של פרה משקל עשר זוז — דבעיא כובד:
של שעיר — דבעיא חלוקה משקל שני סלעים ודייה בכך:
של מצורע — דלא הא ולא הא סגי ליה בשקל:
הכי גרסינן פליגי בה ר"ש בן חלפתא ורבנן בפרה:
וסימן — שלא תטעה לומר שאחד היה אומר משקל שני סלעים משנה זו תהא לך סימן ששנינו (מנחות דף קי.) אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים בסימן זה תזכור לומר שהאחד נתן בה שיעור המרבה מכולן והאחד נתן בה שיעור וקא ממעט מכולן אבל שיעור בינוני לא הוזכר כאן:
לא בפרה פליגי — בלשון של פרה:
וההוא יומא — דאיפליגי בה נח רביא בר קיסי. שם חכם:
מכפר — מיתת צדיקים מכפרת כדאמר בעלמא (מועד קטן דף כח.) למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה לומר לך מה בגדי כהונה מכפרין אף מיתת צדיקים מכפרת:
של פרו — פר כהן גדול של יוה"כ:
אלעזר וחוקה — אלעזר כתיב בה ונתתם אותה אל אלעזר הכהן וגו' (במדבר י״ט:ג׳) וכתיב (שם) זאת חקת התורה וכל היכא דכתי' חוקה עיכובא הוא:
אהרן וחוקה — דכתיב (ויקרא ט״ז:ו׳) והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר וגו' ושחט את פר החטאת אשר לו וגו' וכתיב באחרי מות בענינא (שם) והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל:
שחיטה לאו עבודה היא — ולא קיימא חוקה אשחיטה:
שאני פרה דקדשי בדק הבית היא — כלומר אין בה קדושת המזבח אלא קדושת דמים בעלמא שהרי שחיטתה בהר המשחה הלכך אין צד עבודות נחלקות בה וכל העבודות שוות בה:
ולא כן דכן הוא — בתמיה אשחיטת פרו דקדושת הגוף היא לא כתיבא חוקה ואשחיטת פרה כתיבה חוקה ומיפסלא בזר:
אמראות נגעים — דכתיב (ויקרא י״ג:ב׳) (כנגע נראה) והובא אל אהרן הכהן:
ושחט אותה לפניו — מדכתיב לפניו מכלל דהשחיטה לאו אאלעזר קאי אלא ושחט אותה אחר לפני אלעזר:
ורב — לעולם אלעזר שחטה ומאי לפניו שלא יסיח דעתו משמירתה:
דהשתא הוא דמתכשרא פרה — שהרי כל עצמה אינה עשויה אלא לאפרה:
למעוטי מאי — דלא פסיל בה היסח הדעת במעשה פרה:
אסיפת אפרה — ואסף איש טהור וגו' (במדבר י״ט:ט׳):
ומילוי מים — לתת לתוך אפר להזות:
לקידוש — היא נתינת מים על האפר ומערבן יחד:
