בוני התלמוד

    מסכת יומא דף נ״א עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ותיפוק ליבעיא דרבי אלעזר דלעיל דפר יוה"כ דהכהנים בקופיא הוא דמתכפרי ביה דהא אשר לו כתב ביה תלתא זימני למעוטי ציבור ואחיו הכהנים דלא מדידהו אתי תלתא אשר לו כתיבי ביה בתרי קראי והקריב אהרן וגו' והקריב תניינא ושחט את פר החטאת אשר לו:

    אלא שאני בי גזא וכו' גרסינן:

    אפקוריה אפקריהלגבי הך כפרה:

    מתני' מהלך בהיכלנכנס ומהלך לתוכו למערב:

    שתי הפרוכתפרופות מן הצפון לדרום אחת חיצונה ואחת פנימית:

    וביניהןאויר אמה:

    גמ' אמה טרקסיןכך נקראת כותל מחיצה שהפסיק במקדש ראשון אבל במקדש שני שהיה גבוה (מאה) אמה לא עשאוהו לפי שלא היו עוביה אלא אמה ואינה יכולה לעמוד בגובה (מאה) אמה ולהוסיף על עוביה אי אפשר דכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל (דברי הימים א כ״ח:י״ט):

    ואיסתפקא להובמקום המחיצה אי כלפנים אי כלחוץ:

    ועבוד שתי פרוכתלקלוט ביניהן אויר מקום המחיצה:

    בין המזבח ולמנורה היה מהלךכשבא ליכנס היה בוקע בהיכל דרך הדרום להלך בין מזבח הפנימי ולמנורה שהיא בדרום והולך עד הפרוכת:

    בין שולחן ולמזבחדרך הצפון:

    רבי יוסי היאדאמר במתני' לא היתה שם אלא פרוכת אחת ואצל הכותל הצפוני היה ראשה כפול ופרופה בקרס זהב כלפי החוץ ובו נכנסין לפני ולפנים כדתני מתני' אליבא דרבנן החיצונה פרופה מן הדרום הפנימית מן הצפון ורבי יוסי דאמר אין שם אלא אחת פריפתה בצפון היא דבהא לא פליג דכניסתו לתוך חלל בית קדשי הקדשים בצפון הוה:

    פיתחא בדרום קאידשתי פרוכת היו שם והחיצונה פרופה מן הדרום כדתנן מתני' ולקמן פריך לר' יהודה ניעול בין מנורה לכותל:

    שולחנות צפון ודרום מונחיןעשר שולחנות עשה שלמה שנאמר (דברי הימים ב ד׳:ז׳-ח׳) חמש מימין וחמש משמאל ותניא במנחות (צח:) אי אפשר לומר חמש מימין הפתח וחמש משמאל הפתח שאם אתה אומר כן מצינו שולחן בדרום והתורה אמרה והשולחן תתן על צלע צפון (שמות כ״ו:ל״ה) אלא של משה באמצע חמש מימינו וחמש משמאלו ופליגי בה תנאי איכא למאן דאמר מזרח ומערב מונחין ואיכא למאן דאמר צפון ודרום מונחין ור"מ סבירא ליה כמאן דאמר צפון ודרום ראשי שולחנות מן הצפון לדרום היו חמש בשורה אחת פונות ראשה של זו לראשה של זו והשולחן אמתים ארכו הרי עשר אמות ועל כרחך צריך היה לסמוך ראש השולחן הצפוני לכותל שאם אתה מושכו להלן מן הכותל נמצא מן השולחן הדרומי מקצתו יושב בדרום שההיכל רחבו עשרים אמה נמצא צפון שלו עשר אמה ואי אפשר להיות כלום מן השולחן בדרום הלכך מפסקי שולחנות את הדרך ולא מתעייל ליה בין שולחן לכותל ואם תאמר אף בין המזבח לשולחן אין דרך שהרי המזבח באמצע ההיכל וראש השולחן הדרומי סמוך למזבח הא אמרן בפרק אמר להם הממונה (לעיל יומא דף לג:) שאין המזבח מכוון כנגד השולחן אלא משוך קימעא כלפי חוץ:

    יומא 51 עמוד ב

    1ותיפוק לי (ויקרא טז, יא) דאשר לו אמר רחמנא משלו הוא מביא.

    2דתניא: ״אשר לו״ משלו הוא מביא, ולא משל ציבור. יכול לא יביא משל ציבור שאין הציבור מתכפרין בו, אבל יביא משל אחיו הכהנים שהרי אחיו הכהנים מתכפרים בו, ת"ל ״אשר לו״.

    3יכול לא יביא, ואם הביא כשר ת"ל שוב: (ויקרא טז, ו) ״אשר לו״ שנה הכתוב עליו לעכב.

    4וליטעמיך, אחיו הכהנים אי לאו דקנו בגויה היכי מכפר להו? אלא שאני בי גזא דאהרן דאפקריה רחמנא גבי אחיו הכהנים. הכא [גבי תמורה] נמי: שאני בי גזא דאהרן דאפקריה רחמנא גבי אחיו הכהנים.

    מתני׳ · משנה

    5היה מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שתי הפרוכת המבדילות בין הקדש ובין קדש הקדשים, וביניהן אמה. ר' יוסי אומר: לא היתה שם אלא פרוכת אחת בלבד, שנאמר: ״(שמות כו״, לג) ״והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים״.

    גמ׳ · גמרא

    6שפיר קאמר להו רבי יוסי לרבנן! ורבנן אמרי לך: הני מילי במשכן, אבל במקדש שני כיון דלא הואי אמה טרקסין, ובמקדש ראשון הוא דהואי, ואיסתפקא להו לרבנן בקדושתיה, אי כלפנים אי כלחוץ, ועבוד שתי פרוכת.

    ברייתא

    7תנו רבנן: בין המזבח למנורה היה מהלך, דברי ר"י ר"מ אומר: בין שלחן למזבח. ויש אומרים: בין שלחן לכותל. מאן יש אומרים? אמר רב חסדא: רבי יוסי היא, דאמר: פיתחא בצפון קאי.

    8ורבי יהודה אמר לך: פיתחא בדרום קאי. ורבי מאיר כמאן סבירא ליה? אי כרבי יהודה סבירא ליה ניעול כרבי יהודה, אי כרבי יוסי סבירא ליה ניעול כר' יוסי!

    9לעולם כרבי יוסי סבירא ליה, ואמר לך: שולחנות צפון ודרום מונחין, ומפסקא ליה שלחן ולא מתעייל ליה.

    10ואיבעית אימא: לעולם מזרח ומערב מונחין, ומשום שכינה לאו אורח ארעא׃

    תוספות

    תיפוק לי דאשר לו אמר רחמנא משלו הוא מביא דתניא כו'תימה לי מאי איצטריך לאתויי ברייתא לומר דדרשינן הכי משלו הוא מביא כל שכן אי לא דרשינן הכי לא הוה דרשינן אשר לו שהוא מתכפר לו דתקשי לך טפי ועוד דבכל הספרים ישנים גרסינן בסמוך שאני בי גזא דאהרן ול"ג אלא אלא שרש"י גרס אלא ונראה לי דהכי פירושו תיפוק לי דאשר לו אמר רחמנא דמשמע שהוא מתכפר בו ומשמע אבל אחריני לא מכפרי ומשני האי אשר לו דרשינן משלו הוא מביא אבל לעולם אימא לך דאינהו נמי מכפרי מקיבעא כדתניא וכו' והדר פריך ולטעמיך הא דמייתי מברייתא דלא דרשינן ליה להאי אשר לו לומר שהוא לבדו מתכפר בו אלא לומר משלו הוא מביא ומברייתא משמע דאחיו מתכפרין בו מה תירצת לי בזה והא הא בהא תליא כיון דמודית לי דמשלו הוא מביא א"כ אחיו הכהנים לא מכפרי ביה דאי לאו דקנו ליה בגויה היכי מכפרי ביה ומשני שאני בי גזא וכו':

    טרקסיןפרש"י פנים [וחוץ] וי"מ טרקסין מלשון טרוקו גלי (ברכות כח.) שסגור היה לפנים הימנו הלוחות שניתנו בסיני:

    ועבוד שתי פרוכתתימה וליעבוד פרוכת אחת שעוביה אמה ולי נראה דמשמע להו לרבנן פי' דקרא והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש וגו' (שמות כ״ו:ל״ג) שמצד חיצון של פרוכת יהא קדש ומתחילת עוביה ולפנים יהא הכל קדש קדשים ולהכי לא מצי למיעבד פרוכת אחת שעוביה אמה ולאוקומה במקום אמה טרקסין דילמא קדושתה כלחוץ ונמצא דמתחילת עוביה ולפנים אינו הכל קדש קדשים אע"ג דבמקדש ראשון אוקמוה התם אמה טרקסין ע"פ הדבור עביד כדכתיב הכל בכתב ואי בעו למיעבד פרוכת צריכין לעשות כמו שעשו במשכן כדאיתא בפ' קמא דבבא בתרא (דף ג:) גמירי או כוליה בפרוכת או כוליה בבנין הכי נמי גמירי דאי בעי למיעבד פרוכת ליעבדו כי היכי דעבדו במשכן דמתחילת עובי הפרוכת ולפנים הוה קדש קדשים אבל השתא דעבוד שתי פרוכת ניחא חדא אוקמוה בתחילת מקום אמה טרקסין והשנייה בסוף אמה טרקסין בקדש הקדשים בסוף חלל העשרים של קודש הקדשים לצד החוץ דבוקה למקום סוף אמה טרקסין דאי מקום אמה טרקסין כלפנים הרי מעובי פרוכת החיצונה ולפנים הוה קדשי הקדשים הכל ואי מקום אמה טרקסין כלחוץ מעובי הפרוכת השניה ולפנים הוי קדשי הקדשים אבל רבי יוסי סבירא ליה והבדילה הפרוכת היינו בין חלל לחלל דחלל שחוצה לה קדש וחלל שלפנים הימנה קדשי הקדשים דעביד עוביה אמה אי נמי דילמא פשיטא ליה דקדושת אמה טרקסין כלפנים נמצא דלדידיה דמתחילת עוביה ולפנים הוי קדש קדשים:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    ר' יהודה אומר דוחה אף את הטומאה התורה הזהירה עליו לעשות בטהרה לא זכה יעשנו בטומאה שנאמר ככל חקת הפסח יעשו אותו ותיפוק ליה בפר כ"ג אשר לו אשר לו כתוב ביה הכתוב שנה אשר לו לעכב שלא יביא משל צבור ולא משל אחיו הכהנים אלא משלו ממש ואמרינן ואי לא קנו להו לכהנים בפר היכי מתכפרי ביה אלא משום דאמרינן בי גזא דכ"ג אפקריה רחמנא גבי כהנים ש"מ קניה אית להו בגויה: היה מהלך בהיכל וכו'. סוגיא דשמעתא במשכן היתה פרוכת אחת מבדלת בין הקודש ובין קודש הקדשים. במקדש ראשון היה במקום הפרוכת כותל רחבו אמה במקדש שני נסתפק להן זו האמה מקום הכותל או כלפנים קדושתה או כהיכל לפיכך עשו ב' פרוכת וביניהם אמה והיתה נקראת אמה טרקסין והוא לשון יון פנים וחוץ. וכך מפורש בתלמוד א"י. ור' יוסי פשיטא ליה דקדושתיה כקדושת ההיכל. ת"ר בין המזבח למנורה היה מהלך כ"ג בשעה שהיה נכנס לבית קודש הקדשים דברי ר' מאיר מ"ט קסבר פתח הקדש בכותל טרקסין בדרום היה פתוח והמנורה נתונה בדרום לפיכך כיון שהיה נכנס בהיכל והפתח בדרום היה מהלך כנגדו בין מזבח הזהב למנורה עד הפתח ובין המנורה למזבח הזהב שש אמות שהיה רוחב הבית כ' אמות והיתה המנורה נתונה בדרום משוכה מן הכותל ב' אמות ומחצה והשלחן היה נתון בצפון משוך ב' אמות ומחצה הרי ה' אמות ומקום המזבח והמנורה והשלחן בשלש אמות והמזבח ממוצע ביניהן נמצא ביניהן השיעור שאמרנו ולפיכך לא היה מהלך בין הכותל למנורה שהיה מקום צר ב' אמות ומחצה ומטנפי בגדיו מן המנורה והיה מהלך בין המנורה למזבח שהמקום מרווח ולא יבא להתחבר במנורה כדי שיטנפו כליו. ור' יוסי אומר בין שלחן לכותל היה מהלך קסבר פיתחא דכותל המבדיל בין ההיכל ובין קודש הקדשים בצפון קאי שנכנס מהלך כנגדו ונכנס בקדש אצל הארון. ופשוטה היא. אבל ר' יהודה שהיה אומר בין המזבח לשלחן היה מהלך אמ' מ"ט אי קסבר פתחא בדרום קאי ליעביד כר' מאיר אי קסבר פיתחא בצפון קאי נעביד כר' יוסי. לפיכך הוצרכנו לפרש טעמו. ואמרינן לעולם ר' יהודה פתחא בצפון קאי וקסבר שלחנות בצפון ודרום היו מונחין ומפסקי ליה ולא מתעייל ליה ומפורש כך במנחות פרק שתי הלחם באחריתו ת"ר מזרח ומערב מונחין דברי רבי ר' אליעזר בר"ש אומר צפון ודרום מ"ט דרבי גמר ממנורה מה מנורה מזרח ומערב כו' ואמרינן התם בשלמא למ"ד צפון ודרם עשרה בעשרין היכי יתבי כהנים היכי הוו עיילי ופרקינן מי סברת דרא חדא הוו. תרי דרי הוו כו' וכיון שלא היה יכול ליכנס בין שלחן לכותל היה מהלך בין השלחן ולמזבח.

    איבעית אימא לעולם מזרח ומערב היו מונחין ויש לו ריוח להלך בין שלחן לכותל אלא אינו דרך ארץ ליכנס אדם ולעבור כנגדו עד שיטה מעט לפיכך מטה כמעט ומהלך.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יומא דף נ״א עמוד ב׳

    מסכת יומא דף נ״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 10 קטעים ממוספרים, כ־256 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ותיפוק לי בעיא דרבי אלעזר דלעיל דפר יוה"כ דהכהנים בקופיא הוא דמתכפרי ביה דהא אשר לו כתב ביה תלתא זימני למעוטי ציבור ואחיו הכהנים דלא מדידהו אתי תלתא אשר לו כתיבי ביה בתרי קראי והקריב אהרן וגו' והקריב תניינא ושחט את פר החטאת אשר לו:

    אלא שאני בי גזא וכו' גרסינן:

    אפקוריה אפקריה לגבי הך כפרה:

    מתני' מהלך בהיכל נכנס ומהלך לתוכו למערב:

    שתי הפרוכת פרופות מן הצפון לדרום אחת חיצונה ואחת פנימית:

    וביניהן אויר אמה:

    גמ' אמה טרקסין כך נקראת כותל מחיצה שהפסיק במקדש ראשון אבל במקדש שני שהיה גבוה (מאה) אמה לא עשאוהו לפי שלא היו עוביה אלא אמה ואינה יכולה לעמוד בגובה (מאה) אמה ולהוסיף על עוביה אי אפשר דכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל (דברי הימים א כ״ח:י״ט):

    ואיסתפקא להו במקום המחיצה אי כלפנים אי כלחוץ:

    ועוד 6 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Yoma 51b · Sefaria

    תוספות

    תיפוק לי דאשר לו אמר רחמנא משלו הוא מביא דתניא כו' תימה לי מאי איצטריך לאתויי ברייתא לומר דדרשינן הכי משלו הוא מביא כל שכן אי לא דרשינן הכי לא הוה דרשינן אשר לו שהוא מתכפר לו דתקשי לך טפי ועוד דבכל הספרים ישנים גרסינן בסמוך שאני בי גזא דאהרן ול"ג אלא אלא שרש"י גרס אלא ונראה לי דהכי פירושו תיפוק לי דאשר לו אמר רחמנא דמשמע שהוא מתכפר בו ומשמע אבל אחריני לא מכפרי ומשני האי אשר לו דרשינן משלו הוא מביא אבל לעולם אימא לך דאינהו נמי מכפרי מקיבעא כדתניא וכו' והדר פריך ולטעמיך הא דמייתי מברייתא דלא דרשינן ליה להאי אשר לו לומר שהוא לבדו מתכפר בו אלא לומר משלו הוא מביא ומברייתא משמע דאחיו מתכפרין בו מה תירצת לי בזה והא הא בהא תליא כיון דמודית לי דמשלו הוא מביא א"כ אחיו הכהנים לא מכפרי ביה דאי לאו דקנו ליה בגויה היכי מכפרי ביה ומשני שאני בי גזא וכו':

    טרקסין פרש"י פנים [וחוץ] וי"מ טרקסין מלשון טרוקו גלי (ברכות כח.) שסגור היה לפנים הימנו הלוחות שניתנו בסיני:

    ועבוד שתי פרוכת תימה וליעבוד פרוכת אחת שעוביה אמה ולי נראה דמשמע להו לרבנן פי' דקרא והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש וגו' (שמות כ״ו:ל״ג) שמצד חיצון של פרוכת יהא קדש ומתחילת עוביה ולפנים יהא הכל קדש קדשים ולהכי לא מצי למיעבד פרוכת אחת שעוביה אמה ולאוקומה במקום אמה טרקסין דילמא קדושתה כלחוץ ונמצא דמתחילת עוביה ולפנים אינו הכל קדש קדשים אע"ג דבמקדש ראשון אוקמוה התם אמה טרקסין ע"פ הדבור עביד כדכתיב הכל בכתב ואי בעו למיעבד פרוכת צריכין לעשות כמו שעשו במשכן כדאיתא בפ' קמא דבבא בתרא (דף ג:) גמירי או כוליה בפרוכת או כוליה בבנין הכי נמי גמירי דאי בעי למיעבד פרוכת ליעבדו כי היכי דעבדו במשכן דמתחילת עובי הפרוכת ולפנים הוה קדש קדשים אבל השתא דעבוד שתי פרוכת ניחא חדא אוקמוה בתחילת מקום אמה טרקסין והשנייה בסוף אמה טרקסין בקדש הקדשים בסוף חלל העשרים של קודש הקדשים לצד החוץ דבוקה למקום סוף אמה טרקסין דאי מקום אמה טרקסין כלפנים הרי מעובי פרוכת החיצונה ולפנים הוה קדשי הקדשים הכל ואי מקום אמה טרקסין כלחוץ מעובי הפרוכת השניה ולפנים הוי קדשי הקדשים אבל רבי יוסי סבירא ליה והבדילה הפרוכת היינו בין חלל לחלל דחלל שחוצה לה קדש וחלל שלפנים הימנה קדשי הקדשים דעביד עוביה אמה אי נמי דילמא פשיטא ליה דקדושת אמה טרקסין כלפנים נמצא דלדידיה דמתחילת עוביה ולפנים הוי קדש קדשים:

    Tosafot on Yoma 51b · Sefaria

    רבנו חננאל

    ר' יהודה אומר דוחה אף את הטומאה התורה הזהירה עליו לעשות בטהרה לא זכה יעשנו בטומאה שנאמר ככל חקת הפסח יעשו אותו ותיפוק ליה בפר כ"ג אשר לו אשר לו כתוב ביה הכתוב שנה אשר לו לעכב שלא יביא משל צבור ולא משל אחיו הכהנים אלא משלו ממש ואמרינן ואי לא קנו להו לכהנים בפר היכי מתכפרי ביה אלא משום דאמרינן בי גזא דכ"ג אפקריה רחמנא גבי כהנים ש"מ קניה אית להו בגויה: היה מהלך בהיכל וכו'. סוגיא דשמעתא במשכן היתה פרוכת אחת מבדלת בין הקודש ובין קודש הקדשים. במקדש ראשון היה במקום הפרוכת כותל רחבו אמה במקדש שני נסתפק להן זו האמה מקום הכותל או כלפנים קדושתה או כהיכל לפיכך עשו ב' פרוכת וביניהם אמה והיתה נקראת אמה טרקסין והוא לשון יון פנים וחוץ. וכך מפורש בתלמוד א"י. ור' יוסי פשיטא ליה דקדושתיה כקדושת ההיכל. ת"ר בין המזבח למנורה היה מהלך כ"ג בשעה שהיה נכנס לבית קודש הקדשים דברי ר' מאיר מ"ט קסבר פתח הקדש בכותל טרקסין בדרום היה פתוח והמנורה נתונה בדרום לפיכך כיון שהיה נכנס בהיכל והפתח בדרום היה מהלך כנגדו בין מזבח הזהב למנורה עד הפתח ובין המנורה למזבח הזהב שש אמות שהיה רוחב הבית כ' אמות והיתה המנורה נתונה בדרום משוכה מן הכותל ב' אמות ומחצה והשלחן היה נתון בצפון משוך ב' אמות ומחצה הרי ה' אמות ומקום המזבח והמנורה והשלחן בשלש אמות והמזבח ממוצע ביניהן נמצא ביניהן השיעור שאמרנו ולפיכך לא היה מהלך בין הכותל למנורה שהיה מקום צר ב' אמות ומחצה ומטנפי בגדיו מן המנורה והיה מהלך בין המנורה למזבח שהמקום מרווח ולא יבא להתחבר במנורה כדי שיטנפו כליו. ור' יוסי אומר בין שלחן לכותל היה מהלך קסבר פיתחא דכותל המבדיל בין ההיכל ובין קודש הקדשים בצפון קאי שנכנס מהלך כנגדו ונכנס בקדש אצל הארון. ופשוטה היא. אבל ר' יהודה שהיה אומר בין המזבח לשלחן היה מהלך אמ' מ"ט אי קסבר פתחא בדרום קאי ליעביד כר' מאיר אי קסבר פיתחא בצפון קאי נעביד כר' יוסי. לפיכך הוצרכנו לפרש טעמו. ואמרינן לעולם ר' יהודה פתחא בצפון קאי וקסבר שלחנות בצפון ודרום היו מונחין ומפסקי ליה ולא מתעייל ליה ומפורש כך במנחות פרק שתי הלחם באחריתו ת"ר מזרח ומערב מונחין דברי רבי ר' אליעזר בר"ש אומר צפון ודרום מ"ט דרבי גמר ממנורה מה מנורה מזרח ומערב כו' ואמרינן התם בשלמא למ"ד צפון ודרם עשרה בעשרין היכי יתבי כהנים היכי הוו עיילי ופרקינן מי סברת דרא חדא הוו. תרי דרי הוו כו' וכיון שלא היה יכול ליכנס בין שלחן לכותל היה מהלך בין השלחן ולמזבח.

    איבעית אימא לעולם מזרח ומערב היו מונחין ויש לו ריוח להלך בין שלחן לכותל אלא אינו דרך ארץ ליכנס אדם ולעבור כנגדו עד שיטה מעט לפיכך מטה כמעט ומהלך.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 51b · Sefaria

    ריטב"א

    ותיפוק לי׳ דאשר לו אמר רחמנא וכו׳ עד שנה עליו הכתוב לעכב פי׳ וכיון דקפיד רחמנא כולי האי פרו של יחיד הוא ואינו דין שיעשה תמורה. והקשו בתוס׳ ודילמא אשר לו שני לעיכובא דצבור ואשר לו שלישי למעט בני אהרן למצוה אבל בני אהרן עיכובא ליכא. ותירצו דכל היכא דאפשר לאוקומי קרא למעוטי למצוה דאחרים לא מוקמינ׳ לי׳ לעכב הלכך אית לן לאקדומי מיעוטא דבני אהרן מקמי דנדריש עיכובא. וכי אתי אשר לו שלישי לעכובא ע״כ קאי אכולהו. עוד י״ל דלעיכובא דצבור לא בעי קרא לעיכובא כיון שאינם מתכפרים בו.

    מספקא להו לרבנן אי קדושתי׳ כלפנים או כלחוץ פי׳ וכיון שכן אם היו נותנין את הפרוכת כלפי פנים ונותנין אמה ריוח להיכל דילמא כלפנים הוא ונכנס לפני ולפנים בשעה שנכנס להיכל וקא עבר משו׳ ואל יבא בכל עת אל הקדש ואם נותנין הפרוכת כלפי חוץ ומניחין אמה של ריוח כלפי פנים דילמא היכל הוא וכשיצא להזאת מן הבדים הבולטים על הפרוכת כעין דדי אשה כדלקמן כסבור להזאת לפני ולפנים והרי הוא מזה בהיכל. וכן בהזאות שעושה כנגד הפרוכת בפר כהן ובפר העלם דבר עושה אותם בהיכל והי׳ לו לעשותן בפנים ומדלא קשיא לן אלא משום דמספקא בקדושתו שמעינן מינה שאין לחוש אם מוסיפין על אויר ההיכל או על אויר קה״ק כל היכא דליכא משום חלושי קדושה ולר״י דלא עביד אלא פרוכת אחת אית לן למימר דלדידי׳ ליכא האי ספיקא וקים לן דקדושתי׳ כלפנים או כלחוץ אלא דלא איתפרש לן אי כלפנים ס״ל או כלחוץ כל זה פי׳ רי״בא ז״ל.

    בין המזבח למנורה פי׳ שהי׳ בא מן הצפון ונכנס בין המזבח ולמנורה שבדרום והולך לפתח של דרום ונכנס שם בפתח הפרוכת החיצונה וכדאמרינן לקמן דס״ל פתחא בדרום קאי. ור׳ מאיר אמר בין שלחן למזבח פי׳ שבא מדרום המזבח ונכנס בין השלחן שבצפון ולמזבח ויוצא ונכנס בפתח שבצפון דסבי׳ לי׳ כר׳ יוסי דפתח׳ בצפון קאי וי״א בין שלחן לכותל כל׳ שאינו מעקם דרכו אלא נכנס להדיא בין שלחן לכותל וס״ל כר״י דאמ׳ ליכא אלא חד פרוכת ופתחו בצפון וכדמפרש ואזיל.

    מאן יש אומרים אר״ח ר׳ יוסי פי׳ דאזיל בשיטתא דר״י דאלו י״א ר׳ נתן הוא כדאיתא בהוריות ועדיפא מיהא אשכחן בפ״ק דב״ב בענין איוב דקתני י״א דפליג עלי׳ ר׳ נתן ושמא ההיא איתמרא מקמא עובדא דבמסכת הוריות שקראוהו יש אומרים.

    שולחנות צפון ודרום מונחים פי׳ כי עשר שולחנות עשה שלמה והיו מונחים שתי שורות של חמש חמש בצפון איכא מ״ד במנחות שהיו נתונות לארכו של היכל מזרח ומערב ואיכא מ״ד צפון ודרום לרחבו של היכל ולמ״ד צפון ודרום עומדין היו מחזיקין כל הצפון של היכל שהרי רחב ההיכל עשר אמות והשלחן אמתים ארכו הרי לחמש שלחנות עשר אמות ואין שם מקום פנוי ליכנס ביניהם ולכותל צפוני. הילכך בין מזבח לשולחן כי המזבח משוך הי׳ כלפי חוץ כדאיתא לעיל ונכנס בצד סוף השלחן הסמוך לו בין שלחן למנורה והולך לצפון והא דקתני בין המזבח לשלחן לאו דוקא אלא לאשמועינן שבא מן הדרום לצפון ששם השלחנות.

    Ritva on Yoma 51b · Sefaria

    מאירי

    פר כהן גדול ביום הכפרים משל כהן גדול היה בא ולא משל צבור ושמא תאמר א"כ היאך אחיו הכהנים מתכפרים בו עמו הכתוב הפקיר את ממונו אצל אחיו לענין זה שתהא יד כולם שוה בו ויתכפרו בו:

    כבר ביארנו במשנתינו ששתי פרוכות היו בבית שני בין קודש הקדשים להיכל חיצונה פרופה מן הדרום ופנימית מן הצפון ונמצא שמן הצפון היה נכנס לקדש הקדשים וכן ביארנו במשנתינו שר' יוסי היה חולק לומר שלא היתה שם אלא פרוכת אחת ולדעתו פריפתה היתה בצפון שהכל מודים שכשהיה נכנס לבית קדשי הקדשים מן הצפון היתה דרך כניסתו מ"מ צריכין אנו לברר כשהיה מהלך מן הרובד שבו המחתה לתוך אורך ההיכל באיזה צד שבהיכל היה הולך לנגד הפרוכות בבית שני או לנגד אמה טרקסין בבית ראשון ובסוגיא זו נחלקו בה לשלשה דרכים והריני מודיעך תחלה ענין מחלוקתם ובמה הוא תלוי והוא שכבר ידעת שהשלחן והמנורה ומזבח הקטורת שלשתן היו בהיכל בצד הפנימי שלו לפני הדביר שהוא בית קדשי הקדשים בבית ראשון לפני אמה טרקסין ובבית שני לפני הפרוכות השלחן היה בצפון לימין הנכנס והמנורה בדרום לשמאל הנכנס ומזבח הקטרת באמצע שניהם ולא ביניהם ממש עד שיהו השלחן והמזבח והמנורה כרצועה אחת אלא המזבח היה משוך כלפי חוץ בהיכל ועומד כנגד אמצעות השולחן והמנורה וכל שהיה הולך מן ההיכל לבית קדשי הקדשים היה צריך לילך באחת משלש דרכים או מצד הצפון בין השולחן למזבח או מאותו צד בעצמו סמוך לכותל בין השולחן והכותל או מצד הדרום בין המנורה והמזבח אבל באותו צד בעצמו סמוך לכותל בין המנורה לכותל לא היו מהלכין בו שהכותל שבאותו הצד מעשנת מעשן הנרות והיו בגדיו משחירים שם מחמת חבורם בכותל דרך הלוכו ולא נשארו אלא שלש דרכים ועליהם נחלקו בסוגיא זו שלדעת ר' יהודה בין מזבח למנורה ומצד הדרום ולר' מאיר בין מזבח לשלחן [ולר' יוסי בין שלחן] לכותל ומצד הצפון וקודם שאבאר לך טעם מחלוקתם אתה צריך לידע ששלמה עשה עשר שלחנות יתר על שלחן הקדוש של משה רבינו כל אחת בארך שתי אמות ורחב אמה והיה שלחן של משה עומד ואותן של שלמה סמוכות לו חמש מימין וחמש משמאל ונחלקו בסדר קדשים מנחות צ"ח ב' בתכונת עמידתו מהם שאמר צפון ודרום היו מונחים ר"ל ארכן לרוחב הבית ולדעת זה לא בשורה אחת היו עומדות שהרי רחב חלל ההיכל לא היה אלא עשרים אמה ואורך השלחנות עשרים לבד אמה רוחב של שלחן משה ששלחן משה הכל מודים בו שארכו לאורך הבית ורחבו לרחב הבית ונמצא מ"מ שלא היה שיעור רחב ההיכל מספיק לכך אלא שתי שורות היו בצד הצפון חמש מן הקצה הפנימי של היכל רצופות זו לזו מפרנסות ברחב ההיכל עשר אמות וחמש בקצה שבצד העזרה בדרך זה גם כן ושלחן משה עומד באורך בנתים ושלחנות של שלמה לדעת זה ראשם האחד מחובר לכותל הצפוני ולא היו מניחים ריוח בינם לבין הכותל שהרי אף בדרך זה היה ראשן האחד מגיע לחצי פתח ההיכל ומהם שאמר מזרח ומערב היו מונחות ר"ל ארכן לאורך הבית וכולן רצופות מפרנסות כ"ב אמה בארך הבית עם אותו של משה שהיתה אמצעית להן ולדעת זה ריוח היו מניחין בין השלחנות לכותל הצפוני וכשם שנחלקו בשלחנות לצד הצפון כך נחלקו במנורות לצד דרום שאף עשר מנורות עשה שלמה חמש מימין של משה וחמש משמאלו ואנו פוסקים בין בשלחנות בין במנורות שמזרח ומערב היו מונחים ולשטה זו נר מערבי הוא הנר השני ונקרא מערבי מצד הראשון שהוא המזרחי כמו שביארנו בשני של שבת כ"ב ב' וגדולי המחברים פסקו במנורה בין צפון לדרום וקורין נר מערבי לאמצעי ובשלחנות פסקו ממזרח למערב ומעתה אני מברר לך טעם מחלוקתם של תנאים אלו והוא שכולם מודים שכשהוא נכנס לדביר מצד הצפון היה נכנס אלא שלדעת ר' יהודה שתי פרוכות היו שם כמו שביארנו במשנתינו והחיצונה פרופה מצד דרום והפנימית מצד צפון ועל כל פנים היה צריך לילך בהיכל מצד הדרום והולך לו בין מזבח למנורה ולא בין מנורה לכותל מפני עשן הכותל ואין לנו לדעתו כלום בשלחנות אם מזרח ומערב עומדות אם צפון ודרום וכן במנורות אלא שמ"מ הוא סובר מזרח ומערב ור' יוסי סובר שלא היתה שם אלא פרוכת אחת ופרופה בצפון כדי ליכנס מן הצפון לבית קדשי הקדשים וא"כ מצד הצפון היה נכנס ובין שלחן לכותל שהיא דרך ישרה מן ההיכל לפריפת הצפון בלא עקום ואף הוא סובר שהשלחנות עומדות מזרח ומערב והיה ריוח בין השלחן לכותל ור' מאיר אף הוא סובר שלא היתה שם אלא פרוכת אחת אלא שאומר שדרך מהלכו היה בין מזבח לשלחן משתי סבות אחת שהוא סובר שהשלחנות עומדות צפון ודרום וראשי השלחנות מחברים לכותל ומפסיקות המהלך ומתוך כך בוקע בין מזבח לשלחן והשנית שאפי' תאמר מזרח ומערב היו מונחות אם הוא נכנס בין שלחן לכותל נמצא בעודו בהיכל מכוון כנגד הפירוף ורואה לפנים בעודו להיכל וזהו פירוק עול של יראה ונוח לו שיעקם בין מזבח לשלחן שלא יראה בפנים עד שיגיע לפירוף עצמו ויכנס זהו ענין מחלוקתם וכבר הבנת מדברינו שהלכה כר' יהודה ובין מזבח למנורה היה נכנס לפרוכת שבדרום ומשם לפירוף שבצפון על הדרך שביארנו במשנה:

    Meiri on Yoma 51b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה אלא שאני בי גזא כו' גרסינן עכ"ל הס"ד כצ"ל:

    בד"ה שלחנות צפון כו' וא"ת אף בין המזבח כו' באמצע ההיכל כו' אלא משוך קימעא כלפי חוץ עכ"ל יש לדקדק לפי זה דא"כ מה הרויח כ"ג לילך מצד צפון בין שלחן למזבח דכיון שהיו השלחנות מגיעין י' אמות דהיינו עד חצי רוחב ההיכל והמזבח היה עומד באמצע ההיכל משוך לצד מזרח א"כ ע"כ כשהיה הולך מצד צפון היה מקיף המזבח והלך באלכסון עד שהגיע לדרום השלחנות והיה הולך שם אצלן עד שמגיע לצפון למקום הפריפה של הפרוכת כמו כן היה יכול להלוך מצד דרום בין מנורה למזבח ולהקיף המזבח ולילך באלכסון עד השלחנות והולך אצלן עד שמגיע לצפון למקום הפריפה של הפרוכת וי"ל דהמזבח לא היה עומד ממש באמצע ההיכל אלא דתחילת כותל המזבח מצד צפון היה מתחיל באמצע ההיכל וכן נראה מפרש"י דלמאי דס"ד שלא היה משוך לצד מזרח ולא קשיא ליה אלא שאין דרך בין השלחנות למזבח ולא קשיא ליה שהרי לא היה המזבח באמצע ממש אלא דתחילת כותל צפון של המזבח מתחיל מאמצע ההיכל והשתא למאי דאוקמא שהיה משוך המזבח לצד מזרח נמי לא היה ממש באמצע אלא שכותלו לצד צפון היה מתחיל מאמצע ההיכל דהיינו נגד סוף השולחנות וא"כ לא היה מקיף את המזבח כשהיה הולך לצד צפון אבל לצד דרום היה מקיף המזבח הרבה מצד דרום ומערב עד שהיה מגיע באלכסון עד השלחנות ודו"ק:

    תוס' בד"ה תיפוק ליה כו' ול"ג אלא אלא שרש"י גרס כו' ולטעמיך הא דמייתית מברייתא כו' ומברייתא משמע דאחיו מתכפרין כו' עכ"ל אבל סברת המקשה הוא דהא בהא תליא ומעיקרא בעי למימר בברייתא דמביא משל אחיו ולכך מתכפרין בו ולמאי דמסיק דכתיב אשר לו ולא יביא משל אחיו ומינה נמי דאין מתכפרין בו וקרוב לזה כתבנו בספ"ק דשבועות בחידושינו שם בכוונת דברי התוס' שם וק"ל:

    בד"ה ועבוד שתי כו' ומתחלת עוביה ולפנים הוי קודש כו' אבל השתא דעבוד ב' כו' עכ"ל ולכאורה דה"ה דה"מ לפרושי הכי דמתחלת עוביה הוי כלחוץ ולכך עבוד ב' פרוכת חדא אוקמוה בתחלת אמה טרקסין בסוף חלל העשרים והב' בסוף אמה טרקסין ובתחלת הקודש לסוף חלל כ"א מקודש הקדשים דאי מקום טרקסין כלפנים הרי מצד חוץ עובי פרוכת החיצונה ולפנים הוי קודש קדשים ואי כלחוץ הרי מצד חוץ של פרוכת הב' ולפנים הוי קודש קדשים וי"ל דקרא והבדילה הפרוכת לכם וגו' הכי משמע להו דעוביה של הפרוכת גופיה הוא קודש קדשים כלפנים ולא חוץ וק"ל:

    בא"ד ואי מקום אמה טרקסין כו' אבל ר"י ס"ל כו' קדשי קדשים דעביד עוביו אמה א"נ כו' ולפנים הוי קודש קדשים עכ"ל הס"ד וכצ"ל ור"ל לתירוצם קמא לא ס"ל לר"י דוהבדילה הפרוכת כו' שיהיה כולו בקודש אלא שהוא מפסיק בין חלל הקודש ובין חלל דקודש הקדשים כמו שהיה במקדש ראשון ועביד עביו אמה ולתירוץ א"נ לר"י נמי משמע ליה והבדילה הפרוכת וגו' שיהיה כולו בקודש אלא דפשיטא ליה דקדושת אמה טרקסין כלפנים כו' ועביד פרוכת א' בתחילת אמה טרקסין לצד חוץ כ"א אמה מחלל קודש קדשים וה"ה דה"מ לפרושי (א') דפשיטא ליה לר"י דקדושת אמה טרקסין כלחוץ ועביד פרוכת בסוף אמה טרקסין לצד פנים כ' אמה מחלל קודש הקדשים ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Yoma 51b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת יומא, דף נ״א, עמוד ב׳, בהיקף של כ־256 מילים ב־10 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 10 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 112 מילים

      נפתחת ב״ותיפוק לי (ויקרא טז, יא) דאשר לו״…״

    2. קטע 231 מילים

      נפתחת ב״דתניא: ״אשר לו״ משלו הוא מביא, ולא…״

    3. קטע 317 מילים

      נפתחת ב״יכול לא יביא, ואם הביא כשר ת"ל…״

    4. קטע 433 מילים

      נפתחת ב״וליטעמיך, אחיו הכהנים אי לאו דקנו בגויה…״

    5. קטע 539 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ היה מהלך בהיכל עד שמגיע לבין…״

    6. קטע 636 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ שפיר קאמר להו רבי יוסי לרבנן!…״

      חכמים: רבי יוסי.

    7. קטע 732 מילים

      נפתחת ב״תנו רבנן: בין המזבח למנורה היה מהלך,…״

      חכמים: רב חסדא, רבי יוסי.

    8. קטע 828 מילים

      נפתחת ב״ורבי יהודה אמר לך: פיתחא בדרום קאי.…״

      חכמים: רבי יהודה, רבי מאיר, רבי יוסי.

    9. קטע 917 מילים

      נפתחת ב״לעולם כרבי יוסי סבירא ליה, ואמר לך:…״

      חכמים: רבי יוסי.

    10. קטע 1011 מילים

      נפתחת ב״ואיבעית אימא: לעולם מזרח ומערב מונחין, ומשום…״

      חכמים: רב מונחין.

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: יומא דף נ״א ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026