גמ' האי מבעיא ליה לגופיה — דניבעי כהן מיעוטא מנא לן להפשט וניתוח:
דהוה מסבר ליה לבריה — הא דחזקיה והכי מסבר ליה ניהליה דתניא בתורת כהנים ושחט שחיטה בזר כשירה:
וכי מאין באת — לישנא דמתני' הוא וכי מאין באת לומר פסולה שנזקקת להביא מקרא להכשירה:
מכלל שנאמר כו' — ומתוך אותו כלל הייתי בא לפסול:
תלמוד לומר ושחט והקריבו הכהנים — ומדכתיב כהן בקבלה ובשחיטה לא כתיב מכלל דושחט אבעלים קאי וסמך ידו ושחט לימד על השחיטה שכשירה בזר עכ"ל משנה ומינה הוה מסבר אביי לבריה הא דחזקיה הכי:
מכדי — למדנו כאן דמקבלה ואילך מצות כהונה והך נתינת אש בתר קבלה כתיבה למה לי למכתב בה כהונה:
למעוטי הפשט וניתוח — דלא כתיב בה כהן ותילף מהכא דדוקא כתיב קרא ואי לא ונתנו הוה אמינא האי דלא כתיב כהן בהפשט וניתוח משום דלא אצטריך הוא דגלי ליה דבעי כהונה מקבלה ואילך:
דלא מעכבא כפרה — דאין כפרה אלא בדם:
אלא מהכא וערכו בני אהרן הכהנים — הרי למדנו מקבלה שאין צריך כהונה אלא למעוטי הפשט וניתוח:
אימא למעוטי סידור שני גזירי עצים — דבין הערבים דלא כתיב בהו הכהנים אבל בצפרא בהדיא כתיב ובער עליה הכהן:
לא סלקא דעתך — דלא ניבעי סידור גזירין כהונה מדאיצטריך למעוטי הולכת עצים מכלל דסידורן בעי כהן:
הולכת עצים לא בעי כהונה — דהאי כהן דכתיב בהולכת אברים על כרחך למעוטי הולכה אחרת בעי דאי לגופיה לא איצטריך דהא אשמעינן מקבלה ואילך מצות כהונה:
וערכו למה לי — דכתיב בהן כהונה:
למעוטי הפשט וניתוח — וכהונה דונתנו לגופיה כדאמרינן דלא תימא כיון דלא מיעכבא כפרה לא תיבעי כהונה ומדגלי בה דבעיא כהונה לא איצטריך למיהדר למיכתב כהונה בהערכת נתחין ואע"ג דלא מיעכבא ועל כרחך למעוטי כתבי':
שטעון ששה — הבשר בחמשה והקרבים באחד:
וניחא ליה — הדר משני ליה הכי על העצים אשר על האש קרא יתירא הוא דהכתיב ונתנו אש וערכו עצים וערכו נתחים למה לי תו על העצים אשר על האש וגו' למידרש ביה דהני ו' כהנים הוצרכו לדבר שנאמר בו אש ועצים ומזבח ואיזהו דבר שהזקקתי לכם למערכה לסדר עצים ואש למזבח בשבילו:
