בוני התלמוד

    מסכת יומא דף כ״ה עמוד ב׳

    פרק ב׳ - בראשונה

    Also cited as: Yoma 25b, Chapter 2 BaRishonah

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    לא היה פייס למחתה - כשהיו מפיסין לקטורת כדתנן מתניתין חדשים לקטורת באו והפיסו והקטורת צריכה שני כהנים א' שמוליך הקטורת להיכל ומקטירו ואחד שחותה גחלים מעל המזבח החיצון ומכניס להיכל ונותן על המזבח הפנימי להקטיר את הקטורת עליהן כדילפינן לקמן (יומא דף מה.) מקראי שגחלי מזבח הפנימי ניטלין ממזבח החיצון בכל יום וקאמר ר' יהודה לא היו מפיסין מי שזוכה במחתה אלא מי יזכה בקטורת ומי שזכה בה אומר לזה שבימינו זכה עמי במחתה אלמא לאו לכל עבודה ועבודה מפיסין:

    הואיל ולא שכיחא - הקטורת אלא פעמיים ליום שאין הקטרת באה נדבה:

    ומעתרא - ומעשרת את העוסקין בה כדאמרינן לקמן בפרקין (יומא דף כו.):

    מי מקבל - דם התמיד כיון דלא מנה לה במתני' כהן שמע מינה חד מהני עביד לה:

    אגב חביבותיה - דזריקה שהיא עבודת מזבח לא מקבל ליה לכוליה דם ואמרינן לקמן (יומא דף מח.) צריך שיקבל את כל הדם שנאמר (ויקרא ד) ואת כל (הדם) ישפך:

    זימנין דשחיט זר - שהשחיטה כשרה בזר והקבלה פסולה בו שנאמר (ויקרא א׳:ה׳) ושחט את בן הבקר והקריבו הכהנים את הדם מקבלה ואילך מצות כהונה לימד על השחיטה שכשירה בזר:

    בן קטין - כ"ג היה:

    י"ב דדים - שהוא יוצק בהן מים:

    תליסר הוי - שהרי שלש עשרה עבודות נמנו במשנתנו בעבודות פייס התמיד אלא שהשחיטה אינה טעונה קידוש ידים ורגלים אפילו כשהיא בכהן לפי שהיא עבודה שהיא כשירה בזר ואי אמרת שוחט מקבל נמצא שהוא צריך לקדש ידיו ורגליו בשביל הקבלה:

    אף אנן נמי תנינא - במסכת תמיד ובא לו לזרוק גרסינן:

    דרך הלוכו - של צד הראש קודמין הקודם קודם:

    הראש והרגל - של ימין לדברי הכל קודמת ומקרא יליף לה לקמן:

    דרך הפשטו - מצד הרגלים לצד הראש:

    דרך ניתוחו - כסדר שמנתחין אותו לאחר הפשטו אבר אחר אבר וסדר ניתוחו מפורש במס' תמיד (ד' לא.) כמו שהוא סדור כאן כיצד דרך ניתוחו כו' וכשהוא מנתח נותן כל אבר ואבר למי שזכה בו וכולן עומדים שם עד שיקבלו שם כולן והולכין ומוליכין אותן לכבש זה אחר זה ובסדר הולכתן פליגי הני תנאי מר אמר הכי ומר אמר הכי:

    הכי גרסינן כיצד דרך ניתוחו הראש והרגל ושתי ידיו והחזה והגרה ושתי הדפנות עוקץ והרגל:

    דרך עילויו - דרך מיטב שלו ומבחר נתחיו המובחר קודם:

    ה"ג כיצד דרך עילויו הראש והרגל החזה והגרה ושתי דפנות והעוקץ והרגל ושתי ידים:

    והכתיב כל נתח טוב ירך וכתף - אלמא ירך מעלי מכתף:

    בכחושה - ירך מעלי דאלים:

    תנא דידן - תנא דמתניתין לא אמר כחד מנייהו:

    מר אזיל בתר איברא - תנא דידן הולך אחר עילוי גודל האיברים ור' יוסי הולך אחר עילוי השמן:

    ואידך פדר - קרא אחרינא כתיב את הנתחים את הראש ואת הפדר:

    יומא 25 עמוד ב

    1תא שמע, רבי יהודה אומר: לא היה פייס למחתה, אלא כהן שזכה בקטרת אומר לזה שעמו ״זכה עמי במחתה״.

    2שאני מחתה וקטרת, דחדא עבודה היא.

    3איכא דאמרי: דוקא מחתה וקטרת דחדא עבודה היא, אבל שאר עבודות בעי פייס!

    4מחתה אצטריכא ליה, סלקא דעתך אמינא הואיל ולא שכיחא, ומעתרא, נתקין לה פייס בפני עצמה. קמ"ל׃

    5ת"ש דתני ר' חייא: לא לכל עבודה ועבודה מפייסין, אלא כהן שזכה בתמיד, שנים עשר אחיו הכהנים נמשכין עמו. שמע מינה.

    6פייס השני וכו'. איבעיא להו: מי מקבל? שוחט מקבל, דאי אמרת זורק מקבל אגב חביבותיה, לא מקבל ליה לכוליה דם.

    7או דילמא: זורק מקבל, דאי אמרת שוחט מקבל זימנין דשחיט זר.

    8ת"ש בן קטין עשה י"ב דד לכיור, כדי שיהיו י"ב אחיו הכהנים העסוקין בתמיד מקדשין ידיהן ורגליהן בבת אחת.

    9ואי סלקא דעתך שוחט מקבל, תליסר הוי! אלא לאו ש"מ זורק מקבל. שמע מינה.

    10אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי, אף אנן נמי תנינא: שחט השוחט, וקבל המקבל, ובא לו לזרוק. שמע מינה.

    11אמר בן עזאי לפני רבי עקיבא וכו'. ת"ר כיצד דרך הלוכו? הראש והרגל, החזה והגרה, ושתי ידים, ושתי דפנות, העוקץ והרגל. ר' יוסי אומר: דרך הפשטו היה קרב. כיצד דרך הפשטו? הראש והרגל, העוקץ והרגל, ושתי דפנות, ושתי הידים, החזה והגרה.

    12ר"ע אומר: דרך ניתוחו היה קרב. כיצד דרך ניתוחו? הראש והרגל, ושתי ידים, החזה והגרה, ושתי דפנות, והעוקץ והרגל. רבי יוסי הגלילי אומר: דרך עילויו היה קרב. כיצד דרך עילויו? הראש והרגל, החזה והגרה, ושתי הדפנות, והעוקץ והרגל, ושתי הידים.

    13והכתיב: ״(יחזקאל כד״, ד) ״כל נתח טוב ירך וכתף״? ההיא בכחושה.

    14אמר רבא: בין תנא דידן ובין ר' יוסי בתר עילויא דבשרא אזלינן. מר אזיל בתר איברא דבישרא, ומר אזיל בתר שמנא דבישרא.

    15מ"ט סלקא רגל בהדי רישא? משום דרישא נפישי ביה עצמות, קרבא רגל בהדיה.

    16דכולי עלמא מיהת ראש קרב ברישא, מנא לן? דתניא: מניין לראש ופדר שקודמין לכל האברים ת"ל (ויקרא א, יב) ״את ראשו ואת פדרו וערך״. ואידך: ״פדר״ אחרינא.

    תוספות

    תא שמע רבי יהודה אומר לא היה פייס למחתה כו' - תימה מאי מייתי מר' יהודה לייתי מתנא קמא איפכא וי"ל דהכי מייתי דאפילו ת"ק לא פליג עליה אלא בקטרת משום דלא שכיחא ומעתרא אבל בעלמא מודה אי נמי צ"ל דלר' יהודה הזוכה במחתה לא היה זוכה כלל מכח פייס מחמת שזכה זה בקטרת וזכה זה שאצלו לימינו במחתה אלא בדעתו דכהן שזכה בקטרת תליא מילתא אי בעיא איהו עביד הכל שקיל קטורת ושקיל מחתה כדאשכחן ביוה"כ דכ"ג לחודיה עביד לכולה מילתא אע"ג דהתם טריחא מילתא טובא דבעי לאתויי בחפניו כדאיתא לקמן בפ' הוציאו לו (יומא דף מז.) כ"ש הכא דלא טריחא מילתא דמצי עביד לה לכולי מילתא לחודיה מיהו משום דטריחא מילתא קצת אורחא דמילתא הוה שהיה אומר לאחר זכה עמי במחתה ורגיל היה לומר לאותו שעומד אצלו לימינו משום איבה שלא יקפידו האחרים עליו ומיהו אם ירצה לשנות הרשות בידו לעשות הוא בעצמו הכל או לומר למי שעומד בשמאלו או לאחר שאינו עומד אצלו כלל זכה עמי וכן משמע הלשון כהן שזכה במחתה אומר כו' ולא קאמר העומד אצלו נמשך עמו כדקאמר בסמוך י"ב אחיו הכהנים נמשכין עמו וכן משמע בתוספתא [פ"א] דקתני בתר מילתא דר' יהודה דהכא דברי ראב"י דמייתי בסמוך לא היה פייס לאברים אלא המעלה אותן לכבש מעלה אותן למזבח אלמא דומיא דראב"י איירי ר' יהודה דלא הוה שום צד זכיית פייס במחתה והשתא מייתי שפיר מר' יהודה דע"כ לא פליגי רבנן עליה אלא דלא ס"ל דבדעת הכהן הזוכה בקטורת תליא מילתא ומיהו מודו דאין חוזרין ומפיסין אלא דהעומד לימינו זוכה מכח פייס וע"כ לא פליג ראב"י עליה לקמן דס"ל שחוזר ומפיס לצורך מחתה אלא כדי להשלים ד' פייסות כי שום טעם יש שאין לפחות מד' פייסות ומדקא פריך לקמן (יומא דף כו.) כמה זימנין א"כ בצרי להו פייס וא"כ בפייס השני כולי עלמא מודו כיון דבפעם אחת מפייסו דלא לכל עבודה מפייסו:

    מניין לראש ופדר שקודמים כו' - תימה לי א"כ אמאי לא חשיב במתני' פדר בהדי ראש וי"ל כיון דאי אפשר להקטיר הראש בלא פדר וזהו דרך כבוד בכלל הראש הוא:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    ט' בשתי דפנות - י' בקרביים. י"א בסולת המנחה. י"ב בחביתי כהן [גדול]. י"ג ביין נסך:

    איבעיא להו שוחט מקבל או זורק ופשטנה זורק מקבל - דרך הילוכו היה קרב: ירושלמי הראש והרגל. א"ר מנא פשט ראשיה עקר רגליה.

    ת"ר כיצד דרך הילוכו - הראש והרגל כולי עלמא הראש והרגל ברישא לא נחלקו אלא בשאר האברים החזה והגרה. כלומר אחרי הראש החזה. ואחרי החזה הידים. ואחרי הידים הדפנות.

    ואחרי הדפנות העוקץ והרגל ר' יוסי אומר דרך הפשטו היה קרב - העוקץ והרגל כו' ודבריו פשוטין הן. ר' עקיבא אומר דרך ניתוחו היה קרב הראש והרגל שתי ידים וכו'. פי' ניתוחו מפורש בתמיד פרק ו' והוא כדברי ר' עקיבא. ר' יוסי אומר דרך עילוי היה קרב כיצד אחר הראש הדפנות כו' והא דכתיב כל נתח טוב ירך וכתף.

    ההוא בכחושה - כלומר אין בה שומן הכל עצמות היא אין בשר אלא בירך וכתף.

    אמר רבא בין תנא דידן ובין ר' יוסי תרוויהו בתר עילויא אזלי - מיהו תנא דידן דקתני שתי ידים והן הכתפים אזיל איברא דבשרא כי הבשר בירך ובכתף הוא לפיכך אחר הידים מזכיר העוקץ והרגל שהן הירכות. אבל ר' יוסי דקתני ב' דפנות אזיל בתר שומנה. כי השומן כולו בדפנות הוא ע"ג הצלעות.

    וקשיא תרי לישני דר' יוסי אדר' יוסי.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יומא דף כ״ה עמוד ב׳

    מסכת יומא דף כ״ה עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 16 קטעים ממוספרים, כ־314 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: יומא דף כ״ה ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026