דשויה חרוכא - דהוי ניתך הבשר ואפר מיהו לא הוו לתנא קמא מטמאין עד שיעשו אפר דאותם קרינא ביה לרבי אלעזר ברבי שמעון שוייה חרוכא לא מטמא דלא פר מיקרי:

מתני' אמרו לו לכהן גדול וכו' - שאינו רשאי להתחיל בעבודה אחרת עד שהגיע שעיר למדבר שנאמר ושלח את השעיר במדבר ואחר כך ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה:

דירכאות - בני אדם עומדים מירושלים לצוק בכדי שיראה זה סימנו של זה ומניפין אותם הסמוכין למדבר בסודרין וזה הסמוך לו רואה ומניף גם הוא ורואה חבירו הסמוך לירושלים דירכאות בלע"ז רידר"יגרדש:

עד בית חדודו - הוא ראש המדבר ושם נתקיים ושלח את השעיר במדבר:

הולכין מיל - כדאמרן לעיל (יומא סו:) מיקירי ירושלים מלוין אותו עד סוכה הראשונה:

גמ' נעשית מצותו - ומתחיל לקרות הפרשה:

בא לקרות - את הפרשה דילפינן ממלואים דאמרינן בפ"ק (דף ה:) מניין שאף מקרא פרשה מעכב וכו':

אם רצה לקרות בבגדי בוץ - שהוא לבוש עכשיו שעבד בהן עבודת היום:

אצטלית - לבוש כמין חלוק:

בית הכנסת - היה סמוך לעזרה בהר הבית:

חזן הכנסת - שמש:

ראש הכנסת - על פיו נחתכין צרכי הכנסת מי מפטיר מי פורס על שמע מי עובר לפני התיבה:

ואך בעשור - שבפרשת אמור אל הכהנים:

ואומר יותר ממה שקריתי וכו' - בגמרא מפרש טעמא:

שבחומש הפקודים - ספר וידבר שמתחיל במנינן של ישראל ופרשת פינחס באותו ספר ושם המוספין אמורין:

קורא על פה - טעמא מפרש בגמרא:

על התורה - ברכה של אחריה אשר נתן לנו וכו':

ועל העבודה - רצה בעמך ישראל ותרצה העבודה בדביר ביתך וכו' שאותך לבדך ביראה נעבוד:

ועל ההודאה - מודים אנחנו לך עד הטוב לך להודות על העבודה מברך בשביל העבודה שעבד והודאה סמוכה לעבודה דכתיב זובח תודה יכבדנני (תהילים נ׳:כ״ג) אחר עבודה תודה והיא הודאה:

על מחילת העון - מחול לעונותינו ביום הכפורים הזה וכו' עד מלך מוחל וסולח לעונותינו וכו':

על המקדש - מתפלל על המקדש וחותם ברוך שבחר במקדש:

ועל הכהנים - מתפלל על הכהנים וחותם ברוך שבחר בזרעו של אהרן וכן על ישראל:

ועל שאר התפלה - מפרש בגמרא:

גמ' נתנו ליהנות - נתן רשות ליהנות בהן בלא שעת עבודה:

שינה הוא דלא - שמא יפיח:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

יומא 68 עמוד ב

1לצפונה של ירושלים, וחוץ לשלש מחנות. ר' יוסי אומר: אבית הדשן נשרפין.

2אמר רבא: מאן תנא דפליג עליה דר' יוסי ר' אליעזר בן יעקב הוא. דתניא: (ויקרא ד, יב) ״אל שפך הדשן ישרף״, שיהא לשם דשן, רבי אליעזר בן יעקב אומר: שיהא מקומו משופך.

3אמר ליה אביי: ודילמא במקומו משופך הוא דפליגי.

ברייתא

4ת"ר ״והשורף״ השורף מטמא בגדים ולא המצית את האור ולא המסדר את המערכה. ואי זהו השורף? זה המסייע בשעת שריפה.

5יכול אף משנעשו אפר מטמאין בגדים ת"ל ״אותם״, אותם מטמאין בגדים, ולא משנעשו אפר מטמאין בגדים. ר"א ברבי שמעון אומר: הפר מטמא, ניתך הבשר אינו מטמא בגדים.

6מאי בינייהו? איכא בינייהו דשויה חרוכא.

מתני׳ · משנה

7אמרו לו לכהן גדול: הגיע שעיר למדבר. ומניין היו יודעין שהגיע שעיר למדבר? דירכאות היו עושין ומניפין בסודרין. ויודעין שהגיע שעיר למדבר.

8אמר ר' יהודה, והלא סימן גדול היה להם: מירושלים ועד בית חדודו, שלשה מילין, הולכין מיל וחוזרין מיל, ושוהין כדי מיל ויודעין שהגיע שעיר למדבר.

9ר' ישמעאל אומר: והלא סימן אחר היה להם: לשון של זהורית היה קשור על פתחו של היכל, וכשהגיע שעיר למדבר היה הלשון מלבין, שנאמר: ״(ישעיהו א״, יח) ״אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו״.

גמ׳ · גמרא

10אמר אביי: ש"מ בית חדודו במדבר קיימא, והא קמ"ל דקסבר רבי יהודה: כיון שהגיע שעיר למדבר נעשית מצותו.

11הדרן עלך שני שעירי׃

מתני׳ · משנה

12בא לו כהן גדול לקרות, אם רצה לקרות בבגדי בוץ קורא, ואם לאו קורא באצטלית לבן משלו.

13חזן הכנסת נוטל ספר תורה, ונותנו לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנו לסגן, והסגן נותנו לכהן גדול, וכהן גדול עומד ומקבל, וקורא אחרי מות״ ואך בעשור״, וגולל ספר תורה ומניחו בחיקו ואומר: יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן. (במדבר כט, ז) ״ובעשור״ שבחומש הפקודים קורא על פה.

14ומברך עליה שמונה ברכות: על התורה, ועל העבודה, ועל ההודאה, ועל מחילת העון, ועל המקדש בפני עצמו, ועל ישראל בפני עצמן, ועל ירושלים בפני עצמה, ועל הכהנים בפני עצמן, ועל שאר התפלה.

15הרואה כהן גדול כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפין, והרואה פר ושעיר הנשרפין אינו רואה כ"ג כשהוא קורא. ולא מפני שאינו רשאי, אלא שהיתה דרך רחוקה, ומלאכת שניהן שוה כאחת.

גמ׳ · גמרא

16מדקתני באצטלית לבן משלו, מכלל דקריאה לאו עבודה היא.

17וקתני: אם רצה לקרות בבגדי בוץ קורא, שמעת מינה בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן! דילמא שאני קריאה דצורך עבודה היא.

18דאיבעיא לן: בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן, או לא ניתנו ליהנות בהן.

19ת"ש לא היו ישנים בבגדי קודש. שינה הוא דלא, הא מיכל אכלי! דילמא שאני אכילה דצורך עבודה היא, כדתניא: (שמות כט, לג) ״ואכלו אותם אשר כופר בהם״ מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין.

20שינה הוא דלא, הא הלוכי מהלכי! בדין הוא דהלוכי נמי לא,׃

תוספות

אין פירוש שמור לדף זה

לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו, ולכן לא מוצג כאן דבר.

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רבנו חננאל

כדתניא ר' אליעזר אומר נאמר בו מחוץ למחנה כו' - ורבנן דמפקי אל מחוץ למחנה דחוץ לחומת עזרה [מטמא בגדים] הני היכא הוה שריף להו אמרינן שריף להו לצפון ירושלים חוץ לג' מחנות כדתניא כו'.

אמר רבא מאן תנא דפליג על ר' יוסי הגלילי ר' אליעזר בן יעקב היא דתניא על שפך הדשן ישרף שיהא שם דשן שיקדים שם דשן. ר' אליעזר בן יעקב אומר שיהא מקומו משופך ודחי אביי ודילמא במקומו משופך פליגי ולאו דלא בעי ר' אליעזר בן יעקב על שפך הדשן ממש מאן דאמר ניתך הבשר והחלב כהיתוך מים אין מטמא בגדים. החריכה נמי כמו היתוך הוא שהרי לא נותר בשר.

ואינו מטמא בגדים - ומי שאמר משנעשו אפר החריכה אינה אפר ומטמא בגדים.

אמרו לכ"ג הגיע שעיר למדבר כו'.

אמר אביי ש"מ קא סבר ר' יהודה בית חדודו מדבר הוא - קמ"ל כיון שהגיע למדבר נעשה מצותו:

הדרן עלך שני שעירי.

פ"ז בא לו כ"ג לקרות אם רוצה בבגדי בוץ קורא כו' - דייקינן ממתני' דקריאה לאו עבודה היא. ומדקרי בבגדי בוץ ש"מ דבגדי בוץ כהונה ניתנו ליהנות בהן. ואע"ג דאסיקנא לשמעתא כי ניתנו ליהנות בהן דחי' דילמא שני קריאה דצורך עבודה היא הכי נמי דחינן שלא היו ישינים בבגדי קדש הא מיכל אכלי בהו.

דילמא שני אכילה דאית בה כפרה כעבודה היא דתניא ואכלו אותם אשר כופר בהן מלמד כיון שהכהנים אוכלין אותם בעלין מתכפרין איכא דאמרי שינ' הוא דלא הא הילוך בהו שרי.

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת יומא דף ס״ח עמוד ב׳

מסכת יומא דף ס״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 20 קטעים ממוספרים, כ־421 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–88)עמוד

היעד שנמצא: יומא דף ס״ח ע״ב

פתיחה בקורא