בוני התלמוד

    מסכת יומא דף כ״ה עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    לא היה פייס למחתהכשהיו מפיסין לקטורת כדתנן מתניתין חדשים לקטורת באו והפיסו והקטורת צריכה שני כהנים א' שמוליך הקטורת להיכל ומקטירו ואחד שחותה גחלים מעל המזבח החיצון ומכניס להיכל ונותן על המזבח הפנימי להקטיר את הקטורת עליהן כדילפינן לקמן (יומא דף מה.) מקראי שגחלי מזבח הפנימי ניטלין ממזבח החיצון בכל יום וקאמר ר' יהודה לא היו מפיסין מי שזוכה במחתה אלא מי יזכה בקטורת ומי שזכה בה אומר לזה שבימינו זכה עמי במחתה אלמא לאו לכל עבודה ועבודה מפיסין:

    הואיל ולא שכיחאהקטורת אלא פעמיים ליום שאין הקטרת באה נדבה:

    ומעתראומעשרת את העוסקין בה כדאמרינן לקמן בפרקין (יומא דף כו.):

    מי מקבלדם התמיד כיון דלא מנה לה במתני' כהן שמע מינה חד מהני עביד לה:

    אגב חביבותיהדזריקה שהיא עבודת מזבח לא מקבל ליה לכוליה דם ואמרינן לקמן (יומא דף מח.) צריך שיקבל את כל הדם שנאמר (ויקרא ד) ואת כל (הדם) ישפך:

    זימנין דשחיט זרשהשחיטה כשרה בזר והקבלה פסולה בו שנאמר (ויקרא א׳:ה׳) ושחט את בן הבקר והקריבו הכהנים את הדם מקבלה ואילך מצות כהונה לימד על השחיטה שכשירה בזר:

    בן קטיןכ"ג היה:

    י"ב דדיםשהוא יוצק בהן מים:

    תליסר הוישהרי שלש עשרה עבודות נמנו במשנתנו בעבודות פייס התמיד אלא שהשחיטה אינה טעונה קידוש ידים ורגלים אפילו כשהיא בכהן לפי שהיא עבודה שהיא כשירה בזר ואי אמרת שוחט מקבל נמצא שהוא צריך לקדש ידיו ורגליו בשביל הקבלה:

    אף אנן נמי תנינאבמסכת תמיד ובא לו לזרוק גרסינן:

    דרך הלוכושל צד הראש קודמין הקודם קודם:

    הראש והרגלשל ימין לדברי הכל קודמת ומקרא יליף לה לקמן:

    דרך הפשטומצד הרגלים לצד הראש:

    דרך ניתוחוכסדר שמנתחין אותו לאחר הפשטו אבר אחר אבר וסדר ניתוחו מפורש במס' תמיד (ד' לא.) כמו שהוא סדור כאן כיצד דרך ניתוחו כו' וכשהוא מנתח נותן כל אבר ואבר למי שזכה בו וכולן עומדים שם עד שיקבלו שם כולן והולכין ומוליכין אותן לכבש זה אחר זה ובסדר הולכתן פליגי הני תנאי מר אמר הכי ומר אמר הכי:

    הכי גרסינן כיצד דרך ניתוחו הראש והרגל ושתי ידיו והחזה והגרה ושתי הדפנות עוקץ והרגל:

    דרך עילויודרך מיטב שלו ומבחר נתחיו המובחר קודם:

    ה"ג כיצד דרך עילויו הראש והרגל החזה והגרה ושתי דפנות והעוקץ והרגל ושתי ידים:

    והכתיב כל נתח טוב ירך וכתףאלמא ירך מעלי מכתף:

    בכחושהירך מעלי דאלים:

    תנא דידןתנא דמתניתין לא אמר כחד מנייהו:

    מר אזיל בתר איבראתנא דידן הולך אחר עילוי גודל האיברים ור' יוסי הולך אחר עילוי השמן:

    ואידך פדרקרא אחרינא כתיב את הנתחים את הראש ואת הפדר:

    יומא 25 עמוד ב

    1תא שמע, רבי יהודה אומר: לא היה פייס למחתה, אלא כהן שזכה בקטרת אומר לזה שעמו ״זכה עמי במחתה״.

    2שאני מחתה וקטרת, דחדא עבודה היא.

    3איכא דאמרי: דוקא מחתה וקטרת דחדא עבודה היא, אבל שאר עבודות בעי פייס!

    4מחתה אצטריכא ליה, סלקא דעתך אמינא הואיל ולא שכיחא, ומעתרא, נתקין לה פייס בפני עצמה. קמ"ל׃

    5ת"ש דתני ר' חייא: לא לכל עבודה ועבודה מפייסין, אלא כהן שזכה בתמיד, שנים עשר אחיו הכהנים נמשכין עמו. שמע מינה.

    6פייס השני וכו'. איבעיא להו: מי מקבל? שוחט מקבל, דאי אמרת זורק מקבל אגב חביבותיה, לא מקבל ליה לכוליה דם.

    7או דילמא: זורק מקבל, דאי אמרת שוחט מקבל זימנין דשחיט זר.

    8ת"ש בן קטין עשה י"ב דד לכיור, כדי שיהיו י"ב אחיו הכהנים העסוקין בתמיד מקדשין ידיהן ורגליהן בבת אחת.

    9ואי סלקא דעתך שוחט מקבל, תליסר הוי! אלא לאו ש"מ זורק מקבל. שמע מינה.

    10אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי, אף אנן נמי תנינא: שחט השוחט, וקבל המקבל, ובא לו לזרוק. שמע מינה.

    11אמר בן עזאי לפני רבי עקיבא וכו'. ת"ר כיצד דרך הלוכו? הראש והרגל, החזה והגרה, ושתי ידים, ושתי דפנות, העוקץ והרגל. ר' יוסי אומר: דרך הפשטו היה קרב. כיצד דרך הפשטו? הראש והרגל, העוקץ והרגל, ושתי דפנות, ושתי הידים, החזה והגרה.

    12ר"ע אומר: דרך ניתוחו היה קרב. כיצד דרך ניתוחו? הראש והרגל, ושתי ידים, החזה והגרה, ושתי דפנות, והעוקץ והרגל. רבי יוסי הגלילי אומר: דרך עילויו היה קרב. כיצד דרך עילויו? הראש והרגל, החזה והגרה, ושתי הדפנות, והעוקץ והרגל, ושתי הידים.

    13והכתיב: ״(יחזקאל כד״, ד) ״כל נתח טוב ירך וכתף״? ההיא בכחושה.

    14אמר רבא: בין תנא דידן ובין ר' יוסי בתר עילויא דבשרא אזלינן. מר אזיל בתר איברא דבישרא, ומר אזיל בתר שמנא דבישרא.

    15מ"ט סלקא רגל בהדי רישא? משום דרישא נפישי ביה עצמות, קרבא רגל בהדיה.

    16דכולי עלמא מיהת ראש קרב ברישא, מנא לן? דתניא: מניין לראש ופדר שקודמין לכל האברים ת"ל (ויקרא א, יב) ״את ראשו ואת פדרו וערך״. ואידך: ״פדר״ אחרינא.

    תוספות

    תא שמע רבי יהודה אומר לא היה פייס למחתה כו'תימה מאי מייתי מר' יהודה לייתי מתנא קמא איפכא וי"ל דהכי מייתי דאפילו ת"ק לא פליג עליה אלא בקטרת משום דלא שכיחא ומעתרא אבל בעלמא מודה אי נמי צ"ל דלר' יהודה הזוכה במחתה לא היה זוכה כלל מכח פייס מחמת שזכה זה בקטרת וזכה זה שאצלו לימינו במחתה אלא בדעתו דכהן שזכה בקטרת תליא מילתא אי בעיא איהו עביד הכל שקיל קטורת ושקיל מחתה כדאשכחן ביוה"כ דכ"ג לחודיה עביד לכולה מילתא אע"ג דהתם טריחא מילתא טובא דבעי לאתויי בחפניו כדאיתא לקמן בפ' הוציאו לו (יומא דף מז.) כ"ש הכא דלא טריחא מילתא דמצי עביד לה לכולי מילתא לחודיה מיהו משום דטריחא מילתא קצת אורחא דמילתא הוה שהיה אומר לאחר זכה עמי במחתה ורגיל היה לומר לאותו שעומד אצלו לימינו משום איבה שלא יקפידו האחרים עליו ומיהו אם ירצה לשנות הרשות בידו לעשות הוא בעצמו הכל או לומר למי שעומד בשמאלו או לאחר שאינו עומד אצלו כלל זכה עמי וכן משמע הלשון כהן שזכה במחתה אומר כו' ולא קאמר העומד אצלו נמשך עמו כדקאמר בסמוך י"ב אחיו הכהנים נמשכין עמו וכן משמע בתוספתא [פ"א] דקתני בתר מילתא דר' יהודה דהכא דברי ראב"י דמייתי בסמוך לא היה פייס לאברים אלא המעלה אותן לכבש מעלה אותן למזבח אלמא דומיא דראב"י איירי ר' יהודה דלא הוה שום צד זכיית פייס במחתה והשתא מייתי שפיר מר' יהודה דע"כ לא פליגי רבנן עליה אלא דלא ס"ל דבדעת הכהן הזוכה בקטורת תליא מילתא ומיהו מודו דאין חוזרין ומפיסין אלא דהעומד לימינו זוכה מכח פייס וע"כ לא פליג ראב"י עליה לקמן דס"ל שחוזר ומפיס לצורך מחתה אלא כדי להשלים ד' פייסות כי שום טעם יש שאין לפחות מד' פייסות ומדקא פריך לקמן (יומא דף כו.) כמה זימנין א"כ בצרי להו פייס וא"כ בפייס השני כולי עלמא מודו כיון דבפעם אחת מפייסו דלא לכל עבודה מפייסו:

    מניין לראש ופדר שקודמים כו'תימה לי א"כ אמאי לא חשיב במתני' פדר בהדי ראש וי"ל כיון דאי אפשר להקטיר הראש בלא פדר וזהו דרך כבוד בכלל הראש הוא:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    ט' בשתי דפנותי' בקרביים. י"א בסולת המנחה. י"ב בחביתי כהן [גדול]. י"ג ביין נסך:

    איבעיא להו שוחט מקבל או זורק ופשטנה זורק מקבלדרך הילוכו היה קרב: ירושלמי הראש והרגל. א"ר מנא פשט ראשיה עקר רגליה.

    ת"ר כיצד דרך הילוכוהראש והרגל כולי עלמא הראש והרגל ברישא לא נחלקו אלא בשאר האברים החזה והגרה. כלומר אחרי הראש החזה. ואחרי החזה הידים. ואחרי הידים הדפנות.

    ואחרי הדפנות העוקץ והרגל ר' יוסי אומר דרך הפשטו היה קרבהעוקץ והרגל כו' ודבריו פשוטין הן. ר' עקיבא אומר דרך ניתוחו היה קרב הראש והרגל שתי ידים וכו'. פי' ניתוחו מפורש בתמיד פרק ו' והוא כדברי ר' עקיבא. ר' יוסי אומר דרך עילוי היה קרב כיצד אחר הראש הדפנות כו' והא דכתיב כל נתח טוב ירך וכתף.

    ההוא בכחושהכלומר אין בה שומן הכל עצמות היא אין בשר אלא בירך וכתף.

    אמר רבא בין תנא דידן ובין ר' יוסי תרוויהו בתר עילויא אזלימיהו תנא דידן דקתני שתי ידים והן הכתפים אזיל איברא דבשרא כי הבשר בירך ובכתף הוא לפיכך אחר הידים מזכיר העוקץ והרגל שהן הירכות. אבל ר' יוסי דקתני ב' דפנות אזיל בתר שומנה. כי השומן כולו בדפנות הוא ע"ג הצלעות.

    וקשיא תרי לישני דר' יוסי אדר' יוסי.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יומא דף כ״ה עמוד ב׳

    מסכת יומא דף כ״ה עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־314 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    לא היה פייס למחתה כשהיו מפיסין לקטורת כדתנן מתניתין חדשים לקטורת באו והפיסו והקטורת צריכה שני כהנים א' שמוליך הקטורת להיכל ומקטירו ואחד שחותה גחלים מעל המזבח החיצון ומכניס להיכל ונותן על המזבח הפנימי להקטיר את הקטורת עליהן כדילפינן לקמן (יומא דף מה.) מקראי שגחלי מזבח הפנימי ניטלין ממזבח החיצון בכל יום וקאמר ר' יהודה לא היו מפיסין מי שזוכה במחתה אלא מי יזכה בקטורת ומי שזכה בה אומר לזה שבימינו זכה עמי במחתה אלמא לאו לכל עבודה ועבודה מפיסין:

    הואיל ולא שכיחא הקטורת אלא פעמיים ליום שאין הקטרת באה נדבה:

    ומעתרא ומעשרת את העוסקין בה כדאמרינן לקמן בפרקין (יומא דף כו.):

    מי מקבל דם התמיד כיון דלא מנה לה במתני' כהן שמע מינה חד מהני עביד לה:

    אגב חביבותיה דזריקה שהיא עבודת מזבח לא מקבל ליה לכוליה דם ואמרינן לקמן (יומא דף מח.) צריך שיקבל את כל הדם שנאמר (ויקרא ד) ואת כל (הדם) ישפך:

    זימנין דשחיט זר שהשחיטה כשרה בזר והקבלה פסולה בו שנאמר (ויקרא א׳:ה׳) ושחט את בן הבקר והקריבו הכהנים את הדם מקבלה ואילך מצות כהונה לימד על השחיטה שכשירה בזר:

    בן קטין כ"ג היה:

    י"ב דדים שהוא יוצק בהן מים:

    ועוד 14 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Yoma 25b · Sefaria

    תוספות

    תא שמע רבי יהודה אומר לא היה פייס למחתה כו' תימה מאי מייתי מר' יהודה לייתי מתנא קמא איפכא וי"ל דהכי מייתי דאפילו ת"ק לא פליג עליה אלא בקטרת משום דלא שכיחא ומעתרא אבל בעלמא מודה אי נמי צ"ל דלר' יהודה הזוכה במחתה לא היה זוכה כלל מכח פייס מחמת שזכה זה בקטרת וזכה זה שאצלו לימינו במחתה אלא בדעתו דכהן שזכה בקטרת תליא מילתא אי בעיא איהו עביד הכל שקיל קטורת ושקיל מחתה כדאשכחן ביוה"כ דכ"ג לחודיה עביד לכולה מילתא אע"ג דהתם טריחא מילתא טובא דבעי לאתויי בחפניו כדאיתא לקמן בפ' הוציאו לו (יומא דף מז.) כ"ש הכא דלא טריחא מילתא דמצי עביד לה לכולי מילתא לחודיה מיהו משום דטריחא מילתא קצת אורחא דמילתא הוה שהיה אומר לאחר זכה עמי במחתה ורגיל היה לומר לאותו שעומד אצלו לימינו משום איבה שלא יקפידו האחרים עליו ומיהו אם ירצה לשנות הרשות בידו לעשות הוא בעצמו הכל או לומר למי שעומד בשמאלו או לאחר שאינו עומד אצלו כלל זכה עמי וכן משמע הלשון כהן שזכה במחתה אומר כו' ולא קאמר העומד אצלו נמשך עמו כדקאמר בסמוך י"ב אחיו הכהנים נמשכין עמו וכן משמע בתוספתא [פ"א] דקתני בתר מילתא דר' יהודה דהכא דברי ראב"י דמייתי בסמוך לא היה פייס לאברים אלא המעלה אותן לכבש מעלה אותן למזבח אלמא דומיא דראב"י איירי ר' יהודה דלא הוה שום צד זכיית פייס במחתה והשתא מייתי שפיר מר' יהודה דע"כ לא פליגי רבנן עליה אלא דלא ס"ל דבדעת הכהן הזוכה בקטורת תליא מילתא ומיהו מודו דאין חוזרין ומפיסין אלא דהעומד לימינו זוכה מכח פייס וע"כ לא פליג ראב"י עליה לקמן דס"ל שחוזר ומפיס לצורך מחתה אלא כדי להשלים ד' פייסות כי שום טעם יש שאין לפחות מד' פייסות ומדקא פריך לקמן (יומא דף כו.) כמה זימנין א"כ בצרי להו פייס וא"כ בפייס השני כולי עלמא מודו כיון דבפעם אחת מפייסו דלא לכל עבודה מפייסו:

    מניין לראש ופדר שקודמים כו' תימה לי א"כ אמאי לא חשיב במתני' פדר בהדי ראש וי"ל כיון דאי אפשר להקטיר הראש בלא פדר וזהו דרך כבוד בכלל הראש הוא:

    Tosafot on Yoma 25b · Sefaria

    רבנו חננאל

    ט' בשתי דפנות י' בקרביים. י"א בסולת המנחה. י"ב בחביתי כהן [גדול]. י"ג ביין נסך:

    איבעיא להו שוחט מקבל או זורק ופשטנה זורק מקבל דרך הילוכו היה קרב: ירושלמי הראש והרגל. א"ר מנא פשט ראשיה עקר רגליה.

    ת"ר כיצד דרך הילוכו הראש והרגל כולי עלמא הראש והרגל ברישא לא נחלקו אלא בשאר האברים החזה והגרה. כלומר אחרי הראש החזה. ואחרי החזה הידים. ואחרי הידים הדפנות.

    ואחרי הדפנות העוקץ והרגל ר' יוסי אומר דרך הפשטו היה קרב העוקץ והרגל כו' ודבריו פשוטין הן. ר' עקיבא אומר דרך ניתוחו היה קרב הראש והרגל שתי ידים וכו'. פי' ניתוחו מפורש בתמיד פרק ו' והוא כדברי ר' עקיבא. ר' יוסי אומר דרך עילוי היה קרב כיצד אחר הראש הדפנות כו' והא דכתיב כל נתח טוב ירך וכתף.

    ההוא בכחושה כלומר אין בה שומן הכל עצמות היא אין בשר אלא בירך וכתף.

    אמר רבא בין תנא דידן ובין ר' יוסי תרוויהו בתר עילויא אזלי מיהו תנא דידן דקתני שתי ידים והן הכתפים אזיל איברא דבשרא כי הבשר בירך ובכתף הוא לפיכך אחר הידים מזכיר העוקץ והרגל שהן הירכות. אבל ר' יוסי דקתני ב' דפנות אזיל בתר שומנה. כי השומן כולו בדפנות הוא ע"ג הצלעות.

    וקשיא תרי לישני דר' יוסי אדר' יוסי.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 25b · Sefaria

    ריטב"א

    ת״ש ר׳ יהודה אומר לא היה לה פייס למחתה וכו׳ וקס״ד דכיון שהיו עושין כן באלו שהן חשובות שכן היו עושין בשאר עבודות שבשאר פייסות שאין מפיסין אלא בעבודה אחת:

    הואיל ולא שכיחא ומעתרא פי׳ דכולי שאר עבודות שכיחי בכל הקרבנות אבל קטורת ליתא אלא בקרבן תמיד והקטרת מעשרת כדלקמן: י״ב אחיו הכהנים נמשכים אחריו פי׳ שזוכין בגורלו כמו שפירשנו:

    מי שקבל הדם שוחט מקבל פי׳ כשהוא כהן.

    ואי ס״ד שוחט מקבל תליסר הוו פי׳ שאע״פ שהשוחט אינו טעון קדוש ידים ורגלים מחמת השחיטה לפי שכשרה בזר. הרי הוא צריך קדוש ידים ורגלים מפני קבלת הדם שהיא מצות כהונה. והקשו בתוס׳ אמאי לא פשטי׳ בעיין ממתני׳ דתנן לקמן נתנו לו את התמיד קירצו ומירק אחר שחיט׳ על ידו. וש״מ דדוקא ביום הכפורים מפני שכל עבודת יום הכפורים אינה כשרה אלא בו וצריך הוא עצמו לקבל הדם. הא בשאר ימות השנה הוא עצמו ממרק שחיטתו וכיון שהוא ממרק לא סגיא שלא יהא אחר מקבל. ותירצו דדילמא ביו״הכ הוא חיובא לעכובא מפני שאי אפשר בכהן אחר אבל בשאר ימות השנה כדיניה או שממרק הוא וזורק מקבל או מקבל הוא ואחר ממרק:

    אף אנן נמי תנינא דמדקתני קבל המקבל ובא לו לזרוק מכלל שהמקבל הוא הבא לזרוק:

    כיצד דרך הלוכו כו' וכולהו תנאי מודו שהראש והרגל מוליכין ביחד כדאיתא לקמן ואין חוששין בזה לא בדרך הלוכו ולא לשום סדר אחר:

    והכתיב כל נתח טוב ירך וכתף אלמא ירך משובח מן הכתף ואלו הכא קתני ידים מקמי רגל שמאל. ופרקי׳ לא קשיא הא בבריאה הא בכחושה. פרש״י ז״ל דבבריאה כתף עדיף ובכחושה ירך עדיף וקרא מיירי בעניי ישראל שהיו הראשונים גוזלין וחומסין אותן:

    בין תנא דידן וגו׳ הוצרך לומר כך משום דתנא דידן לא אזיל במנינא כחד מהני תנאי להכי פריש רבא דבשיטתא דרבי יוסי אזיל דאזיל בתר עילויא. אלא דתנא דידן אזיל בתר איברא דבשרא כלו׳ גודל האיברים שהגדול יותר הוא המעולה בעיניו. ור׳ יוסי חשיב לעילויא ההוא דשמן טפי וכדפרש״י ז״ל:

    ועוד 2 קטעי פירוש על דף זה.

    Ritva on Yoma 25b · Sefaria

    מאירי

    כבר ביארנו שעבודת התמיד כולן היו נעשות בפייס אחד ר"ל שמכיון שנתברר מי הוא השוחט נתבררו כל עבודות התמיד לשנים עשר הכהנים הסמוכים לו כמו שפירשנו במשנה בפייס שני אף בפייס שלישי כל שזכה בקטרת הוא צריך כהן אחר עמו מפני שהזוכה בא ונוטל כלי מלא וגדוש בקטורת וצריך לו אחר שיהא מביא מחתה מלאה אש ממזבח החיצון על הדרך שיתבאר ומחתה זו אין מפייסין עליה כלל אלא מכיון שזכה אחד בקטורת זכה הסמוך לו במחתה כדרך שביארנו בפייס שני ואין אומרים הואיל וקטורת אינו דבר המצוי כלומר שאין זמן עשייתה נמשך וכן שהיתה חזקה בידם שהוא מעשר אף הזוכה במחתה יהיו מפייסים בה אלא אין מפייסין בה כלל:

    המקבל את הדם צריך שיקבל את כולו שנאמ' ואת כל הדם וכבר ביארנו שהשחיטה כשרה בזר ומעתה אף כשהיה על ידי כהן אינה צריכה קידוש ידים ורגלים וזו היא שאמרו בן קטין עשה דדים לכיור ר"ל שמתחלה לא היו עושים שם אלא שנים והוא הוסיף עשרה והם שנים עשר כדי שיהו כולם מקדשין בבת אחת ואלו היה השוחט טעון קידוש היה צריך לשלשה עשר:

    Meiri on Yoma 25b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה לא היה כו' ומכניס להיכל ונותן על כו' ובד"ה מי מקבל כו' דלא מנה לה במתני' כהן כו' ובד"ה דרך הלוכו כו' הקודם קודם הס"ד ובד"ה דרך הפשטו מצד הרגלים לצד הראש הס"ד ואח"כ מה"ד דרך נתוחו כו' וסדר הולכתן פליגי הני תנאי כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה ת"ש כו' הכא דלא טריחא מלתא דמצי כו' ובד"ה מנין כו' בכלל הראש הוא הס"ד ואח"כ מ"ה נותן פדר כו' לכל הנתחים דכיון דהראש קודם כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 25b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת יומא, דף כ״ה, עמוד ב׳, בהיקף של כ־314 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 119 מילים

      נפתחת ב״תא שמע, רבי יהודה אומר: לא היה…״

      חכמים: רבי יהודה.

    2. קטע 26 מילים

      נפתחת ב״שאני מחתה וקטרת, דחדא עבודה היא.…״

    3. קטע 313 מילים

      נפתחת ב״איכא דאמרי: דוקא מחתה וקטרת דחדא עבודה…״

    4. קטע 416 מילים

      נפתחת ב״מחתה אצטריכא ליה, סלקא דעתך אמינא הואיל…״

    5. קטע 521 מילים

      נפתחת ב״ת"ש דתני ר' חייא: לא לכל עבודה…״

    6. קטע 620 מילים

      נפתחת ב״פייס השני וכו'. איבעיא להו: מי מקבל?…״

    7. קטע 711 מילים

      נפתחת ב״או דילמא: זורק מקבל, דאי אמרת שוחט…״

    8. קטע 819 מילים

      נפתחת ב״ת"ש בן קטין עשה י"ב דד לכיור,…״

    9. קטע 914 מילים

      נפתחת ב״ואי סלקא דעתך שוחט מקבל, תליסר הוי!…״

    10. קטע 1021 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב…״

      חכמים: רב אחא, רב אשי, רבא.

    11. קטע 1141 מילים

      נפתחת ב״אמר בן עזאי לפני רבי עקיבא וכו'.…״

      חכמים: רבי עקיבא.

    12. קטע 1240 מילים

      נפתחת ב״ר"ע אומר: דרך ניתוחו היה קרב. כיצד…״

      חכמים: רבי יוסי.

    13. קטע 1311 מילים

      נפתחת ב״והכתיב: (יחזקאל כד, ד) ״כל נתח טוב…״

    14. קטע 1422 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: בין תנא דידן ובין ר'…״

      חכמים: רבא.

    15. קטע 1513 מילים

      נפתחת ב״מ"ט סלקא רגל בהדי רישא? משום דרישא…״

      חכמים: רבא.

    16. קטע 1627 מילים

      נפתחת ב״דכולי עלמא מיהת ראש קרב ברישא, מנא…״

      חכמים: רב ברישא.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: יומא דף כ״ה ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026