מסכת יומא דף פ״ה עמוד ב׳

אבל להחיות כגון שיודע ללמד זכות על אדם שנדון בב"ד ליהרג:

ועבודה חמורה שדוחה את השבת מפסיקה להצלת נפש:

ומה מילה שהיא תיקון אחד מאיבריו של אדם דוחה את השבת לפי שחייבין עליה כרת לאחר זמן כך שנויה בתוספתא דשבת:

יכול לכל אפי' לפיקוח נפש:

ושמרו בני ישראל את השבת כדי לעשות שבתות אחרות יזהרו בשבת זו בקיום שמירת שבתות הרבה:

דשמואל לית ליה פירכא אשר יעשה האדם המצות שיחיה בהם ודאי ולא שיבא בעשייתה לידי ספק מיתה אלמא מחללין על הספק:

אין אדם מעמיד את עצמו מלהציל את ממונו מיד גנב והאי גנב דאתי במחתרת מידע ידע דקאי בעל הבית באפיה ואדעתא דהכי אתא דמימר אמר כי קאי לאפאי קטילנא ליה ואין זה ספק נפשות אלא ודאי נפשות והתורה אמרה לו כאן אחרי שבא להורגך השכם להורגו:

דאמר אביי בסנהדרין (דף מג.) על היוצא ליסקל ואמר יש לי זכות ללמד על עצמי דקתני התם מחזירין אותו אפילו ארבע וחמש פעמים ובלבד שיהא ממש בדבריו והוינן בה מנא ידעי ואמר אביי מסרינן ליה זוגא דרבנן שמלוין אותו עד בית הסקילה ואם אמר יש לי ללמד זכות על עצמי ישמעו אלו אם יש ממש בדבריו אם לאו והכי נמי גבי כהן העובד איכא למימר נמי דהכי עבדי ליה:

עם התשובה אין בפני עצמה לא נימא דלא כרבי תימה לי דהוה מצי לשנויי מיתה ויוה"כ מכפרות עם התשובה על כל עבירות שבתורה אבל בלא תשובה יש עבירות שאינן מכפרות עליהן כגון פורק עול ומגלה פנים ומיפר ברית ויש לומר דשפיר טפי משני אי נמי י"ל דומיא דסיפא דקתני ועל החמורות הוא תולה עד שיבא יוה"כ ויכפר דההיא בכל עבירה איירי דאינה מכפרת בלא יוה"כ ה"נ רישא:

חוץ מפורק עול בסוף פ"ק דשבועות (דף יג.) נפקא ליה מקרא כי דבר ה' בזה זה הפורק עול ומגלה פנים בתורה ואת מצותו הפר זה המפר ברית בשר הכרת תכרת הכרת לפני יום הכפורים תכרת לאחר יוה"כ יכול אפילו עשה תשובה ת"ל עונה בה לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה והקשה הרב רבי יעקב מאורליינ"ש זצ"ל אמאי לא חשיב להו בהדי ל"ו כריתות בפרק קמא דכריתות (דף ב.) ותירץ ר"י דרבנן דפליגי אדרבי לא דרשי קרא הכי אלא בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף סד:) דרשי ליה ר' ישמעאל ורבי עקיבא לדרשא אחרינא ואליבא דרבי לא מצי למיחשבינהו דהתם קאמר מנינא למה לי לומר שאם עשאן כולן בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת ולדידיה לא מיחייב חטאת אלא במילתא שחייבין על זדונו לאו וכרת כדקאמר רבי בפרק קמא דיבמות (דף ט.) נאמר כאן עליה פי' ונודעה החטאת אשר חטאו עליה ונאמר להלן עליה בחייה מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת אף כאן ומינה מה להלן שיש בו לאו אף כאן לאפוקי הני נהי דאיתרבו לכרת לאו לית בהו אבל לרבנן לא מצינן לשנויי הכי דלדידהו לא בעי לאו כיון דגמרי מתורה אחת יהיה לכם הוקשה כל התורה כולה לעבודת כוכבים מה ע"ז דבר שחייבין על זדונו כרת וכו' אבל לאו לא בעינן אף על גב דע"ז איכא לאו דהא בע"ז איכא נמי סקילה ואפילו הכי מחייבי חטאת אפילו היכא דליכא סקילה דלא מקשינן אלא לענין כרת דכתיב בההוא עניינא דכתיב הכרת תכרת הכי נמי לאו לא בעינן לענין חטאת תדע דבפרק אלו הן הלוקין (מכות דף יג:) ממעט פסח ומילה מחטאת משום דדומיא דע"ז בעינן מה ע"ז שב ואל תעשה לאפוקי הני דקום ועשה נינהו ואי בעינן לאו לענין חטאת נימא מה ע"ז שיש בה לאו לאפוקי הני אפילו אי הוו שב ואל תעשה לא מיחייב כיון דלא כתיב בהו לאו:

אסיקנא כשמואל דאמר אשר יעשה אותם האדם וחי ולא שימות בהן.

מניין לפקוח נפש שהיא אחד מאבריו כו' פי' מצאנו שהמל התינוק מצילו מן המיתה. מאליעזר בנו של משה רבינו שנא' ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו. ויבקש המיתו לתינוק מפני שנתעצלה אמו ולא מלה אותו וכיון שהרגישה מלה אותו וקראתו חתן דמים. והצילו מן המיתה שנא' וירף ממנו. פי' וירף חולי המות מאתו מן התינוק. אז אמרה חתן דמים אתה לי בדמי המילה.

ואמרינן תו למולו ואפי' בשבת כדי לפדותו מן המיתה וכתיב וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה מלמד שהקטן נתפש בעון האב והגדול בעון עצמו ושניהם בחיוב מיתה. זה טעם של ר' אלעזר בן עזריה:

מתני' ואשם ודאי מכפרין אבל אשם תלוי אע"ג דכתיבא ביה כפרה אינו מכפר כפרה גמורה דלכי מתידע ליה בעי איתויי קרבן אחר.

אי נמי כדתנן חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יוה"כ חייבין חייבי אשמות תלוין פטורין.

מיתה ויוה"כ מכפרין עם התשובה מתניתא דלא כרבי דתניא רבי אומר כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יוה"כ מכפר חוץ מפורק עול והמגלה פנים בתורה והמפר בריתו של אאע"ה שאם עשה תשובה יוה"כ מכפר. ואם לא אין יוה"כ מכפר. ושנינן אפי' תימא רבי הכי קתני תשובה צריכא יוה"כ. אבל יוה"כ מכפר אפי' בלא תשובה.

עבודה ומילה בזמנה דוחות את השבת וכן פקוח נפש דוחה את השבת דרך הערה אמרו ושמרו בני ישראל את השבת חלל עליו שבת זו כדי שישמור שבתות הרבה וכן אמרו קדש היא לכם היא מסורה בידכם ואין אתם מסורים בידה וכלל הדברים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם:

המשנה הששית והכוונה להתחיל בה בביאור החלק השלישי והוא שאמר חטאת ואשם ודאי מכפרין מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה והתשובה מכפרת על עבירות הקלות על עשה ועל לא תעשה ועל החמורות היא תולה עד שיבא יום הכפרים ויכפר אמר הר"ם שמור אלו העקרים וסמוך עליהם והוא כי כשהאדם שגג בעשה ולא תעשה או מזיד בעשה ועשה תשובה מכפרין לו לאלתר והתשובה היא שיתודה על עונותיו לפני השם ויתנחם על מה שחטא ויקבל עליו שלא ישוב לאותו עון לעולם אמר בוידוי ובפרישה מן העון ומודה ועוזב ירוחם ואמר בחרטה על העון כי אחרי שובי נחמתי וכשהזיד בלאו ועשה תשובה תשובה תולה ויום הכפרים מכפר וכששגג בכריתות ומיתות בית דין במה שהוא חייב עליו חטאת או שחטא חטא שהוא חייב עליו אשם ודאי והביא אשמו וחטאתו ועשה תשובה נתכפר לו במקומו לאלתר ולשון הכתוב הוא כי מביא חטאת צריך תשובה שנ' והתודה אשר חטא עליה וכשהזיד בכריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה תשובה ויום הכפרים תולין ויסורין ממרקין וכשימות נגמרה כפרתו הוא אמרו אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון וכל זה כשעבר ברצונו אבל באונס פטור וכל זה בזמן שאין עבודת יום הכפרים אבל בזמן שהיתה העבודה כבר ידעת כי בשעיר המשתלח היו מתכפרין כל העונות כמו שנבאר בתחלת שבועות האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה אחטא ויום הכפורים מכפר אין יום הכפורים מכפר עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר ושבינו לבין חבירו אין יום הכפור' [מכפר] עד שירצה את חברו את זו דרש ר' אלעזר בן עזריה מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו עבירות שבין אדם למקום יום הכפרים מכפר ושבינו לבין חברו אין יום הכפרים מכפר עד שירצה את חברו אמ' ר' עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנ' וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם וגו' ואומ' מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל אמרו אחטא ויום הכפרים מכפר אין יום הכפרים מכפר כמו אמרם אין מספיקי' בידו לעשות תשובה ולפיכך לא יעזרהו השם שיעשה בצום כפור מה שראוי לו לעשות כדי שיתכפרו לו עונותיו באותו היום ושעיר המשתלח אינו מכפר עונות שבין אדם לחברו:

אמר המאירי חטאת ואשם ודאי מכפרין ר"ל על העונות שהם באים עליהם שבודאי יש תשובה ווידוי עמהם שאם לא כן לא היה מזקיק עצמו לכך ומ"מ אשם תלוי אינו מכפר לגמרי שהרי לכשיודע לו צריך לקרבן אחר כמו שביארנו במקומו מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה שזהו כלל גדול שאין שום דבר מכפר אלא בתשובה התשובה ר"ל לבד בלא מיתה ובלא יום הכפרים מכפרת על עבירות קלות על עשה ועל לא תעשה אבל על החמורות כגון כריתות ומיתות בית דין תשובה [תולה] עד שיבוא יום הכפורים ויכפר כלומר שתכלית התשובה נמצאת בו ומ"מ הוא הדין שהתשובה הגמורה מכפרת בכל עת שאין הפרגוד ננעל בפני התשובה אלא שסתם הדברים שהיא נמצאת שלימה יותר בזמן הזה משאר הזמנים:

האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב ר"ל שמתמיד הדבור על מחשבה זו נעשית היא לו כהיתר ואין מספיקין בידו מן השמים לעשות תשובה אא"כ זכות תולה לו בכך אחטא ויום הכפרים מכפר אין יום הכפרים מכפר מאחר שאין יצרו תוקפו בעבירה ומתרצה בה על סמך יום הכפרים אף הוא נכשל במחשבתו:

עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר שהרי יש שם תשובה שהיא חרטה על מה שעשה ושגומר בדעתו שלא לשוב בה עוד אבל שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו אם גזלו שישיבהו ויפייסהו ואם הקניטו שירצהו בדברים ויפייסהו למחול לו:

ואת זו דרש ר' אלעזר בן עזריה מכל חטאתיכם לפני ד' תטהרו כלומר אותם שביניכם לד' הא שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר עד שיבא וירצה את חברו:

אמר ר' עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ואומר מקוה ישראל ד' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל:

זהו ביאור המשנה ודברים הצריכים לענין התשובה הם דברים ארוכי הענינים ולא נשלמו כולם בפרק זה וכבר ביארנום ביאור מרווח בחיבור התשובה בהלכות תשובה שבו:

בפרש"י בד"ה הא כפרה כתיב כו' באשם תלוי כתיב עכ"ל הס"ד כצ"ל:

תוס' בד"ה עם התשובה כו' דההיא בכל עבירה איירי דאינה מכפרת בלא יוה"כ כו' עכ"ל ר"ל דכל עבירה חמורה אין תשובה מכפרת בלא יוה"כ ה"נ רישא דיוה"כ מכפר עם התשובה אבל בפ"ע לא היינו בכל עבירה חמורה וק"ל:

לְכוּלְּהוּ אִית לְהוּ פִּירְכָא, בַּר מִדִּשְׁמוּאֵל, דְּלֵית לֵיהּ פִּירְכָא הקשה הרב פתח עינים ז"ל והא אמרו (ויקרא יח ה) 'וָחַי בָּהֶם' לעולם הבא וכן תרגם אונקלוס [וְיֵחֵי בְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא] ולפי זה גם לשמואל איכא פירכא? עיין שם. ונראה לי בס"ד דשמואל דקאמר 'אִי הֲוָאִי הָתָם' קאי על קיבוץ אותם התנאים שהיו מהלכין בדרך יחד ונשאלה שאלה זו לפניהם דכולהו לא אמרו מלתייהו מדרשא אלא מקל וחומר וידוע דקל וחומר אי אית ליה פרכא איפרך אבל הדרשא לית לה פרכא וכמו שאמרו בגמרא (תענית ה:) וכי בכדי חנטו חנטייא וכו' אמר לו מקרא אני דורש ולזה אמר כאן לכולהו תנאי שהיו במעמד אחד להשיב על שאלה זו אית להו פרכא כיון דילפי בקל וחומר לבר מדשמואל דמפיק מדרשא לית לה פרכא דאם תאמר אני דורש הכתוב באופן אחר אמינא לך מאי חזית דדרשת הכי תדרוש הכי, ואף על גב דאיכא עוד חכמים דילפי מדרשא בשאלה זו שבח להא דשמואל ולא חש לקושית הרב ז"ל לומר ד'חַי בָּהֶם' לעולם הבא משום דפשטיה דקרא לאו הכי הוא.

לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין נראה לי בס"ד תשובה שלימה היא במעשה ודבור ומחשבה ובשלשתם יעשה מאהבה הרי ג' פעמים אַהֲבָה [13] מספר טל [139] וקודם אותיות מִי יש אותיות טל וזהו שאמר לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין? רוצה לומר טהרתכם שלימה בג' פעמים אַהֲבָה שהם מספר טל הרמוזים קודם אותיות מִי.