מסכת יומא דף ע״ו עמוד א׳

1זה יהושע שירד לו מן כנגד כל ישראל. כתיב הכא ״איש״, וכתיב התם: (במדבר כז, יח) ״קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו״. ואימא משה, דכתיב: ״(במדבר יב״, ג) ״והאיש משה ענו מאד״? דנין ״איש״ מאיש״, ואין דנין ״איש״ מוהאיש״.

2שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי: מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה? אמר להם: אמשול לכם משל: למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שיש לו בן אחד, פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה, ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה. עמד ופסק מזונותיו בכל יום, והיה מקביל פני אביו כל יום.

3אף ישראל, מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר: שמא לא ירד מן למחר, ונמצאו כולן מתים ברעב, נמצאו כולן מכוונים את לבם לאביהן שבשמים.

4דבר אחר: שהיו אוכלין אותו כשהוא חם. דבר אחר: מפני משאוי הדרך.

5וכבר היה רבי טרפון ורבי ישמעאל וזקנים יושבין ועוסקין בפרשת המן, והיה רבי אלעזר המודעי יושב ביניהן. נענה רבי אלעזר המודעי ואמר: מן שירד להן לישראל היה גבוה ששים אמה. אמר לו רבי טרפון: מודעי, עד מתי אתה מגבב דברים ומביא עלינו!

6אמר לו: רבי, מקרא אני דורש: (בראשית ז, כ) ״חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים״, וכי חמש עשרה אמה בעמק, (חמש עשרה בשפלה) חמש עשרה בהרים? וכי מיא שורי שורי קיימי. ועוד: תיבה היכי סגיא? אלא, נבקעו כל מעינות תהום רבה עד דאשוו מיא בהדי טורי, והדר ״חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים״.

7וכי אי זה מדה מרובה, מדה טובה או מדת פורענות? הוי אומר: מדה טובה ממדת פורענות, במדת פורענות הוא אומר: (בראשית ז, יא) ״וארובות השמים נפתחו״. במדה טובה הוא אומר: (תהלים עח, כג) ״ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו״.

8כמה ארובות יש בדלת ארבע ארבע, הרי כאן שמונה, ונמצא מן שירד להם לישראל גבוה ששים אמה.

ברייתא

9תניא, איסי בן יהודה אומר: מן שירד להם לישראל היה מתגבר ועולה עד שרואין אותו כל מלכי מזרח ומערב, שנאמר: ״(תהלים כג״, ה) תערוך לפני שלחן נגד צוררי [וגו' כוסי רויה] אמר אביי ש"מ כסא דדוד לעלמא דאתי מאתן ועשרין וחד לוגא מחזיק שנא' כוסי רויה רויה בגימטריא הכי הוי׃

10הא לא דמיא התם בארבעין יומין הכא חדא שעתא התם לכ"ע הכא לישראל לחודיה ונפיש להו טפי ר' אלעזר המודעי פתיחה פתיחה גמר׃

11אסור באכילה הני חמשה ענויין כנגד מי אמר רב חסדא כנגד ה' ענויין שבתורה (במדבר כט, ז) ובעשור (ויקרא כג, כז) ואך בעשור (ויקרא כג, לב) שבת שבתון (ויקרא טז, לא) ושבת שבתון (ויקרא טז, כט) והיתה לכם׃

12הני חמשה הוו ואנן שיתא תנן שתיה בכלל אכילה היא דאמר ריש לקיש מנין לשתיה שהיא בכלל אכילה שנאמר ״(דברים יד״, כג) ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך תירוש חמרא הוא וקרי ליה ואכלת׃

13ממאי ודילמא דאכליה על ידי אניגרון דאמר רבה בר שמואל אניגרון מיא דסילקא אכסיגרון מיא דכולהו שלקי׃

14אלא אמר רב אחא בר יעקב מהכא (דברים יד, כו) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן ביין ובשכר שכר שתיה הוא וקרייה רחמנא ואכלת׃

15ממאי ודילמא הכא נמי דאכליה על ידי אניגרון שכר כתב מידי דמשכר ודילמא דבילה קעילית? דתניא: אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש׃