בוני התלמוד

    מסכת יומא דף מ״ט עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    זר ואונן שיכור ובעל מוםכולהו נפקי לן מקראי דמחלי עבודה בפ"ב דזבחים (דף טז.):

    וכן יושבדבעי לעמוד לשרת (דברים יח):

    והא רב ששת הוא דאותבהלהא מתני' לאמוריה דרב חסדא כדמפרש ואזיל אלמא שמיעא ליה והיכי טעי למיפשט דכשרה בשמאל:

    ויזרקו הכהנים הדםמידם של שוחטים שהם זרים וחזרו וקבלו הדם מיד הכהן המקבל והוליכוהו אל הזורק:

    ומתיב רב ששת גרסינן:

    בתר דשמעהדאותבוה ניהליה הכא הדר אותבה איהו לרב חסדא:

    מעשה איצטבאהמקבלים היו מושיבים את הדם ביד הזרים ואין הזרים מקרבין אותו לצד המזבח כלל אלא מושיבים הדם על ידם כאשר על גבי איצטבא:

    או דילמא ולקח והביאדולקח נמי אמלא חפניו קאי:

    מהו שיכנס אחרכהן המשמש תחתיו מהו שיכנס לפנים בחפינה זו שנתן הראשון לתוך הכף ואין צריך לחזור ולחפון:

    א"ר חנינאלתלמידים בא וראה שהדור האחרון זוכה להתחכם כדורות הראשונים שאף אני הייתי שואל שאילה זו ועכשיו שאלה רבי יהושע בן לוי שהוא מן הראשונים:

    שחלייםקרשו"ן:

    לשחוק ולשתות:

    אימא וחייתהמכה:

    שמע מינהדרבי יהושע בן לוי לא הוה קשיש מדקרי ליה רבי דקאמר לי התיר רבי חנינא ולא היה דרך הזקנים לומר על הבחורים רבי אלא לי התיר חנינא היה אומר כלומר לי אמר חנינא שהיא רפואה:

    אלא הכי קאמרר' חנינא לתלמידיו בא וראה ששאלתן של אחרונים כשאלתי שאני מן הראשונים שאף אני הייתי מתקשה:

    ומי אמר רבי חנינא הכימי מספקא ליה אי נכנס אחר בחפינתו אי לא:

    בפר ולא בדמו של פרבזאת יבא אהרן אל הקדש בפר (ויקרא ט״ז:ג׳) ולא בדמו של פר שאם שחט פרו ומת אין המשמש תחתיו נכנס באותו דם לפנים אלא צריך להביא פר אחר ולשחוט וכיון דצריך להביא פר אחר צריך לחפון לאחר שחיטתו:

    ואמר רבי חנינא קטורת שחפנה קודם שחיטה לא עשה ולא כלוםשכן סדר העבודות בענין חפן ומת נמי אי אפשר שלא שחט פרו תחילה וזה הבא אחריו צריך להביא פר אחר ואי אמרת יכנס בחפינתו של ראשון נמצאת חפינה זו קודם שחיטת פרו של שני:

    הכי קאמר רבי חנינאמדקא מבעיא ליה לרבי יהושע בן לוי הא מכלל דס"ל דאין צריך להביא פר אחר דאם כן הויא לה קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר:

    ולמאי דס"ליפה שאל כשאילת הראשונים אותן שנחלקו עלי בפר ואפילו בדמו של פר אף להן נשאל שאילה זו:

    מאי הוי עלהחפן ומת מהו שיכנס אחר בחפינתו:

    אי חופן חוזר וחופןאי מפשטא לן בעיין דאיבעיא לן גבי חפינת פנים אם צריך לחזור ולחפון או לא ותימצי לומר דצריך לחזור ולחפון חבירו נכנס בחפינתו דהא מיקיימא חפינה:

    אדרבה אי חופן וחוזר וחופןאז אין חבירו נכנס בחפינתו שאי אפשר שלא יחסיר חבירו ושלא יותיר חפניו של ראשון שוין לחפניו של שני:

    יומא 49 עמוד א

    1מיתיבי: זר, ואונן, שיכור, ובעל מום, בקבלה ובהולכה ובזריקה פסול. וכן יושב, וכן שמאל פסול! תיובתא.

    2והא רב ששת הוא דאותבה, דאמר ליה רב ששת לאמוריה דרב חסדא, בעי מיניה מרב חסדא: הולכה בזר מהו? אמר ליה: כשירה, ומקרא מסייעני: (דברי הימים ב לה, יא) ״וישחטו הפסח ויזרקו הכהנים מידם והלוים מפשיטים״!

    3ומותיב רב ששת: זר ואונן, שיכור ובעל מום, בקבלה ובהולכה ובזריקה פסול, וכן יושב וכן שמאל פסול.

    4בתר דשמעה הדר אותבה. והא רב חסדא קרא קאמר? דעבוד מעשה איצטבא.

    5בעי רב פפא: חפן חבירו, ונתן לתוך חפניו מהו? ״מלא חפניו״ בעינן, והא איכא! או דילמא: ״ולקח״ ״והביא״ בעינן? והא ליכא! תיקו.

    6בעי רבי יהושע בן לוי: חפן ומת, מהו שיכנס אחר בחפינתו? א"ר חנינא: בא וראה שאלת הראשונים.

    7למימרא דרבי יהושע בן לוי קשיש? והאמר רבי יהושע בן לוי: לי התיר רבי חנינא לשתות שחליים בשבת!

    8לשתות, פשיטא? דתנן: כל האוכלין אוכל אדם לרפואה, וכל המשקין שותה!

    9אלא: לשחוק ולשתות שחליים בשבת. היכי דמי? אי דאיכא סכנתא משרא שרי. ואי דליכא סכנתא מיסר אסיר! לעולם דאיכא סכנתא, והכי קא מבעיא ליה: מי מסיא, דניחול עלייהו שבתא, או לא מסיא ולא ניחול עלייהו שבתא.

    10ומאי שנא רבי חנינא? משום דבקי ברפואות הוא. דאמר ר' חנינא: מעולם לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחיה.

    11והא קא חזינן דחיי! אימא: וחיית. והא קא חזינן דמיתסי! בסומקן אינהו וחיורן ריש כרעיהו קאמרינן.

    12מכל מקום, שמע מינה דרבי חנינא קשיש? אלא הכי קאמר: שאלתן כשאילה של ראשונים.

    13ומי אמר רבי חנינא הכי? והאמר רבי חנינא: ״בפר״, ולא בדמו של פר.

    14ואמר רבי חנינא: קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה ולא כלום!

    15הכי קאמר: מדקא מיבעיא ליה, הא מכלל דקסבר ״בפר״, ואפילו בדמו של פר. ולמאי דסבירא ליה שאילתו כשאילת הראשונים.

    16מאי הוי עלה? אמר רב פפא: אי חופן חוזר וחופן חבירו נכנס בחפינתו דהא מקיימא חפינה. אי אין חופן וחוזר וחופן תבעי לך.

    17אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: אדרבה, אי חופן וחוזר וחופן, לא יכנס אחר בחפינתו אי אפשר שלא יחסר ושלא יותיר. ואי אין חופן חוזר וחופן תיבעי לך.

    18דאיבעיא להו: חופן חוזר וחופן, או לא? תא שמע: כך היתה מידתה. מאי לאו: כשם שמדתה מבחוץ כך מדתה מבפנים!

    19לא, דילמא שאם רצה לעשות מדה עושה, אי נמי: שלא יחסר ושלא יותיר.

    20תא שמע:

    תוספות

    זר ואונן ושיכורבספ"ק דזבחים (דף יד.) נמי מייתי לה ופירש שם רש"י שיכור שתויי יין והקשה רבינו חיים כהן זצ"ל דבס"פ אלו מומין (בכורות דף מה:) תנן החרש והשוטה והשיכור פסולין באדם וכשרים בבהמה וכו' ופריך בגמ' שיכור אחולי מחיל עבודה ובהדי מומי בעי למיחשביה ומוקי לה בשאר דברים המשכרים ודלא כרבי יהודה דאמר חייב מיתה אף בשאר דברים המשכרים על כן פירש רבינו חיים דהכא נמי מיירי בשאר דברים המשכרים וריצב"א פי' דפרש"י עיקר ואדרבה מהתם יש ראיה לפירושו מדפריך סתמא שיכור אחולי מחיל עבודה וכו' אלמא דסתם שיכור מיירי בשתויי יין והתם דקשיא ליה בהדי מומין בעי למיחשביה להכי מוקי ליה בשאר דברים המשכרים אבל הכא דקתני ליה בהדי מחללי עבודה נוקמיה בשתויי יין כמו סתם שיכור דבכל דוכתא:

    בעי רב פפא חפן חבירו ונתן לתוך חפניו מהו מלא חפניו בעינן וכו' - תימה לי הא איבעיא ליה לעיל כבר כי האי גוונא גבי בין הביניים וי"ל באת"ל קאמר את"ל בין הביניים לא דלא קרי ביה ולקח והביא כיון דלא אתי מכח גברא הכא מאי מי אמרינן אע"ג דלאו איהו חפן מ"מ כיון דמכח גברא קאתי שפיר דמי ושפיר קרינן ביה ולקח הלוקח מי שהוא וישים בחפניו של כ"ג והדר נעייל הוא וקרי ביה מלא חפניו והביא או דילמא ולקח והביא בעינן שהלוקח יביא:

    אי חופן וחוזר וחופן נכנס חבירו בחפינתותימה אי חובה הוא לחפון פעמיים אחד מבחוץ ואחד מבפנים היכי עייל חבריה בחפינתו מ"מ הרי לא חפן כהן אחד תרי זימני ונראה דה"פ אי חופן וחוזר וחופן לפי שמן התורה אין לדבר קצבה שיכול לחפון כל כך פעמים כמו שירצה ובלבד שלא יחסיר ולא יותיר ולהכי תקינו רבנן שיחזור ויחפון בפנים שמא נתפזר לו מן הקטורת בדרך ונחסר קצת וא"כ אם חפן ונתן לתוך הכף ומת בחוץ חוזר חבירו וחופן פעם שנית וחוזר ונותן לכף ונכנס דקרינן ביה מלא חפניו והביא דליכא אלא הבאה אחת ואי אין חופן וחוזר וחופן משום דמשמע מלא חפניו חד אמר רחמנא ולא תרי זימני מלא חפניו א"כ אין חבירו נכנס בחפינתו:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    שמע מיניה אפילו הולכת הקטורת דמעכבה כפרה כדאמרן קטרת מכפרת שנאמר ויתן את הקטרת ויכפר על העם כשרה וכ"ש הולכת אברים שאין בהם כפרה (אין) [שאין] כפרה אלא בדם שנא' כי הדם הוא בנפש יכפר ומותבינן עליה הא דתני זר ואונן שכור ובעל מום בקבלה ובהולכה ובזריקה פסול וכן יושב וכן שמאל תיובתא ואקשינן וכי רב ששת לא הוה ידע להא מתניתא דהא רב ששת דאותבא לרב חסדא במס' שחיטת קדשים באחרית פרק א' בעידנא דפשיט הולכה בזר כשרה ומקרא מסייעני וישחטו הפסח ויזרקו מידם והלוים מפשיטים. דייקינן מדכתיב ויזרקו הכהני' מידם מכלל שלא היתה הולכה בכהנים אלא בזריקה בלבד.

    ואותביה רב ששת הא מתני' ופרקינן בתר דאיתותב בה רב ששת הדר הוא ואותבה לרב חסדא. ואוקימנא לרב חסדא דעביד מעשה אצטבא כלומר כולם עומד בשורה זה מושט לזה וזה מושיט לזה. והולכה שלא ברגל כי האי גוונא ואין הולכה בהן כלל. חפן כהן אחר ונתן בחפני כ"ג מהו להביא ולהקטיר בהן או צריך לחפון הוא תיקו.

    בעי ריב"ל חפן ומת מהו להיכנס אחר בחפינתו כו'א"ר חנינא בוא וראה שאילת הראשונים ואקשינן למימר דריב"ל קשיש מר' חנינא (הוא) והאריב"ל התיר לי ר' חנינא לשחוק שחלים בשבת דהוי סכנה ובעאי מיניה משום דהוה בקי ברפואות מי מאסו שחלים דניחול שבתא ונשחקינהו אי לא וא"ל מאסו.

    הנה ר' חנינא יותר זקן מריב"ל.

    ופרקינן הכי קאמר ר' חנינא לתלמידיו שאילתן כשאילת הראשונים מכם כלומר שאלוהו תלמידיו זו השאילה ואמר להן כבר שאלו את הגדולים מכם והוא ריב"ל ולא אפשיטא ליה. ומי מספקא ליה הא לר' חנינא. והא מדאמר ר' חנינא קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום ואמר נמי בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר ולא בדמו של פר. כלומר אם שחוט כ"ג פרו ומת אין אחר נכנס בדם זה הפר אלא צריך להביא פר אחר ולשחטו וליכנס בדמו ממילא שמעינן דאפילו אי חפן איהו קמיה שחיטת פרו ולא עשה כלום כ"ש אם חפן כהן אחר שלא עשה כלום. וא"כ מאי לא פשט להו משמעתי' ושנינן ה"ק מדקא מיבעיא ליה לריב"ל הא ש"מ דקסבר בפר ואפי' בדמו של פר וחפינה הוא דקא מיבעיא ליה ולמאי דסבירא ליה [שאילתו] כשאילת הראשונים כלומר מן דסבר בפר ואפילו בדמו של פר מאי הוי עלה אמר רב פפא אי חופן וחוזר וחופן נכנס השני בחפינתו של ראשון דהא לא אפשר דלא חפין ליה השני בשעת הקטרה וקא מקיימא חפינה בכהן המשמש בקטורת אי אין חופן וחוזר וחופן תיבעי לך. ואקשינן עליה אדרבא אי חופן בחוץ חוזר וחופן בפנים.

    לא תיבעי לך דודאי אינו נכנס השני בחפינת הראשון שאי אפשר שלא יחסיר ושלא יותיר ובעינן להכניס מלא חפניו של מקטיר ממש לא פחות דהא מלא חפניו כתיב ולא יתר דהא חפניו כתיב אי אין חופן בחוץ חוזר וחופן בפנים אלא מערה הקטורת מן הכף אל המחתה ודיו תבעי לך דאיבעיא להו החופן בחוץ חוזר וחופן בפנים אי לא.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יומא דף מ״ט עמוד א׳

    מסכת יומא דף מ״ט עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־368 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    זר ואונן שיכור ובעל מום כולהו נפקי לן מקראי דמחלי עבודה בפ"ב דזבחים (דף טז.):

    וכן יושב דבעי לעמוד לשרת (דברים יח):

    והא רב ששת הוא דאותבה להא מתני' לאמוריה דרב חסדא כדמפרש ואזיל אלמא שמיעא ליה והיכי טעי למיפשט דכשרה בשמאל:

    ויזרקו הכהנים הדם מידם של שוחטים שהם זרים וחזרו וקבלו הדם מיד הכהן המקבל והוליכוהו אל הזורק:

    ומתיב רב ששת גרסינן:

    בתר דשמעה דאותבוה ניהליה הכא הדר אותבה איהו לרב חסדא:

    מעשה איצטבא המקבלים היו מושיבים את הדם ביד הזרים ואין הזרים מקרבין אותו לצד המזבח כלל אלא מושיבים הדם על ידם כאשר על גבי איצטבא:

    או דילמא ולקח והביא דולקח נמי אמלא חפניו קאי:

    ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Yoma 49a · Sefaria

    תוספות

    זר ואונן ושיכור בספ"ק דזבחים (דף יד.) נמי מייתי לה ופירש שם רש"י שיכור שתויי יין והקשה רבינו חיים כהן זצ"ל דבס"פ אלו מומין (בכורות דף מה:) תנן החרש והשוטה והשיכור פסולין באדם וכשרים בבהמה וכו' ופריך בגמ' שיכור אחולי מחיל עבודה ובהדי מומי בעי למיחשביה ומוקי לה בשאר דברים המשכרים ודלא כרבי יהודה דאמר חייב מיתה אף בשאר דברים המשכרים על כן פירש רבינו חיים דהכא נמי מיירי בשאר דברים המשכרים וריצב"א פי' דפרש"י עיקר ואדרבה מהתם יש ראיה לפירושו מדפריך סתמא שיכור אחולי מחיל עבודה וכו' אלמא דסתם שיכור מיירי בשתויי יין והתם דקשיא ליה בהדי מומין בעי למיחשביה להכי מוקי ליה בשאר דברים המשכרים אבל הכא דקתני ליה בהדי מחללי עבודה נוקמיה בשתויי יין כמו סתם שיכור דבכל דוכתא:

    בעי רב פפא חפן חבירו ונתן לתוך חפניו מהו מלא חפניו בעינן וכו' - תימה לי הא איבעיא ליה לעיל כבר כי האי גוונא גבי בין הביניים וי"ל באת"ל קאמר את"ל בין הביניים לא דלא קרי ביה ולקח והביא כיון דלא אתי מכח גברא הכא מאי מי אמרינן אע"ג דלאו איהו חפן מ"מ כיון דמכח גברא קאתי שפיר דמי ושפיר קרינן ביה ולקח הלוקח מי שהוא וישים בחפניו של כ"ג והדר נעייל הוא וקרי ביה מלא חפניו והביא או דילמא ולקח והביא בעינן שהלוקח יביא:

    אי חופן וחוזר וחופן נכנס חבירו בחפינתו תימה אי חובה הוא לחפון פעמיים אחד מבחוץ ואחד מבפנים היכי עייל חבריה בחפינתו מ"מ הרי לא חפן כהן אחד תרי זימני ונראה דה"פ אי חופן וחוזר וחופן לפי שמן התורה אין לדבר קצבה שיכול לחפון כל כך פעמים כמו שירצה ובלבד שלא יחסיר ולא יותיר ולהכי תקינו רבנן שיחזור ויחפון בפנים שמא נתפזר לו מן הקטורת בדרך ונחסר קצת וא"כ אם חפן ונתן לתוך הכף ומת בחוץ חוזר חבירו וחופן פעם שנית וחוזר ונותן לכף ונכנס דקרינן ביה מלא חפניו והביא דליכא אלא הבאה אחת ואי אין חופן וחוזר וחופן משום דמשמע מלא חפניו חד אמר רחמנא ולא תרי זימני מלא חפניו א"כ אין חבירו נכנס בחפינתו:

    Tosafot on Yoma 49a · Sefaria

    רבנו חננאל

    שמע מיניה אפילו הולכת הקטורת דמעכבה כפרה כדאמרן קטרת מכפרת שנאמר ויתן את הקטרת ויכפר על העם כשרה וכ"ש הולכת אברים שאין בהם כפרה (אין) [שאין] כפרה אלא בדם שנא' כי הדם הוא בנפש יכפר ומותבינן עליה הא דתני זר ואונן שכור ובעל מום בקבלה ובהולכה ובזריקה פסול וכן יושב וכן שמאל תיובתא ואקשינן וכי רב ששת לא הוה ידע להא מתניתא דהא רב ששת דאותבא לרב חסדא במס' שחיטת קדשים באחרית פרק א' בעידנא דפשיט הולכה בזר כשרה ומקרא מסייעני וישחטו הפסח ויזרקו מידם והלוים מפשיטים. דייקינן מדכתיב ויזרקו הכהני' מידם מכלל שלא היתה הולכה בכהנים אלא בזריקה בלבד.

    ואותביה רב ששת הא מתני' ופרקינן בתר דאיתותב בה רב ששת הדר הוא ואותבה לרב חסדא. ואוקימנא לרב חסדא דעביד מעשה אצטבא כלומר כולם עומד בשורה זה מושט לזה וזה מושיט לזה. והולכה שלא ברגל כי האי גוונא ואין הולכה בהן כלל. חפן כהן אחר ונתן בחפני כ"ג מהו להביא ולהקטיר בהן או צריך לחפון הוא תיקו.

    בעי ריב"ל חפן ומת מהו להיכנס אחר בחפינתו כו' א"ר חנינא בוא וראה שאילת הראשונים ואקשינן למימר דריב"ל קשיש מר' חנינא (הוא) והאריב"ל התיר לי ר' חנינא לשחוק שחלים בשבת דהוי סכנה ובעאי מיניה משום דהוה בקי ברפואות מי מאסו שחלים דניחול שבתא ונשחקינהו אי לא וא"ל מאסו.

    הנה ר' חנינא יותר זקן מריב"ל.

    ופרקינן הכי קאמר ר' חנינא לתלמידיו שאילתן כשאילת הראשונים מכם כלומר שאלוהו תלמידיו זו השאילה ואמר להן כבר שאלו את הגדולים מכם והוא ריב"ל ולא אפשיטא ליה. ומי מספקא ליה הא לר' חנינא. והא מדאמר ר' חנינא קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום ואמר נמי בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר ולא בדמו של פר. כלומר אם שחוט כ"ג פרו ומת אין אחר נכנס בדם זה הפר אלא צריך להביא פר אחר ולשחטו וליכנס בדמו ממילא שמעינן דאפילו אי חפן איהו קמיה שחיטת פרו ולא עשה כלום כ"ש אם חפן כהן אחר שלא עשה כלום. וא"כ מאי לא פשט להו משמעתי' ושנינן ה"ק מדקא מיבעיא ליה לריב"ל הא ש"מ דקסבר בפר ואפי' בדמו של פר וחפינה הוא דקא מיבעיא ליה ולמאי דסבירא ליה [שאילתו] כשאילת הראשונים כלומר מן דסבר בפר ואפילו בדמו של פר מאי הוי עלה אמר רב פפא אי חופן וחוזר וחופן נכנס השני בחפינתו של ראשון דהא לא אפשר דלא חפין ליה השני בשעת הקטרה וקא מקיימא חפינה בכהן המשמש בקטורת אי אין חופן וחוזר וחופן תיבעי לך. ואקשינן עליה אדרבא אי חופן בחוץ חוזר וחופן בפנים.

    לא תיבעי לך דודאי אינו נכנס השני בחפינת הראשון שאי אפשר שלא יחסיר ושלא יותיר ובעינן להכניס מלא חפניו של מקטיר ממש לא פחות דהא מלא חפניו כתיב ולא יתר דהא חפניו כתיב אי אין חופן בחוץ חוזר וחופן בפנים אלא מערה הקטורת מן הכף אל המחתה ודיו תבעי לך דאיבעיא להו החופן בחוץ חוזר וחופן בפנים אי לא.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 49a · Sefaria

    ריטב"א

    תיובתא ומתני׳ דהוליך את הכף בשמאלו שאני התם דלא בעיא כלי אלא משום דלא אפשר:

    ומקרא מסייעני וישחטו את הפר ויזרקו הכהנים מידם פי׳ מידם של שוחטין שהיו זרים אלמא זרים עשו הולכה. וא״ת א״כ נימא נמי שהשוחטין עשו קבלת הדם ואנן קיימא לן שהיא פסולה בזר. י״ל דקרא לא איירי בזרים אלא בשחיטה ובנתינת הדם לכהנים אבל כהן קבל הדם בכלי ונתנו לשוחטים והשוחטים הוליכוהו ונטלוהו כהנים מידם לזרקו וכן פרש״י ז״ל:

    דעבוד מעשה אצטבא פי׳ כי הכהן שקבל הדם הוליכו עד למזבח והניחו ביד השוחטים כמניח על גבי איצטבא ונטלוהו משם בשעת זריקה:

    או דילמא ולקח והביא בעי׳ והא ליכא פי׳ ולא דמיא הא למאי דבעי רב פפא גופיה לעיל גבי בין הבינים דאלו לעיל פשי׳ לן שהכל היה בידו של כהן גדול אלא שנכנס בו מאיליו הלכך אפילו אם תמצא לומר דלא בעינן לקיחה במתכוין. איכא לספוקי אי בעי׳ שיקח הכהן עצמו או לא דדילמא כי כתי׳ ולקח הכהן אמלא המחתה גחלי אש בלחוד קאי או דילמא אתרוייהו קאי ומסתברא דרב פפא בהדי ההיא דלעיל בעי לה אלא שהתלמוד סדרה בכאן משום דבעי למיבעי לה אידך דרבי יהושע בן לוי דבעי לאורוכיה בה טובא:

    חפן ומת יש שפי׳ דה״ה חפן ונטמא אלא דחדא מינייהו נקט דמיתה שכיחא טפי מטומאה שהוא זריז בה. ויש שפירשו דדוקא נקט מת אבל נטמא כיון שהראשון חי אין זה אלא כשלוחו וכל שכן גבי שחט ונטמא דכיון שהראשון חי והקרבן משלו שאינו אלא שלוחו של ראשון ופר עצמו קרינא ביה:

    למימרא דרבי יהושע בן לוי קשיש פי׳ דקס״ד דהכי אמר רבי חנינא לתלמידו בוא וראה ששאלתי אני קודם לכן היא כשאלת הראשונים והאמר רבי יהושע בן לוי לי התיר רבי חנינא לשתות פרש״י ז״ל מדקאמר ליה ר׳ דקאמר לי התיר ר׳ חנינא מכלל דקשיש מיניה והנכון דלאו משום דקרי ליה ר׳ אלא משום דקאמר התיר לי דמשמע שבא להוראה לפניו. דאע״גב דמשום דבקי ברפואה הוה. מ״מ לישנא דלי התיר לישנא דהוראה הוא וה״ק בוא וראה ששאלתנו כשאלת הראשוני׳ כלומר שהשאלה ששאל רבי יהושע שהיה אחרון היה כשאלת הראשונים והא דקא׳ ששאלתנו דרך מוסר וכבוד הוא כאותה שאמרו ולענין שאלתא דשאילנא קדמיכון והשתא נמי קס״ד דמשום נפשיה אמר רבי חנינא כשאלת הראשונים מפני שאף הוא שאל שאלה זו. ופרכינן מספקא ליה והאמר רבי חנינא בפר ולא בדמו של פר שאם שחט כהן גדול פרו ומת צריך כהן שני לשחוט פר אחר כדכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בפר ולא בדמו של פר. וכיון שצריך לחזור ולשחוט פר צריך הוא ג״כ לחזור ולחפון דאי לא קדמה חפינה לשחיטה ואמר רבי חנינא קטורת שחפנה קודם שחיטה לא עשה כלום ופרקי׳ דר׳ חנינא ה״ק דשאלת ר׳ יהושע כשאלת הראשונים חביריו של ר׳ חנינא שהם סוברין בפר ואפילו בדמו של פר:

    Ritva on Yoma 49a · Sefaria

    מאירי

    כל האוכלים שדרך הבריאים לאוכלם בחול בלא כונת רפואה מותר חולה לאוכלן לשם רפואה בשבת אף בחולה שאין בו סכנה וכן במשקין ואין כאן גזירת שחיקת סמנין שהוא תולדה של דש אחר שדרך הבריאים בכך ובמקום סכנה אף השחיקה מותרת שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש ומ"מ דוקא כשנודע לו או שרופא אומר לו שאותה מלאכה צריכה לו או מועלת באיזה צד לחליו וזהו שאמרו בסוגיא זו על ר' יהושע ששאל לר' חנינא שהיה רופא שחלים אם היו מועילים לחליו עד שיהא רשאי לשחקם בשבת ולשתות מימיהן והתיר לו:

    כבר ביארנו מ' א' שכל ששנה בסדר העבודות של יום הכפרים לא עשה כלום מעתה קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום שהרי מקומה בין שחיטת הפר להזאה כמו שביארנו ומ"מ כהן גדול ששחט את פרו ומת או נטמא המשמש תחתיו נכנס בדם אותו הפר ואינו צריך לשחוט פר אחר ואין צריך לומר אם מת קודם שחיטת הפר שאין צריך לשחוט פר אחר שאין זה חטאת שמתו בעליה שהרי כל הכהנים (מתכנסים) [מתכפרים] בו ומה שנתגלגו כאן מענין חפינה שניה שמן הכף לחפניו כבר ביארנוה במשנה:

