מסכת יומא דף נ״ב עמוד א׳

למיעל להדיא לילך אצל הכותל הצפוני כל אורך ההיכל וכל שעה עיניו נזונות מבית קדשי הקדשים דרך הפריפה שכנגדו:

ור' יוסי אמר לך חביבין ישראל שלא הצריכן הכתוב לשליח אלא כל אחד ואחד מתפלל על עצמו שנאמר אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה (מלכים א ח׳:ל״ח) הלכך חביב הוא שלוחן ליכנס לפומבי:

משחרי מאניה בגדיו משחירין מעשן המנורה שהשחיר את הכותל:

טרקסין לשון פנים וחוץ הוא כך ראיתי בתלמוד ירושלמי וראיה לדבר חסידים הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבם במעשר (ברכות דף לה:) למדנו שהטרק לשון כניסת פנים הוא:

דביר היא המחיצה לפני הדביר חלל בית קדשי הקדשים שהוא לפנים מן המחיצה:

קחשיב לדידיה למקום המחיצה לבד מן הששים:

כותל אולם כותל החיצון למטה רוחב היסוד והאסקופה ולמעלה מגובה כיפת הפתח עובי החומה שעולה עד ק' אמה לבד רוחב כיפת החלל שהיא י"א אמה לבד רוחב כיפת עובי החומה:

והתא שש יציע שאחורי בית הכפרת:

ועשרים אמה קומתו רש"י פי' בפי' מלכים דהא דאמר לעיל ושלשים אמה קומתו היינו כל הבית עד הגג והא דכתיב ועשרים אמה קומתו היינו עד עליית בית קדשי הקדשים ובב"ב פרק המוכר פירות (בבא בתרא דף צח:) פריך ליה ומשני עשרים אמה קומתו משפת כרובים ולמעלה שהכרובים שעשה שלמה העומדים בקרקע משני צדי הארון גבהם עשר אמות:

כותל ההיכל שש והתא שש וכותל התא חמש תימה והכתיב היציע התחתונה חמש באמה רחבה (מלכים א ו׳:ו׳) וי"ל דהכא מיירי בתא האמצעי דכתיב והתיכונה שש באמה רחבה כי מגרעות נתן לבית סביב ופר"י דה"פ דקרא שעובי כותל ההיכל לא היה שוה בכל מקום שאם כן היו צריכות לנקב החומה לתחוב בה ראשי הקורות של התא וזה לא רצו לעשות פן ירקבו אלא עשו את חומת ההיכל במערב למטה שבעה אמות והוצרכו לגרוע ממנה אמה כנגד תקרת התא האמצעי להניח ראשי הקורות על אותה כניסה ושוב הוצרכו לגרוע עוד אמה כנגד תקרת תא השלישי לפיכך התחתונה חמש באמה רחבה והתיכונה ו' באמה רחבה והג' ז' באמה רחבה והיינו דתנן במס' מדות [פ"ד מ"ד] התחתונה רחבה חמש והרובד ששה רובד ששה היינו התקרה המפסקת בינה לתא התיכונה שעל גבה והאמצעית שש והרובד ז' והקשה ר"י בר מרדכי אי למטה קא חשיב הכא לשם לא היתה התא שש אלא חמש ואי בתיכונה קא חשיב מאי קאמר כותל ההיכל שש והא כבר נגרע ממנה כנגדה ולפי מה שפירשנו ניחא דכותל ההיכל כנגד תא התחתונה היה עוביה ז' וכנגד התיכונה עוביה ו' כי כבר נגרע ממנה אמה והכא כנגד התיכונה קא חשיב דהוי התם כותל ההיכל ו' והתא ו' וא"ת ואמאי לא קא חשיב למטה כותל ההיכל ז' והתא ה' ואידי ואידי חד שעורא הוא י"ל דניחא ליה למיחשב במקום שהיה כותל ההיכל ו' כמו כותל מזרחי של היכל שהיה כמו כן ו' אי נמי נראה לר"י שהמגרעות היו בכל הכתלים בכותל ההיכל ובשלשת כותלי התא וכותל ההיכל היה למטה ו' אמות ומחצה וכותל התא ה' אמות ומחצה וכשהיה מגרע חצי אמה מכל כותל כדכתיב כי מגרעות נתן לבית סביב נמצא התא התחתונה חמש על חמש והתיכונה שש על שש והשלישית שבע על שבע והא דקתני רובד שש ורובד שבע אור"י דהיינו אורך המגרעת הראשונה היא שש והמגרעת השניה ארכה שבעה וקרי להו רובד לפי שהמגרעת כעין שורה בולטת כעין ששנינו במסכת תמיד בפ"ק (דף כה:) בית גדול היה ומוקף רובדים וקאמר בגמ' רובדים מאי נינהו. גורתא דאיצטוותא דסלקי בהו לאצטוותא שהיו עושין כעין אצטוואות סטיו לפנים מסטיו מעלותם של אבנים שקורין דגוריד ולשון רובד הוא שורה עוד פר"י דנראה לו דכותל ההיכל שש והתא שש דלמטה לגמרי קא חשיב ואע"ג דכתיב במשכנה דמלכים חמש באמה רחבה של מסכת מדות דבית שני היו חלוקין משל שלמה כמו שהיו חלוקין ממשכנה דיחזקאל דלעתיד דכתיב ביחזקאל (מא) בתר דפריש היכל ובית קדשי הקדשים כתיב ורחב הצלע ד' אמות וצלע היינו תא כדאמר פ' המוכר הבית (ב"ב דף סא.) וכתיב נמי התם (שם) והצלעות צלע אל צלע שלשים ושלש פעמים אלמא דלא הוו בההיכל אלא ל"ג תאים ובמסכת מדות [פ"ד מ"ג] תנן ל"ח תאים היו שם ט"ו בצפון וט"ו בדרום ושמנה במערב והר' יצחק בר מרדכי פי' דלא בהיכל היו המגרעות אלא בתא היו והא דתנן רובד שש היינו שורות אבנים עליונים של כותל היציע התחתונה שעליה מונחים ראשי הקורות וכשהיתה אותה שורה רחבה שש נמצאת שהיתה בולטת אמה שעובי כותל התא לא היה אלא ה' אמות ולכך בולטת אמה מבחוץ לפי שהיו צריכין לכנוס אמה מקום הנחת הקורות לבלתי אחוז בקירות הבית ונמצא דעכשיו נמי כשהיו כונסין אמה היתה החומה מכל מקום עדיין עובי ה' אמות לפי שבמקום אמה הכניסה נתוספה אמה מבחוץ ולא נהירא לר"י דלמה היו מוסיפין אמה אי מחמת חוזק החומה כדי שתהא בכל מקום לכל הפחות ה' אדרבה אותה תוספת היא גרעון שהיה בנין העליון בולט אמה חוץ לתחתון ומכביד עליו ועוד קשה התינח רובד שש אבל רובד שבע למה וכשהיה רובד שלמעלה ז' נמצא שהיה בולט חוץ לחומה שתי אמות שעובי החומה חמש ומה היו צריכין לבליטת שתי אמות והלא לא היו כונסין ביציע השלישית אנא אמה שהיה שבע אמות רחבה אמה אחת יותר מן התיכונה ועוד לפי דבריו היו נוקבין כותל ההיכל ויותר היה נכון לנקוב כותלי התא ועוד דלישנא דקרא כי מגרעות נתן לבית משמע היכל ולא תאים דלא איקרו בית מיהו הא לא קשיא דמצינו למימר מגרעות נתן לדביר שהיה לבית סביב דהיינו לכותלי התאים ואני שמעתי בשם רבינו יצחק הבחור שלא היה בכותל ההיכל לא מגרעות ולא כניסה ולא בליטה וראשי הקורות היו מונחין מכותל תא לכותל תא שכנגדו ובמקום הנחת הקורות היה כניסה בכותל התא חצי אמה מזה וחצי אמה מזה וכל התאים היו שוים ממזרח למערב שש אמות בין התחתונה [בין] התיכונה בין השלישית וכותל התא חמש אבל מצפון לדרום התחתונה ה' והתיכונה ו' והשלישית שבע והשתא ניחא כותל ההיכל ו' והתא שש וכותל התא [חמש] דבין התחתונה בין התיכונה בין השלישית היו שש ממזרח למערב וכותל היכל שש וכותל התא חמש בין למטה בין למעלה:

ור' יוסי אמר לך חביבין ישראל שלא הצריכן (הק') [הכתוב] לזה הלא תראה כי בכל השנה הצריכו (הק') [הכ'] לכהן במקום שליח הקשת הרמונים בתוך הפעמונים כי בשעה שיבא אל הקדש ללבוש המעיל שהוא כשליח המגיד כלומר רוצה ליכנס כדכתיב והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו בבואו אל הקודש וגו' ועכשיו ביוה"כ בבואו לפני ולפנים לא הצריכו לזה המעיל לפיכך לא חיישינן להא דקאמר ר' יהודה:

א"ר נתן אמה טרקסין לא הכריעו בו חכמים אי כלפנים אי כלחוץ ופשוטה היא. ואסיקנא קדושת זו האמה איני יודע אי כקדושת ההיכל היא אי כקדושת קודש הקדשים היא והיינו דא"ר יוחנן בעי ר' יוסי איש הוצל כתיב ודביר בתוך הבית מפנימה וגו' היכי פשטיה ודביר בתוך הבית מפנימה הכין לתתם שם ארון ברית ה' דמשמע שהדביר כלחוץ.

או דלמא הכי קאמר ודביר בתוך הבית מפנימה הכין לתתן שם ארון ברית ה' דמשמע מבפנים.

ואמרינן ומי מספקא ליה לר' יוסי איש הוצל פשטיה דהאי קרא והתניא איסי בר יהודה אומר ה' מקראות בלבד אין להם הכרע מן התורה ואלו הן שאת משוקדים מחר ארור וקם.

חביבין ישראל שלא הצריכן הכתוב לשליח עיקר הפי׳ כדפר״ח ז״ל שמרוב חיבתן לא הצריכן לשליח ביה״כ אע״פ שכניסתה חמורה יותר שהרי אף בשאר ימים כשנכנס להיכל צריך מעיל בפעמונים משום ונשמע קולו בבואו אל הקודש. ואלו ביה״כ נכנס לפני לפנים בבגדי לבן שאין שם משמיע קול. אבל מה שפר״שי ז״ל שלא הצריכן הקב״ה לשליח בתפלתן שכ״א מתפלל לעצמו ושואל צרכיו כדכתיב בתפלת שלמה אשר ידע איש נגע לבבו. אין פירוש זה נכון חדא שאף בגוים כתיב ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי. ועוד כי מה ענין זה לשמועתנו אלא הנכון כפי שפירשנו וכן פי׳ בתוספ'.

אמה טרקסין לא הכריעו בו חכמים פי׳ אמה טרקסין הוא הכותל המפסיק בין ההיכל ובין קה״ק שהי׳ רחבה אמה ונקרא כן מפני שהוא בספק זה כי טרק בלשון יון חוץ וסין הוא פנים והכותל הוא נקרא דביר ע״ש המקרא ועליו מספקא לי׳ ליוסי בן הוצל אם אמר הכתוב שהדביר בתוך הבית מפנימה או אם אמר שהדביר בתוך הבית לתת מפנימה ממנו את ארון השם.

חמש מקראות אין להם הכרע נראה פירושה שאין להן הכרע מלשון התיבות כל היכא דליכא פסיקא דקראי או הפסק טעמים דאלו השתא דאיכא פסיקא דקראי והפסק טעמים נתברר ספקו.

ומה שנתגלגל כאן בבאור מאה אמות שבאורך ההיכל האיך היו מתפרנסות כבר ביארנוהו בפרק ראשון ט"ז ב':

בפרש"י בד"ה כותל אולם כו' לבד רוחב כיפת עובי החומה עכ"ל כצ"ל:

תוס' בד"ה כותל ההיכל שש והתא שש וכותל התא כו' והאמצעית שש והרובד שבעה והקשה ר"י כו' כצ"ל:

בא"ד א"נ לר"י כו' וכותל ההיכל היה למטה ו' אמות ומחצה כו' עכ"ל עמ"ש בזה בחידושינו ר"פ המוכר פירות:

בא"ד והשלישית שבע על שבע כו' עכ"ל אין זה מדוקדק דהא שמונה תאים שהיו במערב היו ג' על ג' ושנים על גביהם וא"כ ע"כ שנים שהיו בשלישית לא היה שבעה על שבעה שהרי מצפון לדרום היו אלו שנים גדולים כמו הג' שלמטה מהם וק"ל:

בא"ד והא דקתני רובד שש כו' דהיינו אורך המגרעת הראשונה היא שש כו' עכ"ל ה"מ לפרש נמי רובד על התקרה המפסקת בין שני התאים כמו שפירש לעיל אלא שנראה לו דוחק לפרש רובד על התקרה ולכך פר"י לפי דרכו דנקרא רובד ע"ש המגרעת שהוא כעין רובד ושורה שמכל צד היה המגרעת ארכו שש אבל לפי' דלעיל שלא היה המגרעת רק בצד אחד בכותל ההיכל לא היה אורך המגרעת רק חמש ודו"ק:

בא"ד והתא שש כו' במשכנה דמלכים ה' באמה רחבה של מס' מדות דבית שני היו חלוקין כו' עכ"ל והא דמייתי בשמעתין ממתניתין דמדות אמשכנה דמלכים היינו להך מילתא דכל היכא דקחשיב כתלים חשיב ליה דידיה כיון דאשכחן כן במסכת מדות בבית שני מצינן למימר שהיה נמי כן בבית ראשון אבל בחלל התאים אפשר דחלוקין היו אך קשה דהא במסכת מדות נמי תנן התחתונה חמש ורובד ו' כו' ודוחק הוא לאוקמא בבית ראשון ואפשר דהיינו דוקא בתאים שמצד צפון ודרום ודו"ק:

בא"ד והריב"ם פי' דלאו בהיכל היו המגרעות אלא בתא היו והא דתנן רובד שש היינו שורת אבנים כו' עכ"ל ה"מ לפרש נמי רובד על התקרה כמו שפירש לעיל אלא שנראה לו דוחק גם ליכא לפרש על המגרעת כמו שפרש"י דכיון דהמגרעת לא היה רק בצד אחד בתא לא היה אורך המגרעת רק חמש אלא שנראה לו לפרש על שורת אבנים של עובי כותל התא במקום שהיו מונחים ראשי קורות היה שש אמה משום דע"י בליטת אמה מבחוץ לצד מזרח התא נתוספה עובי הכותל אמה נגד אמת הכניסה של ראשי קורות מיהו בבליטה גופיה נגד ראשי קורות ודאי דלא היה נמי עובי הכותל רק ה' אמות שאותה אמה שנחסרה מעובי הכותל ע"י כניסת ראש הקורה נתוספה ע"י הבליטה שכנגדה אלא בשורות אבנים שהיו בין קורה לקורה שלא נחסר מהם כלום ע"י כניסת הקורות נתוספה שפיר ע"י הבליטה עד שהיה עובי חומה שם שש אמות ולפי' זה נקרא רובד מלשון על הרובד הרביעי דתנן בפרק טרף בקלפי שהוא מלשון שורה של רצפת אבנים ודו"ק:

בא"ד שורות אבנים עליונים של כו' מ"מ עדיין עוביה ה' אמות כו' כצ"ל:

גמ' חמש מקראות בתורה אין להם הכרע עיין ירושלמי פרק אין מעמידין:

חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא הִצְרִיכָן הַכָּתוּב לְשָׁלִיחַ פירוש רש"י ז"ל [אלא כל אחד ואחד מתפלל על עצמו שנאמר מלכים א' ח, לח) 'אֲשֶׁר יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה' הלכך חביב הוא שלוחן ליכנס לפומבי] דחוק כמו שכתב הריטב"א דמה שייך ענין זה לשמועתינו? וגם פירוש רבינו חננאל שהביא הריטב"א דחוק כאשר יראה הרואה. ונראה לי בס"ד הכונה כי משה רבינו ע"ה היה שליח לקבל התורה והמצות שכולם נתנו על ידו אך בעיקר מתן תורה על הר סיני לא הצריכם לשליח, דהיינו שלא עלה משה רבינו ע"ה לבדו לקבל עשרת הדברות, ואף על פי שבזה המעמד היו נזונין ממראה הכבוד במראה עיניהם שגילה כבודו להם ודבר עמהם פנים בפנים, וכמו שנאמר (דברים ה, ד) 'פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר הֳ' עִמָּכֶם' וכתיב (שמות כד, יז) 'וּמַרְאֵה כְּבוֹד הֳ' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' ולא הצריכם לשליח הוא משה רבינו ע"ה שהוא יראה ויקבל כדי שלא יהיו ישראל נזונים באותו מעמד ממראה כבוד השכינה, ולכן גם כאן אין להקפיד כל כך על אשר כהן גדול נזון ממראה כבוד השכינה בבית קודש קדשים מחמת פתיחה זו אשר לפניו, דמצינו דחביבין ישראל אנשים ונשים וטף שהראם הקב"ה את כבודו ואת גדלו ולא עשה הכל על ידי השליח כדי שלא יראו ולא יזונו עיניהם ממראה כבוד השכינה.