מסכת יומא דף כ״ג עמוד ב׳

אינה מביאה עגלה ערופה דכתיב (דברים כ״א:א׳) כי ימצא חלל באדמה וגו' לרשתה ואין ירושלים ירושה דקסבר לא נתחלקה לשבטים:

תלמודא ראייה:

הכי גרסינן בתורת כהנים ופשט ולבש יכול במצות יום הכפורים ת"ל בגדיו בגדים - וגירסא שבהש"ס האריכה בלשונה שומעני כדרך יום הכפורים פושט בגדי קודש ולובש בגדי חול תלמוד לומר כו' וזהו פירושה ופשט ולבש האמור בהוצאת הדשן שבתפוח אל מחוץ למחנה הכתוב אחר תרומת הדשן ופשט את בגדיו ולבש בגדים וגו' יכול שמטיל עליו חובה לשנות בגדיו בין תרומה להוצאה אם בא להוציא דשן שעל התפוח אחר ההרמה מיד כדרך שהיא חובה על כהן גדול בחמש עבודות שביום הכפורים שמשנה בגדיו בכל העבודות בין זו לזו ראשונה בבגדי זהב שניה בבגדי לבן שלישית בשל זהב רביעית בבגדי לבן אף זה ישנה וזה שאין לו לשנות מבגדי לבן לבגדי זהב שהרי הדיוט הוא ואינו משמש בבגדי זהב ישנה בבגדי קודש שהרים בהן כמו שנא' ולבש הכהן מדו בד ויפשוט אותם וילבש בגדי חול שלו ויוציא הדשן:

תלמוד לומר בגדיו בגדים ומה תלמוד לומר אחרים פחותין מהן כגון שחקים או מפשתן שאינו מוצהב ואין דמיהם יקרים שהאפר מלכלכם כשנושאו חוץ למחנה גנאי למלך שיהא משמש בהן על המזבח בעבודת אכילה:

אחרים והוציא לימד על הכהנים בעלי מומין האי אחרים אכהן קאי כלומר כהנים שהן אחרים מרוחקים משאר עבודות כשירין לעבודה זו:

אל ימזוג בהן לרבו לפי שנתעשנו ונתלכלכו בבישול קדירה אף כאן לענין הוצאת הדשן אין כבוד המלך לשרת בהן שירות אחר:

כמחלוקת בהוצאה כשם שרבי אליעזר מכשיר בעלי מומין להוצאה כך מכשירן להרמה:

שכשירה בשני כלים והכא מדו בד ומכנסי בד הוא דכתיב:

יש עבודה שכשרה בשני כלים אבל איפכא לא תקשי לך יש לך דבר שאינו עבודה וטעונה בגדי כהונה כלל דהא לא קשה דגזירת הכתוב הוא להחמיר שהרי אין בזה איסור אם לובש בגדי כהונה שלא בעידן עבודה דמסקינן לקמן בריש פרק בא לו (יומא דף סט.) דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן וגדולה מזו אמרינן לר' יוחנן דבין הוצאה בין הרמה בארבעה כלים בין לתנא קמא בין לר"א דתרוייהו מודו דמקיש בגדים שלובש לבגדים שפושט ואפי' הכי לר' אליעזר בעלי מומין כשרים להוצאה דלאו עבודה היא אע"ג דטעונה ארבעה כלים וקשה לי לריש לקיש דמוכח דלאו עבודה היא מדלא אצרכה קרא ארבעה כלים א"כ למה לי קרא לרבי אליעזר להכשיר בעלי מומין ומאי טעמא דתנא קמא דפסל בעלי מומין להוצאה ויש לומר משום דבעל מום חשיב כמו זר דס"ד אמינא וכי תעלה על דעתך שזר ובעל מום קריבים לגבי המזבח ולהכי צריך קרא לר"א והיינו טעמא דתנא קמא דפסל:

מניין שלא יהא דבר קודם כו' אף על גב דגבי כהן גדול נמי כתיב בפרשת אחרי מות ומכנסי בד ילבש על בשרו איצטריך למיהדר ולמיכתביה בכהן הדיוט דלא הוה ילפינן להו מהדדי כיון דחלוקים הם לכמה ענינים:

