מסכת יומא דף ט׳ עמוד א׳

לפי ששלח יוחנן כהן גדול שגזר על הדמאי בסוטה בפרק עגלה ערופה (סוטה דף מח.):

המוציא מחבירו עליו הראייה מכי אפרשיה ואפקעיה משום טבל אין בו אלא ספק גזל לויים ועניים חוץ מתרומת מעשר שבתוך מעשר ראשון אותה יתן לכהן שיש איסור ועון מיתה באכילתה וללוי ועני יאמר הביאו ראיה שלא עישר עם הארץ שלקחתי ממנו:

נפרשו ונסקו שהרי יש בו איסור לא תוכל לאכול בשעריך יפרישו כדי לתקן טבלו הואיל ולא פסדי ביה מידי דהא אינהו נפשייהו הדר קא אכלי ליה בירושלים:

חובטין אותן (מן) הנחתומין כל י"ב חודש משנה לשנה הממונים מתחדשין ומכבידין למצוא עלילות לגבות ממון כשהן מתחדשין:

לא אטרחונהו וסמכו לומר שרוב עמי הארץ מעשרין הן:

פורסי פקידי המלך:

מעשר ראשון ומעשר עני נמי לא המוציא מחבירו עליו הראיה ולאו דווקא נחתום אלא אפילו כל אדם נמי מפרישן והן שלו כדאמרינן בשילהי מסכת סוטה (דף מח.) עמד והתקין להם הלוקח פירות מעם הארץ מפריש מהן תרומת מעשר ונותנה לכהן ומעשר שני עולה ואוכלו בירושלים ומעשר ראשון ומעשר עני המוציא מחבירו עליו הראיה והא דלא אמרינן נמי בתרומת מעשר מפרישה והיא שלו וימכרנה לכהנים ויטול דמיה י"ל כיון דדבר מועט הוא שאינו אלא חלק אחד מק' ועוד דמיה מועטין שהוא צריך למוכרה בזול שאין לה אוכלין מרובין תקינו רבנן שיתננה לכהנים:

ולא שמשו בו אלא י"ח כהנים ריב"א גריס שמנה כהנים כדכתיב בהדיא בדברי הימים (א ה) עזריה אשר כהן בבית אשר בנה שלמה אמריה אחיטוב צדוק שלום חלקיה עזריה שריה ויהוצדק והוא הלך בהגלות ה' את יהודה אמנם בכל הספרים ובספרי (פרשת פנחס) ובירושלמי גרסינן י"ח כהנים ונ"ל לקיים גירסת הספרים וט' כהנים גדולים היו עד יהוצדק וכו' וסגני כהונה שמתקינין לכל אחד סגן תחתיו הרי י"ח כדאשכחן בסוף מלכים דקא חשיב לכהן גדול וסגן שלו בהדי הדדי דכתיב ויקח רב טבחים את שריה כהן הראש ומשנהו צפניהו וא"ת א"כ בבית שני ניחשוב נמי סגני כהונה א"כ הוה ליה למימר קרוב לשש מאות כהנים גדולים ששימשו בו י"ל הא לא קשיא דבבית ראשון נקט שפיר י"ח הן וסגניהון לרווחא דמילתא דאפילו את"ל אי אפשר שלא יארע אונס לכ"ג ביוה"כ אחד מכל השנים הללו שהוא משמש בכהונה גדולה ונמצא סגן משמש תחתיו אעפ"כ לא הוו הללו אלא י"ח וכ"ש דאי אמרינן דלא אירע פסול לכ"ג דבצרי להן אבל בבית שני כיון דכל אחד לא הוציא שנתו נקט ג' מאות לרווחא דמילתא דאפילו את"ל דמסתמא לא שימש הסגן תחתיו כיון שלא היה כ"ג אלא יוה"כ אחד מילתא דלא שכיחא הוא שבו ביום אירעו אונס ושימש סגן תחתיו אפילו הכי לכל הפחות קרוב לג' מאות היו אי נמי נ"ל די"ח כהנים דקאמר היינו מפנחס ואילך שניתנה לו ולזרעו אחריו וכן משמע בספרי לכן אמור הנני נותן לו וגו' מלמד שעמדו ממנו בבנין ראשון י"ח כהנים נביאים ובבנין שני פ' כהנים וכו' ובנין ראשון קרי ממשכן ואילך עד גלות הארץ וכן יש בירושלמי בראשונה שהיו משמשין הוא ובנו ובן בנו שימשו י"ח כהנים והא דקאמר הכא בשמעתא זה מקדש ראשון שעמד ד' מאות ועשר ולא שימשו בו אלא י"ח משום דבעי למימר מקדש שני שעמד ד' מאות ועשרים ושימשו בו קרוב לג' מאות נקט נמי מנין בית ראשון ומיהו אותם י"ח כהנים לא שימשו כולם בבית ראשון וה"פ ושימשו בו י"ח כלומר שימשו בו כהנים כל כך עד שהשלימו לחשבון י"ח עם אותם ששימשו מעיקרא וכן מצאתי בדברי הימים אלעזר פנחס אבישוע בקי עזי זרחיה מריות אמריה אחיטוב צדוק אחימעץ עזריה יוחנן עזריה אמריה אחיטוב צדוק שלום חלקיה עזריה שריה יהוצדק הרי מאבישוע בן פנחס עד שריה יש י"ח כהנים ולא שריה בכלל לפי ששריה גלה בגלות יכניה ולא קחשיב באותם י"ח כהנים אלא אותם ששימשו כל ימיהם אבל שריה שגלה בגלות יכניה כדאיתא בסוף מלכים ויהוצדק שגלה בגלות צדקיה לא קא חשיב והר"ר יעקב בש"ה אמר לנו בש"ר יקותיאל הלוי מורמיש"א דעזריה לא היה בימי שלמה אלא היינו עזריה שהיה בימי עוזיהו ולפי שמסר נפשו על עבודת בית המקדש כשבא עוזיהו לשרת וחירף אותו כדכתיב בדברי הימים (ב כו) לכך נקרא על שמו ויישר לפניו ושוב מצאתי כן בפי' דברי הימים שפירשו תלמידי רב סעדיה זצ"ל והא דבספרי איכא שבבית שני היו שמונים כהנים ובירושלמי איכא נמי הכי ואמרי לה פ"א ואמרי לה פ"ב ואמרי לה פ"ג ובשמעתא אמרי ג' מאות יש לומר התם לא קחשיב אלא כהנים שיצאו מפנחס:

אבל המעשר שהוא בלאו לא חייבום מספק וזה מפורש במס' סוטה פרק [עגלה ערופה דף מח]:

א"ר יוחנן יראת ה' תוסיף ימים זה מקדש ראשון שעמד ת"י שנה ולא שמשו בו אלא י"ח כהנים. ושנות רשעים תקצורנה זה מקדש שני שעמד ת"כ שנה ושמשו בו יתר מש' כהנים כו'. [משכן שלה] חרבה מפני שהיו בה ב' דברים בזיון קדשים וגלוי עריות כו'.

ג״ה זה מקדש ראשון שעמד ת״י שנה ולא שמשו בו אלא שמונה עשר כהנים. והקשה ר״ת ז״ל שהרי עזריה הכהן שמש תחלה בבית ראשון כדכתיב הוא עזריה אשר כיהן בבית אשר בנה שלמה ושריה היה אחרון כשנחרב הבית ואעפ״י שיהוצדק בן שריה היה בגלות יויכין אפי׳ הכי לא היה כהן גדול אלא שדרך המלכים היה שהיה להם בשולחנם בני כהנים גדולים לכבוד ואע״גב דכתיב יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול ליהושע הוא שקורא הכהן הגדול שכיהן בבית שני וכמו שמצינו דוד בן ישי מלך ישראל וצא וחשוב מעזריה ועד שריה ולא תמצא אלא שמונה כהנים בלבד ולפיכך הגיה ר״ת ז״ל דגרסי ולא שמשו בו אלא שמונה כהנים גדולים בלבד. ועדיין לא נתחוורו הדברים לר״י ז״ל שהרי צדוק הכהן היה כהן בימי שלמה כדכתיב בס׳ מלכים ולצדוק הכהן נתן המלך תחת אביתר הכהן. ומצדוק ועד עזריה היו ארבעה כהנים גדולים. והא דכתי׳ הוא עזריה אשר כיהן וגו׳ לאו למימר׳ שהוא כיהן בימי שלמה כי הוא בימי עוזיה היה וכשעמד עוזיה ורצה להקטיר קטורת בבית המקדש מיחה בו (שריה) עזריה הכהן ועמד כנגדו ולפי׳ כתוב עליו הוא עזריה אשר כיהן וגו׳ כלומ׳ שכיהן בזרוע כנגד עוזיה הלכך ה״ג ולא שמשו בו אלא שנים עשר כהנים בלבד:

ר׳ יוחנן בן תורתא אמרו בירושלמי שנקרא כן על שם שמכר פרתו לגוי ולא רצתה לחרוש בשבת עד שהלך ולחש לה באזנה:

ג״ה ואע״ג דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה כו׳. כלומר דאע״ג דלא הוה גלוי עריות ממש הרי הכתוב קראו גלוי עריות ויש שגורסי׳ ופליג׳ דר׳ שמואל בר נחמני:

כבר ביארנו במסכת חולין שהלוקח תבואה מעם הארץ צריך לעשר תרומת מעשר ומעשר שני אבל לא תרומה גדולה מפני שכבר שלחו בכל גבול ישראל ומצאו שהיו מפרישין אותה מפני שהיא במיתה אבל לא היו מפרישין מעשר ראשון ולא מעשר שני ולא מעשר עני ומ"מ לא הצריכו הלוקח להפריש מעשר ראשון ולא מעשר עני שמאחר שמותרים הם לזרים אומרים ללוי ולעני הבא ראיה וטול אבל תרומת מעשר שהוא אסור לזרים ומעשר שני שאין בו הפסד אלא שמעלהו בירושלים או הוא או פדיונו ואוכלו שם חייבו להפריש ויש אומרים שאף מעשר ראשון ומעשר עני חייב אדם להפרישם אלא שמעכבם לעצמו וי"א שקורא להם שם ומ"מ הנחתומים הלוקחים חטים מעם הארץ למכור פת בשוק ולהרויח הקלו בהם ולא חייבום במעשר שני שאם תאמר שיפדהו הרי להרוחה קנהו ואין כאן ריוח וא"ת שיעלהו לירושלים וימכרהו לשם הרי הגזברים הממונים על השערים חובטין אותו עד שימכור בזול ומתוך כך לא חייבום להפריש אלא תרומת מעשר שהוא א' ממאה ואע"פ שראוי לשאול היאך יפריש תרומת מעשר בלא הפרשת מעשר כבר ביארנו דרך הפרשתו במסכת חולין פרק ראשון ומפרישה עם החלה שהוא חייב להפריש ממנה על כל פנים וליתנה לכהן שהרי יש בה חיוב מיתה כתרומת מעשר ובמקומו התבאר שהלוקח ממנו מפריש מעשר שני וכן שלא נאמרו הדברים אלא במוכר בחנותו או על פתח חנותו אבל המוכר לפלטר או בחנות הסמוכה לפלטר חייב להפריש אף מעשר שני:

תוס' בא"ד ובירושלמי כו' וה"מ לשנויי התם בחלה כו' שמן לנר שמא אינו פטור כו' כיחידאה ומשני אלא כר' יוחנן כו' כאן וכאן בעושה בטהרה אלא במתארח אצלו אבל ברבים כו' כצ"ל וכל זה מפי' הר"ש בפ"ה דדמאי ע"ש:

בד"ה מעשר ראשון כו' דדבר מועט הוא שאינו אלא חלק א' כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה ולא שמשו כו' אונס לכ"ג ביוה"כ כו' הללו שהוא משמש בכהונה גדולה כו' כיון דכל אחד לא הוציא כו' אחיטוב צדוק אחימעץ עזריה כו' עכ"ל כצ"ל:

מַאי דִּכְתִיב (משלי י, כז) " יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה ". הקושיא של מַאי דִּכְתִיב פשוטה כמו שכתב הרי"ף ז"ל דפתח בְּיָמִים וסיים בְּשָׁנִים? ונראה לי בס"ד הכונה כי כהן גדול עיקר מעלתו וממשלתו הוא יום אחד בשנה שהוא יום הכיפורים דאין העבודה כשרה אלא בו בלבד, אבל בשאר השנה העבודה כשרה בו ובכל הכהנים בשוה, ולכן כדי להודיענו שהוא מדבר בכהנים גדולים נקיט יָמִים ולא נקיט שָׁנִים כי ממשלת כהנים היא למספר יָמִים שהם של ימות הכיפורים שבכל השנים, ובבית ראשון להיותם צדיקים גמורים היו מוסיפים יָמִים דהיינו יצא בשלום ביום כיפור זה בצדקות וכשרות יזכה ליום כיפור של שנה הבאה וכן על זה הדרך. אך שְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה כי בבית שני שֶׁעָמַד אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים שָׁנָה תוציא מהם קמ"א שנים לארבעה כהנים גדולים [שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק 40+יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל 80+יִשְׁמָעֵאל בֶּן פִּיַּאבִי 10 או רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוֹם 11=441] נשאר רנ"ט שנים לִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים אם כן נזדמן שבשנה אחת נתמנו בה שלשה וארבעה כהנים, זה נתמנה שני חדשים ומת ומינו אחריו וגם זה מת אחר חודש או שני חדשים, וכן השאר, נמצא יש שאפילו לכלל שנה שלימה לא הגיעו! וזהו שְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה. ושאל וְכָל כָּךְ לָמָּה? פירוש למה פגעה בהם מדת הדין כל כך שיש בהם שלא נשארו בכהונה גדולה אפילו חצי שנה, וכי היתכן שהיו כל כך רשעים? ומשני לְפִי שֶׁהָיוּ לוֹקְחִים אוֹתָהּ בְּדָמִים רוצה לומר אף על פי שהיה להם יראת שמים עם כל זה כיון דלוקחים אותה בדמים לא היתה מסומנת בידם ולא הצליחו בה שהיו נענשים בעבור זאת שחללו קדושת כהונה גדולה לקנותה בדמים!

מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ שָׁם שְׁנֵי דְּבָרִים, גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּבִזּוּי קָדָשִׁים נראה לי בס"ד טעם שסיבבו ב' דברים אלו חרבן לשילה כי חלקו של יוסף הצדיק ע"ה שהוא צדיק יסוד עולם וגדר עצמו מן הערוה ביותר ולכן חטא זה של גילוי עריות גרם חרבן למקום ההוא. גם אותו מקום זכה לאכילת קדשים מה שלא זכה שום מקום בזאת אפילו הר המוריה שהיו אוכלין שם קדשים בכל הרואה וזה היה גם כן בזכות יוסף הצדיק ע"ה ואחר כי הקב"ה כיבד את המקום של שִׁילֹה באכילת קדשים יותר משאר מקומות והם חללו הקדשים בו לכך נחרב.