רש"י
הא אינו נושא וכו' הא לשון מעתה הוא מעתה אי אתה מוצא שיהא נושא אלא עון קרבן טומאה ומאי שנא דשדינן ליה לקולא הואיל ומצינו בה קל אחר שהותרה לצבור מכלל איסור שביחיד הלכך שדי ביה נמי לקולא שיהא הציץ מרצה אותה בקרבן יחיד קתני מיהא שהותרה בצבור אלמא היתר הוא בצבור:
בין שישנו הציץ על מצחו של כהן גדול כשאירעה טומאה על הקרבן:
יוה"כ אינו על מצחו בשעת עבודת היום הפנימית שאינו נכנס לפנים בבגדי זהב:
שטומאה הותרה לו שכולו קרבן צבור ואינו צריך לרצויי ציץ:
מכלל דר"ש סבר דחויה היא וציץ הוא דמרצה עלה והיינו תנאי:
אמר אביי כו' מילתא באפי נפשיה היא לפרושי פלוגתייהו:
בסיכתא יתד:
על מצח ונשא והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עון הקדשים (שמות כ״ח:ל״ז-ל״ח):
Rashi on Yoma 7b · Sefaria