התורה חסה כו' - שנאמר (ויקרא י״ד:ל״ו) וצוה הכהן ופנו את הבית וגו' על מה חסה תורה על פכין של כלי חרס שאין להם טהרה במקוה א"כ חסה על ממון קל כ"ש על ממון חשוב א"כ חסה על ממונן של (צירועין) קל וחומר על ממונן של צדיקים:

ואם בימינו של סגן עלה ראש בית אב אומר לו לכהן גדול דבר מילך - דבר דבריך לה' חטאת:

כיון דלא סליק בידיה - דכהן גדול ובידיה דסגן סליק חלש דעתיה דכהן גדול אי אומר לו סגן:

למה סגן מימינו כו' - שהולך תמיד לימינו כך אמרו בשם ר' יצחק הלוי ואני שמעתי מרבינו יצחק בר יהודה למה סגן ממונה שאם יארע פסול אבל כל זמן שלא יארע בו פסול אין הסגן עובד שום עבודה בעולם:

לשון של זהורית - צמר סרוק ומשוך כמין לשון וצבוע אדום וקושרין אותו בראש שעיר המשתלח והיה מלבין מאיליו והוא סימן שמחל הקב"ה לישראל שנאמר (ישעיהו א׳:י״ח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו:

והיה נר מערבי דולק - לאחר שכבו שאר כל הנרות ואע"פ שממנו מתחיל להדליק ערבית בו היה מסיי' הטבת נרות שחרית והוא עדות שהשכינה שורה בישראל כדכתיב מחוץ לפרוכת העדות ואמרינן במסכת שבת (דף כב:) עדות היא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל ואמרינן (שם) מאי עדות זה נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מתחיל ובה היה מסיים ואיזהו נר מערבי למאן דאמר (מנחות דף צח:) שבעת הנרות סדורים מזרח ומערב קרי נר מערבי נר שני שסמוך לראשון שבמזרח כדתנן (תמיד פ"ו משנה א) נכנס אחד ומצא שתי נרות מזרחיות דולקות וכו' למאן דאמר כו' צפון ודרום נתונין היו אמצעיתן פניו מסובין כלפי מערב והוא קרוי מערבי ושאר הנרות מצדדין פניהם כלפי אמצעי כדכתיב (במדבר ח׳:ג׳) אל מול פני המנורה היא אמצעית יאירו נרות של ששה קנים:

והיה אש המערכה מתגבר - ודולק מאיליו בלא תוספת עצים ולא היו צריכין להביא עצים משסדרוהו שחרית:

חוץ משני גזירין - של בין הערבים שהן חובה כדאמרי בפרקין לעיל:

נשתלחה מאירה - שאינו משביעו:

וכל כהן מגיעו כפול - שאינו כזית מאחר שראו שאינו משביע הצנועין מושכין את ידיהן (ואם יותיר לא היו מושכין ידיהם) ובימי שמעון את מי שמגיע כפול לא היו מושכין ידיהם:

יומא 39 עמוד א

1בא למדוד נפט, אומר לו: מדוד אתה לעצמך. בא למדוד אפרסמון, אומר לו: המתן לי עד שאמדוד עמך, כדי שנתבסם אני ואתה.

2תנא דבי רבי ישמעאל: עבירה מטמטמת לבו של אדם, שנאמר: ״(ויקרא יא״, מג) ״ולא תטמאו בהם ונטמתם בם״, אל תקרי ״ונטמאתם״, אלא: ״ונטמטם״.

ברייתא

3תנו רבנן: ״(אל) תטמאו בהם ונטמתם בם״, אדם מטמא עצמו מעט מטמאין אותו הרבה. מלמטה מטמאין אותו מלמעלה. בעולם הזה מטמאין אותו לעולם הבא.

ברייתא

4תנו רבנן: (ויקרא יא, מד) ״והתקדשתם והייתם קדושים״, אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה, מלמטה מקדשין אותו מלמעלה, בעולם הזה מקדשין אותו לעולם הבא.

5הדרן עלך אמר להם הממונה׃

מתני׳ · משנה

6טרף בקלפי, והעלה שני גורלות, אחד כתוב עליו ״לשם״, ואחד כתוב עליו ״לעזאזל״. הסגן בימינו, וראש בית אב משמאלו. אם של שם עלה בימינו הסגן אומר לו: אישי כהן גדול, הגבה ימינך. ואם של שם עלה בשמאלו ראש בית אב אומר לו: אישי כ"ג הגבה שמאלך.

7נתנן על שני השעירים, ואומר: ״לה' חטאת״. רבי ישמעאל אומר: לא היה צריך לומר ״חטאת״, אלא ״לה'״. והן עונין אחריו: ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״.

גמ׳ · גמרא

8למה לי טרף בקלפי? כי היכי דלא ניכוין ולישקול.

9אמר רבא: קלפי של עץ היתה, ושל חול היתה, ואינה מחזקת אלא שתי ידים.

10מתקיף לה רבינא: בשלמא אינה מחזקת אלא שתי ידים כי היכי דלא ליכוין ולישקול. אלא של חול? נקדשה! אם כן הוה לה כלי שרת של עץ, וכלי שרת דעץ לא עבדינן. ונעבדה דכסף, ונעבדה דזהב? התורה חסה על ממונן של ישראל.

11מתניתין דלא כי האי תנא דתניא, רבי יהודה אומר משום רבי אליעזר: הסגן וכהן גדול מכניסין ידן בקלפי, אם בימינו של כהן גדול עולה הסגן אומר לו: אישי כהן גדול, הגבה ימינך. ואם בימינו של סגן עולה ראש בית אב אומר לו לכהן גדול: דבר מילך.

12ונימא ליה סגן? כיון דלא סליק בידיה חלשא דעתיה.

13במאי קא מיפלגי? מר סבר: ימינא דסגן עדיף משמאליה דכהן גדול. ומר סבר: כי הדדי נינהו.

14ומאן האי תנא דפליג עליה דרבי יהודה רבי חנינא סגן הכהנים הוא. דתניא, רבי חנינא סגן הכהנים אומר: למה סגן מימינו שאם אירע בו פסול בכהן גדול, נכנס סגן ומשמש תחתיו.

ברייתא

15תנו רבנן: ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק, היה גורל עולה בימין. מכאן ואילך, פעמים עולה בימין פעמים עולה בשמאל. והיה לשון של זהורית מלבין. מכאן ואילך, פעמים מלבין פעמים אינו מלבין. והיה נר מערבי דולק. מכאן ואילך, פעמים דולק פעמים כבה.

16והיה אש של מערכה מתגבר, ולא היו כהנים צריכין להביא עצים למערכה, חוץ משני גזירי עצים כדי לקיים מצות עצים. מכאן ואילך, פעמים מתגבר פעמים אין מתגבר, ולא היו כהנים נמנעין מלהביא עצים למערכה כל היום כולו.

17ונשתלחה ברכה בעומר, ובשתי הלחם, ובלחם הפנים. וכל כהן שמגיעו כזית, יש אוכלו ושבע, ויש אוכלו ומותיר. מכאן ואילך, נשתלחה מאירה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, וכל כהן מגיעו כפול. הצנועין מושכין את ידיהן, והגרגרנין נוטלין ואוכלין. ומעשה באחד שנטל חלקו וחלק חבירו, והיו קורין אותו בן׃

תוספות

מתני' טרף בקלפי וכו' - וקראו אותו חמצן כל ימיו - אף ע"פ שגם גרגרנין אחרים חוטפים ואוכלים כמותו האי דקראו אותו חמצן טפי מאחריני י"ל לפי שהוא חטף מחמצן אחר אי נמי אחרים לא הקפידו כשהיו חוטפין זה מזה אבל זה כשזה חטף מידו הקפיד:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רבנו חננאל

תנו רבנן והתקדשתם והייתם קדושים אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה.

הדרן עלך אמר להם הממונה.

פ"ד טרף בקלפי והעלה ב' גורלות - פי' טרף ערבבם.

כי היכי שלא יתכוין ויעלה שם שם בימינו.

אמר רבה קלפי של עץ ושל חול היתה שאין עושין כלי שרת של עץ ואינה מחזקת פיה אלא ב' ידים כדי שלא יתכוין. הא דתני ר' יהודה הסגן וכ"ג מכניסין ימינם בקלפי כו'. ר' חנניה סגן הכהנים חולק עליו ואומר למה סגן ממונה שאם אירע פסול בכ"ג משמש תחתיו אבל כל זמן שלא אירע בו פסול אינו משמש כלל: ת"ר [מ'] שנה ששמש שמעון הצדיק היה הגורל עולה בימין ולשון זהורית מלבן.

והיה נר מערבי דולק והיתה אש של מערכה מתגברת והיתה [ברכה] בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים כו' מעשה באחד שחטף חלק חבירו והיו קורין אותו חמסן.

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת יומא דף ל״ט עמוד א׳

מסכת יומא דף ל״ט עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 17 קטעים ממוספרים, כ־464 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–88)עמוד

היעד שנמצא: יומא דף ל״ט ע״א

פתיחה בקורא