מסכת יומא דף ל״ו עמוד א׳

מאן שמעת ליה דאמר בין אולם ולמזבח קרוי צפון לשחיטת קדשי קדשים מחצי פתח ההיכל ולצפון בין האולם למזבח דתנן במתני' ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח ותנן בפרק דלקמן (יומא דף מא:) שבמקום וידוי שחטו דקתני בא לו אצל פרו שניה וסמך שתי ידיו כו' שחטו וקיבל במזרק כו':

וכנגד כל המזבח כולו שלשים ושתים אמה שכנגד המזבח בצפון קרוי צפון לשחיטת קדשי קדשים אבל שלא כנגד המזבח לצד מערב ולצד מזרח אע"פ שהוא צפון העזרה אינו צפון לשחיטה דבעינן על ירך המזבח כדכתיב (ויקרא א׳:י״א) ושחט אותו על ירך המזבח צפונה:

אף בין האולם למזבח כל חלק צפוני לצד מערב אע"פ שאינו ירך ממש אבל חלק צפוני שמן המזרח ולמזבח לא (שמן מזבח):

רבי מוסיף אף כל צפון העזרה שבאחת עשרה אמה של מקום דריסת רגלי הכהנים עד כותל מזרחי של עזרה:

אבל מן החליפות ולפנים רוחב האולם עודף על רוחב ההיכל ט"ו אמה לצפון וכנגדו לדרום ומשך אותו עודף אינו אלא עשר אמות ממזרח לצד מערב ואותו עודף קרוי בית החליפות שהיו בהן עשרים וארבע חלונות חלון לכל משמר ששם גונזים סכינים של קודש וסכין קרוי חילוף בלשון ערבי ואויר שאחורי אותו עודף למערב ואויר שבין צפון כותל העודף לבין כותל העזרה קרוי לפנים מן החליפות:

הכל מודים שפסול דכיון שאין המזבח נראה שם אינו קרוי ירך המזבח:

לימא דוקא רבי אלעזר ברבי שמעון היא ולא רבי:

השתא ר' אדרבי יוסי מוסיף וכו' כלומר מאי תיבעי לך פשיטא דלאו דוקא קא אמרי וכי רבי דמוסיף את צפון של צד מזרח שהוא מרוחק מקדושת היכל אדרבי יוסי הוא דמוסיף לה אבל דרבי אלעזר לית ליה אפשר לומר כן המרוחק כשר והמקורב פסול:

נוקמיה בין המזבח ולכותל תימה מאי קס"ד דהמקשה דקאמר לימא דלא כרבי כיון דלר"א בר"ש נמי קשה נוקמיה בין המזבח כולו ויש לומר דס"ד דבשלמא לר"א בר"ש כיון דעל ירך המזבח הוי מקום ננסין וטבעות ושולחנות לא מוקמי ליה התם שאין לשם מקום פנוי כולי האי ועוד שמא ירביץ גללים ואצל המזבח גנאי הוא אבל לר' לוקמיה רחוק משם אצל הפתח ומכל מקום מהדר ליה דטפי הוה עדיפא לאוקמיה אצל המזבח מלקרבו כל כך להיכל אלא משום חולשא דכהן גדול:

ומעשר עני לא ידענא אמאי לא גרס ליה רש"י דאף על גב דבתוספתא דמנחות ליתא דילמא ברייתא אחריתי היא ואי משום דיש לו וידוי כדכתיב וגם נתתיו ללוי לגר וגו' מ"מ כיון דאין לו וידוי בפני עצמו אלא אגב מעשר שני כמו תרומה דאין מתודה עליה בפני עצמה כדתנן במסכת ביכורים (פ' ב' משנה ב) ומייתי לה בפרק (הזהב דף נב) ובמסכת מעשר שני (פ"ה משנה י) תנא וגם נתתיו לרבות את התרומה וכו' להכי מתודה נמי עון מעשר עני על העולה ועוד דוידוי דהתם היינו כשעשה כדין והכא מתודה עון מעשר עני:

על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה לא ידענא אמאי לא קא חשיב כל לאוי דלא לקו עלייהו כגון לאו שבכללות ולאו שאין בו מעשה ונראה לי מדכתיב (ויקרא א) ונרצה לו משמע שיש לו תקנה ורצוי במקום אחר והיינו עשה שבידו לתקן לעשות סוכה ותפילין וכיוצא בהן ואם עבר יום או יומים עולה מכפרת עליו וכן לא תעשה הניתק לעשה וכן על חייבי מיתות ועל חייבי כריתות וחייבי לאוין חמורין היתה מכפרת אלא שיש להן כפרה אחרת שעונשן אמור אבל הני אין להם ריצוי ותקנה במקו' אחר:

מתניתין דלא כריב"י דתניא ושחט אותו על ירך המזבח צפונה.

איזהו צפון המזבח הכשר בשחיטת קדשי קדשים מקיר צפוני עד כותל עזרה צפוני כנגד כל המזבח דברי ר' יוסי ב"ר יהודה ר' אלעזר בר' שמעון מוסיף כלפי המערב אף בין לאולם ולמזבח ר' מוסיף מקצה המזבח ולחוץ כ"ב אמה והם מקום דריסת הכהנים י"א אמה ומקום דריסת רגלי ישראל [י"א] אמה נמצאת לר' יוסי ב"ר יהודה צפון ל"ב אמה בלבד והוא ארך המזבח ולר' אלעזר ב"ר שמעון אורך נ"ד אמה הנה משנתנו אינה לר' יוסי ב"ר יהודה דהא לית ליה מקום כשר לשחיטה אלא כנגד המזבח בלבד ומתני' קתני שחיטת הפר בין האולם ולמזבח לר' נמי ליתה דהא אפילו מכנגד המזבח ולרוץ ונמצא לר' כשר בשחיטה ע"ו אמה והוא מכותל מזרחי עד כותל ההיכל נוקמיה בכל העזרה ואמר אלא מתני' ראב"ש לוקמי' בין מזבח לכותל העזרה ולדברי הכל צפון הוא אלא למה קרבו לשחטו קרוב להיכל. לפי שכ"ג חלישית יש בו אינו יכול לבוא בדם הפר מרחוק כך לרבי אע"פ שכל העזרה כולה כשר הוא משום חולשה דכ"ג קרבו. מקום בית החילפות הן ט"ו אמה שהאולם עודף מפה ומפה על ההיכל וכותליו ותאיו וכתליו והמסיבה וכותליה:

ראשו לדרום ופניו למערב אוקימנא בעוקם ראשו של פר ולמה לא היה מעמידו (אחריו למערב) שפתח ההיכל במערב גזירה שמא ישליך גללים:

ת"ר כיצד סומך הזבח עומד בצפון ופניו למערב בעוקם והסומך עומד במזרח וכו'. ומתודה על חטאת עון חטאת ועל אשם עון אשם ועל עולה עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני דברי ר' יוסי הגלילי ר' עקיבא אומר אין עולה באה אלא על עשה ועל ל"ת שניתק לעשה ואמרינן ר' יוסי הגלילי נמי הכי קאמר דכולהו ל"ת שניתק לעשה נינהו כגון דכתיב ופרט כרמך לא תלקט לא תעשה.

מאן שמעת ליה דאמ׳ בין האולם ולמזבח צפון פי׳ שהוא חשוב צפון לענין שחיטת קדשים דהכא כיון שמעמידו בין האולם ולמזבח מכלל דצפון הוא לשחיטה כדאמרינן לקמן כי במקום שמתודה עליו הוא נשחט:

וכנגד כל המזבח כולו פי׳ כל שיש בעזרה לצד צפון כנגד רחב המזבח שהוא ל״ב אמות אבל מה שהוא למעל׳ מזה כלפי מערב או כלפי מטה לצד מזרח אעפ״י שהוא צפון לגבי עזרה אינו חשוב לענין שחיטה דכתי׳ ביה על ירך המזבח צפונה דסבירא ליה לרבי יוסי ברבי יהודה דלא חשיב ירך המזבח אלא מה שעומד כנגד רוחב המזבח כלפי צפון. ור׳ אלעזר ב״ר שמעון מוסיף אף מה שהוא למעלה מזה עד האולם ור׳ מוסיף אף מה שהוא למטה מזה עם כל דריסת רגלי ישראל שבעזרה לצד צפון. אבל אותן בתי החליפות שיש בצד האולם במה שיש בו עודף על ההיכל אעפ״י שאותן בתים פתוחין לגבי המזבח והן כעין מבואות פתוחות לו פסולין הן לשחיט׳ ולא חשיבי חורי רשות שהם כרשות דכיון שאין המזבח נראה שם אינו חשוב ירך המזבח וכדפרש״י ז״ל. ונקרא המקום ההוא בית החליפו׳ מפני שהיו בהם כ״ד חלונות לכ״ד משמרו׳ להצניע שם הסכינין שהיו משתמשין בהן בבית המטבחיים של עזרה וכתב רש״י ז״ל כי הסכין קרוי חלף בלשון ערבי ואין צורך כי על שם שחותכין בו קרוי כן מלשון כליל יחלוף וכן כתוב בספר עזרא מחליפות תשעה ועשרים והם הסכינין:

אדר׳ יוסי ב״י מוסיף ליה אדר׳ אלעזר ב״ר שמעון לית ליה פי׳ בתמי׳ קאמ׳ היאך אפשר שיהא המרוחק כשר והמקורב פסול. ופרקי׳ דאנן ה״ק דכיון דדחיק נפשיה לאוקומה בדוחק בין האולם ולמזבח ולא מוקים ליה בהרוחה במקום דריסת רגלי הכהנים מכלל דלית ליה דר':

הכא נמי משום חולשא דכהן גדול פי׳ שלא יצטרך לטרוח להוליך מזרק הדם ממקום רחוק. תמיה׳ מלתא אמאי הוה קשיא לן מעיקרא דר׳ טפי מדרבי אלעזר ב״ר שמעון דלא מוקמינן ליה בין כותל למזבח. וי״ל דהוה משמע לן דשאני הא דר׳ שהיה המקום מרווח ופנוי מכל דבר והוה עדיף טפי לשחיטת הפר ואנן פרקי׳ דאפי׳ הכי למיחש לחולשא דכהן גדול עדיף לן:

כדי שלא ירביץ גללים פי׳ שהיה צריך להעמידו בין למזבח ואם היה עומד פניו למזרח וזנבו למערב היה מטיל גללים לפני מזבח אבל עכשו שראשו לדרום וזנבו לצפון היה מעמיד יריכותיו חוץ מבין האולם למזבח. ובמדרש אמרו מעולם לא הרביץ גללים אלא שאין לנו לסמוך על הנס:

גרש״י ז״ל עון לקט שכחה ופאה שאין להם וידוי וכתב דלא גרסינן ומעשר עני דהא מעשר עני וידוי יש לו דכתי׳ וגם נתתיו ללוי לגר ליתום ולאלמנה ולגר וליתום ולאלמנה זה מעשר עני. ואו׳ ז״ל שכן מצא בתוספתא דמנחות והקשו עליו בתוספות חדא דהא בלקט שכחה ופאה יש וידוי כדנפקא לן בסיפרא מההוא קרא גופיה שהרי נאמר בהם לגר ליתום ולאלמנה ועוד מה ענין וידוי זה לוידוי דהתם דאלו התם מתודה שהפרישו כדין וכמצוה ואלו הכא מתודה על מה שחטא ולא הפרישו כדין הלכך שפיר גרסינן ומעשר עני ולא גרסי׳ ומעשר שאין להם וידוי והתוספתא ההיא משובשת ואפשר דגרסי׳ שאין להם וידוי כו׳ לומר שאין להם כפרה ככריתות ומיתות ב״ד וחייבי לאוין שיש בהן מלקות שהם מתכפרים בעונשם ובוידוי שמתודין כשמומתין או כשלוקין דהא כל המומתין מתודין. ומסתמא לא סגיא שלא יהא הלוקה מתודה לכפר עליו והרי זה כאותה שאמרו בסופה ונרצה לו לכפר עליו על מה היא מכפרת אם על כריתות ומיתות ב״ד הרי עונשן אמור אם על חייבי מלקיות הרי עונשן אמור. הרי אינה מכפרת אלא על עשה ולא תעשה שניתק לעשה. וזו היא הסברא של רבי עקיבא כדפרש״י ז״ל ואף רבי יוסי הגלילי הכי אית ליה. אלא דנקיט עון לקט שכחה ופאה מטעמ׳ דמפר׳ בסמוך בגמ׳ והיינו דאמרינן מאי בינייהו. ושקלי׳ וטרי׳ עלה משום דקים לן דלרבי יוסי הגלילי לאו דוקא הני דפריט. אלא ה״ה לכל עשה ולא תעשה שניתק לעשה כאידך מתני׳ דסיפרי דההיא דברי הכל היא ובודאי שכל הדברים שהעולה מכפרת אפילו על המזידין היא מדקתני אם על חייבי מלקיות הרי עונשן אמור ואין במלקיות עונש על השוגגין וכן פירש הרמב״ן ז״ל בפירוש התורה שלו הלכך שפיר גרסי׳ שאין להם וידוי כלשון התוספתא וזה נראה ברור:

רוחב העזרה מן הצפון לדרום קל"ה אמה וכבר ביארנו בפרק ראשון ט"ז ב' בסוגיית המשנה השנית על איזה צד הם מתפרנסות אלא שאנו חוזרים לכתוב כאן הרוחב שמכותל הצפוני של עזרה עד כותל צפוני של מזבח כדי לידע איזהו מקום צפון שיהא כשר לשחיטת קדשי קדשים כגון חטאת ואשם ועולה ושלמי צבור והענין שמכותל צפוני של עזרה עד המטבחים שמנה אמות ריוח ובית המטבחים י"ב וחצי והם ננסים שהיו שם שבהן תולין את הבהמות ומפשיטין ואחריהן מקום שלחנות שמנה אמות ואחריהן מקום [טבעות] כ"ד אמה ומהם עד כותל צפוני של מזבח ריוח ח' אמות והם בין הכל ס' אמות וחצי וכל שיעור זה מצד הרוחב ועל פני כל רוחב זה מכותל האולם עד כותל מזרחי של עזרת ישראל שהוא ע"ו אמות שהרי כ"ב אמות שמן האולם ולמזבח ול"ב של מזבח וי"א של עזרת כהנים וי"א של עזרת ישראל הכל ע"ו וכל זה השיעור שהוא ס' וחצי רוחב באורך ע"ו הוא נקרא צפון וכל מקום שבתוך שיעור זה שוחטין בו קדשי קדשים ולא עוד ואע"פ שרוחב המזבח נכנס בחצי הצפוני של עזרה ז' אמות כמו שביארנו בפרק ראשון והיה ראוי לדון מקום שחיטה כל קרן צפוני מערבי עד ז' אמות כל שכנגדו עד העולם וכן בצד המזרחי אין אומרים כן אלא דוקא מקו כותל צפוני של מזבח עד כותל העזרה ושכנגדו למעלה ולמטה עד המקומות שכתבנו שמ"מ אותו הכותל נקרא ירך המזבח ושאר התחום נגרר עמו אחר שכן מה שביארנו במשנה על פרו של כהן גדול שהיה עומד בין האולם ולמזבח מפני שהוא מקום שחיטה לא על הריוח שבין צד המערב של מזבח לבין האולם הוא נאמר אלא מקו כותל צפוני של מזבח ולמעלה כנגד האולם לצד צפון העזרה וכבר ביארנו שרוחב ההיכל עד האולם מאה אמה ונמצא חציו הצפוני חמשים אמה וי"ז וחצי עוד מכותל האולם הצפוני עד כותל צפוני של עזרה הרי ס"ז וחצי חציין של קל"ה שהוא רוחב העזרה ונמצא שיעור שחיטה מתפשט בצד צפוני של אולם מ"ג אמות וי"ז וחצי והם (סו) [ס' וחצי] כמו שביארנו:

כותלי האולם היו רחוקים מכותלי ההיכל החיצוניים רגל צפוני ט"ו אמה לצפון ורגל דרומי ט"ו אמה לדרום ובצד צפון אחורי הרגל לשכה אחת קרויה בית החלפות ורגל האולם חוצץ בינה לבין המזבח עד שאינה רואה פני המזבח והיו בה כ"ד חלונות חלון לכל משמר שבה היו גונזין את הסכינין ועל שם הסכינין היא קרויה בית החלפות שהסכין קרוי בלשון ערבי חלוף וכבר ביארנו שאין זה מקום שחיטה:

אע"פ שכל השיעור שכתבנו למעלה הוא מקום שחיטה עיקר המקום הוא בריוח שבין צד צפוני של מזבח לכותל צפוני של עזרה שהוא צפון המזבח וצפון העזרה והוא הוא ירך המזבח א"כ למה היו מעמידין אותו למעלה מן המזבח לצד האולם שאע"פ שהוא צפון העזרה אינו צפון המזבח לא היו עושין כן אלא מחשש חולשת כהן גדול שהיה צריך להביא בידו מזרק מלא דם עד לכבש שהיה בדרום והיו מקצרין לו את הדרך במה שאפשר הואיל ומ"מ הוא במקום הכשר לשחיטה:

כל השנה כל שהיחיד מביא קרבן בהמה סומך עליו בין חובה בין נדבה חוץ מבכור ופסח ומעשר בהמה אבל צבור אינו טעון סמיכה אלא בשני קרבנות והם פר העלם דבר של צבור ושעיר המשתלח והיכן הוא מקום סמיכה אם שלמים הן סמיכתם בכל העזרה ר"ל באיזה מקום שבה ואם קדשי קדשים הם סמיכתם בצפון העזרה וכיצד הוא סומך אם בקדשי קדשים הזבח עומד באיזה מקום שבצפון העזרה פניו למערב וזנבו למזרח והסומך עומד למזרח ופניו למערב ומניח שתי ידיו על ראש הבהמה בין שני קרניו של זבח לא על הצוואר ולא על הצדדין וסומך שם שתי ידיו בכל כחו שלא יהא דבר חוצץ בין הידים ובין הבהמה ומתודה על חטאת אותו עון שחטאת זו באה עליו וכן על אשם עון שאשם זה בא עליו שהרי חטאת ואשם על דבר ידוע הם באים ולא בנדבה ועל העולה שהיא באה נדבה מתודה עון עשה ועון לא תעשה הניתק לעשה הואיל ובאלו אין להם עונש מלקות שיהא מתכפר בו עליהן עולה מכפרת עליהן אא"כ נתבטל העשה שבה כמו שביארנו במסכת מכות ט"ו א' ובכלל אלו עון לקט שנאמר בו ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם כלומר אם לקטו יהא חוזר ומניחו וכן שכחה נאמר בה ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה כלומר שאם לקחו יחזור ויניחהו וכן פאה שנאמר בה לא תכלה פאת שדך בקצרך לעני ולגר תעזוב אותם נמצאו ששלש אלו הם לא תעשה הניתק לעשה ואין אומרים תעזוב מעיקרא משמע ולא לנתקו לעשה וכל שעבר לוקה אלא תעזוב לאחר שעבר משמע שיהא חוזר ומניחו ונותנו אם הכניסו בביתו ואינו לוקה עד שיתבטל העשה שלא יהא אפשר לקיימו ומעשר עני הוא עשה גרידא דכתיב ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה וכן מתודה עליה על כל שהרגיש בעצמו מעניינים אלו הן בזדונן הן בשגגתן מדברים שאין בהם עונש כתוב בתורה לא מיתה ולא כרת או מלקות בזדונן ולא קרבן בשגגתן הא שאר הלאוין אע"פ שאין קרבן בשגגתן הואיל ויש מלקות בזדונן אינן בכלל זה והנבלה כבר ביארנו במקומו שלוקין עליה ואינה בכלל לאו הניתק לעשה ממה שנא' אחריה לגר אשר בשעריך וכו' שהרי משאכלה אינו יכול לקיימו וא"כ עשה זה ר"ל לגר אשר בשעריך וכו' מעקרא משמע ר"ל קודם אכילה אבל השלמים אינו מתודה עליהן אלא שאומר בהן דברי שבח והודאה:

בפרש"י בד"ה אף בין כו' ולמזבח לא הס"ד ובד"ה אבל מן כו' ההיכל ט"ו אמה כו' כצ"ל:

בד"ה ועל עולה כו' ולא גרסינן בה מעשר עני דהא יש לו וידוי וגם כו' עכ"ל הכי תנן פ"ה דמעשר שני אבל קשה דתקשי ליה נמי מלקט שכחה ופאה דהתם נמי תנן דיש וידוי גם ללקט שכחה ופאה והכא תניא דעולה מכפרת וק"ל:

תוס' בד"ה ומעשר עני כו' ואי משום דיש לו וידוי כדכתיב וגם נתתי וגו' היינו כשעשה כדין והכא כו' כצ"ל: