ריבוי שבעה - שישמש כ"ג שבעה ימים רצופים כשממנין אותו בכהונה גדולה וילבש שמונה בגדים בשעת עבודה וריבוי לשון מרבה מרובה בגדים שהוא משמש בשמונה וההדיוט בארבעה:

משיחת שבעה - [שיתנו שמן המשחה על ראשו ובין ריסי עיניו ז' ימים] רצופין:

כל הכתוב בהן - ז' ימים ימלא וגו' (ויקרא ח׳:ל״ג) וכל מילוי ידים האמור שם לבישת בגדים הוא שנאמר (שמות כ״ט:כ״ט) ובגדי הקודש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם וגו' ומשיחה נמי כל שבעה מדאיתקש משיחה לריבוי:

וכפר הכהן אשר ימשח אותו - גבי יוה"כ באחרי מות כתיב:

מה תלמוד לומר - אם ללמד שתהיה עבודה בכ"ג והלא כל הפרשה באהרן נאמרה בזאת יבא אהרן ונתן אהרן והקריב אהרן ובא אהרן (ויקרא ט״ז:ג׳):

לפי שנאמר - בפרשת ואתה תצוה שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו העומד תחת אהרן בכהונה גדולה אשר יבא ביום הכפורים אל אהל מועד לשרת בקדש:

אין לי אלא - שיהא כשר לבא אל אהל מועד ביום הכפורים אלא מי שנתרבה שבעה ונמשח שבעה כשנתמנה ולקמיה בעי משיחה שבעה היכא כתיבא:

אפילו שעה אחת לא גרסינן:

יומא ה עמוד א

1אמר רב יוסף: סמיכה איכא בינייהו. למ"ד כל הכתוב בהן מעכב בהן סמיכה מעכבא, למ"ד דבר שאין מעכב לדורות אין מעכב בהן סמיכה לא מעכבא.

2ולדורות מנא לן דלא מעכבא? דתניא: (ויקרא א, ד) ״וסמך״ ״ונרצה״. וכי סמיכה מכפרת? והלא אין כפרה אלא בדם, שנאמר: ״(ויקרא יז״, יא) ״כי הדם הוא בנפש יכפר״!

3ומה ת"ל ״וסמך״ ״ונרצה״? שאם עשאה לסמיכה שירי מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו לא כפר, וכפר!

4רב נחמן בר יצחק אמר: תנופה איכא בינייהו. למ"ד כל הכתוב בהן מעכב בהן מעכבא. ולמ"ד דבר שאין מעכב לדורות אין מעכב בהן לא מעכבא.

5ולדורות מנא לן דלא מעכבא? דתניא: (ויקרא יד, כא) ״לתנופה לכפר״. וכי תנופה מכפרת? והלא אין כפרה אלא בדם, שנאמר: ״כי הדם הוא בנפש יכפר״! ומה ת"ל ״לתנופה לכפר״? שאם עשאה לתנופה שירי מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו לא כפר, וכפר.

6רב פפא אמר: פרישת שבעה איכא בינייהו. למ"ד כל הכתוב בהן מעכב בהן מעכבא. למ"ד דבר שאינו מעכב לדורות אינו מעכב בהן לא מעכבא.

7ולדורות מנא לן דלא מעכבא? מדקא תני ״מתקינין״, ולא קתני ״מפרישין״.

8רבינא אמר: ריבוי שבעה ומשיחה שבעה, איכא בינייהו. למ"ד כל הכתוב בהן מעכב בהן מעכבא. למ"ד דבר שאין מעכב לדורות אין מעכב בהן לא מעכבא.

9ולדורות מנא לן דלא מעכבא? דתניא: (ויקרא טז, לב) ״וכפר הכהן אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו״, מה תלמוד לומר?

10לפי שנאמר: ״(שמות כט״, ל) ״שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו״, אין לי אלא נתרבה שבעה ונמשח שבעה. נתרבה שבעה ונמשח יום אחד, נתרבה יום אחד ונמשח שבעה מניין? תלמוד לומר: ״אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו״ מ"מ׃

11אשכחן ריבוי שבעה לכתחלה, משיחה שבעה לכתחלה מנא לן?

12איבעית אימא מדאיצטריך קרא למעוטה. ואיבעית אימא דאמר קרא: ״(שמות כט״, כט) ״ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם ולמלא בם את ידם״, איתקש משיחה לריבוי: מה ריבוי שבעה, אף משיחה שבעה.

13מאי טעמא דמ"ד כל הכתוב בהן מעכב? אמר רבי יצחק בר ביסנא, אמר קרא: ״(שמות כט״, לה) ״ועשית לאהרן ולבניו ככה״. ״ככה״ עיכובא הוא. תינח כל׃

תוספות

סמיכה איכא בינייהו - תימה לי אמאי לא קאמר נמי שירים מעכבא איכא בינייהו דלמאן דאמר כל הכתוב בהן מעכב מעכבי דכתיב (ויקרא ח׳:ט״ו) ואת הדם יצק אל יסוד המזבח ובחטאת כתיב (שמות כ״ט:י״ב) ואת כל הדם תשפוך אל יסוד המזבח ולמאן דאמר דבר שאין מעכב לדורות אין מעכב לא מעכבי וי"ל דלכולי עלמא שירים לא מעכבי בהו דאפילו ד' מתנות שבחטאת לא מעכבי בה אלא אחת מהן דכתיב (שם) ונתתה על קרנות המזבח קרנת כתיב וקרן אחת מעכבא בה ותו לא ואפילו למ"ד יש אם למקרא שירים לא מעכבי בה מדכתיב בחטאת ואת כל הדם תשפוך ולא כתיב ושפכת כל הדם אל יסוד המזבח כדכתיב בתחילת המתנות ונתת על קרנת א"כ ניתקן הכתוב ועשאן שירי מצוה לומר שאין מעכבא והכי אמרינן פרק איזהו מקומן (זבחים נב.) גבי פר כהן משיח ואת כל הדם ישפוך אל יסוד המזבח נתקו הכתוב ועשאו שירי מצוה ופירש"י מדשינה בחילוק לשונו דבתחילת מתנות כתיב והזה ונתן והכא כתב ישפך ולא כתב ושפך ואפילו למאן דפליג התם ואית ליה דשירים הפנימיים מעכבי היינו מדכתיב ביוה"כ (ויקרא ט״ז:כ׳) וכלה מכפר ודרשינן מיניה אם כלה כפר ואם לא כלה לא כפר וגמרי פנימיים.. מהדדי התם בפרק ב"ש (זבחים מ.) אבל בשירים החיצונים ליכא מאן דפליג מיהו בירושלמי קאמר סמיכה ושירי הדם שאין מעכב לדורות אין מעכבת כאן ומשמע דפליגי נמי בשירים אבל תימה לי לימא הקטרת אימורים דכתיב בההוא ענינא ואינן מעכבין לדורות איכא בינייהו וי"ל דלכולי עלמא לא מעכבי דהא דאינן מעכבין לדורות היינו משום דכתיב (ויקרא ז׳:ל״א) והיה החזה לאהרן ולבניו ודרשינן בר"פ תמיד נשחט (פסחים נט:) יכול נטמאו אימורים או שאבדו לא יהיו כהנים זכאין בחזה ושוק תלמוד לומר והיה החזה לאהרן ולבניו מ"מ וגבי מלואים נמי כתיב גבי חזה והיה לאהרן ולבניו ונדרוש מהתם והיה לאהרן ולבניו מכל מקום:

איתקש משיחה לריבוי - תימה לי לשינויא קמא דמשני דאיצטריך קרא למעוטה ולית ליה האי סברא דאיתקש משיחה לריבוי היכי מיפרשא ברייתא דקתני אין לי אלא שנמשח ז' והא כל כמה דלא מייתי קרא דאשר ימשח אותו לא ידעינן משיחה ז' אפילו לכתחילה ויש לומר מסברא הוה קי"ל משיחה ז' מדאשכחן התם משיחה וריבוי וגלי בחד מינייהו שבעה הוא הדין באידך וילמד סתום מן המפורש אבל בתר דמיעט קרא מיבעיא ליה להש"ס משיחת שבעה לכתחילה מנא לן אימא ריבוי דכתיב בהדיא הוי שבעה לכתחילה אבל משיחה נימא כיון דאימעיט אימעוט לגמרי משבעה ולא ניבעי משיחה אלא פעם אחת ומשני מדאיצטריך קרא למעוטי אלמא סברא הוא להשוות משיחה לריבוי ואם כן אע"ג דאמעיטו תרוייהו מעיכובא מ"מ למצוה בעי כל ז':

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

ריטב"א

שאם עשאה לסמיכה שיירי מצוה - כלו׳ שלא חש לסמוך ועשאה שירים. מעלה עליו הכתוב כאלו לא כפר שאינו נרצה לו לגמרי ואף על פי שכפר מן הדין ויש לו בו קצת כפרה ונפטר מחובת קרבנו ושמעי׳ לה להאי דינא מדסמך סמיכ׳ לנרצה לו:

מה ת״ל לתנופה לכפר עליו - פי׳ גבי מצורע עני כתיב ואם דל הוא ואין ידו משגת ולקח כבש אחד אשם לתנופה לכפר עליו. ונכתבה תנופה זו בכאן שלא במקומה לומר שאינה מעכבת בעיקר הקרבן אלא שאם עשאה עשה מצוה מן המובחר לכפר עליו מחטאתו לגמרי:

נמשח יום אחד ואפי׳ שעה א׳ מנין וכתב רש״י ז״ל דל״ג אפי׳ שעה אחת דהא משיחת יום אחד אינה אלא שעה אחת וא״כ מאי אפילו שעה אחת (ת״ל).

משיחה שבעה לכתחילה מנא לן מדאצטריך קרא למעוטה - וא״ת ודילמא אשר ימשח אותו מ״מ אפי׳ יום אחד לכתחלה הוא י״ל דהא ליתא דדומיא דאשר ימלא את ידו נקטיה ומלוי יד האמור בכאן היינו רבוי בגדים דבעי שבעה לכתחלה וכדפי׳ רש״י ז״ל:

ועשית לאהרן ולבניו ככה - פי׳ בפרשת ואתה תצוה כתי׳ בפרשה וזה אשר תעשה להם דמיירי בצואת עשיית המלואים ובפרשת צואת אהרן כתיב ענין עשיית המלואים כלם והתם לא כתיב ככה והיינו דפרכי׳ התינח כל מלתא דכתיבא בהאי ענינא ופרש״י הניחא מלתא דכתיבא בפרשת ואתה תצוה בפרש׳ בצואת המילואים מלתא דלא כתיב בהאי ענינא דהיינו בפרש׳ צואת המלואים וכתיבא בפרשת עשיית המלואים בצו את אהרן דהיינו אורים ותומים שלא נכתבו בצואה שיתנם ונכתבו בעשיה ויתן אל החשן את האורי׳ ואת התומים מנא לן דמעכבא: וא״ת והא בפרשת ואתה תצוה כתיב ענין אורים ותומים בעשיית בגדי כהונה. וי״ל דההוא ענינא אחרינא הוא בפרשת עשיית בגדים ואינו בפ׳ עשיית המלואים:

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת יומא דף ה׳ עמוד א׳

מסכת יומא דף ה׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 13 קטעים ממוספרים, כ־327 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–88)עמוד

היעד שנמצא: יומא דף ה׳ ע״א

פתיחה בקורא