מסכת יומא דף י״ז עמוד ב׳

אי אמרת בשלמא תנא דתמיד גופיה דתני לשכת הטלאים בצפונית מערבית מודי הוא דלצד מערבית דרומית הואי טפי אלא לפי מראית עינו שנה משנתו ודאתי מדרום מיתחזיא ליה מצפון ולעולם מקרן [דרומית] מערבית בא להתחיל למנות היינו דמתרץ לחם הפנים אלחם הפנים להיות בדרומית מזרחית כדקתני במדות דלא ליקשי אהדדי כיצד לשכת הטלאים בדרומית מערבית לשכת החותמות כי אזלת דרך שמאל במערבית צפונית לשכת בית המוקד צפונית מזרחית לשכת לחם הפנים במזרחית דרומית:

אלא אי אמרת דוקא תנא לשכת הטלאים במקצוע צפונית מערבית סוף סוף מאי תרצתא לחם הפנים כי מני דרך שמאל הוה לשכת לחם הפנים בדרומית מערבית לפי מניינו:

והאמר מר לקמן (יומא דף נח:):

משתי חלות של עצרת:

ארבע או חמש בכל שבת ושבת ולקמיה מפרש מתי ארבע ומתי חמש:

והיתה לאהרן ולבניו בלחם הפנים כתיב:

מחצה לאהרן כו' ואף על פי שהן שנים עשר יש בהן שתי חלות שאינן מתחלקות כדמפרש ואזיל:

אתאן לרבנן דאמרי לא שקיל פלגא דאי שקיל פלגא בציר מחמש לא שקיל:

והא אמר מר כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין פי' משום דגמרינן מים שעשה שלמה הקשה רבינו אפרים זצ"ל אדגמרינן מהתם נגמור ממגרש דכתיב (במדבר ל״ה:ה׳) ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ואת פאת נגב וכו' דהיינו דרך שמאל כשהופך פניו לעיר ומקיף מבחוץ ונראה לי לתרץ דמים גמרינן משום דכתיב פונים פונים והכי איתא בהדיא בזבחים פרק קדשי קדשים (זבחים דף סב:) דפריך ההוא מיבעי ליה לגופיה פירוש בעלמא מנא לן ומשני א"כ פונים פונים למה לי ומצאתי כתוב שהק' ריב"א אמאי לא משני אקושיא דלשכת טלאים דהא דקאמר דהוה במקצוע צפונית מערבית היינו בקרן צפונית מערבית של עזרה דהיינו מערבית דרומית של בית המוקד שהרי משמע במסכת מדות (פ"א משנה ה) דבית המוקד גדול היה לצפון העזרה כזה וקאי התם אעזרה והכא אבית המוקד ועוד דאלחם הפנים נמי הוה מצי לשנויי דחשיב נמי התם דרך ימין ונימא דלשכת החותמות ולשכת המוקד דקא חשיב בתמיד ולא חשיב במסכת מדות (שם) לשכות אחרות היו ובתוך העזרה היו אחת במקצוע צפונית מזרחית של עזרה ואחת במקצוע מערבית צפונית של עזרה שהוא דרומי של בית המוקד גדול דכשתמנה מלשכת טלאים דרך ימין ארבע לשכות הויא לחם הפנים רביעית לה דרומית מזרחית של בית המוקד גדול כזה וי"ל דלא מסתבר לומר שהיה אומר על זה ד' לשכות היו שם כיון דלא היו שם בעזרה אלא שתים מהם ועוד איך יתכן קרנות העזרה וקרנות בית המוקד גדול שוות ומסתמא העזרה גדולה יותר מבית המוקד אבל תימה לי מאי דוחקיה דרב הונא בריה דרב יהושע לאוקמה סתמא דתמיד דלא פליגי אהדדי ולאוקמה בחד תנא והא על כרחיך פליגי אהדדי דסתמא דמדות קא סברא או כוליה מזבח בדרום או רוביה כדאשכחן הכא וסתמא דתמיד מוכח בריש פרק קדשי קדשים (זבחים דף נח:) דההיא סברה מזבח ממוצע וי"ל אי פליגי במילתא דאשכחן פלוגתא דתנאי בהא לא חיישינן אבל במקום הלשכות לא אשכחן תנאי דפליגי בהדיא:

ומודו רבנן בפרוסה דלאו אורח ארעא תימה מעיקרא דלא אסיק אדעתא להאי שינויא ארבע או חמש היכי הוה ניחא לרבנן כיון דלרבנן דר"י יהיב לכהן חמש ובציר ליה שתות מפלגא אם כן לרבי יהודה אמאי לא יהיב ליה אלא ארבע דהיינו חומש בציר מפלגא ליתיב ליה ארבע שלימות ופרוסה קטנה דלא ניבציר ליה אלא שתות מפלגא או כיון דלר"י בציר ליה חומשא לרבנן נמי ניבציר ליה חומשא ויש לומר דלעולם אסיק אדעתיה דלאו אורח ארעא למיתב ליה פרוסה ובלבד דנימטייה בציר מפלגא ולהכי גבי לחם הפנים כיון דכי בצרת ליה חדא מפלגא לא מטא ליה כמו לכל אחיו הכהנים יהבינן ליה שלימות ולא מצמצמינן כולי האי להשוות הדבר לר"י ורבנן דלמטייה אליבא דתרוייהו בציר חומשא או בציר שתות מפלגא דלאו אורח ארעא למיתב ליה פרוסה אבל גבי שתי הלחם הוה ס"ד דטפי הוי אורח ארעא למיתב ליה פרוסה מלמיתב ליה פלגא ממש דלאו אורח ארעא כלל ליתב ליה כמו לכל אחיו הכהנים שיהא הוא לבדו שקול כנגד כולם ומשני אפי' הכי הא עדיפא להשוותו כנגד כולם מלמיתב ליה פרוסה:

ואסיק' ש"מ בדרומית מערבית הוות קיימא ש"מ פי' האי תנא דקתני דרומית מערבית לשכת טלי קרבן כו' נקיט דרך ימין וחשיב שניה לה דרומית מזרחית לשכת עושי לחם התמיד. שלישית מזרחית צפונית רביעית מערבית צפונית נמצאת לשכת עושי לחם הפנים שנייה ללשכת הטלאין כי היא מצידה כשפונה דרך ימין למזרחי. ואידך תנא חשיב ללשכת עושי לחם הפנים רביעית ללשכת הטלאין. דנקיט דרך שמאל כשפונין למזרח ונמצאת לבסוף וזהו מדרמינן לחם הפנים אלחם הפנים דהאי תנא חשיב לה שניה והאי חשיב לה רביעית ומשני רב הונא [מר] קחשיב דרך ימין דהויא [שנייה לה] ומר קא חשיב דרך שמאל דהויא [רביעית לה] אלא אי אמרת לשכת הטלאים בצפונית מערבית הות קיימא היכי מיתרצי לשכת עושי לחם הפנים. שלישית הות בעי לאחשובה. הנה נתברר שמצד לשכת הטלאין היא. אלא ש"מ לשכת הטלאין בדרומית מערבי' הוות קיימא ש"מ. והאי תנא דתני והלא לשכת בית הטלאין היתה במקצוע צפונית מערבית צפונית מערבית עזרה. וד' לשכות היו שם נמצאת לשכת הטלאין היא בסוף המקצוע המערבי לעזרה צפונית. ולד' לשכות שהיו שם [היתה] דרומית. ואקשינן והא אמרינן כל פונות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין למזרח.

ושנינן הני מילי [בעבודה] הכא חושבנא הוא הא רמויא דפריש הכא מדרמינן לחם הפנים אלחם הפנים כו' לא מצאנו לה מקום מפורש בתלמוד אלא ודאי כך היתה הגירסא דרמו ופרקו ולא הוצרכו לכתוב ולפרש יותר מזה. ועלתה השמועה דלשכת טלה קרבן היתה במקצוע דרומית מערבית סמוכה לעזרה ומיהו אית' צפוני' מערבית לחיל שכ"ג מקריב חלק בראש כו':

ת"ר כיצד מקריב חלק בראש או' עולה זו אני מקריב כו'.

כיצד נוטל חלק בראש אומר חטאת זו אני אוכל כו' ונוטל חלה מב' חלות של עצרת. ר' אומר ה' מלחם הפנים ר' אומר לעולם ה' שנאמר והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו. והא דר' בפ' מי שמת.

הא גופה קשיא כו' ופריק אביי רישא ומציעתא רבנן היא דאמרי לא שקיל פלגא אלא פחות דהא לא תנן במתניתין נוטל מחצה וגם לא תנן חולק אלא נוטל חלק בראש תנן. ואמאי נוטל חלה מב' חלות של עצרת לפי שאינן אלא ב' בלבד כדכתיב ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרונים וגו'.

ונוטל חלה אחת משתי חלות פי׳ משתי חלות של עצרת.

