח:

עבד כפות לו וגדי סמוך לו - ונשרפו עמו פטור וקסבר רבא האי פטור אעבד וגדי קאמר אעבד משום דאין תשלומין לעבד אלא במקום קנס בשור המועד ואגדי משום דהיה לו לברוח אבל משום דקם ליה בדרבה מיניה לא פטר ליה דקסבר אשו משום ממונו ואין כאן חיוב מיתה:

האמר ר"ל - בפ' כיצד:

כגון שהצית בגופו של עבד - דאיכא עליה חיוב מיתה ואפילו אגדיש נמי פטר ליה משום דקם ליה בדרבה מיניה:

בין דבר שאין ראוי לה - ליחכה נירו וסכסכה אבניו:

ואילו שהאש משלמת שלא בכוונה - דליכא דרבה מיניה דמים:

מה שאין כן בבור - דפטר ביה מיתת אדם דכתיב שור ולא אדם לא קתני:

אלא רבא גופיה - הא דאותיב לעיל אשו שלא בכוונה לאו דפשיטא ליה דלא משלם ובתיובתא מייתי לה אלא בלשון בעיא אייתי לה והכי קאמר ליה רבא לרבה אי הכי דשור שלא בכוונה שאין כופר יש דמים אשו שלא בכוונה מאי:

אבל אש דבכוונה לא משלם כופר - חדא דאין כופר באש ועוד דקם ליה בדרבה מיניה:

לרבות כופר שלא בכוונה - אע"ג דאין השור בסקילה ופליגא אדרבה:

לרבות עבד שלא בכוונה - לקנס:

אם כופר כתיב במקום תשלומים - דסברא דלרבויי אחריני אתא לתשלומין דלגופיה לא אצטריך דהוה ליה למכתב כופר:

אם עבד לא כתיב גבי תשלומין - אלא גבי נגיחה אם עבד יגח ולגופיה אצטריך לחלק בין עבד לבן חורין:

לחייב על הקטנים - סקילה:

והלא דין הוא - ולא צריך קרא:

הואיל וחייב - מיתה באדם ההורג את האדם:

וחייב - מיתה שור באדם:

לא חלקת בין נהרגים קטנים לגדולים - דכתיב כי יכה כל נפש אדם אפילו קטנים במשמע:

מה אדם באדם שלא עשה כו' - רוצח קטן כגדול דכתיב (ויקרא כ״ד:י״ז) ואיש כי יכה איש ולא קטן:

חייב בו - על הנהרגין קטנים כגדולים: