רש"י
ואליבא דר' עקיבא דאמר במס' שבועות (דף יט:) אדם הנשבע שלא אוכל סתם אוסר עצמו בכל שהוא דהכי תנן שבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא ר' עקיבא מחייב וחכמים פוטרים הלכך הא דקתני חייב אי כרבנן סבירא ליה מוקמינן ליה במפרש ואי כרבי עקיבא סבירא ליה מוקמינן ליה אפי' בסתם ורבי שמעון פוטר ר' שמעון לטעמיה דאמר בכל שהוא נמי מושבע מסיני הוא דתניא במסכת מכות (דף יז.) ר' שמעון אומר כל שהוא למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן ואי סבירא ליה לריש לקיש דחצי שיעור אסור מדרבנן היכי מוקי לה להא דתני חייב באוכל חצי שיעור והרי אף עליו מושבע משום לאו דלא תסור (דברים יז):
וכי תימא כיון דאית ליה היתר מן התורה אין זה מושבע מסיני וכי משתבע עליה חיילא שבועה ומיחייב עלה:
שבועת העדות שחייב הכתוב עליה קרבן שבועה שנאמר (ויקרא ה׳:א׳) ושמעה קול אלה:
והוינן בה למעוטי מאי דלא תנן במתני' בהדיא הא תנא ליה רישא נוהגת באנשים ולא בנשים ברחוקים ולא בקרובים בכשרין ולא בפסולין:
למעוטי מלך דתנן ביה (סנהדרין דף יח.) לא מעיד ולא מעידין אותו:
למעוטי משחק בקוביא בעירבון דהוי גזלן מדרבנן ופסול לעדות:
מדאורייתא מיחזא חזי דלא הוי גזלן דאורייתא אלא שגזל מידו כמו ויגזל את החנית מיד המצרי ( כג) כך מפרש בב"ק (דף עט:):
אם לא יגיד משמע מי שהגדה שלו מועלת לבעל הדין והאי לא מהניא הגדה דידיה הואיל ולא מקבלינן לה מדרבנן:
ועוד 7 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Yoma 74a · Sefaria