מסכת יומא דף נ״ד עמוד ב׳

1כאיש המעורה בלוייה שלו. אמר ריש לקיש: בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה, הוציאון לשוק ואמרו: ישראל הללו, שברכתן ברכה וקללתן קללה יעסקו בדברים הללו? מיד הזילום, שנאמר: ״(איכה א״, ח) ״כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה״.

2ושתיה היתה נקראת. תנא: שממנה הושתת העולם. תנן כמאן דאמר מציון נברא העולם, דתניא, רבי אליעזר אומר: עולם מאמצעיתו נברא, שנאמר: ״(איוב לח״, לח) ״בצקת עפר למוצק ורגבים ידובקו״.

3רבי יהושע אומר: עולם מן הצדדין נברא, שנאמר: ״(איוב לז״, ו) ״כי לשלג יאמר הוי ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עוזו״. רבי יצחק (נפחא) אמר: אבן ירה הקב"ה בים, ממנו נשתת העולם, שנאמר: ״(איוב לח״, ו) ״על מה אדניה הטבעו או מי ירה אבן פנתה״.

4וחכמים אומרים: מציון נברא, שנאמר: ״(תהלים נ״, א) ״מזמור לאסף אל אלהים ה'״. ואומר: ״מציון מכלל יופי״ ממנו מוכלל יפיו של עולם.

ברייתא

5תניא, ר' אליעזר הגדול אומר: (בראשית ב, ד) ״אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים״, ״תולדות שמים״ משמים נבראו, ״תולדות הארץ״ מארץ נבראו.

6וחכמים אומרים: אלו ואלו מציון נבראו, שנאמר: ״מזמור לאסף אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו״. ואומר: ״מציון מכלל יופי אלהים הופיע״ ממנו מוכלל יופיו של עולם.

7נטל את הדם ממי שממרס בו וכו'. מאי כמצליף? מחוי רב יהודה׃