אתאן לרבנן דאמרו לא שקיל פלגא פי׳ דלית להו דרשא דר׳ ומיהו מודו רבנן דיהבי׳ ליה מנה יפה ובמבצר חדא מפלגא סגי להו כדאיתא בסמוך ואפשר דגמ׳ גמי׳ לה ולא ממשמעי׳ דקרא ולא ילפי מינה לעלמא לאומר נכסי לפלוני ולבניו כדאמרי׳ אליבא דר׳ כדאיתא בפרק מי שמתו וסוגיין דעלמא דהלכתא כר':

ומודו רבנן בפרוסה דלאו אורח ארעא פי׳ וכיון דכן לא סגיא דלא למיתן לו חלה משתי חלות:

כבר ביארנו במשנה שכהן גדול מקריב בראש ונוטל חלק בראש וזה שאנו אומרים מקריב בראש עניינו שמקריב בכל עת שירצה ואינו עובד על ידי פייס ומקטיר בכל יום שירצה ואומר קרבן זה אני מקריב ואין מי שימחה וכן מה שנוטל חלק בראש הוא שאוכל שלא בחלוקה אלא שאומר זו החטאת וזה האשם שלי ואע"פ שלא הקריבה ולא זרק את דמה ודין זה בכל קדשי המקדש הא בקדשי הגבול התבאר בברייתא של מסכת זו פרק ראשון שהוא בהם כשאר הכהנים:

כל שרוצה כהן גדול לחלוק עם בני משמרה נוטל הוא מחצה בכל שהוא בא לידי חלוקה שנאמר לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו מעתה נוטל חלה אחת משתי חלות ר"ל לחם אחד משתי הלחם ושאר בני משמר פורסין את האחר ומחלקין ביניהם אבל כהן גדול לעולם אינו נוטל פרוס שאין זה כבודו:

לחם הפנים הרי הוא נחלק בכל שבת ושבת חציו והוא שש חלות למשמר היוצא וחציו האחר למשמר הנכנס ואין אומרים שיהא משמר הנכנס נוטל שנים שלא בחלוקה בשכר הגפת דלתות שנפתחו ע"י היוצא שהם יוצאין אחר הקרבת תמידין ומוספין ואינם סוגרים את הדלתות והנכנס סוגרן אלא כולן באות לידי חלוקה ומתוך כך כהן גדול הבא לחלוק נוטל שש ולמדת שזה שאמרו מחצה לאהרן ומחצה לבניו מחצה דוקא ולא כדברי האומר דלאו מחצה דוקא אלא קרוב ופוחתין לו קצת מן החצי אלא מחצה דוקא:

שבת שבתוך החג חולקין בה הכל שוה ר"ל שכל המשמרות חולקות בלחם הפנים שכולן היו באות כאחת להקריב בשעירי הרגלים וכן אם היה יו"ט הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה כגון שהיה יום ראשון משלשה רגלים אחד אחר השבת או אחרון ערב שבת אע"פ שאין זו שבת שבתוך הרגל (וכן עצרת שחל בשני או בחמישי) חולקין בשוה שהרי צריכות להיות כולם שם ברגלים ואם יום טוב אחרון סמוך מלפניה מתעכבין עד מוצאי שבת שהרי אין יכולין לחזר לבתיהם שהרבה מהם היו מחוץ לתחום ואם יום טוב ראשון סמוך לאחריה צריכות להקדים ולבא ערב שבת והואיל ואלו צריכות להקדים ואלו צריכות לאחר תקנו דרך כלל שיהיו שוות בלחם הפנים:

אפילו הפסיק יום אחד בנתים כגון שחל ראשון בשני בשבת שהיו יכולין לבא באחד בשבת אלא שנזדרזו וקדמו לבא בערב שבת או שחל אחרון בחמישי והיו יכולין לחזור בערב שבת אלא שנתעכבו וזהו משמר המתעכב [וכן עצרת שחל בשני או בחמישי] משמר של אותו שבוע נוטל עשר ואותם שקדמו או נתעכבו נוטלות השתים ואותן עשר שנוטלות בני משמר נחלקות בין משמר היוצא ובין משמר הנכנס כדין כל שבת ושבת כמו שהתבאר באחרון של סוכה נ"ו א' ובזו מיהא אם כהן גדול בא לחלוק נוטל חמש:

בא"ד דלשכת טלאים כו' ונימא דכולה אקצויי מקצו כזה /במקור יש שרטוט/ עכ"ל:

בא"ד וי"ל דהיינו כו' שנראה לו דוחק קצת לומר דכולהו אקצויי מקצו עכ"ל ק"ק דאכתי נימא דלשכת טלאים במקצוע צפונית מערבית והני תרתי לשכת טלאים ולשכת לחם הפנים אקצויי מקצו כזה /במקור יש שרטוט/:

בפרש"י בד"ה אי אמרת כו' הטלאים בדרומית מערבית לשכת חותמות כי אזלת כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה והאמר מר כו' היינו בקרן צפונית מערבית של עזרה כו' ועוד דאלחם הפנים כו' רביעית לה דרומית מזרחית של בית המוקד גדול כזה /במקור יש שרטוט/: