ומשלך יתנו לך — כלומר לא משלהם הוא מתנה אלא מזונות קצובים לך מן השמים:
ואין מלכות נוגעת בחברתה — משהגיע זמן המלכות ליפול ותעמוד אחרת לא יאחר זמן כמלא נימא אלא מי שזמנה ליפול בלילה נופלת בלילה שנאמר (דניאל ה׳:ל׳) ביה בליליא איתקטל בלשצר ושזמנה ביום נופלת ביום שנאמר (יחזקאל ל׳:י״ח) ובתחפנחס חשך היום:
לבין הנימין — בין חליקת נימת השפה נגד מחיצת החוטם:
נזקרים בבת ראש — נרתעין מהכרעת הקול:
רקביבות — רדולי"א חלודה ככלי ברזל שאין משתמשין בו:
דלא מסקי בשמייהו — לא יקרא אדם לבנו שם אדם רשע:
מודדתו בטפחים — לידע כמה נוסף בו מיום ליום ונותנת המשקל אומד התוספת:
כהן ונביא — זכריה בן יהוידע הכהן אלמא מסקינן בשמייהו דהא דואג האדומי רשע היה וזה קראו לתינוק בשמו:
חזי מאי דסליק ביה — ראה מה עלתה ביה שנשחט:
צדיק מעצמו — ע"י מעשיו נזכר לטובה:
רשע אף ע"י חבירו — נזכר לרעה:
המכסה אני מאברהם — וכיון שהזכיר שמו ברכו וסמיך ליה ואברהם היו יהיה וגו':
שם רשעים — ולא כתיב שם רשע:
עובדיה — היה דר בין אחאב ואיזבל:
מברכתן של צדיקים כו' — במקום שהקב"ה מברך את הצדיקים שם מקלל את הרשעים:
וירא את האור — ראה בדעתו להתקיים האור של עולם בשביל הצדיק שהוא טוב:
וישת עליהם תבל — פיזרן בכל הדורות להיות שתות וקיום ויסוד לקיים תבל:
רגלי חסידיו — בשביל חסידיו כמו ויברך ה' אותך לרגלי (בראשית ל׳:ל׳):
שוב אינו חוטא שנא' רגלי חסידיו ישמור — סופי חסידיו ישמור:
כיון שבא אדם לטמא — להיות רשע:
פעם ראשונה ושנייה כו' — רגלי חסידיו משהנהיג בחסד שני רגלים כמו זה שלש רגלים (במדבר כ״ב:כ״ח) פעמים ישמור אותו מן החטא:
אם ללצים הוא יליץ — אם ללצים הוא בא להתחבר הוא יליץ לא ימנעוהו ולא יעזרוהו:
אם לענוים — הוא בא להתחבר יתן לו חן מי שבידו ליתן:
פותחין לו — פתח הטומאה ליכנס בו מספיקין בידו ואין מונעין ממנו מן השמים לעכבו:
