בוני התלמוד

    מסכת יומא דף נ״ד עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    כל חדרההגנוז בחדרי חדרים:

    נ"ב שנההי' מחרבות ירושלים בגלות צדקיהו עד פקידת כורש שעלו לבנות הבית שהרי לסוף ע' לגלות יהויקים היתה הפקידה כמו ששנינו במגילה (דף יא:) וי"ח שנה היה מכיבוש יהויקים עד חרבות ירושלים דאמר מר גלו בשבע גלו בשמונה גלו בשמונה עשרה גלו בתשע עשרה ופירושו גלה יכניה בשבע לכיבוש יהויקים שהוא שמונה לנבוכדנצר גלו צדקיהו וגלותו בחרבות ירושלים בשמונה עשר לכיבוש יהויקים שהוא תשע עשרה לנבוכדנצר דאמר מר שנה ראשונה כיבש נינוה שניה עלה וכיבש יהויקים:

    עד בהמהבהמה בגימטריא חמשין ותרין:

    הגביר לרביםבספר דניאל כתיב והכי מפרש ליה ר' יוחנן אותו ברית האמור בגפרית ומלח שנאמר בו על אשר עזבו את ברית הגבירו האויב על ישראל שבוע אחד:

    לרביםלשרים כמו כל רבי מלך בבל (ירמיהו ל״ט:י״ג):

    מתעסקבטיול ושחוק:

    רצפה משונהאחת מן הטבלאות של שיש שברצפה ראה גבוהה מחברותיה והבין שסילקוה מאחר שנסדרה שם:

    ביחודבברור:

    מתליעין בעציםדתנן (מדות פ"ב משנה ה) כל עץ שיש בו תולעת פסול למזבח:

    בעלי מומיןשאין ראויין לעבודה אחרת:

    נראין ואין נראיןכדמפרש ואזיל בברייתא שהיו דוחקין ובולטין בפרוכת ונראין כשני דדי אשה שבולטין מתחת חלוקה:

    ויוצאין בפרוכתהפרוסה כנגד פתח שבמחיצת אמה טרקסין והפתח באמצע אמה טרקסין היה במקדש ראשון:

    הכרוביםמדובקין זה בזה ואחוזין ומחבקין זה את זה כזכר החובק את הנקבה:

    מעוריםלשון דיבוק כמו (עוקצין פ"ג משנה ח) אילן שנפשח ומעורה בקליפה ובמס' ביצה דף ז. אם היו מעורות בגידין אסורות:

    ולא יבאו לראותהלוים שבמדבר אף על פי שהיו נושאין כלי הקודש בכתף לא היו רשאין ליכנס בשעת סילוק מסעות שהיו מפרקין את הארון והמזבח להסיעו ממקומו עד שהיו אהרן ובניו מכסין אותו בנרתיקיהן כמו שכתוב בפרשה וכסו אותו במכסה עור תחש ולקחו בגד תכלת וכסו וגו' כבלע לשון כיסוי:

    בבית אביהבאירוסיה אף ישראל במדבר עדיין לא היו גסין בשכינה:

    נתגרשה קאמרתהאי מעשה בבית שני הוה לאחר שנתגרשו וחזרו:

    לחיבתה ראשונהלתחילת חיבתן שאין גסין זה בזה:

    במאי עסקינןהאי מגללין להן הפרוכת ומראין להן הכרובים:

    מי הוו כרוביםדקס"ד בכרובים שעשה שלמה אצל הארון מזה ומזה קאמר:

    דבבישכנגד הפתחים פתח אולם והיכל ובית קדשי הקדשים:

    שלש עשרה פרוכות היו במקדש שנישבעה לשבעה שערי העזרה שתים בדביר במקום אמה טרקסין ושתים כנגדן לחוץ בין עליית ההיכל לעליית בית קדשי הקדשים וכי היכי דבמקדש שני היו פרוכות כנגד הפתחים הכי נמי במקדש ראשון:

    כרובים דצורתאמצויירין בכותל במיני סממנים או חקוקין בקירות העץ מלפנים מכותלי האבנים:

    מסב קלעצורות רשתות וקליעות:

    יומא 54 עמוד א

    1כל הדרה״. מאי: ״כל הדרה״ חדרה. אתה, מאי אתה אומר? אמר לו, שאני אומר: ארון במקומו נגנז, שנאמר: ״ויאריכו הבדים וגו'״.

    2אמר ליה רבה לעולא: מאי משמע? דכתיב: ״(מלכים א ח״, ח) ״ויהיו שם עד היום הזה״, וכל היכא דכתיב: ״עד היום הזה״ לעולם הוא? והכתיב: ״(שופטים א״, כא) ״ואת היבוסי יושב ירושלם לא הורישו בני בנימין וישב היבוסי את בני בנימין בירושלם עד היום הזה״, הכי נמי דלא גלו?

    3והתניא, ר' יהודה אומר: חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה, שנאמר: ״(ירמיהו ט״, ט) ״על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה כי נצתו מבלי איש עובר ולא שמעו קול מקנה מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו״, ״בהמה״ בגימטריא חמשין ושתים הוו!

    4ותניא, ר' יוסי אומר: שבע שנים נתקיימה גפרית ומלח בארץ ישראל. ואמר רבי יוחנן: מאי טעמא דרבי יוסי אתיא ״ברית״ ״ברית״. כתיב הכא: (דניאל ט, כז) ״והגביר ברית לרבים שבוע אחד״, וכתיב התם: (דברים כט, כד) ״ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם״!

    5אמר ליה: הכא כתיב ״שם״, התם לא כתיב ״שם״, וכל היכא דכתיב: ״שם״ לעולם הוא. מיתיבי: (דברי הימים א ד, מב) ״ומהם מן בני שמעון הלכו להר שעיר אנשים חמש מאות ופלטיה ונעריה ורפיה ועוזיאל בני ישעי בראשם. ויכו את שארית הפליטה לעמלק וישבו שם עד היום הזה״.

    6וכבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל כל הארצות, שנאמר: ״(ישעיהו י״, יג) ״ואסיר גבולות עמים ועתודותיהם שושתי״. תיובתא.

    7אמר רב נחמן: תנא, וחכמים אומרים: ארון בלשכת דיר העצים היה גנוז. אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא: מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק, וראה רצפה משונה מחברותיה, ובא והודיע את חבירו, ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו. וידעו ביחוד ששם ארון גנוז.

    8מאי הוה עביד? אמר רבי חלבו: מתעסק בקרדומו היה. תנא דבי רבי ישמעאל: שני כהנים בעלי מומין היו מתליעין בעצים, ונשמטה קרדומו של אחד מהם ונפלה שם, ויצתה אש ואכלתו.

    9רב יהודה רמי. כתיב: ״(מלכים א ח״, ח) ״ויראו ראשי הבדים״, וכתיב: ״(מלכים א ח״, ח) ״ולא יראו החוצה״. הא כיצד? נראין ואין נראין. תניא נמי הכי: ״ויראו ראשי הבדים״, יכול לא יהו זזין ממקומן ת"ל ״ויאריכו הבדים״, יכול יהו מקרעין בפרוכת ויוצאין ת"ל ״ולא יראו החוצה״.

    10הא כיצד? דוחקין ובולטין ויוצאין בפרוכת, ונראין כשני דדי אשה, שנא' (שיר השירים א, יג) ״צרור המור דודי לי בין שדי ילין״.

    11אמר רב קטינא: בשעה שהיו ישראל עולין לרגל, מגללין להם את הפרוכת, ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן: ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה.

    12מתיב רב חסדא: (במדבר ד, כ) ״ולא יבואו לראות כבלע את הקדש״, ואמר רב יהודה אמר רב: בשעת הכנסת כלים לנרתק שלהם!

    13אמר רב נחמן: משל לכלה, כל זמן שהיא בבית אביה צנועה מבעלה. כיון שבאתה לבית חמיה אינה צנועה מבעלה.

    14מתיב רב חנא בר רב קטינא: מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק וכו'! אמר ליה: נתגרשה קא אמרת, נתגרשה חזרו לחיבתה הראשונה.

    15במאי עסקינן? אי נימא במקדש ראשון מי הואי פרוכת? אלא במקדש שני מי הוו כרובים? לעולם במקדש ראשון, ומאי פרוכת פרוכת דבבי.

    16דאמר רבי זירא אמר רב: שלשה עשר פרוכות היו במקדש, שבעה כנגד שבעה שערים, שתים אחת לפתחו של היכל, ואחת לפתחו של אולם. שתים בדביר, ושתים כנגדן בעליה.

    17רב אחא בר יעקב אמר: לעולם במקדש שני, וכרובים דצורתא הוו קיימי, דכתיב: ״(מלכים א ו״, כט) ״ואת כל קירות הבית מסב קלע (מלכים א ו, לה) כרובים ותמרות ופטורי ציצים וצפה זהב מישר על המחוקה״.

    18וכתיב: ״(מלכים א ז״, לו) ״כמער איש ולויות״. מאי ״כמער איש ולויות״? אמר רבה בר רב שילא:

    תוספות

    כרובים דצורתאנשאלתי על אותם שמציירים במחזורים צורות חיות ועופות אם יפה עושים אם לאו והשבתי נ"ל דודאי לא יפה עושים שמתוך שמסתכלים בצורות הללו אין מכוונין לבם לאביהם שבשמים מיהו אין כאן איסור דלא תעשה לך פסל וגו' (שמות כ׳:ד׳) דהא מסקינן בפרק כל הצלמים (ע"ז דף מג:) שאני רבן גמליאל דאחרים עשו לו ואפילו חשדא ליכא בציורים שהם מיני צבעים בעלמא ואין בהם ממשות כלל דלא חיישינן לחשדא אלא בחותם בולט ולא בחותם שוקע וכל שכן בדבר זה שאינו לא שוקע ולא בולט אלא מין צבע בעלמא ונראה לי דאפילו ישראל מותר לצור צורות במיני צבעים ואין בזה משום לא תעשה לך פסל דלא אסר אלא פרצוף גמור חקוק בששר אבל במיני צבעים מותר כדאמר בחזקת הבתים (ב"ב דף נד.) הצר צורה בנכסי הגר קנה דרב לא קנה לגינתא דבי רב אלא בצורתא והקשה שם רבינו שמואל והאמרת. דכיור לא קנה אלא באמה כנגד הפתח ותירץ דהתם לאו היינו צורת בריה אלא ציורין בעלמא מעשה צעצועים ופרחים אבל צורת חיה או עוף חשיבא ולא בעינן אמה כנגד הפתח אלמא דרב צייר צורת חיה ועוף אלא ודאי במיני צבעים מותר והא דתניא במכילתא לא תעשה לך פסל וכו' עד לא יעשה לו גלופה אבל יעשה לו אטומה תלמוד לומר וכל תמונה וכו' עד אפילו בהמה חיה ועוף ודגים וחגבים ואפילו הבובים ואפילו הסורזירים כו' נראה לי דהכי פירושו גלופה היינו צורה בולטת אטומה צורה שוקעת ואשר במים מתחת לארץ להביא את הבוביא פי' שעושה צורה וחוקק דמות בבואה שבמים דסד"א דוקא אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת לרקיע אבל צורת דמות בבואה שבמים לא תלמוד לומר ואשר במים ויש אומרים להביא הסורזירים נראה שהוא מין שד שבמים שקורין נינס' בלשון אשכנז וכל אילו אינן אסורין לעשותם אלא פרצופים חקוקין אבל לא ממין הצבעים כמו שהוכחתי אמנם על כסא שלמה אני תמיה דכתיב ושנים אריות עומדים אצל הידות ושנים עשר אריים וגו' (מלכים א י׳:י״ט-כ׳) ואין לומר דעל פי הדיבור הוה כדכתיב וישב שלמה על כסא ה' למלך (דברי הימים א כ״ט:כ״ג) שהרי אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ואיכא למימר בהא מיגדרא מילתא שאני כמו אליהו בהר הכרמל ושמא בהא מילתא נמי איכא למיגדר מילתא שכשהיו עדים באים להעיד בפניו היו אריות שואגים ונוהמים כמו שיש במדרש ומתוך כך היו מתפחדים להעיד עדות שקר אי נמי יש לומר אחרים עשו לו וחשדא ליכא דרבים שכיחי גביה כדאמר גבי ר"ג ומה שעשו בכותלי היכל וקדשי קדשים ציורים חקוקים בכותל סביב פני הכפיר אל התימורה מפה ופני אריה אל התימורה מפה יש לומר על פי הדיבור הכל בכתב (דברי הימים א כ״ח:י״ט) אי נמי יש לומר דלא שייך לא תעשה לך פסל אלא בתלוש אבל על הכותל במחובר לא דאינו אלא לנוי בעלמא ובטל לגבי הכותל ואע"ג שאני מדמה לא הייתי עושה מעשה כמו זה התירוץ האחרון ועוד נראה לי דלפי סוגיית פרק כל הצלמים (ע"ז דף מג:) מוכח דכל מיני פרצופין מותר לעשות אפילו חקוקין וחותמה בולט חוץ מפרצוף אדם לחודיה או דמות ארבעה פרצופין בהדי הדדי שבכסא הכבוד אדם אריה שור נשר ודמות שמשין שבמדור העליון ושבמדור התחתון ותשמישי מקדש לעשות כמותו בית תבנית היכל אכסדרה תבנית אולם כמדתן בארכו ורחבו שולחן תבנית שולחן מנורה תבנית מנורה אבל מילי אחריני שרי תדע דאמר אביי התם לא אסרה תורה אלא שמשין שאפשר לעשות כמותן והדר אמר אביי לא אסרה תורה אלא דמות ארבעה פנים בהדי הדדי והדר אמר אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שבמדור העליון ופריך ושבמדור התחתון מי שרי והתניא אשר בשמים (שמות כ׳:ד׳) לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות ממעל לרבות מלאכי השרת ומשני כי תניא ההיא לעובדם ופריך לעבדם אפילו שלשול קטן נמי ומשני אין הכי נמי ומסיפא דקרא נפקא אשר בארץ לרבות ימים ונהרות הרים וגבעות מתחת לרבות שלשול קטן ופריך ועשייה גרידתא מי שרי והתניא לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני כו' ומשני שאני רבן גמליאל דאחרים עשו לו וכו' והשתא מדלא קאמר אלא ככל הנך שנויי שמע מינה דלא הדר ביה מכל מאי דשני מעיקרא ולא מסרו הכתוב אלא לחכמים ושמשין שבמקדש לא אסירי אלא כמותן דוקא כמדת ארכו ורחבו דאי לאו הכי לא יוכל שום אדם לעשות בית ושלחן וכלים לפי שהיו במקדש אלא ודאי לא אסרה תורה אלא כמותן ממש ועוד כיון דאפשר לעשות כמותן מסתמא לא אסרה אלא כיוצא בהן אבל שמשין שברקיע שאי אפשר לעשות כמותן אסרה תורה לעשות דוגמתן ואע"פ שאינו עושה כמדת ארכו ורחבו לפי שאי אפשר ושמשין שבמדור העליון כגון חיות שרפים ואופנים ומלאכי השרת אסור אפילו היכא דאחרים עשו לו ואפילו ליכא חשדא היכא דשכיחי רבים גביה משום דכתיב לא תעשון לא תעשון תרי זימני לדרשה לא תעשון אתי שמשין שאתי דהיינו שבמדור העליון לא תעשון כלל וקרי ביה לא תעשון אותי ולהכי פרצוף אדם לחודיה אסור וארבעה פרצופין אדם אריה שור ונשר אסור ולעבור עליו בשתים משום פרצוף אדם ומשום ארבעה פרצופין בהדי הדדי דהיינו דמות החיות ולא תעשו לכם איצטריך לשמשין שבמדור התחתון כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות ודוקא לכם לעצמכם אבל אחרים עושין לכם אי נמי דרשינן איפכא כי מן השמים דברתי עמכם וסמיך ליה לא תעשון דהיינו כל שמן השמים לא תעשון דהיינו אפילו שמשין שבמדור התחתון ודוקא אתם לא תעשון אבל אחרים עושין לכם ואת אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם נדרוש לשמשין שבמדור העליון לאסור אפילו כשאחרים עושין לכם דמשמע לכם לא ימצא לכם וכי האי גוונא דריש בתורת כהנים בפרשת קדושים תהיו אלהי מסכה לא תעשו יכול יעשו אחרים תלמוד לומר לכם והא דתניא אשר בשמים לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות ממעל לרבות מלאכי השרת ומוקי לה לעובדם היינו אפילו כשאחרים עשו לו לעובדם לעבור עליהם משעת עשיה ואע"ג דמלאכי השרת עובר בלא תעבדם אפילו כשאחרים עשו לו (דהיינו פרצוף אדם) יש לומר לעבור עליו בשתים אי נמי אפילו אם הוא של פרקים דמשום עשייה לחודה לא עבר כדאיתא בפרק כל הצלמים (ע"ז דף מג:) מכל מקום כי עביד להו לעובדם חייב:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    ראשונה הא דאמרן שנאמר ולא יותר דבר אמר ה' אלו עשרת הדברות שבתוכו [שניה מאי דכתיב] ויצא מבת ציון כל הדרה ופליגא דעולא דאמר דרבי מתיא שאל לרשב"י וא"ל ארון במקומו נגנז שנאמר ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הקדש אל פני הדביר ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה. איני והכתיב ואת היבוסי יושב ירושלים לא הורישו וגו' ועלתה בתיובתא דמקשה וכל היכא דכתיב עד היום הזה לעולם הוא.

    והתניא ר' יהודה אומר נ"ב שנה לא עבר איש ביהודה שנאמר על ההרים אשא בכי ונהי וגו' בהמה בגימטריא נ"ב הוי. ותניא ז' שנים נתקיימה גפרית ומלח בא"י שנא' על אשר עזבו את ברית ה' וגו' וכתיב והגביר ברית לרבים שבוע [אחד] מה ברית זו שבוע אף ברית זו שבוע.

    אמר רב נחמן תנא ארון בלשכת דיר העצים הוא גנוז דתנן בשקלים מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק וראה זו הרצפה משונה מחברותיה כו'. תנא ב' כהנים מתלעין בעצים היו ונפל קרדום אחד מהן ויצאה ואכלתו. תניא כיצד היו הבדים נראים בארון היו דוחקין ובולטים ויוצאים בפרוכת ונראית כב' דדי אשה שנאמר בין שדי ילין וכשהיו ישראל עולין לרגל היו מגללין הפרוכת ומראין להן הכרובים מעורים זה בזה שנאמר כמער איש ולויות ואיך מראין להן הכרובים והכתיב ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו ואמרינן בשעת הכנסת כלי הקדש לנרתקו כו' ואמרינן כאיש המעורה בלויה שלו.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יומא דף נ״ד עמוד א׳

    מסכת יומא דף נ״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־565 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    כל חדרה הגנוז בחדרי חדרים:

    נ"ב שנה הי' מחרבות ירושלים בגלות צדקיהו עד פקידת כורש שעלו לבנות הבית שהרי לסוף ע' לגלות יהויקים היתה הפקידה כמו ששנינו במגילה (דף יא:) וי"ח שנה היה מכיבוש יהויקים עד חרבות ירושלים דאמר מר גלו בשבע גלו בשמונה גלו בשמונה עשרה גלו בתשע עשרה ופירושו גלה יכניה בשבע לכיבוש יהויקים שהוא שמונה לנבוכדנצר גלו צדקיהו וגלותו בחרבות ירושלים בשמונה עשר לכיבוש יהויקים שהוא תשע עשרה לנבוכדנצר דאמר מר שנה ראשונה כיבש נינוה שניה עלה וכיבש יהויקים:

    עד בהמה בהמה בגימטריא חמשין ותרין:

    הגביר לרבים בספר דניאל כתיב והכי מפרש ליה ר' יוחנן אותו ברית האמור בגפרית ומלח שנאמר בו על אשר עזבו את ברית הגבירו האויב על ישראל שבוע אחד:

    לרבים לשרים כמו כל רבי מלך בבל (ירמיהו ל״ט:י״ג):

    מתעסק בטיול ושחוק:

    רצפה משונה אחת מן הטבלאות של שיש שברצפה ראה גבוהה מחברותיה והבין שסילקוה מאחר שנסדרה שם:

    ביחוד בברור:

    ועוד 16 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Yoma 54a · Sefaria

    תוספות

    כרובים דצורתא נשאלתי על אותם שמציירים במחזורים צורות חיות ועופות אם יפה עושים אם לאו והשבתי נ"ל דודאי לא יפה עושים שמתוך שמסתכלים בצורות הללו אין מכוונין לבם לאביהם שבשמים מיהו אין כאן איסור דלא תעשה לך פסל וגו' (שמות כ׳:ד׳) דהא מסקינן בפרק כל הצלמים (ע"ז דף מג:) שאני רבן גמליאל דאחרים עשו לו ואפילו חשדא ליכא בציורים שהם מיני צבעים בעלמא ואין בהם ממשות כלל דלא חיישינן לחשדא אלא בחותם בולט ולא בחותם שוקע וכל שכן בדבר זה שאינו לא שוקע ולא בולט אלא מין צבע בעלמא ונראה לי דאפילו ישראל מותר לצור צורות במיני צבעים ואין בזה משום לא תעשה לך פסל דלא אסר אלא פרצוף גמור חקוק בששר אבל במיני צבעים מותר כדאמר בחזקת הבתים (ב"ב דף נד.) הצר צורה בנכסי הגר קנה דרב לא קנה לגינתא דבי רב אלא בצורתא והקשה שם רבינו שמואל והאמרת. דכיור לא קנה אלא באמה כנגד הפתח ותירץ דהתם לאו היינו צורת בריה אלא ציורין בעלמא מעשה צעצועים ופרחים אבל צורת חיה או עוף חשיבא ולא בעינן אמה כנגד הפתח אלמא דרב צייר צורת חיה ועוף אלא ודאי במיני צבעים מותר והא דתניא במכילתא לא תעשה לך פסל וכו' עד לא יעשה לו גלופה אבל יעשה לו אטומה תלמוד לומר וכל תמונה וכו' עד אפילו בהמה חיה ועוף ודגים וחגבים ואפילו הבובים ואפילו הסורזירים כו' נראה לי דהכי פירושו גלופה היינו צורה בולטת אטומה צורה שוקעת ואשר במים מתחת לארץ להביא את הבוביא פי' שעושה צורה וחוקק דמות בבואה שבמים דסד"א דוקא אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת לרקיע אבל צורת דמות בבואה שבמים לא תלמוד לומר ואשר במים ויש אומרים להביא הסורזירים נראה שהוא מין שד שבמים שקורין נינס' בלשון אשכנז וכל אילו אינן אסורין לעשותם אלא פרצופים חקוקין אבל לא ממין הצבעים כמו שהוכחתי אמנם על כסא שלמה אני תמיה דכתיב ושנים אריות עומדים אצל הידות ושנים עשר אריים וגו' (מלכים א י׳:י״ט-כ׳) ואין לומר דעל פי הדיבור הוה כדכתיב וישב שלמה על כסא ה' למלך (דברי הימים א כ״ט:כ״ג) שהרי אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ואיכא למימר בהא מיגדרא מילתא שאני כמו אליהו בהר הכרמל ושמא בהא מילתא נמי איכא למיגדר מילתא שכשהיו עדים באים להעיד בפניו היו אריות שואגים ונוהמים כמו שיש במדרש ומתוך כך היו מתפחדים להעיד עדות שקר אי נמי יש לומר אחרים עשו לו וחשדא ליכא דרבים שכיחי גביה כדאמר גבי ר"ג ומה שעשו בכותלי היכל וקדשי קדשים ציורים חקוקים בכותל סביב פני הכפיר אל התימורה מפה ופני אריה אל התימורה מפה יש לומר על פי הדיבור הכל בכתב (דברי הימים א כ״ח:י״ט) אי נמי יש לומר דלא שייך לא תעשה לך פסל אלא בתלוש אבל על הכותל במחובר לא דאינו אלא לנוי בעלמא ובטל לגבי הכותל ואע"ג שאני מדמה לא הייתי עושה מעשה כמו זה התירוץ האחרון ועוד נראה לי דלפי סוגיית פרק כל הצלמים (ע"ז דף מג:) מוכח דכל מיני פרצופין מותר לעשות אפילו חקוקין וחותמה בולט חוץ מפרצוף אדם לחודיה או דמות ארבעה פרצופין בהדי הדדי שבכסא הכבוד אדם אריה שור נשר ודמות שמשין שבמדור העליון ושבמדור התחתון ותשמישי מקדש לעשות כמותו בית תבנית היכל אכסדרה תבנית אולם כמדתן בארכו ורחבו שולחן תבנית שולחן מנורה תבנית מנורה אבל מילי אחריני שרי תדע דאמר אביי התם לא אסרה תורה אלא שמשין שאפשר לעשות כמותן והדר אמר אביי לא אסרה תורה אלא דמות ארבעה פנים בהדי הדדי והדר אמר אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שבמדור העליון ופריך ושבמדור התחתון מי שרי והתניא אשר בשמים (שמות כ׳:ד׳) לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות ממעל לרבות מלאכי השרת ומשני כי תניא ההיא לעובדם ופריך לעבדם אפילו שלשול קטן נמי ומשני אין הכי נמי ומסיפא דקרא נפקא אשר בארץ לרבות ימים ונהרות הרים וגבעות מתחת לרבות שלשול קטן ופריך ועשייה גרידתא מי שרי והתניא לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני כו' ומשני שאני רבן גמליאל דאחרים עשו לו וכו' והשתא מדלא קאמר אלא ככל הנך שנויי שמע מינה דלא הדר ביה מכל מאי דשני מעיקרא ולא מסרו הכתוב אלא לחכמים ושמשין שבמקדש לא אסירי אלא כמותן דוקא כמדת ארכו ורחבו דאי לאו הכי לא יוכל שום אדם לעשות בית ושלחן וכלים לפי שהיו במקדש אלא ודאי לא אסרה תורה אלא כמותן ממש ועוד כיון דאפשר לעשות כמותן מסתמא לא אסרה אלא כיוצא בהן אבל שמשין שברקיע שאי אפשר לעשות כמותן אסרה תורה לעשות דוגמתן ואע"פ שאינו עושה כמדת ארכו ורחבו לפי שאי אפשר ושמשין שבמדור העליון כגון חיות שרפים ואופנים ומלאכי השרת אסור אפילו היכא דאחרים עשו לו ואפילו ליכא חשדא היכא דשכיחי רבים גביה משום דכתיב לא תעשון לא תעשון תרי זימני לדרשה לא תעשון אתי שמשין שאתי דהיינו שבמדור העליון לא תעשון כלל וקרי ביה לא תעשון אותי ולהכי פרצוף אדם לחודיה אסור וארבעה פרצופין אדם אריה שור ונשר אסור ולעבור עליו בשתים משום פרצוף אדם ומשום ארבעה פרצופין בהדי הדדי דהיינו דמות החיות ולא תעשו לכם איצטריך לשמשין שבמדור התחתון כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות ודוקא לכם לעצמכם אבל אחרים עושין לכם אי נמי דרשינן איפכא כי מן השמים דברתי עמכם וסמיך ליה לא תעשון דהיינו כל שמן השמים לא תעשון דהיינו אפילו שמשין שבמדור התחתון ודוקא אתם לא תעשון אבל אחרים עושין לכם ואת אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם נדרוש לשמשין שבמדור העליון לאסור אפילו כשאחרים עושין לכם דמשמע לכם לא ימצא לכם וכי האי גוונא דריש בתורת כהנים בפרשת קדושים תהיו אלהי מסכה לא תעשו יכול יעשו אחרים תלמוד לומר לכם והא דתניא אשר בשמים לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות ממעל לרבות מלאכי השרת ומוקי לה לעובדם היינו אפילו כשאחרים עשו לו לעובדם לעבור עליהם משעת עשיה ואע"ג דמלאכי השרת עובר בלא תעבדם אפילו כשאחרים עשו לו (דהיינו פרצוף אדם) יש לומר לעבור עליו בשתים אי נמי אפילו אם הוא של פרקים דמשום עשייה לחודה לא עבר כדאיתא בפרק כל הצלמים (ע"ז דף מג:) מכל מקום כי עביד להו לעובדם חייב:

    Tosafot on Yoma 54a · Sefaria

    רבנו חננאל

    ראשונה הא דאמרן שנאמר ולא יותר דבר אמר ה' אלו עשרת הדברות שבתוכו [שניה מאי דכתיב] ויצא מבת ציון כל הדרה ופליגא דעולא דאמר דרבי מתיא שאל לרשב"י וא"ל ארון במקומו נגנז שנאמר ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הקדש אל פני הדביר ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה. איני והכתיב ואת היבוסי יושב ירושלים לא הורישו וגו' ועלתה בתיובתא דמקשה וכל היכא דכתיב עד היום הזה לעולם הוא.

    והתניא ר' יהודה אומר נ"ב שנה לא עבר איש ביהודה שנאמר על ההרים אשא בכי ונהי וגו' בהמה בגימטריא נ"ב הוי. ותניא ז' שנים נתקיימה גפרית ומלח בא"י שנא' על אשר עזבו את ברית ה' וגו' וכתיב והגביר ברית לרבים שבוע [אחד] מה ברית זו שבוע אף ברית זו שבוע.

    אמר רב נחמן תנא ארון בלשכת דיר העצים הוא גנוז דתנן בשקלים מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק וראה זו הרצפה משונה מחברותיה כו'. תנא ב' כהנים מתלעין בעצים היו ונפל קרדום אחד מהן ויצאה ואכלתו. תניא כיצד היו הבדים נראים בארון היו דוחקין ובולטים ויוצאים בפרוכת ונראית כב' דדי אשה שנאמר בין שדי ילין וכשהיו ישראל עולין לרגל היו מגללין הפרוכת ומראין להן הכרובים מעורים זה בזה שנאמר כמער איש ולויות ואיך מראין להן הכרובים והכתיב ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו ואמרינן בשעת הכנסת כלי הקדש לנרתקו כו' ואמרינן כאיש המעורה בלויה שלו.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 54a · Sefaria

    ריטב"א

    חמשים ושתים שנה פי׳ כי מן החרבן ועד תשלו׳ ע׳ שנה דפקידה שהיתה בימי כרש היו נ״ב שנה כי מגלות יהויכין ועד גלות צדקיהו והחרבן היו י״ח שנה כדאמרינן התם גלו בשבע גלו בשמונה גלו בי״ח גלו בי״ט וכדפ״רשי ז״ל.

    משונה מחברותי׳ פיר׳ רש״י ז״ל אחת מן הטבלאות של שיש שברצפה היתה גבוהה מחברותי׳ מעט.

    Ritva on Yoma 54a · Sefaria

    מאירי

    כל כהן בעל מום שנכנס לפנים מן המזבח לוקה אפי' במום עובר ואם עבד חלל ולוקה אף על העבודה אלא שאינו במיתה ואינו ראוי לשום עבודה אלא לתלע בעצים ר"ל לבדוק אם יש בהם תולעת שכל עץ שיש בו תולעת פסול למערכה:

    במקדש ראשון היה פתח הדביר באמצע הכותל של אמה טרקסין והפרכת לפנים הימנה והבדים היו מתארכים מן הארון עד הפרכת והוא שנאמר ויאריכו [הבדים ויראו] ראשי הבדים ולא היו דוחקים כל כך בפרכת עד שיהו ראשי הבדים קורעים בפרכת ויראו ראשיהן מן ההיכל דרך הקרעים שהרי כתי' ולא יראו החוצה אלא דוחקים היו בפרוכת עד שמקום ראשיהן עושה בליטה בפרוכת עד שהיה אדם מכיר מבחוץ מצד הבליטות שהן הן ראשי הבדים כעין דדי אשה שניכר מקומם על בגדיה מצד הבליטה הדה הוא דכתי' צרור המור דודי לי בין שדי ילין:

    זה שנאמר בתורה ולא יבאו לראות כבלע את הקודש במסכ' סנהדרין פרשנוהו כעין אזהרה לגונב כלי שרת שהקנאין פוגעין בו ומ"מ עקר ענינו היה אזהרה ללוים במדבר שבשעה שהיו המחנות נוסעים וצריכים לפירוק מה שבתוך המשכן שלא יכנסו הלוים למשכן בשעת הפירוק עד שיכסו הכהנים את הכלים לנרתק שלהם כמה שנ' בסדר מדבר סיני ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה והורידו את פרכת המסך וכסו בה את ארון העדות ונתנו עליו כסוי עור תחש ופרשו (עליו) בגד כליל תכלת וכו' ועל שלחן הפנים יפרשו בגד תכלת וכו' ולקחו בגד תכלת וכסו את מנורת המאור וכו' ועל מזבח הזהב יפרשו בגד תכלת וכו' ולקחו את כלי השרת אשר ישרתו בם בקדש [וכו'] וכסו אותם וכו' ודשנו את המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן וכו' וכלה אהרן ובניו לכסות וכו' ואחרי כן יבואו בני קהת לשאת וכו' ומ"מ דבר זה לא היה לו מקום אלא במדבר שהיו ישראל כעין ארוסה אבל משנבנה בית המקדש ראשון ונתפרסמה החיבה ר"ל שמלאה הארץ דעה את ד' והיתה להם חכמה יתירה והיו משיגים מכבודו ית' מה שבטבע בני אדם להשיגו בשעה שהיו עולים לרגל היו גוללים להם הפרוכת שלפני הדביר כדי לראות בפנים הארון והכרובים ויתבוננו בהם מה שהוא תכלית שכל האנושי והתאחדותו למושכלו וזה רמזו באמרם ומראים להם את הכרובים מעורין זה בזה ר"ל דבקים זה בזה כשאר בני אדם הנצמדים יד ליד זה בצד זה שכך היו הכרובים עומדים לרוחב הדביר זה לצד ימין וזה לצד שמאל וכנפיהם פרושות ומתדבקות כנף הימני של זה לכנף השמאלי של זה וכל כנף שיעור פרישתו חמש אמות ונמצאו ארבעה כנפים מחזיקות עשרים אמה שהוא רוחב הדביר וגוף הכרובים ופניהם עומדים בנס והפנים מצודדים מעט זה כנגד זה עד שנראים ומביטים זה לזה כדכתיב ופניהם איש אל אחיו ונמצאו דבקים זה בזה בחבור הכנפים ומביטים זה בזה והמשילם לזכר ונקבה להודיע שהרמוז בהם והוא מציאות הנפרדים שהיו כופרים האומות הקדומות והם מקבלים שפע זה מזה וכל אחד גבוה מחבירו במדרגת מעלה וכולם מושפעים ועליהם עלת העלות בורא הכל יתברך:

    שמא תאמר והלא במקדש ראשון לא היו שם פרכת שהרי כותל היה מפסיק בין דביר להיכל והוא הקרוי אמה טרקסין וא"ת שבבית שני היה שהיו שם שתי פרכות האמורות במשנתנו הרי לא היו שם כרובים תדע שאף בבית ראשון היו שם פרכות בהיכל ובאולם כנגד הפתחים ואע"פ ששערים של עץ היו שם מ"מ לא היו נועלים אותם ביום ופורסים הפרוכת לפניהם על הדרך שאמרו בבית שני ששלש עשרה פרכות היו של שבעה על שבעה שערי עזרה שפירשנו בפרק ראשון י"ט א' ואחד בפתח האולם ושתים לפני קדש הקדשים ושנים כנגדן בעליה ר"ל בין עליית ההיכל לעליית בית קדשי הקדשים וכשם שהיו פרכות בבית שני כך בבית ראשון ועליהן הוא אומר שהיו גוללים אותם אבל במקדש שני לא היו נוהגים כן ולא מצד העדר הכרובים שמ"מ מצויירין היו שם במיני סמנין אלא שהרי נתקלקלו הדורות וחזרו להם בחסרון חכמה ולא היו מקילים בכך:

    המשנה השניה והכוונה בה בביאור החלק השני והשלישי והרביעי על סדר העבודות והוא שאמר נטל את הדם ממי שהוא ממרס בו נכנס למקום שנכנס ועמד במקום שעמד והזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה לא היה מתכוין להזות לא למעלן ולא למטן אלא כמצליף וכך היה מונה אחת אחת ואחת אחת ושתים אחת ושלש אחת וארבע אחת וחמש אחת ושש אחת ושבע יצא והניחו על כן הזהב שהיה בהיכל אמר הר"ם נכנס למקום שנכנס בקטורת בין בדי הארון והיה מזה מן הדם לפני הארון כמו שאמר ית' על הכפרת לפני הכפרת כמצליף כמי שמכה בשוט והיה מחזיר פעמים על האחת כדי שלא יטעה במנין והיה מונה ההזאה הראשונה מכלל שבע של מטה והשם ית' אמר והזה באצבעו והיא ההזאה הראשונה ואחר כך מזה מן הדם באצבעו שבע פעמים כך באה הקבלה ובאלו היא העקר הביאו לו את השעיר שחטו וקבל במזרק את דמו נכנס למקום שנכנס ועמד במקום שעמד והזה ממנו אחת למעלן ושבע למטן ולא היה מתכוין להזות לא למעלן ולא למטן אלא כמצליף וכך היה מונה ויצא והניחו על כן השני שהיה בהיכל ר' יהודה אומר לא היה שם אלא כן אחד בלבד נטל דם הפר והניח דם השעיר והזה ממנו על הפרכת שכנגד הארון מבחוץ אחת למעלת ושבע למטה לא היה מתכוין להזות לא למעלן ולא למטן אלא כמצליף וכך היה מונה נטל דם השעיר והניח דם הפר והזה ממנו על הפרכת שכנגד הארון מבחוץ אחת למעלן ושבע למטן לא היה מתכוין להזות לא למעלה ולא למטן אלא כמצליף וכך היה מונה ערה דם הפר לתוך דם השעיר ונתן את המלא בתוך הרקם ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו זה מזבח הזהב היה שופך דם הפר במזרק שהיה בו דם השעיר ומחזיר הכל למזרק שהיה בו דם הפר כדי שיתערבו הדמים עירוב יפה והדבר כלו מבואר התחיל מחטא ויורד מהיכן הוא מתחיל מקרן מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית דרומית מזרחית מקום שהוא מתחיל בחטאת על המזבח החיצון שם הוא גומר על מזבח הפנימי ר' אליעזר אומר במקומו היה עומד ומחטא ועל כלן הוא נותן מלמטן למעלן חוץ מזו שהיתה לפניו שהיה נותן מלמעלן למטן היה מזה על קרן שלפניו מלמעלן למטן כדי שלא יזה מן הדם על בגדיו ואין הלכה כר' אליעזר הזה על טהרו של מזבח שבע פעמים שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון ושל מזבח החיצון היה שופך על יסוד דרומי אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון ונשכרים לגננים לזבל ומועלין בהם טהרו של מזבח הוא המקום המגולה ממנו והוא כי קטורת של כל יום היה במזבח הזהב כמו שאמר ית' והקטיר עליו אהרן קטורת סמים וכל יום היה מוציא ממנו מותר הגחלים והדשן כמו שביארנו והיה נזהר שיזה הדם על מקום שלא יהיה בו דשן ולא גחלים אלא עצם המזבח מגולה ואמר ושל מזבח החיצון רוצה בו הדמים הניתנים על מזבח החיצון שיריהם היו נותנין על יסוד דרומי ועוד יתבאר לך ענין המעילה במקומו:

    אמר המאירי נטל את הדם ר"ל אחר שיצא מקדשי הקדשים ממעשה הקטרת ויצא לו להיכל והתפלל שם אותה תפלה קצרה שביארנו חזר לו להיכל ונטל את הדם של פר שהניח ברובד העזרה ביד הממרס על הדרך שביארנו בפרק קלפי והולך עם אותו הדם למקום שנכנס שם עם הקטרת ר"ל לפני לפנים ועמד במקום שעמד שם בשעת הקטרת ר"ל בין הבדים והזה שם מדם הפר שמונה הזאות ובבית שני שלא היה לא ארון ולא בדים מזה במקום שהיה שם בין הבדים בבית ראשון ואמר על אותם שמונה הזאות שאחת מהן היתה למעלה ושבע למטה וטעם שמונה הזאות משום דכתיב והזה (מדם הפר) [באצבעו] על פני הכפורת קדמה ולפני הכפורת יזה שבע פעמים ולמדו בה מפי השמועה שזה שכתיב בה והזה (מדם הפר) היא הזאה אחת לבד השבע שהוזכרו אחריה ואותה הראשונה שנאמר בה על פני הכפורת פירושה למעלה מאמצעיתה של כפורת כנגד חדה העליון והשבע שנאמר בהן לפני הכפורת עניינם למטה מאמצעה שהוא כנגד חדה התחתון ולא היה מתכוין להזות לא למעלה בראשונה ולא למטה בשבע שאחריה אלא כמצליף ופי' בגמ' כמנגדנא כלומר כזה שמלקה את חבירו ופי' הענין שלא היה מכוין שיהא הדם נוגע בכפרת לא בחדה העליון בהזאה ראשונה ולא בחדה התחתון בשבע שאחריה אלא נותן אצבעו הטבול בדם כנגד עובי הכפרת וכשרוצה להזות הזאה של מעלה מצדד ידו למטה כאדם הרוצה להשליך או להכות מלמטה למעלה שמשפיל את ידו בצד הארץ וזורק למעלה עד שהדם עולה למעלה באויר שכנגד חדה העליון של כפורת ומשם נופל לארץ וכשרוצה להזות שבע של מטה מגביה ידו למעלה כאדם הרוצה לזרוק או להכות מלמעלה למטה ואם נגע בכפורת נגע אלא שאינו מכוין לכך וזהו כמנגדנא והוא שאמרו בגמ' מאי כמצליף מחוי רב יהודא כמנגדנא ונאמר אחריו תנא כשמזה אינו מזה על הכפורת אלא כנגד עוביה של כפורת וכשמזה למעלה מצדד ידו למטה וכשמזה למטה מצדד ידו למעלה כלומר שזה שפירשנו בכמנגדנא לאו דוקא שיכה בדם על הכפורת אלא לא נתדמה למנגדנא אלא לענין הגבהת היד בהכאה שמלמעלה למטה או השפלתו בהכאה שממטה למעלה ויש לפרש כמצליף כמנגדנא כלומר שאינו מכוין להכות במקום ידוע אלא באיזה מקום שיזדמן לו ובא ללמד אחריה שאינו נוגע בכפורת אלא שאף כנגד האויר של עובי הכפורת אינו מכוין בראשונה כנגד חדה העליון ממש ולא בשבע כנגד חדה התחתון ממש אלא כמלקה זה שמגביה היד ומכה ואינו מכוין באיזה מקום אלא כמו שיארע לו אלא שבעליונה אם עברה למעלה מן הכפורת או אם ירדו השבע למטה מן הכפורת אין בכך כלום:

    ואמר אח"כ על ההזאות שהוא מונה את כלם כדי שלא יוסיף ולא יגרע וכן שכל פעם ופעם מונה את הראשונה ר"ל העליונה לעצמה כדי שלא לכללה עם שבע הזאות וישלים התחתונות בשישית מצד שאינו זוכר אלא השבע הכתובות בהדיא ומתוך כך כשמזה את העליונה אומר אחת וכשמתחיל במנין התחתונות אומר בהזאה ראשונה של אותן שבע ויראה מ"מ שאין המנין מעכב אלא כל שהשלים הזאותיו אף בלא מנין יצא ואע"פ שבסוגית הגמרא יראה שלא יצא שהרי לא נחלקו אלא במנין העליונה עם האחרות הא מנין כל אחת בעצמו ראוי לומר שיעכב אפשר שדרך סוגיא נאמרה:

    ונשוב לדברינו והוא שאח"כ יוצא מבית קדשי הקדשים ומניח את המזרק עם דם הפר הנשאר בתוכו על כן זהב שבהיכל והוא מקום אחד מוכן ליתן בו את המזרק:

    ועוד 9 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Yoma 54a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמ' תנ"ה ויראו ראשי הבדים יכול לא יהיו זזין ממקומן ת"ל ויאריכו וגו' הוא מגומגם ובפירושו גם בקרא כתיב מעיקרא ויאריכו הבדים ובתר הכי ויראו ראשי וגו' והכי מייתי לה נמי בבריי' בפ' שתי הלחם ויש להגיה נמי הכא כן דמייתי מעיקרא מדכתיב ויאריכו הבדים וה"פ ויאריכו הבדים יכול אף שהאריכו לא היו זזין ממקומן דהיינו ממקום שארון היה עומד באמצע קדשי קדשים שהיה ממנו עד לפתח י' אמות וא"כ לא היו הבדים נראין מבחוץ שהרי לא היה אורכן י' אמות ת"ל ויראו ראשי וגו' שהאריכו בנס עד שהיו מגיעין יותר מי' אמות עד שהיו נראין מחוץ לפתח וקאמר יכול שהיו מקרעין בפרוכת ת"ל ולא יראו הא כיצד כו' ויש ליישב נמי גירסת הספרים שלנו ע"פ דרך זה ודו"ק:

    תוס' בד"ה כרובים כו' נשאלתי על אותן כו' אלו הדברים מתשובת מהר"ם הישנים סי' כ"ד ע"ש:

    Chidushei Halachot on Yoma 54a · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' ועתודותיהם שושתי תיובתא עיין סוטה דף מו ע"ב ברש"י ד"ה ויקרא שמה וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Yoma 54a · Sefaria

    חידושי רבי עקיבא איגר

    תוס' ד"ה כרובים בסוף הדבור [אב"ה עי' בחידושים לקמן במסכת ע"ז דף מח]:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yoma 54a · Sefaria

    בן יהוידע

    אַתָּה מַאי אַתָּה אוֹמֵר פירוש אתה האיש הידוע שחלק לך הקב"ה בבינה בהשגת התורה ורוח ה' דבר בך בכמה דברים בסודות התורה מה אתה אומר בדבר זה שאמר רבי אליעזר.

    ' בְּהֵמָה ' בְּגִימַטְרִיָּא, הָכִי הֲווּ הנה לפי זה כך הוא משמעות הכתוב שאפילו קול צפצוף עופות לא נשמע שם וזהו (ירמיה ט, ט) 'וְלֹא שָׁמְעוּ קוֹל מִקְנֶה' ואפילו 'מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם' גם כן לא נשמע קול. ואמר עוד מלתא אחריתי 'וְעַד בְּהֵמָה נָדְדוּ הָלָכוּ' פירוש עד שנים כמספר בְּהֵמָה [52] נָדְדוּ הָלָכוּ ואחר כך חזרו.

    שֶׁבַע שָׁנִים נִתְקַיְּמָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל " גָּפְרִית וָמֶלַח ". מה שהיתה הגזרה שבע שנים כי ארץ ישראל נקראת בַּת שֶׁבַע שהיתה של שבעה עממין ונתנה הקב"ה לישראל בחסדו הגדול ולכן מאחר שחטאו במתנה זו שלקחה הקב"ה מן שבעה עממין ונתנה להם לכך לקתה שֶׁבַע שָׁנִים בְּגָּפְרִית וָמֶלַח. ומה שהיתה הגזרה גָּפְרִית וָמֶלַח נראה לי בס"ד כי עיקר עונם היה על ביטול תורה דכתיב (ירמיה ט, יא) עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי, וידוע כי עסק התורה יש בו תרתי תלמוד ומעשה יען כי 'הקורא בפרשת עולה כאלו הקריב עולה' (מנחות קי.) וכן בכולהו מצות, נמצא עסק התורה שהוא בפה נשלם בו תרי"ג מצות של המעשה גם כן וכנגד הלימוד שנקרא בשם לֶחֶם דכתיב (משלי ט, ה) 'לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי' נהפך אותיות ' לֶחֶם ' לְ' מֶלַח ' וכנגד חסרון תרי"ג מצות שהיו נשלמים על ידי הפה בעסק התורה נתקיים גזרת ' גָּפְרִית ' שהוא אותיות תרי " ג פ ' כלומר תרי"ג מצות הנשלמים על ידי פה.

    אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ מִתְעַסֵּק בְּקַרְדֻּמּוֹ הָיָה. פירוש מִתְעַסֵּק בדרך טיול שלא לצורך העבודה ולכך נענש שנעשה לו סיבה שימות על ידה דהיינו סיבבו מן השמים שירגיש ויראה בשנוי הרצפה וילך ויגיד שעל ידי כך יצאה נשמתו. ונראה שהוא הגיד ראיתי שנוי באבן אחת מן הרצפה והיה רוצה להגיד באיזה צד ובאיזו שורה ראה שנוי זה ולא הספיק לומר ויצאה נשמתו ולכן כשראו כך הבינו כי שם הארון גנוז ולכך יצאה נשמתו קודם שיודיע ויסיים מקום השנוי דלא ניחא קמי שמייא לגלות מקום גניזתו, ועל כן גם המה לא הלכו ללשכה לבדוק ברצפה ולהתבונן באיזה מקום יש שנוי כיון דחזו דלא ניחא קמי שמייא לידע דבר זה. ומה שאמר תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: שְׁנֵי כֹּהֲנִים בַּעֲלֵי־מוּמִין אפשר דלא פליגי על הברייתא אלא הא והא הוה. ומה שאמר וְנִשְׁמְטָה קַרְדֻּמּוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן וְנָפְלָה שָׁם, וְנִצְּתָה אֵשׁ וַאֲכָלַתּוֹ נראה שזה נענש על אשר לא תיקן קרדומו כראוי וגרם שישמט הברזל ויזרק על אבן הרצפה אשר הארון שהוא עץ חיים גנוז תחתיה ואז מן הכאת הברזל באבן יצאה אש בדרך נס ואכלתו. ונראה לי בס"ד דנצטרפו אותיות 'קר' ד קר דום שהם מספר ש' עם אות א' של א בן ונעשה צירוף אֵשׁ ונשאר אותיות 'בדומן' שזה נשרף ונעשה כדומן.

    וְנִרְאִין כִּשְׁנֵי דַּדֵּי אִשָּׁה נראה לי בס"ד הטעם שבדי הארון בולטין ונראין כמו דדים, כי בארון היו הלוחות ששם התורה וידוע כי עיקר לימוד התורה הוא בחלק שבעל פה שיש בו שמונה דרגין שהם כשר ופסול טהור וטמא אסור ומותר חייב וזכאי דהם ארבע וארבע ולכן כתיב בתורה (משלי ה, יט) 'דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת' כי 'דד' רומז לשמונה דרגין שיש בתורה שבעל פה, ולכן היו בדי ארון בולטין ונראין כמו דדים והיו כשני דדים כי כמו שיש ח' דרגין בחלק הנגלה כן יש ח' דרגין בחלק הנסתר ואם כן הם שני דד. ועוד נראה לי בס"ד הטעם שהיו כעין דדי אשה לרמוז לישראל שיעסקו בתורה בכל עת כמו התינוק שיונק מדדי אמו בכל עת, ולכן כתיב 'דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת'. גם עוד לרמוז כמו הדד שבו החלב שהיה דם ונהפך לחלב כן התורה מהפכת הדין לרחמים ומהפכת העונות לזכיות דכתיב (ישעיה א, יח) אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ.

    רְאוּ חִבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם, כְּחִבַּת זָכָר עִם נְקֵבָה נראה לי בס"ד על פי מה שאמר המפרשים ז"ל בפסוק (שמואל ב' א, כו) 'נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים' כי מנהג אהבת רעים אם ראובן אוהב את שמעון הנה צריך שיאהב כל אדם שאוהב אותו שמעון וישנא כל אדם שישנא אותו שמעון, אבל אהבת האדם עם אשתו היא להפך שאם ראובן יש לו שתי נשים בלהה וזלפה שהם צרות זו לזו ומסתמא שונאים זה את זה והוא אוהב את בלהה ואוהב את זלפה אף על פי שבלהה שונאה את זלפה וזלפה שונאה את בלהה. וכן ענין אהבתו יתברך בישראל שישראל יש להם דין אשה וימצא בישראל שני צדיקים שאחד שונא את חבירו כענין שאול המלך ע"ה עם דוד המלך ע"ה שהיה שאול שונא את דוד, והקב"ה אוהב את שניהם. ולזה היו הכרובים זכר ונקבה מחבקים זה את זה להורות שאהבת הקב"ה לישראל כאהבת איש לנשיו, ועל כן אומרים להם רְאוּ חִבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם כְּחִבַּת זָכָר עִם נְקֵבָה, ונפקא מינה שאפילו אם ימצא בכם שנים שונאין זה את זה הנה הקב"ה אוהב את שניהם כשהם צדיקים. ומה שאמרו רְאוּ חִבַּתְכֶם ואין אומרים 'אַהֲבַתְכֶם' נראה לי בס"ד דידוע כשהחטיא הנחש את חוה והטיל בה זוהמה נעשה כ"ד זיני מסאבותא בעולם כמנין 'וְאֵיבָה' [24] כי על זה אמר לו (בראשית ג, טו) 'וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה' ועל ידי שיהיו ישראל באחדות אחד מבטלים כ"ד זיני דמסאבותא הנזכרים שרמוזים באותיות 'וְאֵיבָה' והיינו על ידי האחדות נוסף מספר אחד על אותיות 'וְאֵ' ויהיה מהם אות ח' ותצרף עם אותיות 'יבָה' ותהיה צירוף חִיבָּה, נמצא וְ' אֵיבָה ' נהפכה לְ' חִיבָּה ' וכל זה יזכו ישראל על ידי האחדות ועל ידי לימוד התורה שרמוז באות אל"ף לשון אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי (תהלים נה, יד). ובזה פרשתי בס"ד מה שאמר רבי עקיבא באבות (משנה אבות ג, יד) 'חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה' זו התורה שעוסקים בה, דאז וְ'אֵיבָה' תתהפך לְ'חִיבָּה' וכן בכרובים שהם לפני הארון שבו התורה וגם בחיבוקם זה בזה אשר מורין על אהבה ואחדות של ישראל שאומרים להם רְאוּ חִבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם נקטו לשון חיבה כי על ידי עסק התורה ועל ידי האחדות יתבטל כח וְאֵיבָה ויהיה חִיבָּה.

    Ben Yehoyada on Yoma 54a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת יומא, דף נ״ד, עמוד א׳, בהיקף של כ־565 מילים ב־18 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 18 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 121 מילים

      נפתחת ב״כל הדרה״. מאי: ״כל הדרה״ חדרה. אתה,…״

    2. קטע 249 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה רבה לעולא: מאי משמע? דכתיב:…״

      חכמים: רבה, עולא.

    3. קטע 344 מילים

      נפתחת ב״והתניא, ר' יהודה אומר: חמשים ושתים שנה…״

    4. קטע 445 מילים

      נפתחת ב״ותניא, ר' יוסי אומר: שבע שנים נתקיימה…״

      חכמים: רבי יוחנן, רבי יוסי.

    5. קטע 548 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה: הכא כתיב ״שם״, התם לא…״

    6. קטע 618 מילים

      נפתחת ב״וכבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל כל…״

    7. קטע 747 מילים

      נפתחת ב״אמר רב נחמן: תנא, וחכמים אומרים: ארון…״

      חכמים: רב נחמן, רב נחמן בר יצחק.

    8. קטע 830 מילים

      נפתחת ב״מאי הוה עביד? אמר רבי חלבו: מתעסק…״

      חכמים: רבי חלבו, רבי ישמעאל.

    9. קטע 947 מילים

      נפתחת ב״רב יהודה רמי. כתיב: (מלכים א ח,…״

      חכמים: רב יהודה.

    10. קטע 1022 מילים

      נפתחת ב״הא כיצד? דוחקין ובולטין ויוצאין בפרוכת, ונראין…״

    11. קטע 1129 מילים

      נפתחת ב״אמר רב קטינא: בשעה שהיו ישראל עולין…״

      חכמים: רב קטינא.

    12. קטע 1222 מילים

      נפתחת ב״מתיב רב חסדא: (במדבר ד, כ) ״ולא…״

      חכמים: רב חסדא, רב יהודה.

    13. קטע 1319 מילים

      נפתחת ב״אמר רב נחמן: משל לכלה, כל זמן…״

      חכמים: רב נחמן.

    14. קטע 1421 מילים

      נפתחת ב״מתיב רב חנא בר רב קטינא: מעשה…״

      חכמים: רב חנא בר רב.

    15. קטע 1522 מילים

      נפתחת ב״במאי עסקינן? אי נימא במקדש ראשון מי…״

    16. קטע 1628 מילים

      נפתחת ב״דאמר רבי זירא אמר רב: שלשה עשר…״

      חכמים: רבי זירא.

    17. קטע 1736 מילים

      נפתחת ב״רב אחא בר יעקב אמר: לעולם במקדש…״

      חכמים: רב אחא בר יעקב.

    18. קטע 1817 מילים

      נפתחת ב״וכתיב: (מלכים א ז, לו) ״כמער איש…״

      חכמים: רב שילא, רבה.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: יומא דף נ״ד ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026