בוני התלמוד

    מסכת יומא דף פ׳ עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    כל השיעוריןהאמורין באוכלין:

    ששינה הכתובלקמן קמפרש ליה:

    וראיה לדברלמה שאמרתי שלפי ששינה הכתוב במשמען שינו חכמים בשיעורן יש ראיה מיום הכפורים שאף בו שינו חכמים בשיעורן מפני ששינה בו הכתוב במשמעו:

    אשר לא תעונהולא כתיב אשר תאכל:

    מאי ראיהלמה לו להביא ראיה מאי אולמא דהאי מהאי מה פורש ביום הכפורים במשנה להודיענו שהטעם משום דשינה הכתוב הוא יותר משלא פירשו התם בטומאה נמי חזינן דשינה הכתוב במשמעו ושינו חכמים בשיעורא:

    אי מהתםמדשינה הכתוב בטומאה הוה אמינא אין שם שינוי הכתוב דאורחיה הוא למיכתב מכל האוכל אשר יאכל כי היכי דכתיב גבי משקה אשר ישתה קא משמע לן יום הכפורים דהתם ודאי שינה הכתוב במשמעו ושינו חכמים בשיעורן אמור מעתה את ששינו בטומאה נמי משום טעמא דשינה הכתוב הוא דאשר יאכל שינוי משמעו חשיב להו:

    מחוסר שחיטהכשיצא מתוך האוכל שנוצר בו לאו אוכל מיקרי לענין טומאה לא הוא ולא אמו דהא מחסרי שחיטה:

    ואימא בן פקועהשנמצא בתוך בהמה שנשחטה דקיימא לן (חולין דף עד.) שחיטת אמו מטהרתו:

    טעון קריעהדתנן (שם) קורעו ומוציא את דמו:

    דבר יוכניעוף גדול הוא כדאמרינן בבכורות (דף נז:) שטבעה ביצתו ששים כרכים:

    זוטר טובא לא גרסינן אלא ה"ג ואימר כביעותא דציפרתא:

    רבי אבהו דידיה אמר וכו'פירש במשמעו של מקרא פירוש אחר שלא פירש בו ר' אלעזר רבו ואין להשיב עליו:

    האוכל חלב בזמן הזה וכו'מפרש לה ואזיל:

    אי נימא דמחייבי קרבן אכזית קטןוהכי קאמר האוכל פחות מכזית בזמן הזה יכתוב כשיעור זה אכלתי שמא יבנה בית המקדש בימיו ויתחדש בית דין ותתחדש הלכה ויאמרו שחייב קרבן על כזית קטן ולקמן פריך א"כ ימעט בשיעורין מבעי ליה:

    והתניא וכו'כלומר וכי אתי ב"ד ומחדש הלכה מי מחייב האי דאכל קודם שנתחדשה הלכה והא האידנא לאו שב מידיעתו הוא דאי נמי הוה ידע דחלב הוא הוה אכיל ליה דהא השתא קים לן (ברכות דף לט.) דלא חייבה תורה אלא על כזית איגורי שהוא כזית בינוני:

    אשר לא תעשינהמשמע שאילו ידע לא עשה אבל בשגגה עשה ואשם:

    אלא דלא מחייבי קרבן עד דאיכא כזית גדולוהכי קאמר האוכל כזית בינוני אל יכתוב מחוייבני חטאת אלא יכתוב כזית בינוני אכלתי שמא יבא בית דין ויפטרנו מקרבן ונמצא מביא חולין לעזרה:

    ה"ג עונשין מיכתב כתיבי אלא הכי קאמר שיעורין של עונשין וכו'שיעורי עונשין שעל ידן הוא ענוש הלכה למשה מסיני באיזה שיעור הוא ענוש:

    יעבץהוא עתניאל בן קנז:

    כמה ישתהמדבית הלל קפריך:

    הכי גרסינן איכא בינייהו כמלא לוגמיו דחוקלבית הלל בעינן כדי שיסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו בריוח ולרבי אליעזר כמלא לוגמיו דחוק:

    אם כןדלבית הלל מיחייב בכדי שיסלקנו וכו' הוה ליה בציר מרביעית והויא לה מקולי בית שמאי וליתנייה במסכת עדיות גבי קולי בית שמאי שכולן שנויות שם:

    יומא 80 עמוד א

    1כל השיעורין כולן בכזית, חוץ מטומאת אוכלין, ששינה הכתוב במשמען, ושינו חכמים בשיעורן. וראיה לדבר יוה"כ מאי שינה הכתוב במשמעו (ויקרא כג, כט) מלא תעונה, ומאי שינו חכמים בשיעוריה ככותבת.

    2ומאי ראיה לדבר יוה"כ דאי מהתם, הוה אמינא: אורחא דקרא הוא.

    3טומאת אוכלין כביצה מנלן? א"ר אבהו א"ר אלעזר: דאמר קרא: ״(ויקרא יא״, לד) ״מכל האוכל אשר יאכל״, אוכל הבא מחמת אוכל, ואיזה זה ביצת תרנגולת. ואימא גדי! מחוסר שחיטה. ואימא בן פקועה! טעון קריעה.

    4ואימא ביצת בר יוכני! תפסת מרובה לא תפסת, תפסת מועט תפסת. ואימא ביעתא דציפורתא דזוטר טובא!

    5רבי אבהו דידיה, אמר: ״מכל האוכל אשר יאכל״, אוכל שאתה אוכלו בבת אחת. ושיערו חכמים: אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת.

    6א"ר אלעזר: האוכל חלב בזמן הזה צריך שיכתוב לו שיעור, שמא יבא בית דין אחר וירבה בשיעורין.

    7מאי ירבה בשיעורין? אי נימא דמחייבי קרבן אכזית קטן, והתניא: (ויקרא ד, כב) ״אשר לא תעשינה בשגגה ואשם״, השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו.

    8לא שב מידיעתו אין מביא קרבן על שגגתו.

    9אלא: דלא מחייבי קרבן עד דאיכא כזית גדול.

    10ולמאי דסליק אדעתיה מעיקרא דמחייבי קרבן אכזית קטן, מאי ״ירבה בשיעורין״? שמא ירבה בקרבנות מחמת שעורין׃

    11א"ר יוחנן: שיעורין ועונשין הלכה למשה מסיני. עונשין מכתב כתיבי! אלא ה"ק (אמר רבי יוחנן) שיעורים של עונשין הלכה למשה מסיני.

    ברייתא

    12תניא נמי הכי: שיעורין של עונשין הלכה למשה מסיני. אחרים אומרים: בית דינו של יעבץ תיקנום. והכתיב: ״(ויקרא כז״, לד) ״אלה המצות״, שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה! אלא, שכחום וחזרו ויסדום.

    13השותה מלא לוגמיו. אמר רב יהודה אמר שמואל: לא מלא לוגמיו ממש, אלא כל שאילו יסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו. והא אנן תנן ״מלא לוגמיו״! אימא: ״כמלא לוגמיו״.

    14מיתיבי: כמה ישתה ויהא חייב? בש"א רביעית, ובה"א מלא לוגמיו. רבי יהודה אומר משום ר"א כמלא לוגמיו. רבי יהודה בן בתירא אומר: כדי גמיעה.

    15מי עדיפא ממתניתין דאוקימנא כדי שיראה, הכי נמי כדי שיראה! אי הכי, היינו ר"א איכא בינייהו מלא לוגמיו דחוק.

    16מתקיף לה רב הושעיא: אם כן, הוה ליה מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה אמר ליה:

    תוספות

    ושיערו חכמי' זו ביצת תרנגול'הקשה ר"ת דבפ' חלון (עירובין דף פ:) אמרינן דשתי סעודות דככר דעירוב י"ח גרוגרות הויין ובפרק כיצד משתתפין (עירובין דף פב:) תנן רבי שמעון אומר שתי ידות לככר משלש לקב דהיינו שתי סעודות שהם ה' ביצים ושליש ביצה שהככר הוא ח' ביצים וכרבי שמעון קיימא לן דבכל דוכתא אמרינן כביצה לטמא טומאת אוכלין ולרבי שמעון עולה השיעור לכביצה אבל לשאר תנאי אינו כן ואכולהו תנאי קאי חצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלין כדמוכח סוגיא התם וכשתחלק י"ח גרוגרות לחמש ביצים ושליש דזה וזה שתי סעודות תמצא לכל ביצה ג' גרוגרות ושלש שמינית של גרוגרת דבה' ביצים ושליש ביצה יש ט"ז שליש ביצים ועולה לכל שליש ביצה גרוגרת אחת ושמינית וגרוגרת גדולה מכזית כדמוכח בר"פ המצניע (שבת דף צא.) כדפרשינן לעיל וא"כ היכי אמרינן בכריתות פרק אמרו לו (כריתות דף יד:) גבי יש אוכל אכילה אחת דאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים ואור"י דנהי דקיימא לן כר' שמעון בהא דכביצה לטמא טומאת אוכלין בשתי סעודות דעירוב לא קיימא לן כוותיה אלא או כר' מאיר או כרבי יהודה כדמוכח התם דרב יוסף ורבא כרבי מאיר קיימי ואינהו נמי מודו דכביצה לטמא טומאת אוכלין כרבי שמעון דחציה לבית המנוגע וחצי חציה לפסול גויה וחצי חצי חציה לטומאת אוכלים לאו ארבי מאיר ור' יהודה קאי אלא ארבי שמעון וארבי יוחנן קאי שהזכירו שיעור הככר תדע דהא קתני התם בברייתא בגמרא כמה שיעור חצי פרס שתי ביצי' חסר קימעא דברי ר' יהודה ש"מ דקאי בשיטתיה דר' שמעון דקאמר חצי חציה לפסול הגויה בשתי ביצים ור"ת תירץ בע"א וזה לשונו דגרוגרות בלא גרעינין קאמר הכא ונמעכות ונדרסות טפי ונוחים להשימן בבית הבליעה וזיתים יש בהם גרעינין וקשין הן ועגולין ואינן נדבקין בבית הבליעה ולכך הוי שיעור ב' זיתים קשין כשיעור ג' גרוגרות ועוד דרכין ונוחין לאכול וכותבת הגסה עדיפא מכזית וגרוגרו' ובצירא מכביצה (וכו') ולא נהירא לר"י דגרוגרות אין בהן גרעין שהם תאנים שנדרסו וההיא דכריתות (דף יד.) נמי דאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים בבשר איירי דלא שייך ביה גרעין וקשה ועגולין:

    עונשין מיכתב כתיביה"ג רש"י אבל בספרים היה כתוב שיעורין מיכתב כתיבי פירוש מדר' חנן ארץ חטה ושעורה ואמר בפ"ק דסוכה (דף ה.) כל הפסוק הזה לשיעורין נאמר ומשני שיעורין של עונשין והדין עמו דל"ג ליה חדא דמאי משני שיעורין של עונשין דמכל מקום אכתי תיקשי לך שיעורין של עונשין מיכתב כתיבי ועוד בכל דוכתא דפריך הכי בפרק קמא דסוכה (שם) ודעירובין (ד' ד.) מייתי כל מילתא דרבי חנן והכא לא מייתי לה ועוד אמאי לא משני הכא כדמשני התם קרא אסמכתא בעלמא ועוד ליפרוך נמי עונשין מיכתב כתיבי אלא שמע מינה דהכי פריך עונשין מיכתב כתיבי אבל משיעורא לא פריך דסמיך אשינויא דשנינן התם:

    הכי נמי כמלא לוגמיוהא דאמר פרק חלון (עיר בין דף עט:) המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא אור"ת דהתם נמי כמלא לוגמיו וטעם הוי דבעינן יתובי דעתא דאי מלא לוגמיו ממש קאמר אם כן הוי טפי מרביעית כדמוכח הכא כי מוקי לה כמלא לוגמיו אז פריך אם כן הוה ליה מקולי בית שמאי אבל מעיקרא דקאמר מלא לוגמיו לא קשיא ליה א"כ היכי בעינן כולי האי והאמר בפרק ערבי פסחים (פסחים דף קח:) דד' כוסות שיעורן ברביעית וכוס של קידוש אחד מהם וא"כ היכי נפיק ידי קידוש כיון דבעי טעימה מלא לוגמיו ועוד אי סלקא דעתך מלא לוגמיו אם כן הוה טפי מייתובי דעתא דייתובי דעתא הוי כמלא לוגמיו ואמאי שיערו בכל חד וחד בדידיה בשלמא אי הוי בכמלא לוגמיו ניחא כדמשני בסמוך קים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתא כל העולם טובא עוג מלך הבשן פורתא:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    תניא רבי אומר כל איסורין שבתורה בכזית חוץ מטומאת אוכלין שהרי שינה הכתוב במשמעו. ושינו חכמים בשיעורן. וראיה לדבר יוה"כ ששינה הכתוב במשמעו. דלא כתיב לא תאכל ביוה"כ אלא לא תעונה. ובמקום שהיה לו לכתוב כי כל הנפש אשר לא תעונה וגו'. ושינו חכמי' בשיעורן בכותבת. ומאי ראיה לדבר יוה"כ דאי לאו יוה"כ הוה אמינא אורחיה דקרא הוא אלא למדנו דבר זה מיוה"כ ומהו ששינה הכתוב בטומאת אוכלין מדהוה ליה למיכתב כל אוכל שיבא עליו [מים] יטמא. וכתב אשר יאכל שמעינן מינה דלא שינה בו אלא להוציא מכשיעור שאר איסורין שבאכילה כגון הנותר והפיגול והנבלה וכיוצא בהן. ודייקינן מדוקייה דקרא דכתיב מכל האוכל אשר יאכל הבא מחמת אוכל ואיזה זה ביצת תרנגולת כו'. פי' בן פקועה כגון בהמה שנשחטה ובקעו כריסה ומצאו בתוכה ולד. כדתנן השוחט את הבהמה ומצא בה בן שמונה חי או מת או בן ט' מת קורעו ומוציא את דמו. והא דר' אבהו עדיף מדר' אלעזר דאמר אשר יאכל. אוכל שאתה יכול לאוכלו בבת אחת. ואיזה. זה ביצת תרנגולת. שיערו חכמים שאין בית הבליעה מחזקת יותר מביצת תרנגולת. א"ר אלעזר האוכל חלב בזמן הזה צריך לכתוב שיעורו שמא יבא ב"ד אחר ויאמר דלא מיחייב עד דאיכא כזית גדול: א' ר' [יוחנן] שיעורין של עונשין בכזית הלכה למשה מסיני. תניא נמי הכי שיעורין של עונשין הל"מ. אחרים אומרים בית דינו של יעבץ תקנום. ומקשה אלה המצות כתיב שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. ושנינן היו הל"מ ושכחום וחזרו בית דינו של יעבץ ותקנום:

    השותה מלא לוגמיו חייבאוקימנא למתני' מלא לוגמיו כל שאילו יסלקם לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו. ותני מתני' כמלא לוגמיו. ואותבינן עלה כמה ישתה ויהא חייב. ב"ש אומרים רביעית ובה"א מלא לוגמיו. ושנינן תני כמלא לוגמיו.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יומא דף פ׳ עמוד א׳

    מסכת יומא דף פ׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־325 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    כל השיעורין האמורין באוכלין:

    ששינה הכתוב לקמן קמפרש ליה:

    וראיה לדבר למה שאמרתי שלפי ששינה הכתוב במשמען שינו חכמים בשיעורן יש ראיה מיום הכפורים שאף בו שינו חכמים בשיעורן מפני ששינה בו הכתוב במשמעו:

    אשר לא תעונה ולא כתיב אשר תאכל:

    מאי ראיה למה לו להביא ראיה מאי אולמא דהאי מהאי מה פורש ביום הכפורים במשנה להודיענו שהטעם משום דשינה הכתוב הוא יותר משלא פירשו התם בטומאה נמי חזינן דשינה הכתוב במשמעו ושינו חכמים בשיעורא:

    אי מהתם מדשינה הכתוב בטומאה הוה אמינא אין שם שינוי הכתוב דאורחיה הוא למיכתב מכל האוכל אשר יאכל כי היכי דכתיב גבי משקה אשר ישתה קא משמע לן יום הכפורים דהתם ודאי שינה הכתוב במשמעו ושינו חכמים בשיעורן אמור מעתה את ששינו בטומאה נמי משום טעמא דשינה הכתוב הוא דאשר יאכל שינוי משמעו חשיב להו:

    מחוסר שחיטה כשיצא מתוך האוכל שנוצר בו לאו אוכל מיקרי לענין טומאה לא הוא ולא אמו דהא מחסרי שחיטה:

    ואימא בן פקועה שנמצא בתוך בהמה שנשחטה דקיימא לן (חולין דף עד.) שחיטת אמו מטהרתו:

    ועוד 14 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Yoma 80a · Sefaria

    תוספות

    ושיערו חכמי' זו ביצת תרנגול' הקשה ר"ת דבפ' חלון (עירובין דף פ:) אמרינן דשתי סעודות דככר דעירוב י"ח גרוגרות הויין ובפרק כיצד משתתפין (עירובין דף פב:) תנן רבי שמעון אומר שתי ידות לככר משלש לקב דהיינו שתי סעודות שהם ה' ביצים ושליש ביצה שהככר הוא ח' ביצים וכרבי שמעון קיימא לן דבכל דוכתא אמרינן כביצה לטמא טומאת אוכלין ולרבי שמעון עולה השיעור לכביצה אבל לשאר תנאי אינו כן ואכולהו תנאי קאי חצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלין כדמוכח סוגיא התם וכשתחלק י"ח גרוגרות לחמש ביצים ושליש דזה וזה שתי סעודות תמצא לכל ביצה ג' גרוגרות ושלש שמינית של גרוגרת דבה' ביצים ושליש ביצה יש ט"ז שליש ביצים ועולה לכל שליש ביצה גרוגרת אחת ושמינית וגרוגרת גדולה מכזית כדמוכח בר"פ המצניע (שבת דף צא.) כדפרשינן לעיל וא"כ היכי אמרינן בכריתות פרק אמרו לו (כריתות דף יד:) גבי יש אוכל אכילה אחת דאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים ואור"י דנהי דקיימא לן כר' שמעון בהא דכביצה לטמא טומאת אוכלין בשתי סעודות דעירוב לא קיימא לן כוותיה אלא או כר' מאיר או כרבי יהודה כדמוכח התם דרב יוסף ורבא כרבי מאיר קיימי ואינהו נמי מודו דכביצה לטמא טומאת אוכלין כרבי שמעון דחציה לבית המנוגע וחצי חציה לפסול גויה וחצי חצי חציה לטומאת אוכלים לאו ארבי מאיר ור' יהודה קאי אלא ארבי שמעון וארבי יוחנן קאי שהזכירו שיעור הככר תדע דהא קתני התם בברייתא בגמרא כמה שיעור חצי פרס שתי ביצי' חסר קימעא דברי ר' יהודה ש"מ דקאי בשיטתיה דר' שמעון דקאמר חצי חציה לפסול הגויה בשתי ביצים ור"ת תירץ בע"א וזה לשונו דגרוגרות בלא גרעינין קאמר הכא ונמעכות ונדרסות טפי ונוחים להשימן בבית הבליעה וזיתים יש בהם גרעינין וקשין הן ועגולין ואינן נדבקין בבית הבליעה ולכך הוי שיעור ב' זיתים קשין כשיעור ג' גרוגרות ועוד דרכין ונוחין לאכול וכותבת הגסה עדיפא מכזית וגרוגרו' ובצירא מכביצה (וכו') ולא נהירא לר"י דגרוגרות אין בהן גרעין שהם תאנים שנדרסו וההיא דכריתות (דף יד.) נמי דאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים בבשר איירי דלא שייך ביה גרעין וקשה ועגולין:

    עונשין מיכתב כתיבי ה"ג רש"י אבל בספרים היה כתוב שיעורין מיכתב כתיבי פירוש מדר' חנן ארץ חטה ושעורה ואמר בפ"ק דסוכה (דף ה.) כל הפסוק הזה לשיעורין נאמר ומשני שיעורין של עונשין והדין עמו דל"ג ליה חדא דמאי משני שיעורין של עונשין דמכל מקום אכתי תיקשי לך שיעורין של עונשין מיכתב כתיבי ועוד בכל דוכתא דפריך הכי בפרק קמא דסוכה (שם) ודעירובין (ד' ד.) מייתי כל מילתא דרבי חנן והכא לא מייתי לה ועוד אמאי לא משני הכא כדמשני התם קרא אסמכתא בעלמא ועוד ליפרוך נמי עונשין מיכתב כתיבי אלא שמע מינה דהכי פריך עונשין מיכתב כתיבי אבל משיעורא לא פריך דסמיך אשינויא דשנינן התם:

    הכי נמי כמלא לוגמיו הא דאמר פרק חלון (עיר בין דף עט:) המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא אור"ת דהתם נמי כמלא לוגמיו וטעם הוי דבעינן יתובי דעתא דאי מלא לוגמיו ממש קאמר אם כן הוי טפי מרביעית כדמוכח הכא כי מוקי לה כמלא לוגמיו אז פריך אם כן הוה ליה מקולי בית שמאי אבל מעיקרא דקאמר מלא לוגמיו לא קשיא ליה א"כ היכי בעינן כולי האי והאמר בפרק ערבי פסחים (פסחים דף קח:) דד' כוסות שיעורן ברביעית וכוס של קידוש אחד מהם וא"כ היכי נפיק ידי קידוש כיון דבעי טעימה מלא לוגמיו ועוד אי סלקא דעתך מלא לוגמיו אם כן הוה טפי מייתובי דעתא דייתובי דעתא הוי כמלא לוגמיו ואמאי שיערו בכל חד וחד בדידיה בשלמא אי הוי בכמלא לוגמיו ניחא כדמשני בסמוך קים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתא כל העולם טובא עוג מלך הבשן פורתא:

    Tosafot on Yoma 80a · Sefaria

    רבנו חננאל

    תניא רבי אומר כל איסורין שבתורה בכזית חוץ מטומאת אוכלין שהרי שינה הכתוב במשמעו. ושינו חכמים בשיעורן. וראיה לדבר יוה"כ ששינה הכתוב במשמעו. דלא כתיב לא תאכל ביוה"כ אלא לא תעונה. ובמקום שהיה לו לכתוב כי כל הנפש אשר לא תעונה וגו'. ושינו חכמי' בשיעורן בכותבת. ומאי ראיה לדבר יוה"כ דאי לאו יוה"כ הוה אמינא אורחיה דקרא הוא אלא למדנו דבר זה מיוה"כ ומהו ששינה הכתוב בטומאת אוכלין מדהוה ליה למיכתב כל אוכל שיבא עליו [מים] יטמא. וכתב אשר יאכל שמעינן מינה דלא שינה בו אלא להוציא מכשיעור שאר איסורין שבאכילה כגון הנותר והפיגול והנבלה וכיוצא בהן. ודייקינן מדוקייה דקרא דכתיב מכל האוכל אשר יאכל הבא מחמת אוכל ואיזה זה ביצת תרנגולת כו'. פי' בן פקועה כגון בהמה שנשחטה ובקעו כריסה ומצאו בתוכה ולד. כדתנן השוחט את הבהמה ומצא בה בן שמונה חי או מת או בן ט' מת קורעו ומוציא את דמו. והא דר' אבהו עדיף מדר' אלעזר דאמר אשר יאכל. אוכל שאתה יכול לאוכלו בבת אחת. ואיזה. זה ביצת תרנגולת. שיערו חכמים שאין בית הבליעה מחזקת יותר מביצת תרנגולת. א"ר אלעזר האוכל חלב בזמן הזה צריך לכתוב שיעורו שמא יבא ב"ד אחר ויאמר דלא מיחייב עד דאיכא כזית גדול: א' ר' [יוחנן] שיעורין של עונשין בכזית הלכה למשה מסיני. תניא נמי הכי שיעורין של עונשין הל"מ. אחרים אומרים בית דינו של יעבץ תקנום. ומקשה אלה המצות כתיב שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. ושנינן היו הל"מ ושכחום וחזרו בית דינו של יעבץ ותקנום:

    השותה מלא לוגמיו חייב אוקימנא למתני' מלא לוגמיו כל שאילו יסלקם לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו. ותני מתני' כמלא לוגמיו. ואותבינן עלה כמה ישתה ויהא חייב. ב"ש אומרים רביעית ובה"א מלא לוגמיו. ושנינן תני כמלא לוגמיו.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 80a · Sefaria

    מאירי

    ומ"מ שיעורו לטומאת אוכלין לטמא אחרים בכביצה וכן בכל האוכלין שנאמר מכל האוכל אשר יאכל אוכל הנאכל בבת אחת ושיערו חכמים שאין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת וכבר ביארנוה במסכת ברכות פרק זמון מ"ט ב' וכן ענין השב מידיעהו מביא קרבן על שגגתו שאינו שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו ביארנו במסכת הוריות ב' א' ודין בן פקועה ברביעי של חולין ד' ב':

    Meiri on Yoma 80a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה ה"נ כמלא כו' ועוד אי ס"ד מלא כו' ואמאי שיערו בכל חד כו' דעוג מלך הבשן פורתא עכ"ל הוא מגומגם דהא לגבי שתיה לא מסיק הכי אלא בדידיה מייתב דעתיה ובדחבריה לא מייתבא והיה נ"ל לחלק בין חיוב יוה"כ ולקידוש בהכי ולהגיה ואמאי לא הוי שיעורו בכל כו' ור"ל כיון דנתנו שיעור מלא לוגמיו דהתם ברביעית ע"כ לאו בכל חד וחד שיערו אלא באדם בינוני הוה שיעור כמלא לוגמיו רביעית ואי הוה מלא לוגמיו ממש תקשי אמאי לא שיערו לכל חד וחד בדידיה ולמה שיערו ברביעית דבשלמא אי הוה בכמלא לוגמיו דהיינו יתובי דעתא ניחא דאיכא למימר בכמלא לוגמיו דגבי קידוש שיעורו רביעית כדאמרינן לקמן גבי כותבת דבהכי מייתבא דעתיה כל עולם כולו טובא ועוג פורתא אבל בתוס' פרק ע"פ כתבו בהדיא דלענין קידוש נמי בדידיה מייתבא דעתיה ועוג מלך הבשן בעי טפי וצ"ע ודו"ק:

    בד"ה ושיערו כו' וא"כ היכי אמרינן בכריתות פרק א"ל גבי כו' וחצי חצי חציה לטומאת כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 80a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת יומא, דף פ׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־325 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 130 מילים

      נפתחת ב״כל השיעורין כולן בכזית, חוץ מטומאת אוכלין,…״

    2. קטע 211 מילים

      נפתחת ב״ומאי ראיה לדבר יוה"כ דאי מהתם, הוה…״

    3. קטע 334 מילים

      נפתחת ב״טומאת אוכלין כביצה מנלן? א"ר אבהו א"ר…״

    4. קטע 416 מילים

      נפתחת ב״ואימא ביצת בר יוכני! תפסת מרובה לא…״

    5. קטע 522 מילים

      נפתחת ב״רבי אבהו דידיה, אמר: ״מכל האוכל אשר…״

      חכמים: רבי אבהו.

    6. קטע 617 מילים

      נפתחת ב״א"ר אלעזר: האוכל חלב בזמן הזה צריך…״

      חכמים: רבה.

    7. קטע 724 מילים

      נפתחת ב״מאי ירבה בשיעורין? אי נימא דמחייבי קרבן…״

      חכמים: רבן אכזית, רבן על, רבה.

    8. קטע 88 מילים

      נפתחת ב״לא שב מידיעתו אין מביא קרבן על…״

      חכמים: רבן על.

    9. קטע 98 מילים

      נפתחת ב״אלא: דלא מחייבי קרבן עד דאיכא כזית…״

      חכמים: רבן עד.

    10. קטע 1016 מילים

      נפתחת ב״ולמאי דסליק אדעתיה מעיקרא דמחייבי קרבן אכזית…״

      חכמים: רבן אכזית, רבה.

    11. קטע 1121 מילים

      נפתחת ב״א"ר יוחנן: שיעורין ועונשין הלכה למשה מסיני.…״

      חכמים: רבי יוחנן.

    12. קטע 1232 מילים

      נפתחת ב״תניא נמי הכי: שיעורין של עונשין הלכה…״

    13. קטע 1329 מילים

      נפתחת ב״השותה מלא לוגמיו. אמר רב יהודה אמר…״

      חכמים: רב יהודה, שמואל.

    14. קטע 1424 מילים

      נפתחת ב״מיתיבי: כמה ישתה ויהא חייב? בש"א רביעית,…״

      חכמים: רבי יהודה.

    15. קטע 1519 מילים

      נפתחת ב״מי עדיפא ממתניתין דאוקימנא כדי שיראה, הכי…״

    16. קטע 1614 מילים

      נפתחת ב״מתקיף לה רב הושעיא: אם כן, הוה…״

      חכמים: רב הושעיא.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: יומא דף פ׳ ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026