מתני' תמיד קרב — משעת הולכת איברים ואילך קא חשיב:
עצמו — בכל יום בתשעה חמשה לאיברים ואחד לקרבים ואחד לסולת ואחד לחביתין ואחד ליין והא כר"א בן יעקב היא דלית ליה חד להעלות מכבש למזבח:
בחג — שצריך שני נסכין אחד של יין ואחד של מים:
ביד — כהן אחד צלוחית אחת של מים:
בין הערבים — שבכל יום שנים בידם שני גזירי עצים להוסיף על עצי המערכה להרבות' ובגמרא יליף לה מקרא שבין הערבים צריך התמיד שני גזירין בשני כהנים אבל בשחרית לא בעי סידור שני גזירין אלא בכהן אחד דכתיב ובער עליה הכהן:
ובשבת שבתוך החג וכו' — הרי שנים עשר:
גמ' ממאי מדקתני ובשבת וכו' — מכלל דשאר ימות החג לא מצא שיטעון שנים עשר ואי אמרת אף בין הערבים מנסכין מים בחול של כל ימות החג משכחת לה י"ב בין הערבים עצמו בתשעה ושנים בידן שני גזירין ואחד בידו צלוחית של מים:
ולמנסך את המים אומר לו הגבה ידך — ונראה שתערה הצלוחית לתוך ספל של כסף שעל המזבח שהוא נקוב כמין חוטם דק שהיין מקלח ויוצא בו והוא הניסוך שפעם אחת נסך על רגליו לא עירה הצלוחית לתוך הספל ושפך המים על רגליו לפי שהיה צדוקי ואינו מודה בניסוך המים:
באתרוגיהן — למה לי למיתני באתרוגיהן אם לא בא ללמדנו שניסוך המים אינו אלא בשעת נטילת לולב:
[ואימא] דנעביד — כהן אחד יסדר שני גזירין בבקר דכתיב ובער עליה הכהן ונעביד תרי שוב יביאו שני כהנים לעשות שני גזיריהן עוד בבקר כדכתיב וערכו שנים:
ובער ובערו — יכתוב שניהן בלשון אחד:
פעמים י"ג — כהנים עסוקין בעבודת התמיד כדתנן במתני' בפייס שני י"ג כהנים זוכין בו:
פעמים י"ד — בחג ביד אחד צלוחית של מים:
פעמים ט"ו — בשבת:
פעמים ששה עשר — בשבת שבתוך החג:
הכי גרסינן והא תניא שבעה עשר ההוא דלא כר"א בן יעקב אלא כר' יהודה - ההוא תנא אית ליה עוד כהן אחד המעלה איברים מן הכבש למזבח והרי כאן י"ז דלא כר"א בן יעקב אלא כרבי יהודה דאמר לא היה פייס למחתה ועל כרחך לית ליה דר"א בן יעקב דאם כן בצרי להו פייסות כדאמרינן לעיל והוצרך לו כהן מן הכבש למזבח ואני שמעתיה בלשונות אחרות ואי אפשר להעמידה ואי שמעינן ליה דרבי יהודה לא היה פייס למחתה לא שמעינן ליה דאמר לא היה כהן למחתה אלא הרי הוא אומר כהן שזכה בקטורת אומר לזה שעומד אצלו זכה עמי במחתה אבל ר"א בן יעקב שמעינן ליה דאמר לא היה כהן להעלות איברים מכבש למזבח אבל הן עצמם שהעלום לכבש היו מעלין למזבח:
דלא כר"א בן יעקב ודלא כרבי יהודה — דחשיב פייס למחתה דלא כרבי יהודה ופייס דמן הכבש למזבח דלא כר"א בן יעקב:
מתני' הבשר בחמשה — ככבש התמיד:
הסולת — שני עשרונים היה ושני כהנים:
במה דברים אמורים — דבעינן כל הני כהנים לכל בהמה ובעינן פיס:
אם רצה להקריב כהן — יחיד את הכל ובלא פייס:
הפשיטן וניתוחן — של ציבור ושל יחיד שוין להיות כשירין בזר והכי מפרש בגמרא:
