בוני התלמוד

    מסכת יומא דף פ״ד עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ת"ש דתני רב יוסף עוברה שהריחה וכו' ומי שנשכו וכו' והחושש בפיו וכו' וחכ"א בזו - אנו מודים ולא באחרת:

    בזו אהייא אי נימא אעוברה פשיטאוכי עוברה שהריחה ר' מתיא קתני לה סתמא היא:

    אלא לאו אסםקיימי דאילו אחצר כבד תנן פלוגתא במתני' ש"מ דבסם מודו:

    לא ספק שבת זו בלבדלא שיהא ספק הנפשות לשבת זו אלא אפילו אין הספק לשבת זו דפשיטא לן דהיום לא ימות אלא ספק שאם לא יעשו לו היום שמא ימות לשבת הבאה:

    והיכי דמי כגון דאמדוהרופאים לעשות לו הרפואה שמנה ימים:

    להברותורחיצה שמא יבריא מאיליו:

    על פי נשיםאם נשים או כותים אומרים צריך אין מחללין על פיהן:

    אבל מצטרפין לדעת אחרתכגון שנים אומרים צריך ושלשה אומרים אין צריך ואשה או כותי אומרים צריך מצטרפין למהוי פלגא ופלגא וספק נפשות להקל:

    פקוחדשקומברנ"ש בלע"ז בכל דבר שצריך לו לנפש להעביר סכנת מות:

    ואע"ג דצייד כווריעמו כל הני אע"ג דקאמר הכא משנה יתירה דייק דקתני ואינו צריך ליטול רשות למה ליה דתני הכא הא תני ליה והזריז ה"ז משובח אלא הא אתא לאשמועינן שאפי' הוא צריך לדבר:

    עוקר חוליאכדי להשפיל שפת הבור ויהא נוח ליכנס:

    ננעלה דלתוהתינוק נבעת:

    למתבר' בשיפינסרים שצריך להם לישנא אחרינא בשיפי קיסמין להדלקה:

    ומפסיקין מפני הדליקהבכלים של מתכת או של חרס מלאים מים ובדליקה שיש בה סכנת נפשות קאמר:

    דקא מכיך מכוכימשפיל ומציע הגחלים לצלות עליהם לערב:

    דאדהכי והכיאם ילך לבית דין לישאל אזיל ליה לאיבוד:

    משבש ליהמפתהו ומקרקש לו אגוזים:

    דאפילו לחצר אחרתדליקה בחצר זו ונפשות בחצר אחרת והם חולים או קטנים:

    לא הלכו בפיקוח נפש אחר הרובדאם ספק כותי או ספק ישראל מפקחין ואע"ג דרובא כותים הוו התם:

    אי נימא תשעה ישראל וחד כותיונפל' מפולת על אחד מהן ואין ידוע אם ישראל אם כותי הוא:

    אלא דאיכא תשעה כותים וחד ישראלואשמועינן דאף על גב דרובא כותים חיישינן שמא ישראל הוא ומפקחין הא נמי פשיטא דקי"ל כל קבוע כמחצה על מחצה דמי דנפקא לן בסנהדרין ובכתובות מוארב לו פרט לזורק אבן לגו:

    לא צריכא דפרוש לחצר אחרתושם נפלה על האחד מפולת דבכל דוכתא אמרינן כל דפריש מרובא פריש במידי דניידי והכא לא אמרי' הכי ואע"ג דבפרישתן כולהו ניידי:

    הא דפרוש כולהוהואיל ואיתחזק ישראל בהאי חצר שנפלה בו מפולת מפקחין ואע"ג דניידי (ליה) לא אזלינן בתר רובא:

    הא דפרוש מקצתייהוולא ידעינן אי הוה ישראל בהאי חצר אזלינן בתר רובא הואיל ולא איתחזק:

    והא תנן תינוק מושלךמשנה היא בסדר טהרות בעיר שישראל וכותים דרים בה:

    לא שנודאם רוב ישראל מחזקינן ליה לישראל אלא להחיותו:

    אבל לייחסוכגון אם נקבה היא שיהא כהן מותר בה לא ואפי' ליכא למיחש לאסופי כגון הנך דאמרי' במס' קידושין (דף עג:) תלי בדיקולא תלי פיתקא רמי חומרא משלטי הדמי' חיישינן שמא כותית היא וגיורת אסורה לכהונה ואע"ג דרוב ישראל מעלה עשו ביוחסין דבעינן תרי רובי כדאמרי' בכתובות בפ"ק (דף טו.):

    יומא 84 עמוד ב

    1תא שמע, דתני רבה בר שמואל: עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתשוב נפשה, ומי שנשכו כלב שוטה מאכילין אותו מחצר כבד שלו, והחושש בפיו מטילין לו סם בשבת, דברי ר"א בר' יוסי, שאמר משום ר' מתיא בן חרש. וחכמים אומרים: בזו ולא באחרת. ״בזו״ אהייא? אילימא אעוברה, פשיטא! עוברה מי איכא למאן דאמר דלא? אלא לאו אסם. שמע מינה.

    2רב אשי אמר: מתני' נמי דיקא ועוד אמר רבי מתיא בן חרש: החושש בפיו מטילין לו סם בשבת, ולא פליגי רבנן עליה. ואם איתא דפליגי רבנן עליה, ליערבינהו וליתנינהו, וליפלגו רבנן בסיפא. ש"מ׃

    3מפני שספק נפשות הוא וכו'. ל"ל תו למימר: ״וכל ספק נפשות דוחה את השבת״? אמר רב יהודה אמר רב: לא ספק שבת זו בלבד אמרו, אלא אפילו ספק שבת אחרת.

    4היכי דמי? כגון דאמדוה לתמניא יומי, ויומא קמא שבתא. מהו דתימא: ליעכב עד לאורתא כי היכי דלא ניחול עליה תרי שבתא, קמ"ל׃

    ברייתא

    5תניא נמי הכי: מחמין חמין לחולה בשבת, בין להשקותו בין להברותו. ולא שבת זו בלבד אמרו, אלא לשבת אחרת. ואין אומרים: נמתין לו שמא יבריא, אלא מחמין לו מיד, מפני שספק נפשות דוחה את השבת. ולא ספק שבת זו, אלא אפי' ספק שבת אחרת.

    6ואין עושין דברים הללו, לא ע"י נכרים ולא ע"י כותיים, אלא ע"י גדולי ישראל. ואין אומרין יעשו דברים הללו, לא ע"פ נשים, ולא ע"פ כותיים, אבל מצטרפין לדעת אחרת.

    ברייתא

    7ת"ר מפקחין פקוח נפש בשבת, והזריז ה"ז משובח, ואין צריך ליטול רשות מב"ד הא כיצד? ראה תינוק שנפל לים פורש מצודה ומעלהו, והזריז ה"ז משובח, ואין צריך ליטול רשות מב"ד ואע"ג דקא צייד כוורי. ראה תינוק שנפל לבור עוקר חוליא ומעלהו, והזריז ה"ז משובח, ואין צריך ליטול רשות מב"ד אע"ג דמתקן דרגא.

    8ראה שננעלה דלת בפני תינוק שוברה ומוציאו, והזריז ה"ז משובח, ואין צריך ליטול רשות מב"ד ואע"ג דקא מיכוין למיתבר בשיפי. מכבין ומפסיקין מפני הדליקה בשבת, והזריז ה"ז משובח, ואין צריך ליטול רשות מב"ד ואע"ג דקא ממכיך מכוכי.

    9וצריכא: דאי אשמועינן ים משום דאדהכי והכי אזל ליה, אבל בור, דקא יתיב אימא לא, צריכא.

    10ואי אשמועינן בור משום דקא מיבעית, אבל ננעלה דלת, אפשר דיתיב בהאי גיסא ומשביש ליה באמגוזי. צריכא.

    11מכבין ומפסיקין. למה לי? דאפי' לחצר אחרת.

    12אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: לא הלכו בפקוח נפש אחר הרוב. היכי דמי? אי נימא דאיכא תשעה ישראל וכותי אחד בינייהו רובא ישראל נינהו, (אלא) פלגא ופלגא, ספק נפשות להקל.

    13אלא דאיכא תשעה כותיים וישראל אחד. הא נמי פשיטא דהוה ליה קבוע, וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי!

    14לא צריכא, דפרוש לחצר אחרת, מהו דתימא: כל דפריש מרובא פריש, קמ"ל דלא הלכו בפקוח נפש אחר הרוב.

    15איני?! והאמר ר' אסי א"ר יוחנן: תשעה כותיים וישראל אחד באותה חצר מפקחין, בחצר אחרת אין מפקחין! לא קשיא: הא דפרוש כולהו, הא דפרוש מקצתייהו.

    16ומי אמר שמואל הכי? והתנן: מצא בה תינוק מושלך, אם רוב כותיים כותי ואם רוב ישראל ישראל, מחצה על מחצה ישראל. ואמר רב: לא שנו אלא להחיותו, אבל לייחסו לא.

    תוספות

    אלא בגדולי ישראלואפי' היכא דאפשר בנכרי מצוה בישראל שמא יתעצל הנכרי ולא יעשה ויבא לידי סכנה:

    מכבין ומפסיקין בפני הדליקהתימה לי דהוה ליה זו ואין צריך לומר זו כיון דאפי' לכבויי שרי כ"ש להפסיק וי"ל אפי' לאתויי כלים דרך רשות הרבים ולהפסיק בהן דס"ד אמינא דווקא לכבויי שרי אבל כולי האי להביא כלים דרך רשות הרבים מליאים מים דאיכא תרתי הוצאה והכנסה וגרם כיבוי ועוד ס"ד אמינא כיבוי שרי טפי שהוא ברור יותר שיציל אבל להביא כלים דילמא קודם שיביאם תעבור הדליקה ונמצא שחילל שבת שלא לצורך קמ"ל:

    הא דפרוש כולהו הא דפרוש מקצתייהונראה לפרש דפרוש כולהו לחצר אחרת ויצאו גם משם ולא נשאר בהם עד אחד שנפלה עליו מפולת דאי פרוש לחצר אחרת ולא יצאו משם מה לי חצר זו מה לי חצר אחרת הא דפרוש מקצתייהו שלא פירש מכאן לאותה חצר אחרת אלא אחד:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    אמר רב אשי ממתניתין נמי שמעת לה מדלא קתני מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו. והחושש בפיו אין מטילין לו סם בשבת. ור' מתיא בן חרש מתיר בשניהם אלא במי שנשכו כלב שוטה פליגי ובהא לא פליגי. ש"מ במטילין לו סם בשבת לא פליגי ש"מ.

    וכל ספק נפשות דוחה את השבתתניא מחמין לו חמין לחולה בשבת בין להשקותו בין להברותו ואין אומרים נמתין היום שמא יבריא ולא נחלל את השבת.

    אלא מחמין לו מידוספקו דוחה את השבת ולא ספק שבת זו אלא ספק שבת אחרת. ואין אומרים יעשו דברים הללו ע"י נכרים ולא ע"י קטנים אלא ע"י גדולי ישראל.

    ואין עושין דברים הללו לא ע"י נשים וע"י כותים אבל מצטרפין לדעת אחרת.

    ת"ר מפקחין פקוח נפש בשבת והזריז הרי זה משובח וא"צ ליטול רשות מב"ד. כיצד ראה תינוק נפל לים פורס מיד מצודה ומעלהו [דאע"ג] דצייד כוורי. ומי שראה תינוק נפל לבור עוקר חוליא מיד בשבת ומעלהו. ואע"ג דקא עביד דרגא וכן מי שראה שננעל דלת בפני תינוק שוברה ומוציא התינוק. אע"ג דשקיל לה בשופינא.

    מכבין ומפסיקין מפני הדליקה בשבתובכל אלו כולן הזריז ה"ז משובח וא"צ ליטול רשות מב"ד: ירושלמי תני הזריז משובח והנשאל והשואל ה"ז שופך דמים. ר' חייה בש"ר יוחנן מבוי שכולו כותים וישראל אחד דר בתוכו נפלה בתוכו מפולת מפקחין עליו בשבת [בשביל] ישר' [שיש] שם עד [כמה].

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יומא דף פ״ד עמוד ב׳

    מסכת יומא דף פ״ד עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־470 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ת"ש דתני רב יוסף עוברה שהריחה וכו' ומי שנשכו וכו' והחושש בפיו וכו' וחכ"א בזו - אנו מודים ולא באחרת:

    בזו אהייא אי נימא אעוברה פשיטא וכי עוברה שהריחה ר' מתיא קתני לה סתמא היא:

    אלא לאו אסם קיימי דאילו אחצר כבד תנן פלוגתא במתני' ש"מ דבסם מודו:

    לא ספק שבת זו בלבד לא שיהא ספק הנפשות לשבת זו אלא אפילו אין הספק לשבת זו דפשיטא לן דהיום לא ימות אלא ספק שאם לא יעשו לו היום שמא ימות לשבת הבאה:

    והיכי דמי כגון דאמדוה רופאים לעשות לו הרפואה שמנה ימים:

    להברותו רחיצה שמא יבריא מאיליו:

    על פי נשים אם נשים או כותים אומרים צריך אין מחללין על פיהן:

    אבל מצטרפין לדעת אחרת כגון שנים אומרים צריך ושלשה אומרים אין צריך ואשה או כותי אומרים צריך מצטרפין למהוי פלגא ופלגא וספק נפשות להקל:

    ועוד 19 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Yoma 84b · Sefaria

    תוספות

    אלא בגדולי ישראל ואפי' היכא דאפשר בנכרי מצוה בישראל שמא יתעצל הנכרי ולא יעשה ויבא לידי סכנה:

    מכבין ומפסיקין בפני הדליקה תימה לי דהוה ליה זו ואין צריך לומר זו כיון דאפי' לכבויי שרי כ"ש להפסיק וי"ל אפי' לאתויי כלים דרך רשות הרבים ולהפסיק בהן דס"ד אמינא דווקא לכבויי שרי אבל כולי האי להביא כלים דרך רשות הרבים מליאים מים דאיכא תרתי הוצאה והכנסה וגרם כיבוי ועוד ס"ד אמינא כיבוי שרי טפי שהוא ברור יותר שיציל אבל להביא כלים דילמא קודם שיביאם תעבור הדליקה ונמצא שחילל שבת שלא לצורך קמ"ל:

    הא דפרוש כולהו הא דפרוש מקצתייהו נראה לפרש דפרוש כולהו לחצר אחרת ויצאו גם משם ולא נשאר בהם עד אחד שנפלה עליו מפולת דאי פרוש לחצר אחרת ולא יצאו משם מה לי חצר זו מה לי חצר אחרת הא דפרוש מקצתייהו שלא פירש מכאן לאותה חצר אחרת אלא אחד:

    Tosafot on Yoma 84b · Sefaria

    רבנו חננאל

    אמר רב אשי ממתניתין נמי שמעת לה מדלא קתני מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו. והחושש בפיו אין מטילין לו סם בשבת. ור' מתיא בן חרש מתיר בשניהם אלא במי שנשכו כלב שוטה פליגי ובהא לא פליגי. ש"מ במטילין לו סם בשבת לא פליגי ש"מ.

    וכל ספק נפשות דוחה את השבת תניא מחמין לו חמין לחולה בשבת בין להשקותו בין להברותו ואין אומרים נמתין היום שמא יבריא ולא נחלל את השבת.

    אלא מחמין לו מיד וספקו דוחה את השבת ולא ספק שבת זו אלא ספק שבת אחרת. ואין אומרים יעשו דברים הללו ע"י נכרים ולא ע"י קטנים אלא ע"י גדולי ישראל.

    ואין עושין דברים הללו לא ע"י נשים וע"י כותים אבל מצטרפין לדעת אחרת.

    ת"ר מפקחין פקוח נפש בשבת והזריז הרי זה משובח וא"צ ליטול רשות מב"ד. כיצד ראה תינוק נפל לים פורס מיד מצודה ומעלהו [דאע"ג] דצייד כוורי. ומי שראה תינוק נפל לבור עוקר חוליא מיד בשבת ומעלהו. ואע"ג דקא עביד דרגא וכן מי שראה שננעל דלת בפני תינוק שוברה ומוציא התינוק. אע"ג דשקיל לה בשופינא.

    מכבין ומפסיקין מפני הדליקה בשבת ובכל אלו כולן הזריז ה"ז משובח וא"צ ליטול רשות מב"ד: ירושלמי תני הזריז משובח והנשאל והשואל ה"ז שופך דמים. ר' חייה בש"ר יוחנן מבוי שכולו כותים וישראל אחד דר בתוכו נפלה בתוכו מפולת מפקחין עליו בשבת [בשביל] ישר' [שיש] שם עד [כמה].

    Rabbeinu Chananel on Yoma 84b · Sefaria

    מאירי

    חולה שאמדוהו לשתי גרוגרות ורצו עשרה בני אדם והביאו עשרה גרוגרות בין בבת אחת בין בזה אחר זה פטורים ואפי' הבריא בראשונה וכך היא שנויה במסכת מנחות פרק ר' ישמעאל ס"ד א' וכן שאם יש שתי גרוגרות בשני עוקצין ושלש גרוגרות בעוקץ אחד מביאין את השלש הואיל וממעט בקצירה:

    כל שהתרנו בענין ספק נפשות להקל אף בספק שבת אחרת כן ר"ל שאם חלה בשבת ואמרו עליו שהוא צריך לרפואה שמנה ימים רצופים שנמצאו בהם שתי שבתות אין אומרין נמתין שלא להתחיל ברפואתו עד מוצאי שבת כדי שלא נחלל עליו אלא שבת אחת שהרי היום מיהא אינו בספק מיתה אלא מתחילין ברפואתו מיד:

    מחמין חמין לחולה לכתחלה בשבת בין להשקותו שהוא דבר מועט בין להברותו ר"ל להרחיצו כדי לחזק איבריו אע"פ שרחיצה זו של חיזוק איברים אין בה צורך למהירות כל כך והיה לנו לומר שנמתין לה כדי שלא נחלל בה שבת שמ"מ ממהרת היא בחזוק איבריו ואין משהין לו שום דבר תועלת לגמור רפואת החולי וזה שנאמר בסוגיא זו אין אומרין נמתין לו עד שיבריא י"מ בו אין אומרין להמתין מצד שיש לחוש שמא יבריא מאליו ולא יצטרך היום לכך ונראה לי בפירושו אין אומרין להמתין בדברים אלו עד שיבריא ר"ל אא"כ הבריא ונתברר שאינו צריך ואין צריך לעשות דברים אלו לא על ידי גוים ולא ע"י קטנים אלא אף בגדולים וצריך להזהר שלא לעשותם על ידי נשים וכותים מפני שמצטרפין לדעת אחרת ר"ל שמתעצלין בדבר מפני שמפקפקים על שאנו מצוים אותם לעשות ואין אנו עושים בעצמינו שמא יש סרך איסור בדבר ושאנו מקילים בהם שלא להקפיד אם יתלה הקולר בצוארם וי"מ בה שמדמין מלתא למלתא ויבואו להקל במה שאין בו סכנה ואין נראה כן ויש גורסין אבל מצטרפין לדעת אחרת ומפרשים בה שאם נשים וכותים אומרים צריך אין מחללין על פיהם אפילו הוחזקו בבקיאים אבל מצטרפין לדעת אחרת ר"ל שאם אמרו שלשה אינו צריך ואחד ואשה עמו אומרים צריך הרי אומדנת האשה חשובה לעשות צירופה כשנים אומרים צריך להיות נקראים תרי וכבר ביארנו תרי כמאה וכו':

    מפקחין פיקוח נפש בשבת והזריז הרי זה משובח ואין צריך ליטול רשות מבית דין אף במקום שיש עמה סרך למלאכה אחרת כיצד ראה תינוק שנפל בים פורש מצודה ומעלהו והזריז הרי זה משובח ואין צריך ליטול רשות מבית דין אע"פ שהוא יודע בודאי שצד דגים עמו ובלבד שלא יתכוין לצוד את הדגים ואם נתכוין לכך פטור מ"מ הואיל והוא מתכוין גם כן להעלות את התינוק ולא עוד אלא אפי' נתכוין להעלות דגים לבד ולא לתינוק כל שהעלה תינוק עמו פטור ואצ"ל אם כיון לתינוק והעלה דגים לבד שפטור ובתלמוד המערב אמרו במסכת שבת פרק אורג ראה תינוק מבעבע בנהר ונתכוין להעלותו ולהעלות נחיל של דגים עמו מותר היה מפקח בגל ונתכוין להעלותו ולהעלות צרור של זהובים עמו מותר ויראה על מותר זה שפירושו פטור שלכתחלה ודאי כך שמצרף כונת איסור עם כונת היתר אסור:

    ראה תינוק שנפל לבור עוקר חוליא להשפיל שפת הבור ומעלהו ואע"פ שמתקן בה מדריגה לצורך חול בשעת עקירתו ננעלה דלת בפני תינוק ויש לחוש שמא יבעת וימות שובר את הדלת ומוציאו ואע"פ שהוא מבקע עצים לנסרים שהוא צריך להם:

    נפלה דליקה ויש שם אדם שיש לחוש לו מכבין אותה להציל אותו ממנה והורסים כדי להפסיק בדליקה שלא תתפשט למקום שיש לחוש שם לסכנת נפשות ואפי' היתה הדליקה בחצר אחת והתינוק בחצר אחרת הואיל ומ"מ יש לחוש שתתפשט הדליקה לשם ואע"פ שבשעת כיבוי הוא ממעך את הקרקע ומשוה גומות:

    פיקוח נפש אין הולכין בו אחר הרוב כיצד חצר שהיו בו ישראלים ועובדי האלילים עמהם שאין אנו מצווים לחלל שבת עליהם אחר שאין להם שום דת ונפלה עליהם מפלת מפקחין על הכל ולא סוף דבר בשישראל רוב או כשהם מחצה שספק נפשות להקל אלא אף בתשעה מהם גוי' וישראל אחד ביניהם ולא סוף דבר כשהיו במקום קביעותם שהרי כל קבוע כמחצה על מחצה דמי אלא אף כשפירשו ממקום קביעותם ומ"מ יש בזה צד שאין מפקחין והוא שאמרו הא דפריש כולהו הא דפריש מקצתיהו כלומר פירשו כולם ממקום קביעותם והלכו זה בבית זה וזה בבית זה ולא נשאר שם אפילו אחד ונפל מפולת על אחד מהן מפקחין שהרי אי אפשר שלא היה אחד מן הפורשים ישראל ושמא זה שהרי חזקת רוב גוים כבר הלכה לה אבל אם נשתייר אפילו אחד בחצר ראשונה אומרים על הפורש שמן הרוב פירש ואין מפקחין הא כל שנפל בחצר ראשונה הואיל והוחזק שם ישראל מפקחין אפי' לא נשתייר שם אלא אחד וי"מ בהיפך שאם פרשו כולם ואחר שפירשו הלך אחד מהם לחצר אחרת אין מפקחין שהרי לא הוחזק כאן ישראל אבל אם לא פירשו אלא מקצתם והלכו להם ונכנס אחד מהם לבית אחד ונפלה עליו מפולת מפקחין שחוששין שמא זה הוא הישראל מאחר שלא בעקרה כל החבורה ממקומה והרי החבורה נידונת כמחצה על מחצה כל הפורש ממנה מפקחין עליו ואם הוא מחצה ישראל מפקחין על כל ספק מהם בין בפריש כולהו בין בפריש מקצתיהו וי"מ פריש כולהו מפקחין שאין כאן אלא חדא ספיקא פריש מקצתיהו אין מפקחין שיש כאן תרי ספיקי ואין זה כלום שבפקוח נפש אף בתרי ספיקי מפקחין וכמו שאמרו פ"ג א' מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק גוי ספק ישראל מפקחין ואע"פ שאפשר לפרשה באו או מ"מ הדברים נראין שאפי' היו שם כל הספיקות ביחד מפקחין וכן כתבוה גדולי המפרשים:

    Meiri on Yoma 84b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה הא דפרוש כו' ואע"ג דניידי ליה לא אזלינן בתר רובא עכ"ל ובד"ה ושמואל אמר כו' וכ"ש ברוב נכרים הס"ד:

    Chidushei Halachot on Yoma 84b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת יומא, דף פ״ד, עמוד ב׳, בהיקף של כ־470 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 159 מילים

      נפתחת ב״תא שמע, דתני רבה בר שמואל: עוברה…״

      חכמים: רבה, שמואל.

    2. קטע 233 מילים

      נפתחת ב״רב אשי אמר: מתני' נמי דיקא ועוד…״

      חכמים: רב אשי, רבי מתיא.

    3. קטע 330 מילים

      נפתחת ב״מפני שספק נפשות הוא וכו'. ל"ל תו…״

      חכמים: רב יהודה.

    4. קטע 422 מילים

      נפתחת ב״היכי דמי? כגון דאמדוה לתמניא יומי, ויומא…״

    5. קטע 544 מילים

      נפתחת ב״תניא נמי הכי: מחמין חמין לחולה בשבת,…״

    6. קטע 629 מילים

      נפתחת ב״ואין עושין דברים הללו, לא ע"י נכרים…״

    7. קטע 752 מילים

      נפתחת ב״ת"ר מפקחין פקוח נפש בשבת, והזריז ה"ז…״

    8. קטע 837 מילים

      נפתחת ב״ראה שננעלה דלת בפני תינוק שוברה ומוציאו,…״

    9. קטע 916 מילים

      נפתחת ב״וצריכא: דאי אשמועינן ים משום דאדהכי והכי…״

    10. קטע 1017 מילים

      נפתחת ב״ואי אשמועינן בור משום דקא מיבעית, אבל…״

    11. קטע 117 מילים

      נפתחת ב״מכבין ומפסיקין. למה לי? דאפי' לחצר אחרת.…״

    12. קטע 1233 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר…״

      חכמים: רב יוסף, רב יהודה, שמואל.

    13. קטע 1318 מילים

      נפתחת ב״אלא דאיכא תשעה כותיים וישראל אחד. הא…״

    14. קטע 1418 מילים

      נפתחת ב״לא צריכא, דפרוש לחצר אחרת, מהו דתימא:…״

    15. קטע 1525 מילים

      נפתחת ב״איני?! והאמר ר' אסי א"ר יוחנן: תשעה…״

    16. קטע 1630 מילים

      נפתחת ב״ומי אמר שמואל הכי? והתנן: מצא בה…״

      חכמים: שמואל.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: יומא דף פ״ד ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026