מריח מים — בני תורה:
לסוף אתו שמעיה ואבטליון לאיפטורי מיניה — ליטול רשות ממנו ולפרוש לצד ביתן:
ייתון בני עממין לשלם — לשון גנאי הוא לפי שבאו מבני בניו של סנחריב כדאמרינן במסכת גיטין (דף נז:):
דעבדי עובדא דאהרן — רודפי שלום:
דלא עבד עובדא דאהרן — שהוניתנו אונאת דברים ואמר מר (ב"מ נח:) לא תונו איש את עמיתו (ויקרא כ״ה:י״ז) באונאת דברים הכתוב מדבר אם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך:
מתני' בכתונת ומכנסים וכו' — אהדיוט קאי:
באלו נשאלים — כהן הנשאל באורים ותומים צריך ללבוש שמונה בגדים:
גמ' דברים שנאמר בהן שש — כולה מפרש לקמן:
חוטן כפול ששה — ששה כל מין ומין שבו:
משזר — בלא שש ואין זאת אלא רמונים:
שמונה — כל חוט של כל מין שבו כפול שמונה ועל פי חשבון זה מעיל שכולו מין אחד חוטו כפול י"ב פרוכת חוטו כפול כ"ד שכל מינין שבה כפולין יחד וכולה מפרש לה לקמן:
חמשה קראי כתיבי — גבי הדדי והוה סגי ליה בחד ונכתביה לבסוף:
ה"ג ויעשו את הכתנות שש ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש ואת מכנסי הבד שש משזר - ובד הוא שש הרי חמשה וההיא דאבנט צריך למיכתב על כרחך דאיכא מיני אחריני בהדיה:
שיהו שזורין — יחד כולן ששה:
לשאר בגדים שלא נאמר בהן שש — שיהא אף הן חוטן כפול ששה ולקמן מפרש מאי נינהו:
דבר העולה מן הקרקע בד בד — הפשתן והקנבוס אין להן בדים וענפים כעצים אלא עלין ואין הפשתן בא אלא מן הקנה האמצעי:
מפצל — יש בו נימא מתחלקת לשתים ואל תתמה שאף בשער זקן התחתון מצוי כן:
כיתנא נמי מפציל — כשכותשין אותו נחלק לכמה פיצולין:
אגב לקותיה — שמקישין עליו:
פארי פשתים — ובתורה כתיב ואת פארי המגבעות שש:
בן נכר — שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים שהוא ערל לב וכן ערל בשר שמתו אחיו מחמת מילה לא יבא אל המקדש:
מאן אמר' — מאין למדו דבר זה ששנינו בפרק שני דזבחים (דף טו:) שהכהן ערל עבודתו פסולה:
מה להלן עשרים וארבעה — שהרי ד' מינין יש בה וכל מין ומין כפול שש אף כאן כ"ד וכאן ג' מינין יש דהוו להו כל חד וחד תמני:
אלא מאבנט — דיש בו נמי ארבע מינין וכל אחד כפול ששה וכששוזרן יחד הוו להו כ"ד:
תעשנו כתיב — בחשן לפיכך אין למידין ממנו:
ועשית — כתיב ברמונים שיהו עשויות כל המינין שבו שוות הלכך לא אפשר בכ"ח דהיכי ליעביד וכו':
