מסכת יומא דף י׳ עמוד א׳

אעפ"י שיפת אלהים ליפת שזכו פרסיים לבנות בית שני אין שכינה שורה אלא במקדש ראשון שבנה שלמה שבא מזרעו של שם:

סקיסתן גווייתא וסקיסתן ברייתא אסבתה וסבתכא קאי ששמן שוה והם מחוז מוקף הרים והחיצונה מקפת את הפנימית ורחוקה פנימית חוץ מן היקף חיצונה לכל צד מאה פרסי והיקף החיצונה אלפא פרסי:

מן הארץ ההיא יצא שלא להיות בעצת דור הפלגה:

ושם אחימן וגו' איידי דדריש שמהתא נקט נמי להאי:

שמשים את הארץ כשחיתות בפסיעותיו:

וששי לשון השאת והשבר (איכה ג׳:מ״ז) והשי"ן אחד לבדו שורש בתיבה:

תלמים כשורות המחרישה:

דבר אחר לא גרסינן:

איני יודע אם נינוה העיר הגדולה וכו' ותימה לי אמאי לא קאמר נמי איני יודע אם כלח העיר הגדולה כיון דמספקא ליה ברסן ונינוה שלפני פניו אם העיר הגדולה עלייהו קאי כ"ש דאיכא לספוקי בכלח דמינה קא סליק וי"ל אדרבה משום דמינה קא סליק אם איתא דעלה קאי לא הוה ליה למימר היא העיר הגדולה אלא העיר הגדולה:

חוץ מלשכת פרהדרין שבה היתה דירה ואם תאמר ליחשוב נמי לשכת בית אבן שבה היתה דירה לכהן השורף את הפרה י"ל לא חשיב אלא לשכות שבמקדש שבנויות בקודש אבל לשכת בית אבן בהר הבית הוה א"נ כיון דלא הוה בכל שתא אלא אחת לכמה שנים לא חשיב דירה:

וכי תימא מדרבנן וא"ת מ"מ אכתי תיקשי לעיל נמי גבי לשכת פרהדרין ליגזרו מהאי טעמא ומאי איצטריך לפרושי טעמא משום שלא יאמרו כהן גדול חבוש בבית האסורים י"ל דלמאי דס"ד השתא לשכת פרהדרין נמי מחייב ר' יהודה מהאי טעמא ולא מטעמא דשלא יאמרו כ"ג חבוש אבל תימה לי מאי קאמר וכי תימא מדרבנן מכל מקום תיקשי אכתי דרבנן אדרבנן מכ"ש דהכא פטרי אפילו מדרבנן ולעיל מחייבי אפי' מדאורייתא וי"ל דרבנן אדרבנן לא קשה דשאני סוכה דדירת עראי היא דבקל יכול להיות שהוא יוצא ממנה כגון אם הוא מצטער או ירדו גשמים וכהנה רבות אבל לשכת פרהדרין שהיה בתוכה בקביעו' מחייבי:

ומקדש שני בניוה פרסאי דאתו מיפת דתני רב יוסף תירס זו פרס וכתיב בני יפת גומר ומגוג כו'. א"ר עתידה רומי שתפול ביד פרס שנא' (ירמיהו מ״ט:כ׳) לכן שמעו עצת ה' אשר יעץ אל אדום ומחשבותיו וגו' אם [לוא] יסחבום צעירי הצאן. ופריש לה צעירי הצאן זוטרא דאחוה.

ופרסאי מנא לן דמיפת קאתו דכתיב בני יפת גומר ומגוג כו' גומר זו גרמומיא. מגוג זו גינתא. מדי כמשמעו. יון זו מקדוניא. תובל בית איניקי. ואית דגרסי' בע"ז [דף כט] גבינות בית איניקי ותירס זו פרס. ותני רב יוסף תירס זו פרס. מקדש ראשון בנאוהו ישראל שהם בני שם והחריבוהו כשדים נפלו כשדים ביד פרסיים מקדש שני שבנאוהו פרסיים כו':

אמר רב עתידה פרס שתפול ביד רומי תניא נמי כו' דאמר רב יהודה אמר רב אין בית דוד בא עד שתפשוט מלכות הרשעה ט' חדשים בכל העולם שנאמר לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון.

ת"ר כל הלשכות שהיו במקדש לא היה בה מזוזה חוץ מלשכת פרהדרין מפני שהיא בית דירה לכ"ג שבעת ימים בשנה א"ר יהודה וכי אין שם בית דירה אלא זו בלבד כו' ואוקמה רבה אליבא דר' יהודה לימות החמה ולימות הגשמים. אלא אמרו כל שהיא בית דירה חייבת ושאינה בית דירה פטורה שנאמר וכתבתם על מזוזות ביתך ביתך סתם כתיב. ואע"ג דכתיב בית החורף ובית הקיץ [בית החורף בית הקיץ] איקרי בית סתמא לא איקרי אלא העשוי לדירת ימות החמה וימות הגשמים.

ומותיב אביי סוכת החג בחג ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרין ותני עלה ר' יהודה מחייב בעירוב במזוזה ובמעשר כלומר בית הוא דהא קיי"ל אין חייב [בעירוב] אלא בית.

חוץ מלשכת פרהדרין שבו היתה שמירה לכהן ביום הכפורים פי׳ בראשונה ולהכי חשיבא מה שאין כן בלשכה דפרה ודוק.

ת״ר כל הלשכות וכו׳ איתיביה אביי סוכת החג בחג רבי יהודה מחייב וכו׳ ותני עלה רבי יהודה מחייב בערוב ובמזוזה ובמעשר וכי תימא מדרבנן בשלמא ערוב וכו׳ איכא למידק אפילו מצי לאוקומה דמדרבנן הוא דמיחייב היכי ניחא דהא גבי לשכות פוטר רבי יהודה אפילו מדרבנן חוץ מלשכת פלהדרין משום גזירה בעלמא. ויש לומר דאי מדרבנן ניחא דבסוכה כיון דכתיב בה תשבו כעין תדורו תקון ביה רבנן מזוזה מפני שמשתמש בו כל שבעה הוא וביתו כמו בבית מה שאין כן בלשכות. והקשו בתוספות אמאי לא פריך אביי נמי דרבנן אדרבנן דבלשכות מחייבי והכא פטרי. וכי תירץ אביי ואמר בשבעה כולי עלמא לא פליגי דחייב בלשכה. אמאי לא קשיא ליה מדרבנן דסוכה דקתני וחכמים פוטרין. ותירצו דניחא ליה לאביי דדילמא רבנן דסוכה לאו היינו רבנן דלשכה והא דפרכינן ליה בסמוך והא סוכת החג בחג קתני וחכמים פוטרין היינו משום דכיון דאמ׳ אביי באוקמתיה בשבעה כולי עלמא לא פליגי הוה משמע דליכא שום תנא דפטר. וכן נראה מלשון רש״י ז״ל שכתב והא סוכת החג בחג קתני ופטרי רבנן אלמא בשבעה נמי איכא מאן דפטר ואין זה מחוור כ״כ ויותר יש לומר לאביי לא שמיע ליה מאי דקתני וחכמים פוטרין דלא סיימוה לברייתא קמיה ולא גרסינן באיתיביה אביי וחכמי׳ פוטרין ולבסוף אקשינן ליה דהא קתני בההיא מתנייתא וחכמים פוטרין. עוד י״ל דמדרבנן לא קשיא ליה דאיכא למימר דפוטרין מדאורייתא קתני דהא רבי יהודה מדאורייתא מחייב כדמפרש ואזיל וגבי לשכה היו מחייבין מדרבנן מיהת וה״ק רבנן סברי גזרי׳ שאר ימות השנה אטו שבעה דכולה חדא גזירה היא. ורבי יהודה סבר לא גזרינן כלל ואע״גב דחיוב שבעה מדאורייתא ואנן פרכי׳ לאביי דכיון דקתני וחכמים פוטרין פוטרין לגמרי משמע ואפילו מדרבנן.

אלא מעשר מי איכא למימר מדרבנן דילמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב או מן החיוב על הפטור. פירשו הראשונים דאתו לאפרושי מפירות שהכניס בסוכה שהן פטורין מן המעשר. על פירות שהכניס בבית דעלמא שהם חייבים. והקשה ר״י ז״ל דהכא ליכא למימר דאתו לאפרושי מן הפטור דליכא למימר הכי אלא במאי דמפטר מדאוריתא מתרומה ומעשר דומיא דפירות עציץ שאינו נקוב וכיוצא בו. אבל הני חייבין הן במעשר מן התורה אלא שלא הגיע גרנם למעשר מן התורה עד שיראה פני הבית והני לא גרעי משבלים דקיימ׳ לן שאם הפריש תרומה ומעשר בשבולין תרומתו תרומה ופטור מתרומת מעשר אם הקדים מעשר א׳ בשבלים ועוד דהא תנן במס׳ תרומות אין תורמין מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנג״מ ואם תרם תרומתו תרומ׳ וכ״ש האי שכבר נגמרה מלאכתו אלא שלא ראה פני הבית דאפשר דאפי׳ לכתחלה תורמין מזה ע״ז. לכך פר״י דהכא חיישינן שיכניס פירות במוץ שלהם לסוכה והוא סבור שהסוכה הזאת בית גמור הוא לענין מעשר להקל ולהחמיר וכיון שהכניסם במוץ שלה דינם כפירות אחרים שהכניס במוץ שלהם לביתו ואתי למתרם מזה על זה והוה ליה מן הפטור על החיוב דהני דסוכה לא חשיבא הכנסה וחייבין מן התורה והנהו שהכניס לביתו פטורין מן התורה לכל הפחות כדפרי׳ בפ׳ אין עומדין ואיכא למידק מאי שנא דהכא חששו דאתי לאפרושי מן הפטור על החיוב מכמה מילי שהן פטורין במעשר מן התור׳ וחייבין מדבריהם ולא חששו שמא יבא לעשר מן הפטור על החיוב ותירצו בתוספות דבעלמא מידע ידיע דהא מדאורייתא והא מדרבנן ולא אתו למטעי וכן בהא דאמר ר׳ יוחנן שאין חצר קובעת מן התורה וקובעת מדבריהם כדמוכח במסכת נדה ולא חששו שמא יבוא לעשר מהם על פירות שנכנסו בבית דחצר בבית לא מיחלף אבל הכא סוכה דתוך שבעה בבית מיחלף כיון דאמר רחמנא תשבו כעין תדורו. ודכותה הא דאמרינן בפרק מקום שנהגו גבי הנהו דהוו מפרשי חלתא מארוזא כסבורין אורז מין דגן הוא נכלה זר באנפיהו דילמא אתו לאפרושי מן הפטור על החיוב דהתם נמי אורו מין דגן חשיב להו כשבולת שועל ושיפון ואתי לאפרושי מהאי על האי:

אין הבית חייב במזוזה אא"כ היתה בו דירה של חול הא אם היתה בו דירה של חול אע"פ שגופו קדש חייב במזוזה מעתה כל הלשכות שבמקדש אע"פ שהיה בהן הרבה שהיתה שם דירה בלילה כמו שאמרנו בשלשה מקומות הכהנים שומרין את המקדש כולן היו פטורות מן המזוזה חוץ מלשכת פרהדרין שהיתה בו דירת חול לכהן גדול בשבעת ימי פרישה וכן שער ניקנור מפני שהוא חוץ ללשכת פרהדרין ובבית שער שלה הא למדת שכל שיש שם דירה חול אע"פ שאין אותה דירה עשויה לכל השנה הואיל ועשויה לדירה ז' ימים בשנה חייבת במזוזה בזמן דירתו ואפי' היתה אותה הדירה בע"כ של אותו הדר בה אבל לשכת בית אבן שהיו מפרישין בה כהן הממונה לשרוף את הפרה ז' ימים קודם שריפה הפרה כתבו קצת מפרשים שמאחר שאין דירתם עשויה לזמן קבוע שבשנה אלא בזמן רחוק אחת בשבוע או ביובל אין חייבת במזוזה וכן הר הבית וכל העזרות כולן פטורין:

בתי כנסיות הן של כרכים הן של כפרים וכן בתי מדרשות אם היתה שם דירה קבועה לאורחים או לחזן או לשומר בהכנ"ס חייבין במזוזה ואם לאו פטורין מפני שהן קודש:

בגמרא ת"ר כל הלשכות שהיו במקדש לא היה להן מזוזה חוץ מלשכת פרהדרין כו' אמר ר' יהודה כו' מ"ט דר' יהודה אמר רבה כו'. ולכאורה יש לתמוה טובא אהא דמקשה מ"ט דר"י טפי הוי ליה לאקשויי מ"ט דרבנן דמחייבי לשכת פרהדרין במזוזה ונהי דמקרי בית דירה לדידהו אפ"ה הא לקמן מייתי הש"ס ברייתא בדף הסמוך ע"ב דקאמר יכול שאני מרבה הר הבית ולשכות ועזרות ת"ל בית מה בית חול כו' יצאו אלו שהן קודש וא"כ אטו מי גרע לשכת פרהדרין לענין קדושה מהר הבית והתם ע"כ אפילו באותן הלשכות יש בהן בית דירה פטור מה"ט דקודש דאי בדלית בהן בית דירה פשיטא דפטור כדקתני התם לעיל מיניה דבעינן דומיא דבית מה בית מיוחד לדירה ובשלמא אברייתא גופיה דהכא ליכא לאקשויי מברייתא דהתם משום דאיכא למימר דהא דמחייב ת"ק דר"י בלשכת פרהדרין היינו מדרבנן משא"כ בסוגיא דשמעתין דקאמר מ"ט דר"י ומפרש רבה טעמיה משום דלא מיקרי בית משמע להדיא ממימרא דרבה ומכל השקלא וטריא דשמעתין דר"י ורבנן בחיובא דאורייתא פליגי וא"כ קשיא תרתי חדא מ"ט דת"ק דמחייב תיפוק ליה דהוי קודש ועוד אליבא דר"י אמאי איצטריך לאהדורי אטעמא דידיה ומוקי לה בכמה גווני ושקיל וטרי בהו טובא אמאי לא קאמר בפשיטות דפוטר מטעמא שהוא קודש מיהו לקושיא קמייתא אליבא דרבנן יש לתרץ לפי מה שראיתי בירושלמי דהך שמעתין דהך מילתא דממעטינן הר הבית והלשכות מפני שהן קודש מייתי התם בברייתא אחריתא דמרבי לה בהדיא לחיובא מריבוי' דובשעריך מיהו סוגיא דשמעתין דלא מוקי לה בפשיטות פלוגתא דר"י ורבנן בהך פלגותא גופיה אי מרבינן קודש מריבויא דובשעריך או ממיעוטא דביתך כדמוקי לה בירושלמי ע"כ דלא נחית להכי א"כ הדרא קושיא לדוכתיה דלכל השקלא וטריא דשמעתין אכתי קשה מ"ט דרבנן דמחייבי מדאורייתא וכ"ש דקשה בהא דמהדר אטעמיה דר"י ושקיל וטרי בה טובא והיה נ"ל ליישב לפי מה שכתבתי לעיל בחבורי בסוגיא דמביתו למה פירש דהא דילפינן (עיקר מילתא דפרישה) פרישת יוה"כ ממילואים היינו לענין עיקר מילתא דפרישה לחוד משא"כ לענין מקום פרישה ליכא למילף ממילואים דהא התם הוי בפתח אהל מועד שהוא קדושת עזרה דאסור לישב ולישן שם משא"כ בלשכת פרהדרין שהותר לו לישב ולישן אלמא שלא נתקדשה בקדושת עזרה אלא משום מעלה בעלמא קבעוה במקום שיבא בו קדושה קצת כמ"ש התוס' להדיא לעיל דף ח' ע"ב ד"ה דאי רבי חנינא סגה"כ ע"ש א"כ לפ"ז תו לית לן לפרש טעמא דר"י דפוטר מפני שהוא קודש דאכתי היא גופא תקשי כיון דמדאורייתא הך פרישה לא בעי מקום קדוש אלא משום מעלה בעלמא ואטו משום הך מעלה מפקינן לכה"ג ממצות עשה דאורייתא הא קי"ל מזוזה חובת הדר היא וכתיב בה למען ירבו ימיכם כדאמרינן לקמן דף י"א ע"ב לענין ביהכ"נ וטפי הוי לן לקובעה סמוך להר הבית ולהתנות עליה שלא תקדש אלא ע"כ דטעמא דר"י דפוטר משום דלא מקרי בית דירה דכותיה אפילו במקום חול נמי פטור כך היה נראה לי אלא שאח"ז מצאתי ראיתי שהתוספות הקשו נמי אסוגיא דשמעתין דמהדר אטעמא דר"י ואמאי לא מפרש טעמא משום דירושלים לא נתחלקה לשבטים כדאמרינן לקמן בסוף הסוגיא וע"ז תירצו אי ס"ד דטעמא דר"י משום הכי הוא א"כ לא אתי שפיר והא דקאמר דלשכת פרהדרין גזירה היתה והיינו שלא יאמרו כה"ג חבוש כדמסיק ומאי גזירה שייך הכא כיון דכולי' ירושלים מיפטר ממזוזה זה תמצית לשון תוס' וא"כ לפ"ז ממילא נתיישב ג"כ הך קושיא קצת שהקשיתי בהא דלא מפרש טעמא דר"י מפני שהוא קודש דא"כ תו לא שייך הך גזירה דר"י ואין צורך למה שכתבתי אלא דאכתי קשה אלשון התוס' גופיא אדקשיא להו מירושלים דלא נתחלקה טפי הוי להו לאקשויי מהך ברייתא ערוכה דפוטר הר הבית מפני שהוא קודש וה"ל לתרץ כתירוצם דא"כ לא שייך הך גזירה וממילא נתיישב ג"כ הך קושיא דירושלים ומפני כך הוצרכתי ליישב מהך סברא שכתבתי דלא שייך הך טעמא דקודש לענין לשכת פרהדרין כל זה היה נראה לי לכאורה אמנם לאחר העיון שעינתי בלשון הירושלמי ובלשון הרמב"ם הלכו' בה"כ נראה ליישב כל הסוגיא בענין אחר עיין עליו לקמן בהך ברייתא דהר הבית גופיה ודו"ק:

שם אמר רבה קסבר ר' יהודה כל בית שאינו עשוי לימות החמה ולימות הגשמים אינו בית איתיביה אביי והכתיב והכתי את בית החורף כו' עד סוף הסוגיא. וקשיא לי טובא בהא דמשמע מסוגיא דשמעתין דאביי לית ליה כלל הך סברא דכל בית שאינו עשוי ואמאי הא בפ"ג דמעשרות משנה ערוכה שנינן ר' יוסי אומר כל שאינה דירת החמה ודירת הגשמים פטורה והיינו שאינה קובעת למעשר ובשמעתין משמע דמעשר ומזוזה חדא היא לענין הך מילתא וא"כ תיקשי לאביי עלה דר' יוסי מהאי קרא דוהכיתי את בית החורף. והנלע"ד דודאי לאביי גופא שפיר יש לחלק בין מזוזה למעשר דבמעשר דתליא בבית דילפינן בפרק הפועלים מדכתיב בערתי הקדש מן הבית א"כ ודאי משמע דאיירי בבית גמור של רוב בני אדם שדרים בה כל ימות השנה ומש"ה קובעת משא"כ לענין מזוזה דכתיב נמי ובשעריך דמה"ט מרבינן כמה מילי לקמן בברייתא שערי חצירות ושערי מדינות ורפת ולולין ומתבן אלא דאפ"ה ממעטינן לקמן בברייתא בית אכסדרה ומרפסת משום דבעינן ובשעריך דומיא דבית א"כ מש"ה ס"ד דאביי דלענין מזוזה לא בעינן שיהא מיוחד לדירה תמיד כל ימות השנה דמכיון דאשכחן מיהא דבית החורף ובית הקיץ שם בית עליהן בשום דוכתא שפיר אית לן לרבויי במזוזה ומריבוי' דבשעריך ואהא משני רבה דכיון דבית סתמא לא איקרי תו לא מיקרי בית אף לענין מזוזה כי היכי דלא הוי לענין מעשר לר' יוסי א"כ לפ"ז שפיר מקשי ליה אביי ממתניתין דסוכת החג בחג דתני עלה רבי יהודא מחייב בעירוב ומזוזה א"כ קשיא דר"י אדר"י דהתם מדאורייתא איירי כדמסיק והשתא לפ"ז שוב אין מקום לקושית התוס' דלמאי דבעי למימר וכ"ת מדרבנן כ"ש דקשיא דרבנן אדרבנן ותירצו בדוחק לחלק בסברא כזו לענין מילי דאורייתא אבל לפי מאי דפרישית אין מקום לקושייתם כיון דאביי גופיה מודה דאיכא מיהו שום תנא דסובר דבעיא דוקא שיהא מיוחד לימות החמה ולימות הגשמים והיינו רבי יוסי דמעשרות וא"כ תו לא קשיא ליה דרבנן אדרבנן דהנך דמחייבי בלשכת פרהדרין היינו ת"ק דר"י דמעשרות דקאמר להדיא דאפילו סוכת היוצרים הפנימית חייבת במעשרות אע"ג שאינה מיוחדת ולא הוי נמי אלא דירת עראי קצת כדמשמע להדיא בפ"ק דסוכה דף ז' ע"ב במימרא דר' יהושע ב"ל משום ר"ח דמסיק הש"ס התם דאפילו פנימי לא קבוע ע"ש בפי' רש"י וא"כ כ"ש בלשכת פרהדרין שהוא בנין קבוע מש"ה חייב במזוזה אע"פ שאינו עשוי לבית דירה אלא לשבעה משא"כ הנך רבנן דפטרי בסוכת החג לענין מעשר היינו משום דבהא ס"ל כר' יוסי דקתני בהדיא ברישא דהך מתניתין דכל שאינה עשויה לימות החמה ולימות הגשמים פטורה ומשמע דאפילו מדרבנן כי כולה לענין חיובא ופטורה דרבנן איירי כנ"ל נכון וע"ע בסמוך:

שם וכ"ת מדרבנן נראה דאף למאי דבעי למימר דלשכת פרהדרין וסוכת החג לרבי יהודה חייבין מיהא במזוזה מדרבנן היינו דווקא כגון הנך דחשיבי טובא אבל בית החורף או בית הקיץ דעלמא פטורין מדרבנן דאלת"ה אדפליגי רבי יהודה ורבנן לענין סוכת החג טפי הוה להו לפלוגי בכל בית הקיץ או בית החורף דשכיחי טובא ובהכי הוי שפיר טפי לאשמעינן כחא דהתירא אליבא דהלכתא דרבנן פטרי במעשר ובמזוזה אפי' מדרבנן אפילו בהנך דקביע להו מיהת כל ימות החמה וכל ימות הגשמים וממילא ידעינן דפטרי רבנן סוכת החג שאינה אלא לשבעה אע"כ כדפרישית דאדרבא סוכת החג חשיבא טפי משום דלשבעה מיהא הוי בית קבוע דהא לר' יהודה סוכת קבע בעינן וכ"ש לשכת פרהדרין דקביע טובא והשתא א"ש טובא והא דמסיק הש"ס דלמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור והקשו בתוס' דבכמה דוכתי טובא אשכחן חיובא דרבנן לענין מעשר ולמאי דפרישית א"ש טובא דודאי מאן דחזי דאפילו בית הקיץ או בית החורף דשכיחי אין קובעין למעשר משום דלא קביעי לכל השנה וא"כ אם נתחייב בסוכת החג מדרבנן ודאי היינו משום דסוכת החג חשיבא טובא א"כ אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור דסבר מהאי טעמא גופא קובעת מדאורייתא כנ"ל נכון:

גמ' בית סתמא לא איקרי כעין זה חולין קלט ע"ב וש"נ:

תוס' ד"ה איני יודע וכו' וי"ל אדרבה משום דמינה סליק עיין תשובת הראנ"ח ח"א סימן מ:

ד"ה חוץ כו' שבנויות בקדש עיין לעיל ח ע"ב תוס' ד"ה דאי:

אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא בְּאָהֳלֵי שֵׁם פירוש רש"י 'במקדש ראשון שבנה שלמה שהיה מזרעו של שם' וצריך להבין למה נקיט אָהֳלֵי לשון רבים כיון דהמקום אחד הוא? ונראה לי כי במקדש ראשון היה שני מקומות ששרתה בהם שכינה האחד בבית קדשי קדשים על הארון, והשני על המזבח שירדה עליו אש שכינה מן השמים שגם זה נקרא בשם אש שכינה בגמרא, ולכן נקיט אָהֳלֵי לשון רבים ושניהם חסרו בבית שני. ונראה לי פָּרַס גימטריא שֵׁם [340] לרמוז דמקום המקדש שנבנה על ידי זרעו של שם יבנה עוד על ידי פָּרַס שהם מספר שֵׁם.

אֵינִי יוֹדֵעַ אִם ' נִינְוֵה ' " הָעִיר הַגְּדוֹלָה ", אוֹ ' רֶסֶן ' הִיא " הָעִיר הַגְּדוֹלָה "?. הקשו התוספות ז"ל דהוה ליה לאסתפוקי בכלח, וכל שכן הוא כיון דמינה קא סליק? עיין שם. ונראה לי בס"ד דאם קאי על כלח מוכרח לומר דמה שאמרו גְּדוֹלָה היינו על מידתה ובניינה ואם כן קשה הוה ליה למנקט זה בהזכירו בניינה של כלח דכתיב (בראשית י, יא) 'וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת אֶת כָּלַח' ויאמר כאן 'הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה' (שם פסוק יב), ולכן לא נסתפק בכלח אבל בנינוה נסתפק משום דכתיב בה (יונה ג, ג) 'וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה אֱלֹקִים' והקשו מאי קא משמע לן באומרו 'גְּדוֹלָה אֱלֹקִים'? ופירשו דמה שאמרו 'גְּדוֹלָה' לאו על כמות העיר קא משמע לן אלא על רבוי אכלוסין שהיו בה בני אדם הרבה, וכמו שנאמר (יונה ד, יא) 'אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ' משמע דמה שאמרו גְּדוֹלָה היינו על רבוי אכלוסים שהיה בה, ולהכי אמר גְּדוֹלָה לֶאֱלֹקִים כי אנשיה הרבים האלה היו מתחילה עובדי אלקים ובאותו זמן ששלח להם את יונה הנביא ע"ה קלקלו, וכמו שאמרו המפרשים ועיין באבן עזרא ז"ל. ולפי זה יש לומר דמה שנאמר בתורה 'הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה' קאי על נינוה ולאו על גודל כמותה ובניינה קאמר דאפשר שלא היתה גדולה בכמות ובנין יותר מן רסן וכלח ושאר מקומות אלא בא ללמדנו שעתידה להיות גדולה באכלוסין שלא נמצא רבוי בני אדם באותם העיירות כמו שנמצא בנינוה ולזה אמר היא העיר שעתידה להיות גדולה באכלוסין לאחרי זה ועתידה להקרא גדולה לאלקים בעבור זה. והשתא מובן הטעם שלא הזכיר הכתוב 'הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה' במקום שמזכיר את נינוה בבנין דאם היה נקיט הַגְּדֹלָה בהאי קרא דמשתעי בבניינה היינו מפרשים דמה שנאמר גְּדוֹלָה היינו על כמותה ובנינה, ובאמת לא היתה גדולה בכמותה על שאר עיירות רסן וכלח, ולכך הזכיר 'הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה' בפסוק השני. והנה פסוק א' אומר (בראשית י, יא) 'וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח' משמע רחובות היא בין נינוה ובין כלח, ופסוק ב' אומר (שם פסוק יב) 'רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח'? ונראה לי בס"ד כי 'רְחֹבֹת עִיר' לא היתה ביניהם בשורה אחת אלא היתה כמו נקודה אחרונה של סגו"ל ואחר כך בנה 'אֶת רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח' בשורה אחת למעלה מן רחובות.

דָּבָר אַחֵר ' אֲחִימָן ' בָּנָה עֲנָת וְכוּ'. קשה מה שייך לומר דָּבָר אַחֵר על זה דמקודם הוה דריש בשמותם וכאן מזכיר מקומות אשר בנו, ואין שייכות למקומות אלו בשמותם כדי שיאמר 'דָּבָר אַחֵר'? ונראה לי דבא לומר שכל אחד קרא שם למקום שבנה והניח בו אות אחד משמו והוא אֲחִימָ ן קרא למקום שבנה בשם עֲנָת שיש באמצע עֲ נָ ת אות נון שהוא אות אחרון שבשמו וְשֵׁשַׁי קרא מקום שבנה בשם אֲלוֹשׁ שהניח אות אמצעי שבשמו בסוף שם מקום זה שקראו אֲלוֹ שׁ, והוא עשה הפך מן אֲחִימָן זה הניח אות אחרון שבשמו באמצע שם העיר וזה הניח אמצע שמו ואות אחרון של העיר, וְ תַּ לְמַי עשה שינוי אחר שהניח אות ראשון שבשמו שהוא אות תי"ו לאות ראשון של שם העיר שקראה תַּ לְבּוּשׁ וכיון דשמות הערים האלה הם כנויים ברמז על שמותם לכך נקיט כאן לשון דָּבָר אַחֵר.

אָמַר לְהוּ אִין, גְּזֵרַת מֶלֶךְ הִיא. פירוש גְּזֵרַת מֶלֶךְ שתתפשט מלכות רומי תשעה חדשים בכל העולם כולו כדאמר רב אחרי זה ואם כן מוכרח שגם פרס יפלו בידם לקיים גזרה זו. והשתא אין להקשות בַּנָּאֵי בְּיַד סְתוֹרָאֵי? דזה דומה לנשבע שלא יאכל מצה בסתם דאיידי דחייל אשאר ימים חייל גם על ליל פסח, ואף על גב דאם היה נשבע על ליל פסח בפירוש לא הוה חיילה שבועתו עם כל זה בכולל חיילה. וראיתי להגאון מוהרי"ש [יוסף שאול נתנזון] ז"ל בדברי שאול שפירש מה שזה סתר וזה בנה לא היה מעצמו אלא 'גְּזֵרַת מֶלֶךְ הִיא' ולכן יכולים לשלוט סְתוֹרָאֵי בְּבַּנָּאֵי עיין שם. ודבריו קשים דאף על פי שהחרבן גזור מאיתו יתברך אך לא צוה לאלו להחריבו! ובאמת בעבור זה נטרד עשו ולא הועילה לו תפלת יצחק אבינו ע"ה באומרו 'יֻחַן' עשו (ישעיהו כו, י) והשיב לו הקב"ה (שם) בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל וכו', עתיד להחריב בית המקדש לכך אין לו תקנה וכנזכר בגמרא (מגילה ו.) ואם כן חייבין ואשמים הם בחרבן וכן הבנאי אף על פי שגזר הקב"ה בבניינו יש להם זכות בזה שעשו רצון הקב"ה בבניינו, ואם כן עדיין תיקשי בַּנָּאֵי בְּיַד סְתוֹרָאֵי, אך כמו שאמרנו בס"ד יבא נכון.

אֵין בֶּן דָּוִד בָּא, עַד שֶׁתִּפְשֹׁט מַלְכוּת רוֹמִי תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. הנה נודע שמכנה את אדום בשם ארם וצריך להבין על מה ועל מה זוכין אדום לכל הכבוד הזה? ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (אליהו זוטא יט) יעקב ועשו בהיותם בבטן רבקה אמנו ע"ה חלק המזלות שלהם את העולמות ועשו לקח עולם הזה שישלוט בכולה אך לא מצינו שמלך בעולם הזה בכל? וכתבו הטעם איהו דאירע אנפשיה ברשעתו אשר עשה אחר לידתו ולכן לא שלט בכל! ונראה כדי לקיים החלוקה שחלק בימי העיבור במקצת זמן ניתן לאדום שהם בני עשו שליטה בכל העולם כולו תשעה חדשים כנגד תשעה חודשים שהיה בבטן כי רבקה אמנו ע"ה ילדתם אחר תשעה חודשים דכתיב (בראשית כה, כד) 'וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת'. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב (תהלים קג, טז- יז) 'כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ וְחֶסֶד הֳ' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים' והיינו כִּי רוּחַ זו ממשלת עשו עָבְרָה בּוֹ עברה לשון עיבור רוצה לומר תוקף שלו יהיה כנגד חדשי העיבור ואחר כך וְאֵינֶנּוּ יבולע מן העולם דכתיב (עובדיה א, יח) 'וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם' וְחֶסֶד הֳ ' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו הם משיח בן דוד דאתי מלאה שנקראת עוֹלָם ומשיח בן יוסף דאתי מרחל שנקראת עוֹלָם בסוד (תהלים צ, ב) 'וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל' וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים אלו ישראל בני בנים של האבות שאז ישלטו הם בעולם. ובזה יובן בס"ד (תהלים קמד, ד) ' אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר ' אל תקרי אָדָם אלא אֱדוֹם אם תניח חולם ואל תקרי עוֹבֵר בצירי אלא עֻבַּר בפתח תחת בי"ת. ובזה יובן הכתוב במשלי (משלי כב, ח-ט) 'זוֹרֵעַ עַוְלָה יִקְצוֹר [יִקְצָר] אָוֶן וְשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ יִכְלֶה טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל' רוצה לומר זוֹרֵעַ עַוְלָה זה עשו אבי אדום יִקְצָר אָוֶן וְשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ לשון עיבור ושבט רוצה לומר מלכות שלו שתהיה בתוקפה כנגד זמן העיבור יכלה ואחר שֶׁיִּכְלֶה זמן זה אז טוֹב עַיִן הוּא יעקב אבינו ע"ה שחי קמ"ז שנים כמנין 'טוֹב עַיִן' [147] הוּא יְבֹרָךְ שיקבל אז הברכות שברכו יצחק אבינו ע"ה שאלו זמן לקיחתם הוא לעתיד לבוא כנזכר בזוהר הקדוש יען כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ זו התורה שנקראת לחם לַדָּל למלכות שנקראת בשם דל כי קול יעקב בתורה גובר על עשו. ובאופן אחר נראה לי בס"ד הטעם שתמשול תשעה חודשים כנגד תשעה ירחי לידה מפני כי עשו דר בבטן תשעה חודשים עם יעקב אבינו ע"ה ולא הזיקו ולכן יטול שכרו בזה השליטה, ולזה אמר (מיכה ה, ב) 'עַד עֵת יוֹלֵדָה יָלָדָה' רוצה לומר יולדה רבקה אמנו ע"ה ילדה כי ילדה אחר תשעה חודשים. ונראה לי בס"ד כי תשעה חודשים אלו שישלטו בהם המה ר"ע יום, ובזה יובן בס"ד (תהלים ז, י) יִגְמָר נָא ' רַע ' רְשָׁעִים ואז וּתְכוֹנֵן צַדִּיק הוא מלך המשיח או צדיק רמז לאות צד"י דמנ צ פ"ך שממנו תצמח הגאולה. ובזה יובן בס"ד (ישעיה ט, ב) הִרְבִּיתָ הַגּוֹי לֹא [ לוֹ ] הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה כתיב לֹא באל"ף וקרינן לוֹ בוא"ו ודרשינן לתרווייהו כאלו כתיב לֹא לוֹ הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה אלא לנו כי בראותינו שנגדל כל כך ששלט בכל העולם אנחנו יודעים ושועתינו קרובה וכמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים ד, ח) 'נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ'.