בוני התלמוד

    מסכת בבא קמא דף י׳ עמוד א׳

    פרק א׳ - ארבעה אבות

    Also cited as: Bava Kamma 10a, Chapter 1 Arba'ah Avot

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    מה שאין כן באש - אש לא חייב בה שריפת אדם שהיה לו לברוח ואם כפות הוא המבעיר חייב מיתה וקם ליה בדרבה מיניה כדמפרש לקמן בפרק הכונס צאן לדיר (בבא קמא דף סא:):

    ובין שאין ראוי - לקמן מפרש לה כל שור דקתני הכא בקרן קמיירי ולא בשן ורגל:

    חייב בו את הכלים - אם שיברן בנגיחה או בבעיטה שהיא תולדה דקרן כלים אין ראויין לאש שאין דרך להסיק בכלים: פלוגתא דרבי יהודה ורבנן בפרק שור שנגח את הפרה (לקמן בבא קמא דף נג:):

    אלא לעולם רבנן היא - ודקשיא לך ליתני חומר בשור שחייב בו את הכלים כו' תנא ושייר:

    שייר טמון - דהוה ליה למתני חומר בשור ובור מבאש שאם בעט שור בשק מלא כלים ושברן חייב או אם נפל חמור בבור ועליו שק מלא תבואה חייב ואע"ג דטמון בשק מה שאין כן באש דנפקא לן (לקמן בבא קמא דף ס.) מאו הקמה דאינו חייב אלא בגלוי:

    שור פסולי המוקדשין - שנפדה ונפל בבור פטור בעל הבור דכתיב (שמות כ״א:ל״ד) בעל הבור ישלם והמת יהיה לו יצא זה שאין המת שלו דאע"ג דנפדה אם מת אסור להאכילו לכלבים כדאמרינן בבכורות (דף טו.) תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב ואכלת ולא לכלבים ובפסולי המוקדשין הכתוב מדבר ואם נגחו שור חייב דהא כתיב שור רעהו וכיון דנפדה שור רעהו קרינא ביה ואע"ג דבשור נמי כתיב והמת יהיה לו מוקמי' ליה לקמן לבעלים מטפלים בנבילה:

    אי אמרת בשלמא רבנן איידי דשייר - טמון וכלים שייר נמי האי:

    אלא אי אמרת ר' יהודה - ואין כאן שיור דהא כלים בבור וטמון באש רבי יהודה מחייב מאי שייר דהאי שייר:

    האי מאי - לא גרסינן:

    דש בנירו - שאם דש השור בנירו ונתכוון לכך שהרי השוורין מלומדין בדישה תולדה דקרן היא שכוונתה להזיק וחייב לשלם דמי נירו שקילקל מה שאין כן בבור דלא שייך ביה היזק קרקע:

    דהא קתני - לעיל בשור שדרכו לילך ולהזיק וכל נזקין בכלל:

    האחרון חייב - בין מת בו השור בין הוזק וטעמא מפרש לקמן מקראי בפרק שור שנגח את הפרה:

    אחר אחרון למיתה - אם מת השור לא ישלם הראשון כלום דט' טפחים אין בהם כדי להמית:

    אחר שניהם לנזקין - דאם הוזק השור ולא מת ישלמו בין שניהם:

    רב פפא אמר - מתניתין דקתני כהכשר כל נזקו דאין חייב אלא אחרון במיתה שמת השור קמיירי:

    ודברי הכל - דאפי' רבי קאמר אחר אחרון למיתה:

    ותו ליכא - למימר כהכשר כל נזקו:

    והא איכא - למימר תו כגון אי אתרמי דמסר שורו כו' ומסברא קמקשי ליה רבי זירא ואינה משנה:

    ופשע בו - שהלך לו ולא שמרו:

    אי דבלאו איהו לא מינטר - כגון שהיו עסקיו רעים:

    פשיטא - אין זו הכשרתי במקצת נזקו אלא כל נזקו ולא דמי להשלים בור לעשרה דאע"ג דקי"ל בור ט' דלא עבדי מיתה נזקין מיהא עבדי וסייע הראשון בהגרמת מיתתו ואיצטריכא למיתני דאחרון חייב:

    מאי קעביד - ואינו חייב כלום:

    מרבה בחבילות - שריבה חבילות זמורות בהדלקה של חבירו וקירבה ע"י החבילות לגדיש אחרים שהיה בדין שיהא הוא חייב ולא הראשון:

    רישוי: CC0

    בבא קמא י עמוד א

    1חומר בשור מבאש, חומר באש מבשור.

    2חומר בשור מבאש שהשור משלם כופר, וחייב בשלשים של עבד, נגמר דינו אסור בהנאה, מסרו לחרש שוטה וקטן חייב; מה שאין כן באש. חומר באש מבשור שהאש מועדת מתחילתה, מה שאין כן בשור.

    3חומר באש מבבור, וחומר בבור מבאש.

    4חומר בבור מבאש שתחילת עשייתו לנזק, מסרו לחרש שוטה וקטן חייב; משא"כ באש. חומר באש מבבור שהאש דרכה לילך ולהזיק, ומועדת לאכול בין דבר הראוי לה, ובין דבר שאינו ראוי לה; מה שאין כן בבור.

    5וליתני חומר בשור מבבור שהשור חייב בו את הכלים, מה שאין כן בבור!

    6הא מני ר' יהודה היא, דמחייב על נזקי כלים בבור.

    7אי רבי יהודה, אימא סיפא: חומר באש מבבור שהאש דרכה לילך ולהזיק, ומועד לאכול בין דבר הראוי לה ובין דבר שאינו ראוי לה, מה שאין כן בבור. ״דבר הראוי לה״ מאי נינהו עצים; ״דבר שאין ראוי לה״ מאי נינהו כלים; ״מה שאין כן בבור״. אי ר' יהודה הא אמרת מחייב היה ר' יהודה על נזקי כלים בבור!

    8אלא לעולם רבנן היא, ותנא ושייר. מאי שייר דהאי שייר? שייר טמון.

    9איבעית אימא: לעולם ר' יהודה, ודבר שאין ראוי לה לאו לאתויי כלים, אלא לאתויי ליחכה נירו וסכסכה אבניו.

    10מתקיף לה רב אשי: ליתני חומר בשור מבבור שהשור חייב בו שור פסולי המוקדשין, מה שאין כן בבור!

    11אי אמרת בשלמא רבנן היא, איידי דשייר הך שייר נמי הך. אלא אי אמרת ר' יהודה, מאי שייר דהאי שייר?

    12שייר דש בנירו. אי משום דש בנירו לאו שיורא הוא, דהתנא שכן דרכו לילך ולהזיק!

    13הכשרתי במקצת נזקו.

    ברייתא

    14תנו רבנן: הכשרתי מקצת נזקו חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו. כיצד? החופר בור תשעה, ובא אחר והשלימו לעשרה האחרון חייב.

    15ודלא כרבי דתניא: החופר בור תשעה, ובא אחר והשלימו לעשרה אחרון חייב. רבי אומר: אחר אחרון למיתה, אחר שניהם לנזקין.

    16רב פפא אמר: למיתה, ודברי הכל.

    17איכא דאמרי: לימא דלא כרבי? אמר רב פפא: למיתה, ודברי הכל.

    18מתקיף לה רבי זירא: ותו ליכא? והא איכא: מסר שורו לחמשה בני אדם, ופשע בו אחד מהן והזיק, חייב.

    19היכי דמי? אילימא דבלאו איהו לא הוה מינטר, פשיטא דאיהו קעביד! אלא דבלאו איהו נמי מינטר? מאי קעביד?

    20מתקיף לה רב ששת: והא איכא מרבה בחבילה!

    21היכי דמי?

    תוספות

    חומר בשור מבאש - הא דלא תני שהשור ב"ח משום דהוי בכלל מסרו לחש"ו דבהכי תלי טעמא דפטור באש:

    שייר טמון - דפטור באש ושור ובור חייב ופ"ה כגון בעט שור בשק מלא כלים ושברן וכן אם נפל בבור שק מלא תבואה חייב ולא דק דכל מילי דלאו בעלי חיים ממעטים מחמור דבור כמו כלים כדאמר בסוף הפרה (דף מח:) גבי נפל לבור והבאיש מימיו לאחר נפילה שהוא פטור משום דהוי שור בור ומים כלים:

    ליחכה נירו וסכסכה אבניו - גבי דש בנירו פרש"י משא"כ בבור דלא שייך ביה היזק קרקע משמע דה"נ רוצה לפרש כן משא"כ בבור דלא שייך ביה היזק ניר ואבנים וקשה לפי' דאם כן היה יכול להזכיר כמה הזיקות שהאש עושה בדבר הקבוע ששורף ביתו ושאר דברים הקבועין אלא י"ל ליחכה נירו דחייב אף על פי שאין רגילות שתזיק אש ניר ואבנים כלל מה שאין כן בבור דפחות מי' פטור ממיתה כיון דאין רגילות להמית בפחות מי':

    שהשור חייב בו פסולי המוקדשין מה שאין כן בבור - כדדרשינן מוהמת יהיה לו מי שהמת שלו וא"ת למה לי שור ולא אדם תיפוק ליה מוהמת יהיה לו מי שהמת שלו כדפטרינן שור פסולי המוקדשין. דמת אסור בהנאה דדרשינן גזירה שוה שם שם מעגלה ערופה בפרק אין מעמידין (ע"ז כט:) ואי משום שהשער מותר כדאמרינן בפ"ק דערכין (דף ז.) ה"נ שער שור פסולי המוקדשין מותר כדאמרינן בבכורות פ"ג (דף כה.) ואפילו הכי כיון שעיקרו אסור חשיב אין המת שלו וי"ל דוהמת יהיה לו משתעי בשור ולא ממעטי מיניה אדם תדע מדפריך בפ' הפרה (לקמן בבא קמא נג:) ואיפוך אלא פירוש והמת יהיה לו דשור נדרוש למי שהמת שלו והיכי מצי למימר הכי והא בשור משלם כופר ואע"פ שאין המת שלו אלא על כרחך לא חיישינן בהכי כדפרישית דאשור קאי ובלאו הכי לא קשיא מידי למאי דפרישית לעיל דשור ולא אדם איצטריך לעבד ולנכרי הקנוי לישראל שנפל לבור דההוא שרי בהנאה:

    אחרון חייב - גם אנזקין וראשון פטור מכולם ובפ' הפרה (לקמן בבא קמא נא.) מפרש טעם דכתיב כי יכרה אחד ולא שנים לחיובי בתרא אתי ולא קמא דאמר קרא והמת יהיה לו ההוא דקא עביד שיעור מיתה:

    ותו ליכא - וא"ת נהי נמי דאיכא טובא אטו כי רוכלא ליחשיב וליזיל וי"ל משום דדחיק לאוקמי מתני' דלא כרבי או כרב פפא ולמיתה והיה יכול להעמיד בניזקין וא"ת ולוקמא כגון שלא היה בו הבל למיתה ולא הבל לניזקין שהיה רוחבו יתר על עומקו ובא אחר וסייד וכייד דמודה רבי דהאחרון חייב בין למיתה בין לניזקין כדאמר רב פפא בפרק הפרה (לקמן בבא קמא דף נא.) וי"ל דאין זה מקצת נזקו דאחרון עבד הכל:

    רישוי: CC-BY

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    חומר בשור מבאש כו' עד מסר לחרש שוטה וקטן חייב מה שאין כן באש. חומר באש [מבשור] שהאש מועדת מתחילתה מה שאין כן בשור.

    חומר בבור מבאש שהבור תחלת עשייתו לנזק ומסרו לחרש שוטה וקטן חייב מה שאין כן באש. חומר באש [מבבור] שדרכה לילך ולהזיק ומועד לאכול בין דבר הראוי לה כגון עצים וכיוצא בהן ובין דבר שאין ראוי לה כגון כלים וכיוצא בהן מה שאין כן בבור וסתמא כרבנן דפטרי בנזקי כלים בבור והאי דלא תני שהשור חייב בו את הכלים מה שאין כן בבור שיירה כמו ששייר הטמון שחייב כן השור מה שאין כן באש. וזה מפורש בפרק הכונס צאן לדיר (דף סא:) משנה המדליק את הגדיש והיו בו כלים ר' יהודה אומר ישלם כל מה שבתוכו וחכמים אומרים אינו משלם אלא גדיש של חטין כו' ושייר נמי חומר בשור שחייב בו שור פסולי המוקדשין מה שאין כן בבור עיקרו בפ' שור שנגח את הפרה (דף נג:) דגרסי' התם פסולי המוקדשין אדם ושור חייבין ובור פטור מאי טעמא אמר קרא והמת יהיה לו במי שהמת שלו יצא זה שאין המת שלו. הני הוו שיורא אבל דש בנירו לא הוי שיורא דשמעינן ליה מדקתני ודרכו לילך ולהזיק ודבריו פשוטין הן ולא הוצרכנו לכתבם בלשון קצרה אלא להיותם נוחים לעמוד בהן המפרש להיותם בידו כללות:

    פיסקא הכשרתי במקצת נזקו חבתי בתשלומי נזקו כו' - ת"ר הכשרתי מקצת נזקו חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו. פי' היה הבור חפור ט' טפחים והוספתי לו טפח נתחייבתי לשלם נזק כאלו אני חפרתי הבור כולו. וזהו כיצד זה החופר בור ט' כו' ודלא כרבי דתניא [החופר בור ט' טפחים ובא אחר והשלימו לי' טפחים האחרון חייב] רבי אומר אחר אחרון למיתה אחר שניהן לנזקין. ואוקמה ר' פפא למיתה ודברי הכל:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בבא קמא דף י׳ עמוד א׳

    מסכת בבא קמא דף י׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 21 קטעים ממוספרים, כ־351 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בבא קמא דף י׳ ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026