ילבש לרבות מצנפת ואבנט להרמה פירוש דהכי קאמר קרא לרבות לבישה אחרת כיוצא בה דההיא לבישה דקרא דכתיב ולבש הכהן מדו בד וכו' דהיינו שני בגדים אחרים וקשה לי גבי הוצאה מנלן דבעי ארבעה בגדים כיון דגבי הרמה לא נפקא לן אלא מהיקשא א"כ הדרינן ומקשינן לבישה דהוצאה לפשיטה דהרמה כדלעיל ואמרינן בפרק איזהו מקומן (זבחים דף מט:) דבקדשים דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש ויש לומר דשמא לא מיקרי קדשים אלא גופי הקרבנות אבל בגדי כהונה חוזרין ומלמדין בהיקש אי נמי ילבש ריבויא הוא ולא הוי היקש אלא אתא לרבות לבישה אחרת וכיון דלא פירש כמה בגדים הוא מרבה אם אחד או שנים אין זה אלא גלוי מילתא בעלמא דשני בגדים קאמר כדכתיב בקרא אי נמי כמאן דאמר בפרק איזהו מקומן (ג"ז שם) הימנו ודבר אחר לא הוי היקש דכיון דגמרינן הוצאה מהרמה למאי דכתיב ביה גמרינן נמי מיניה מאי דאתיא ליה מהיקשא:

פי' הממונה בפקיע הממונה להכות בזה הפקיע:

ש"מ שפיכות דמים הוא דזל שרבו הרצחנים [וטהרת כלים] כדקיימא קיימא:

ת"ר ופשט ולבש שומע אני כדרך שפושט ביוה"כ בשע' שרוצה לצאת בגדי קודש ולובש בגדי חול ת"ל ופשט ולבש מקיש בגדים שלובש לבגדים שפושט מה בגדים שפושט בגדי קודש אף בגדים שלובש בגדי קדש א"כ מה ת"ל אחרין.

אחרים פחותין מהם ר' אליעזר אומר אחרים והוציא לימד על הכהנים בעלי מומין שהן כשרים להוציא את הדשן.

אמר מר אחרים פחותין מהן (מאי משמע) דתנא דבי ר' ישמעאל בגדים שבישל בהן קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו ופשוטה היא.

אמר ריש לקיש כמחלוקת בהוצאת הדשן שת"ק סבר עבודה היא ובעלי מומין פסולין בהן ר' אליעזר סבר אינה עבודה וכהנים בעלי מומין כשרים בה כך מחלוקת בהרמת הדשן ור' יוחנן אמר מחלוקת בהוצאה אבל בהרמה הכל עבודה היא והאי דאמרת אין לך עבודה שכשרה בשני כלים גלי רחמנא בכתונת ומכנסים וה"ה במצנפת ואבנט ומאי שני דפריש הני אצטריך מדו בד מדו כמדתו לא ארוך ולא קצר ומכנסי בד ילבש על בשרו ללמד שלא יהא דבר מקדים על בשרו למכנסיים כו'. לימא כתנאי ומכנסי בד ילבש על בשרו מה ת"ל ילבש לרבות מצנפת ואבנט להרמה דברי ר' יהודה קסבר עבודה היא לפי' צריך שאר בגדים.

ר' דוסא אומר לרבות בגדי כ"ג של יוה"כ שהן בד שכשרין לכהן הדיוט. מאי לאו בהא קמפלגי ת"ק סבר עבודה היא. ור' דוסא סבר לאו עבודה היא. ודחינן לא כ"ע עבודה היא. ות"ק סבר צריך קרא לרבויי. לפיכך כתיב ילבש לרבות מצנפת ואבנט.

ועוד לא נודע כו׳ והוה ליה חדא ועוד דבתרייתא עיקר פרכא:

כדי להרבו׳ בכיה כלומר שהיה מרבה בכיה כשאומר דברים אלו דכיון שעל ספק חלל הנמצא בחוץ הקפידה תורה כ״כ כ״ש על ודאי חלל ובתוך המקדש:

מדקא נסיב לה תלמודא גם דם נקי אשר שפך מנשה ואע״ג דההוא קרא היה בבית ראשון ומעשה זה לאחר כמה זמנים הכי קאמר תלמודא כי מצינו מזמן מרובה שהורגלו לשפוך דמים בירושלם ומאותו זמן ואילך היה קל בעיניהם:

גרש״י ז״ל תנו רבנן ופשט ולבש שומע אני כדרך שהכהן גדול עושה ביום הכפורים שפושט בגדי קדש ולובש בגדי חול ת״ל ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים וכו׳. וכן הגרסא בת״כ אלא שקצרו שם יותר כדאיתא בפרש״י ז״ל ובתוספות הקשו על גרסא זו היכי קתני שפושט בגדי קדש ולובש בגדי חול כדרך שכהן גדול עושה ביום הכפורים שהרי כהן גדול ביום הכפורים אינו לובש בגדי חול כלל אלא שמשנה מבגדי זהב לבגדי לבן. ועוד למאי דסבירא לן השתא דיליף פשיטה ולבישה האמורה בהוצאת הדשן מן האמורה בכ״ג בי״הכ למה ליה למיכתב אחרים דאלו מלישנא דברייתא משמע דלא קשיא ליה השתא מה ת״ל אחרים. אלא לבתר דדריש מקיש בגדים שלבש לבגדים שפשט כדקתני אם כן מה ת״ל אחרים לכך אומרים בתוספות דהכי גרסינן הכא ובת״כ שומעני בפושט בגדי קדש ולובש בגדי חול. וסמיך ליה על מאי דכתי׳ בגדים אחרים ולא אדכר ליה עד סיפא דקתני א״כ מה ת״ל אחרים וכן נראה עיקר. אבל כיון דאיתא לגרש״י ז״ל בכולהו נוסחי דהכא ובת״כ יש לפרש דהא דקתני כדרך שכהן גדול עושה ביום הכפורים לאו דמייתי ליה מהתם לגמרי אלא דעביד מינה סניפין כל דהו דכי היכי דהתם איכא שינוי בגדים הכא נמי איכא שינוי בגדים למדרש דאחרים דכתיבי הכא הוו בגדי חול:

א״כ מה ת״ל אחרים אחרים פחותין מהם פי׳ כגון שחקים ולומ׳ שתהא חובה בשחקים. ר׳ אליעזר אומר אחרים והוציא לימד על כהנים בעלי מומין שכשרים להוצאת הדשן. פי׳ דסבי׳ ליה דכי כתי׳ אחרים אוהוציא קאי שיהא כהן המוציא את הדשן כהן אחר כלו׳ אפילו בעל מום: ולפום פשטא משמע דבהא פליג רבי אליעזר על ת״ק אבל מודה הוא דבעו׳ בגדי קדש מהקישא דלעיל. אבל בנמקי הרב החסיד ז״ל פי׳ דכיון דמכשר ליה בכהנים בעלי מומין אין להצריך בה בגדי קדש שאי אפשר שלא תהא הוצאת הדשן גריעא מתרומת הדשן ומה שאומ׳ לקמן כמחלוקת בהוצאת הדשן כך מחלוקת בהרמה. אינו אלא לענין הכשר בעלי מומין בלחוד כדפרש״י ז״ל דאלו לענין בגדים לדברי הכל תרומת הדשן בבגדי קדש כדכתיב בהדיא והוצאת הדשן בבגדי חול וה״ק קרא ולבש בגדים של אחרים בעלי מומין שאף הלובשים אחרים הם ולפירו׳ קמא אתיא שפיר כפשטא הא דאמרי׳ בסמוך [ולר׳ אליעזר] בגדים פחותים מנא ליה דאלמ׳ לר׳ אליעזר נמי לא שרינן אלא בגדים פחותים. ויש לתרץ לאידך פירושא דה״ק מנא ליה בעלמא דכל כי האי גוונא בעי׳ בגדים משונים שיהו או פחותים או של חול עד דדחיק נפשיה לפרושי אחרים דקרא בכהנים בעלי מומין ופריק דאי משום הא לא הוה צריך למכתב אחרים דההיא מדר׳ ישמעאל נפקא ודכותה דהא פריך תלמודא לעיל ולר׳ יהודה נשבר הציץ מנא ליה וכדפרי׳ בתוספות בפ״ק. והלשון הראשון הוא המחוור לפום סוגייא דשמעתין.

אי ס״ד עבודה היא וכי יש לך עבודה שכשרה בשני כלים ק״ל ואמאי לא קשיא ליה הכי לת״ק דסבר דבעי כהן תמים ובגדי קדש וי״ל דאיהו לכולי עלמא סביר׳ ליה דאפילו תרומת הדשן אינה עבודה שלימה כיון שהיא כשרה בשני כלים אלא שגזרת הכתוב היא לת״ק דכיון דיש בה צד עבודה שתהא צריכה כהן תמים ואלו סביר׳ ליה הכי לר׳ אליעזר לא הוה מחית תרי דרגי בהוצאת הדשן שתהא בבעל מום ובגדי חול אלא ודאי דבתרומת הדשן מחית חדא דרגא לאכשורי בשני כלים ובהוצאת הדשן דגריע טפי מחית ליה למיהוי אף בבגדי חול וזה הפי׳ כפי שיטת החסיד ז״ל ומיהו אכתי קשה טובא היאך איפשר ליה לריש לקיש למימר דרבי אליעזר מכשר בעלי מומין לתרומת הדשן דהא קתני בהדיא לימד על כהנים בעלי מומין שכשרין להוצאת הדשן וכהנים אחרים נמי דדריש מקרא דהוו בעלי מומין בהוצאה הוא דכתיב כדכתי׳ אחרים והוציא דאלו בהרמה הכהן סתמא כתיב דמשמע כהן כשר וי״ל דסבר ריש לקיש דלר׳ אליעזר גלי קרא בהוצאה וה״ה בהרמה מטעמא דמפרש בסמוך. ולהכי כתב רחמנא אחרים בלשון רבים למדרשיה בין על כהן המרים בין על כהן המוציא ודקתני שכשרין להוצאת הדשן נקט ליה אקרא אי נמי כל הוצאת הדשן במשמע ואפילו דתרומת הדשן ויש נוסחאות שגורסין שכשרין בדשן.

ומאי שנא הני כלומר כיון דעבודה היא וצריכה ד׳ בגדים אמאי טרח קרא למכתב הני טפי ממצנפת ואבנט או לכתבינהו כולהו או לא לכתוב חד מנייהו אלא ולבש הכהן בגדיו וממילא ידעי׳ כולהו כיון דבעי כהן ומהדרי׳ דכתבינהו לדרשא מדו בד וכו׳ ולריש לקיש אע״ג דאיצטריכו למכתב לגופיהו למעוטי מצנפת ואבנט ומיהו אכתי ש״מ אידך דרשא מדו כמדתו מדאפקיה בלשון מדה וקדימת מכנסים מדכתי׳ על בשרו וכדמפרש תלמודא ואזיל:

נאמר בתורה בפרשת צו את אהרן בענין הרמת הדשן ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח ושמו אצל המזבח וזו היא תרומת הדשן שבכל יום ונאמר אחריו בהוצאת הדשן ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים לא בגדי חול אלא בגדי כהונה פחותים משאר בגדי כהונה וכן לפי שיטתינו אע"פ שהכתוב מוכיח שלא נאמר כן אלא להוצאה אבל לתרומה אף בתשובים שבהם היה מקרא נדרש לפניו ולאחריו ובין תרומה ובין הוצאה בבגדים פחותים היו אע"פ שיש חולקים לומר שלא נאמר כן אלא בהוצאה וכן צריך שתדע שאע"פ שלא הוזכרו בפרשה זו אלא שני בגדים והם כתנת ומכנסים כדכתיב מדו בד ומכנסי בד ומדו בד הוא הכתנת אלא שהוציאה בלשון זה ללמד שצריך שתהא במדתה מ"מ האחרים נכללים בהם וגלה בשני אלו והוא הדין לאחרים ונמצא שהתרומה טעונה ארבעה בגדים כשאר העבודות שלא מצינו עבודה כשרה בשני כלים ולדעתינו תרומה והוצאה שוות לענין זה וכן הוצאה אינה כשרה בבעלי מומין כתרומה עצמה ויש חולקין לומר שהתרומה עבודה גמורה ובבגדים חשובים ולא נאמר בגדים פחותים אלא להוצאה שאינה עבודה ומ"מ טעונה בגדי כהונה פחותים ואין בעלי מומין עושין אותה ויש מכריעין ששתיהן בבגדים פחותים אלא שאותם שבהוצאה צריך שיהו פחותים יתר על אותם של הרמה וי"מ שהמקרא נדרש להרמה ר"ל שלא נאמר בגדים פחותים אלא להרמה אבל הוצאה אינה טעונה בגדי כהונה שאינה עבודה אלא שמ"מ אין בעלי מומין מוציאין אותה:

בפרש"י בד"ה כמחלוקת כו' מכשירן להרמה הס"ד ואח"כ מ"ה שכשירה כו' דכתיב הס"ד ואח"כ מ"ה גלי כו' ומאליך אתה למד כו' ובד"ה מאי שנא כו' מדכתיב כהן עבודה היא ואח"כ בד"ה מדו כו' בזבחים הס"ד ואח"כ מ"ה ילבש כו' ובד"ה על בשרו כו' וה"ל למכתב ומכנסי בד על בשרו ומהדר נמי אולבש דרישא כו' החסרים כאן מכהונת הדיוט עכ"ל כצ"ל מפי' ישן:

תוס' בד"ה ילבש כו' וק"ל גבי הוצאה מנלן דבעי ד' בגדים כיון כו' עכ"ל יש לדקדק מהיכא פסיקא ליה דבעי בהוצאה ד' בגדים דאימא דקושטא דמהאי טעמא דאין דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש נימא דלא נילף הוצאה מהרמה לענין ד' בגדים אלא לענין מה להלן בגדי קודש כו' כדאמרי' לר"ל ויש ליישב דמשמע להו הא דאר"י מחלוקת בהוצאה אבל בהרמה ד"ה עבודה כו' דמחלוקת בהוצאה היינו אי הוה עבודה דומיא דד"ה בהרמה דעבודה היא וא"כ כיון דלת"ק הוי הוצאה עבודה ע"כ דבעי ד' בגדים דאל"כ תקשי לך יש לך עבודה דכשירה בב' כלים ודו"ק:

בא"ד לפשיטה דהרמה כדלעיל ואמרינן בפרק כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ילבש וכו' וי"ל דשמא לא מיקרי קדשים עיין לקמן דף לב ע"א תוס' ד"ה מה לבישה:

גמרא כמחלוקת בהוצאה (של הדשן דר"א מכשיר בכהנים בעלי מומין ות"ק פוסל) כך מחלוקת בהרמה, (מ"ט דר"ל אמר לך אי ס"ד עבודה היא) יש לך עבודה שכשרה בשני כלים (והכא מדו בד ומכנסי בד הוא דכתיב). וא"ת א"כ דזהו הוכחה דלאו עבודה הא למ"ל קרא לר"א להכשיר בע"מ (דכתיב ולבש בגדים אחרים והוציא, דרש ר"א אחרים והוציא), בתוס' הקשו כן, ולי לק"מ דהא יש לעשות נמי הוכחה להיפוך, והיינו דעבודה היא, דהיכן מצינו דבר שאינו עבודה וצריך ב' כלים, וכמו שנתקשו בתוס' גם בזה, אבל באמת בזה י"ל דשפיר מצינו ומצינו, דהא הוצאה לאו עבודה היא, מדאכשיר קרא גבי' בע"מ, ומ"מ צריך ב' כלים, אבל אי לאו קרא אחרים והוציא, לא הוי ידעינן דלאו עבודה היא, דהא להיפוך דעבודה היא, דהיכן מצינן אינו עבודה בשני כלים, ודעת קדושים של התוס' (שטרחו לתרץ כל אחת משתי קושיות ביחוד, ולא כתבו דחד מתרצית בחברתה) לא מצאתי:

גמרא ת"ש ר"י אומר כו' דע"כ לא פליגי רבנן קשה לי, האיך מוכח כן דלמא זהו בממילא כיון דלא זכה בזה התורם, עושים פייס בפ"ע למחתה, וביותר הא לקמן (דף כו) אמרינן דראב"י לא סבר כר"י, והיינו ע"כ דהיו מפיסים בפ"ע למחתה, דאי בממילא דזכה הסמוך אצלו, הא בציר להו פייס דמה שזוכה מעצמו אינו נחשב ממנין פייס דאל"כ בפייס השני הא זכו י"ג כהנים ולא נחשב רק לאחת, וא"כ לא נצטרך לומר דג' מחלוקת בזה, דלר"י זכה התורם, ולרבנן זוכה בה הסמוך לו, ולראב"י הי' פייס ביחוד עלה, ומנ"ל הא דלמא רבנן דר"י ס"ל כראב"י, גם ק"ל היכי אמרינן או דלמא דוקא מחתה כו' הא באמת דוקא מחתה שלא זכה בו רק הוא אבל שאר עבודות זוכים הסמוכים לו בלא פייס, ואף אם נדחוק בהדיוק מדברי חכמים דפליגי על ר"י מ"מ מאי צריך לומר דמחתה איצטריך ליה דסד"א הואיל דמעתרה, והא בפשוטו דמחתה אצטריך לי' לאפוקי מדר"י דלא נימא דחדא עבודה ולא זכה רק התורם, וצע"ג:

אִיבָּעְיָא לְהוּ הֵי מִנַּיְהוּ חֲמִירָא? שְׁפִיכוּת דָּמִים הוּא דְּזִילָא, וּדְכֵלִים כִּדְקַיְמָא. קשה מאי נפקא לן מזה מה דהוה הוה? וכהאי גונא פריך לעיל (דף ה:) 'כֵּיצַד הִלְבִּישָׁן' מַאי דַּהֲוָה הֲוָה! ומשני למסבר קראי. וכאן לא שייך תירוץ זה. ונראה לי בס"ד דאמר לעיל (דף ט:) מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן חָרַב בִּשְׁבִיל עֲבוֹדָה זָרָה גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים אֲבָל מִקְדָּשׁ שֵׁנִי חָרַב בִּשְׁבִיל 'שִׂנְאַת חִנָּם' לְלַמֶּדְךָ, שֶׁשְּׁקוּלָה שִׂנְאַת חִנָּם כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ עֲבֵירוֹת: עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. והנה זה הלימוד תלוי בהאי בעיא דאם תאמר שפיכות דמים הוות זילא במקדש שני שהיתה כמו מקדש ראשון דכתיב ביה (מלכים ב' כא, טז) 'וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה' אם כן ליכא למימר שחרב בשביל שנאת חנם אלא יש לומר דחרב בשביל שפיכות דמים וממילא ליכא ללמוד דשקולה שנאת חנם כנגד ג' עבירות, ואי אמרינן שפיכות דמים לא זילא במקדש שני אם כן לא נחרב אלא בשביל שנאת חנם וממילא אתה למד דחמירא שנאת חנם כנגד ג' עבירות. מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲשֶׁרֶת [כו.] קשה מה בכך וכי צרה עיניהם ח"ו בכהנים שיהיו עשירים? ונראה לי בס"ד כי מצות ההקטרה היא יקרה וגדולה מכל מצות של עבודה מפני שהיא בפנים בהיכל ועוד תיקון שלה גדולה גדול כנזכר בזוהר הקדוש ואם יתעשרו בה אפשר שיעשו מצוה יקרה זו שלא לשמה. או יובן אם יתעשרו אז אותם המתעשרים לא יבאו לעבוד עבודה, וכהאי גוונא מצינו דאנשי כנסת הגדולה התפללו על כותבי סת"ם [ספרים, תפילין, מזוזות] שלא יתעשרו כדי שיכתבו. ומה שאמרו הָא שְׁכִיחָא וְהָא לָא שְׁכִיחָא, נראה לי בס"ד דיש לדקדק זה מן הכתוב דכתיב (דברים לג, יא) 'בָּרֵךְ הֳ' חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה' וקשה כיון דְיְבָרֵךְ חֵילוֹ בודאי פֹעַל יָדָיו יִרְצֶה ולמאי הוצרך לומר 'וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה' אלא ודאי 'בָּרֵךְ הֳ' חֵילוֹ' קאי על ישימו קטורה דלא שכיחה וגם שהיא עבודה בפנים, 'וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה' קאי על וכליל על מזבחך שהיא עבודת הקרבת קרבנות.