    Meiri on Yoma 49a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה זר ואונן כו' והקשה הרר"ח כהן כו' כצ"ל:

    בד"ה אי חופן כו' ובלבד שלא יחסיר ולא יותיר ולהכי תקינו רבנן שיחזיר ויחפון בפנים כו' עכ"ל הוצרכו לכל זה דכיון דיכול לחפון כמו שירצה א"כ למה הטריחו לכ"ג בחפינה שמבפנים שהיא מעבודות הקשות כדלקמן אלא ע"כ דתקנו רבנן שיחזור לחפון מבפנים משום דשמא נתפזר לו מן הקטרת ונחסר קצת ורב פפא נמי הוה ס"ל ובלבד שלא יחסיר ולא יותיר אלא דלא הוה אסיק אדעתיה למימר דבכהן אחר החופן א"א שלא יחסיר ולא יותיר ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Yoma 49a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת יומא, דף מ״ט, עמוד א׳, בהיקף של כ־368 מילים ב־20 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 20 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 116 מילים

      נפתחת ב״מיתיבי: זר, ואונן, שיכור, ובעל מום, בקבלה…״

    2. קטע 236 מילים

      נפתחת ב״והא רב ששת הוא דאותבה, דאמר ליה…״

      חכמים: רב ששת, רב חסדא.

    3. קטע 317 מילים

      נפתחת ב״ומותיב רב ששת: זר ואונן, שיכור ובעל…״

      חכמים: רב ששת.

    4. קטע 412 מילים

      נפתחת ב״בתר דשמעה הדר אותבה. והא רב חסדא…״

      חכמים: רב חסדא.

    5. קטע 522 מילים

      נפתחת ב״בעי רב פפא: חפן חבירו, ונתן לתוך…״

      חכמים: רב פפא.

    6. קטע 617 מילים

      נפתחת ב״בעי רבי יהושע בן לוי: חפן ומת,…״

      חכמים: רבי יהושע.

    7. קטע 718 מילים

      נפתחת ב״למימרא דרבי יהושע בן לוי קשיש? והאמר…״

      חכמים: רבי יהושע, רבי חנינא.

    8. קטע 811 מילים

      נפתחת ב״לשתות, פשיטא? דתנן: כל האוכלין אוכל אדם…״

    9. קטע 936 מילים

      נפתחת ב״אלא: לשחוק ולשתות שחליים בשבת. היכי דמי?…״

    10. קטע 1020 מילים

      נפתחת ב״ומאי שנא רבי חנינא? משום דבקי ברפואות…״

      חכמים: רבי חנינא.

    11. קטע 1116 מילים

      נפתחת ב״והא קא חזינן דחיי! אימא: וחיית. והא…״

    12. קטע 1214 מילים

      נפתחת ב״מכל מקום, שמע מינה דרבי חנינא קשיש?…״

      חכמים: רבי חנינא.

    13. קטע 1313 מילים

      נפתחת ב״ומי אמר רבי חנינא הכי? והאמר רבי…״

      חכמים: רבי חנינא.

    14. קטע 1412 מילים

      נפתחת ב״ואמר רבי חנינא: קטורת שחפנה קודם שחיטת…״

      חכמים: רבי חנינא.

    15. קטע 1519 מילים

      נפתחת ב״הכי קאמר: מדקא מיבעיא ליה, הא מכלל…״

    16. קטע 1623 מילים

      נפתחת ב״מאי הוי עלה? אמר רב פפא: אי…״

      חכמים: רב פפא.

    17. קטע 1731 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע…״

      חכמים: רב הונא, רב יהושע, רב פפא, רבה.

    18. קטע 1820 מילים

      נפתחת ב״דאיבעיא להו: חופן חוזר וחופן, או לא?…״

    19. קטע 1913 מילים

      נפתחת ב״לא, דילמא שאם רצה לעשות מדה עושה,…״

    20. קטע 202 מילים

      נפתחת ב״תא שמע:…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: יומא דף מ״ט ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026