שאת — הלא אם תיטיב שאת (בראשית ד׳:ז׳) ולשון סליחה הוא או שאת אם לא תיטיב ולשון נשיאות עון הוא:
משוקדים — ארבעה גביעים משוקדים (שמות כה) או משוקדים כפתוריה ופרחיה:
מחר — וצא הלחם בעמלק מחר (שם יז) או צא והלחם בעמלק מיד ומחר אנכי נצב והיום אי אתה צריך לתפלתי:
ארור — וברצונם עקרו שור (בראשית מ״ט:ז׳) ארור שור של שכם שהוא מארור כנען או ארור אפם כי עז:
וקם — הנך שוכב עם אבותיך וקם (דברים ל״א:ט״ז) וכאן רמז לו תחיית המתים או וקם העם הזה וזנה:
ויעלו עולות כבשים — ונ"מ לפסוק כאן את הטעם באתנחתא או דילמא אידי ואידי פרים ואין אתנחתא בטעם עולות אלא טעם גרש ויעלו עולות כדי שיתחבר לשל אחריו:
מתני' החיצונה פרופה מן הדרום — רבנן קאמרי לה:
פרופה — ראשה כפולה לצד החוץ ונאחזת בקרס של זהב להיות פתוחה ועומדת:
מהלך ביניהן — נכנס בפריפת הדרום ומהלך ביניהן עד שמגיע לפריפת הצפון:
הגיע לצפון — ומשנכנס לתוך החלל הפך פניו לדרום לילך עד בין הבדים שהם באמצע החלל כדאמר מר (ב"ב דף צט.) ארון שעשה משה היה לו אויר עשרה אמות בבית קדשי הקדשים לכל רוח ורוח:
מהלך לשמאלו עם הפרוכת — שהמהלך מצפון לדרום שמאלו למזרח והפרוכת היתה לו למזרח החלל לבין שני הבדים והבדים היו ארוכים עד הפרוכת ראשן אחד למערב והשני למזרח אחד בראש הארון לצפון ואחד בראשו לדרום ואורך אמתים וחצי של ארון ביניהן:
דרך כניסתו — כשם שנכנס כשהולך לדרום עד שהגיע לארון פניו כלפי דרום כך כשיצא לא היסב את פניו לצאת אלא יוצא דרך אחוריו ופניו לארון:
בבית החיצון — בהיכל:
גמ' מי הוו פרוכת — אמה טרקסין הוה:
תשימו בארגז מצדו — אלמא גבי ארון הוה קאי וממילא שמעינן דעמו נגנז:
יולך ה' אותך — ודאג שמא יגלה לבבל:
תנו את ארון הקדש בבית — והא התם קאי אלא גניזה היא:
אתיא שמה שמה וכו' — כתיב בארון אשר אועד לך שמה (שמות ל׳:ו׳) וכתיב בצנצנת המן ותן שמה מלא העומר (שם טז.) ואתיא צלוחית מצנצנת המן:
דורות דורות — כתיב בצנצנת למשמרת לדורותיכם (שם) וכתיב בצלוחית שמן משחת קודש יהיה זה וגו' (שם ל) ואתיא מקלו של אהרן מצנצנת במשמרת משמרת דכתיב ביה למשמרת לאות לבני מרי (במדבר יז):
כבין שני הבדים — כאילו היו שם ונותנה ביניהם:
תנן — מתני' כמ"ד בברייתא דלעיל [יומא דף מט:] צוברה כדי שיהא עשנה שוהה לבא:
תני חדא צוברה פנימה שהיא חוצה לו — מתחיל לצוברה בראש המחתה של צד פנים שאותו ראש המחתה אינו לצד ידו והולך ומושך ידו אליו וצובר תמיד במשיכה עד ראש המחתה השני אשר אצל בית ידה:
ותניא אידך — מתחיל לצוברה בראש הפונה חוצה לצד ההיכל שהיא פנימה לו בצד גופו והולך וצובר תמיד הלאה עד ראש המחתה השני:
