כיון דאמר כו' — דאת על כרחך לא מצית למימר בהאי דמשמע ממילא הוא ועל כרחך פליגי:
והזה הטהור — האי טהור יתירא הוא דהא בטהור קאי:
מכלל שהוא טמא — שיוצא מכלל טומאה:
כי הוו — כי מדקדקי:
לא מסקי מיניה — כלומר לא היו מעלין מתוכה דבר חידוש להיות יכולין לאחוז בשיטתה להשוות שיהא מקראותיה כולם מוציאים זה מיד זה או כולם מתקיימים זה אחר זה:
כמה דמסיק תעלא מבי כרבא — כמה שמעלה השועל ברגליו כשדורס על שדה ניר:
מדת הדין נותנת — כלומר כך יפה לומר שאחר שהתודה על עצמו ויהא זכאי ראוי לכפר על אחרים:
מתני' למי שהיה ממרס בו — מיגס בו:
על הרובד הרביעי — כל הרצפה עשויה שורות שורות טבלאות אבני שיש וכל שורה ושורה קרויה רובד וקא סלקא דעתיה דעל שורה רביעית שמפתח ההיכל ולפנים קאמר:
שלא יקרוש — כשישהה עד שתעשה עבודת הקטורת כמו שסדורות בפרשה:
מחתה — גחלים והניחם עד שיחפון קטורת ויתן לתוך הכף ואח"כ יכניס כף ומחתה לפנים:
חותה בשל כסף — מפרש טעמא בגמ':
והיום חותה וכו' — טעמא דיוה"כ בכולהו משום חולשא דכהן גדול:
בכל יום — כשחותה גחלים ממערכה שניה של קטורת להכניס על המזבח הפנימי לקטורת שחרית וערבית:
והיום ארוכה — כדי שיתן ידו למטה מזרועו ותהא זרועו מסייעתו:
פרס — חצי מנה:
מוסיף מלא חפניו — שמכניס לפני ולפנים לבד מפרס שחרית ושל ערבית הניתן על מזבח הפנימי:
והיום דקה מן הדקה — זו שהיה מכניס לפני ולפנים היה מחזיר ערב יוה"כ למכתשת ושוחקה הדק:
בכל יום כהנים — העולים למזבח עולים בשפת מזרחו של כבש שהמזרח הוא לימין העולה שהרי פניו לצפון כשעולה בכבש שהוא בדרום וכיון דכל תחילת פנותיו לימין אין נאה שיהא מקיף שלא לצורך ורוחב הכבש שש עשרה אמה עולה במזרח ומקיף את המזבח לעבודתו וירד לצד שמאל בשפת מערב:
והיום — כהן גדול מראה כבודו וחיבתן של ישראל שהוא שלוחן ועושה עצמו כבן בית ואם בא לעלות למזבח להקיף כגון למתן דמים תמידין ומוספין ואילו ואיל העם מקיף את כל הכבש לצורך ושלא לצורך:
ארבע מערכות כו' — מפרש בגמרא:
גמ' והא כתיב וכל אדם וגו' — ומוקמינן לה לקמן בשמעתין בשעת הקטורת ואת אמרת ממרס בו על הרובד רביעי שבהיכל:
תני של היכל — כשיוצא מן ההיכל לעזרה מונה את הרובדין והוי האי רביעי להיכל:
