בוני התלמוד

    מסכת יומא דף כ״ה עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    באותם שלא זכו לפייסהיו מפשיטין בגדי קדש שהפיסו בהן:

    דאי סלקא דעתך באותן שזכווהפשטה זו בגדי חול ולהלבישן בגדי קדש וקתני לא היו מניחין עליהן אלא מכנסי חול אלמא מלבישין אותן בגדי קדש על מכנסי חול ואח"כ פושטין מכנסי חול ולובשין למכנסי קדש והתניא כו':

    מלבישין אותן מכנסי קדשכדי שלא יעמדו ערומים כשהפשיטום:

    לשכת הגזיתששם היו מפיסין:

    בסילקיבית גבוה שעל עלייה:

    פייס במזרחהקבוצת היקף המפייסין במזרחה היתה:

    וזקןשל ב"ד המורה להן סדר הפייסין יושב במערבה:

    בכוליארעגול שקורין נושק"א:

    שממנו מתחילמנין חשבון הפייס כמו שפירשתי בראש הפרק:

    כדקתני רב שמואל בר יהודהלקמן בפרק ג' (יומא דף לה:) שהיו אמותיהן של כהנים עושות לבניהם משלהם כמין בגדי כהונה להראות תפארת עושרן ונוי מלאכתן וכמה הן מהדרות מצות דקתני כהן שעשתה לו אמו כתונת לובשה ועובד בה עבודת יחיד:

    אין ישיבה בעזרהשנאמר (דברים י״ח:ז׳) לעמוד לשרת העומדים שם לפני ה':

    אלא למלכי בית דודשמצינו בהן ישיבה שנאמר (שמואל ב ז׳:י״ח) ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר מי אנכי ומי ביתי וגו':

    והא בעינן בית אלהים נהלך ברגשאלמא פייס צריך להיות בבית אלהים:

    מתני' מי שוחטאת התמיד:

    הראש והרגלשל ימין בכהן אחד ושני הידים בכהן שני:

    העוקץהוא הזנב והרגל של שמאל בכהן שלישי:

    החזההוא השומן הרואה את הקרקע וחותכין אותו מכאן ומכאן בלא ראשי צלעות:

    והגרההוא הצואר ובו מחובר הקנה והכבד והלב והחזה והגרה בכהן רביעי:

    ושני הדפנותבחמישי:

    והקרביםבששי:

    והסולתעשרון למנחת נסכו של תמיד:

    והחביתיםחצי עשרונו של כ"ג שקרב עם התמידין בכל יום שנאמר (ויקרא ו׳:י״ג-י״ד) מחציתה בבקר ומחציתה בערב וסמיך ליה על מחבת בשמן תעשה לכך קרוי חביתין:

    והייןשלש לוגין של ניסוך לכבש התמיד:

    י"ג כהנים זוכין בובפייס זה [האחד] שלש עשרה עבודות כהנים מנויות כאן:

    כדרך הילוכובחייו היה קרב התמיד ובגמרא מפרש לה:

    גמ' לעבודה אחת מפייסיןכגון מי שוחט ולכשיזכה מי שזכה לשחיטה שוב אין פייס לשאר י"ב עבודות אלא כהנים שמוקפין לימינו נמשכין אחריו כפי סדר משנתנו שני לזריקה שלישי לדישון מזבח הפנימי רביעי למנורה וכן כולן:

    או דילמא לכל עבודה ועבודההיו חוזרין ומוציאין אצבעותיהן למנין והזוכה זוכה:

    יומא 25 עמוד א

    1מאי לאו, באותן שזכו לפייס. אמר רב הונא בר יהודה אמר רב ששת: לא, באותן שלא זכו לפייס.

    2הכי נמי מסתברא. דאי ס"ד באותן שזכו לפייס, ״לא היו מניחין עליהן אלא מכנסים בלבד״? והתניא: מניין שלא יהא דבר קודם למכנסים תלמוד לומר: (ויקרא טז, ד) ״ומכנסי בד יהיו על בשרו״!

    3ואידך? הא ל"ק הכי קתני: עד שעודן עליהן בגדי חול מלבישין אותן מכנסי קדש, והיו מפשיטין אותן בגדי חול ולא היו מניחין אלא מכנסים בלבד.

    4אמר רב ששת, מנא אמינא לה, דתניא: לשכת הגזית כמין בסילקי גדולה היתה, פייס במזרחה, וזקן יושב במערבה. והכהנים מוקפין ועומדין כמין בכוליאר, והממונה בא ונוטל מצנפת מראשו של אחד מהן, ויודעין שממנו פייס מתחיל. ואי סלקא דעתך בבגדי חול מצנפת בבגדי חול מי איכא.

    5אין כדתני רב יהודה ואיתימא רב שמואל בר יהודה: כהן שעשתה לו אמו כתונת, עובד בה עבודת יחיד.

    6אמר אביי: שמע מינה לשכת הגזית חציה בקדש וחציה בחול, ושמע מינה שני פתחים היו לה, אחד פתוח בקדש, ואחד פתוח בחול. דאי סלקא דעתך כולה בקדש זקן יושב במערבה? והאמר מר: אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד.

    7ואי סלקא דעתך כולה בחול פייס במזרחה? והא בעינן (תהלים נה, טו) ״בבית אלהים נהלך ברגש״, וליכא. אלא שמע מינה: חציה בקדש וחציה בחול.

    8ואי סלקא דעתך פתח אחד יש לה ופתוח לקודש זקן יושב במערבה? והתנן: הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש תוכן קודש. ואי סלקא דעתך פתוח לחול פייס במזרחה? והתנן: בנויות בקדש ופתוחות לחול תוכן חול. אלא לאו ש"מ שני פתחים היו לה, אחד פתוח בקדש ואחד פתוח לחול.

    מתני׳ · משנה

    9הפייס השני: מי שוחט, מי זורק, מי מדשן מזבח הפנימי, ומי מדשן את המנורה, ומי מעלה אברים לכבש.

    10הראש והרגל, ושתי הידים, העוקץ והרגל, והחזה והגרה, ושתי הדפנות, והקרבים. והסלת, והחביתין, והיין. שלשה עשר כהנים זכו בו.

    11אמר בן עזאי לפני ר' עקיבא משום ר' יהושע: דרך הלוכו היה קרב.

    גמ׳ · גמרא

    12איבעיא להו: כשהן מפייסין לעבודה אחת מפייסין, או דילמא לכל עבודה ועבודה הן מפייסין? תא שמע: ארבע פייסות היו שם. ואי סלקא דעתך לכל עבודה הן מפייסין טובא הוו! אמר רב נחמן בר יצחק, הכי קאמר: ארבע פעמים נכנסין להפיס, ולכל חדא וחדא היו בה טובא פייסות.

    תוספות

    מאי לאו באותן שזכו לפייסתימה הוא מאי מייתי רב נחמן מהכא כיון דרב ששת מצי דחי לה ואדרבה טפי יש ראיה לרב ששת מכאן כדקאמר הכי נמי מסתברא ורב נחמן איצטריך לשנויי בדוחק וי"ל משום דלעיל מינה איירי בזוכין בעבודה דקתני ראב"י אומר המעלה אברים לכבש הוא מעלה על גב המזבח והדר קתני מסרון לחזנים והיינו נמי דקאמר רב ששת בסמוך מנא אמינא לה ולא מייתי מהא דהכא דקאמר איהו גופיה ה"נ מסתברא אלא מהא ליכא למשמע מינא דדייקא כמר וכמר:

    נוטל מצנפת של אחד מהםמכאן קשה לפירוש ריב"א דפירוש דשל כהן הדיוט קרויה מגבעת לפי שהיא רחבה ושל כ"ג מצנפת שהיא קצרה לפי שהיה צורך להניח תפילין וציץ וי"ל לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד דבלשון תורה קרי לשל כ"ג מצנפת בכל דוכתא וכי ההיא דאמרינן בפ' קמא דגיטין (דף ז.) הסר המצנפת והרם העטרה בזמן שמצנפת בראש כ"ג ישנה לעטרה בראש כל אדם נסתלקה מצנפת מראש כ"ג נסתלקה עטרה מראש כל אדם:

    אין ישיבה בעזרהתימה דאמר בפ"ב דזבחים (דף טז.) ומה יושב שאוכל אם עבד חילל וכו' והיכי אכיל והא אין ישיבה בעזרה וי"ל שאוכל בקדשים קלים הנאכלין בכל העיר אי נמי אור"י בר אברהם דאף על גב דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד הנ"מ לדברים דלאו צורך עבודה אבל אכילה צורך עבודה היא דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים מישרא שרי ואתי שפיר נמי הא דפריך בפרק שני דזבחים (דף יט:) גבי קידוש ידים ורגלים מן הכיור דפריך וליתיב מיתב אע"ג דבעזרה הוה צורך עבודה שרי אבל פייס דהכא לא חשיב צורך עבודה דאפשר בלא פייס אי נמי י"ל היינו טעמא דמותר לישב ולאכול קדשים דבאכילת קדשים כתיב בהו למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין והיינו מיושב אבל אין לתרץ דמותר לאכול מיושב בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש שהן כעזרה לאכילת קדשי קדשים דהתורה ריבתה חצרות הרבה ולישב שם מותר כמו שאינן חשובין כעזרה להתחייב עליהם משום טומאה כדאיתא באיזהו מקומן (זבחים דף נו.) דהא בשמעתין משמע דלישב נמי הוי כעזרה עצמה ואסור לישב בה:

    והא בעינן בית אלהים נהלך ברגשתימה כיון דבעינן פייס בקודש אמאי לא היו מפייסין בעזרה עצמה דקדיש טפי ואור"ת כיון דנוטל מצנפתו של אחד מהן גנאי היה לעמוד בלא מצנפת בעזרה והר"ר יצחק בר ברוך פי' משום דהוי קיימי כבכולייאר ואם היו מפייסים בעזרה היה אחוריהם אל היכל ה':

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    ואע"ג דדחי לה רב נחמן כיון דאיסורא היא כרב ששת מוקמינן לה כדקיי"ל הלכתא כרב ששת באסורי ואמר רב ששת מנא אמינא לה דתניא לשכת הגזית כמין בסילקי גדולה היתה פייס במזרחה וזקן יושב במערבה והכהנים מקיפין ועומדין כמין כוליאר הממונה בא ונטל מצנפתו של אחד מהן ויודעין שממנו הי' הפייס מתחיל.

    ואי ס"ד בבגדי חול כו'.

    אמר אביי ש"מ לשכת הגזית חציה שבמזרח בקודש היתה מפני שמפיסין בהוחציה שבמערב בחול מפני שהזקן יושב בה. ואמר מר אין ישיבה בעזרה אלא [למלכי] בית דוד בלבד. וב' פתחין היו בה אחד במזרח לקדש ואחד במערב לחול. דתנן במעשר שני פרק ג' הלשכות הבנויות בקדש ופתוחות לחול.

    תוכן חול כו'הבנויות בקדש ובחול ופתוחות לקדש ולחול מכנגד הקדש ולקדש קדש. ומכנגד החול ולחול חול. איבעיא להו לכל עבודה ועבודה מפיסין כלומר מי שוחט מי זורק מי מקריב האברים. מי קומץ ומקטיר וכיוצא בהן או דילמא לעבודה אחת מפיסין ופשטנה ת"ש דתני ר' חייא לא לכל עבודה ועבודה מפיסין אלא כהן שזכה בתמיד י"ב אחיו הכהנים נמשכין עמו. ד' פייסות היו שם. הפייס הראשון הרמת הדשן.

    הפייס השני מי שוחט כו'י"ג כהנים זוכין בו השוחט הוא ראשון. שני זורק. שלישי המדשן מזבח הפנימי. רביעי המדשן המנורה. חמישי המעלה הראש והרגל. ו' המעלה ב' ידים. ז' המעלה העוקץ והרגל. ח' (המקריב) [המעלה] החזה ובגרה.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יומא דף כ״ה עמוד א׳

    מסכת יומא דף כ״ה עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 12 קטעים ממוספרים, כ־348 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    באותם שלא זכו לפייס היו מפשיטין בגדי קדש שהפיסו בהן:

    דאי סלקא דעתך באותן שזכו והפשטה זו בגדי חול ולהלבישן בגדי קדש וקתני לא היו מניחין עליהן אלא מכנסי חול אלמא מלבישין אותן בגדי קדש על מכנסי חול ואח"כ פושטין מכנסי חול ולובשין למכנסי קדש והתניא כו':

    מלבישין אותן מכנסי קדש כדי שלא יעמדו ערומים כשהפשיטום:

    לשכת הגזית ששם היו מפיסין:

    בסילקי בית גבוה שעל עלייה:

    פייס במזרחה קבוצת היקף המפייסין במזרחה היתה:

    וזקן של ב"ד המורה להן סדר הפייסין יושב במערבה:

    בכוליאר עגול שקורין נושק"א:

    ועוד 19 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Yoma 25a · Sefaria

    תוספות

    מאי לאו באותן שזכו לפייס תימה הוא מאי מייתי רב נחמן מהכא כיון דרב ששת מצי דחי לה ואדרבה טפי יש ראיה לרב ששת מכאן כדקאמר הכי נמי מסתברא ורב נחמן איצטריך לשנויי בדוחק וי"ל משום דלעיל מינה איירי בזוכין בעבודה דקתני ראב"י אומר המעלה אברים לכבש הוא מעלה על גב המזבח והדר קתני מסרון לחזנים והיינו נמי דקאמר רב ששת בסמוך מנא אמינא לה ולא מייתי מהא דהכא דקאמר איהו גופיה ה"נ מסתברא אלא מהא ליכא למשמע מינא דדייקא כמר וכמר:

    נוטל מצנפת של אחד מהם מכאן קשה לפירוש ריב"א דפירוש דשל כהן הדיוט קרויה מגבעת לפי שהיא רחבה ושל כ"ג מצנפת שהיא קצרה לפי שהיה צורך להניח תפילין וציץ וי"ל לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד דבלשון תורה קרי לשל כ"ג מצנפת בכל דוכתא וכי ההיא דאמרינן בפ' קמא דגיטין (דף ז.) הסר המצנפת והרם העטרה בזמן שמצנפת בראש כ"ג ישנה לעטרה בראש כל אדם נסתלקה מצנפת מראש כ"ג נסתלקה עטרה מראש כל אדם:

    אין ישיבה בעזרה תימה דאמר בפ"ב דזבחים (דף טז.) ומה יושב שאוכל אם עבד חילל וכו' והיכי אכיל והא אין ישיבה בעזרה וי"ל שאוכל בקדשים קלים הנאכלין בכל העיר אי נמי אור"י בר אברהם דאף על גב דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד הנ"מ לדברים דלאו צורך עבודה אבל אכילה צורך עבודה היא דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים מישרא שרי ואתי שפיר נמי הא דפריך בפרק שני דזבחים (דף יט:) גבי קידוש ידים ורגלים מן הכיור דפריך וליתיב מיתב אע"ג דבעזרה הוה צורך עבודה שרי אבל פייס דהכא לא חשיב צורך עבודה דאפשר בלא פייס אי נמי י"ל היינו טעמא דמותר לישב ולאכול קדשים דבאכילת קדשים כתיב בהו למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין והיינו מיושב אבל אין לתרץ דמותר לאכול מיושב בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש שהן כעזרה לאכילת קדשי קדשים דהתורה ריבתה חצרות הרבה ולישב שם מותר כמו שאינן חשובין כעזרה להתחייב עליהם משום טומאה כדאיתא באיזהו מקומן (זבחים דף נו.) דהא בשמעתין משמע דלישב נמי הוי כעזרה עצמה ואסור לישב בה:

    והא בעינן בית אלהים נהלך ברגש תימה כיון דבעינן פייס בקודש אמאי לא היו מפייסין בעזרה עצמה דקדיש טפי ואור"ת כיון דנוטל מצנפתו של אחד מהן גנאי היה לעמוד בלא מצנפת בעזרה והר"ר יצחק בר ברוך פי' משום דהוי קיימי כבכולייאר ואם היו מפייסים בעזרה היה אחוריהם אל היכל ה':

    Tosafot on Yoma 25a · Sefaria

    רבנו חננאל

    ואע"ג דדחי לה רב נחמן כיון דאיסורא היא כרב ששת מוקמינן לה כדקיי"ל הלכתא כרב ששת באסורי ואמר רב ששת מנא אמינא לה דתניא לשכת הגזית כמין בסילקי גדולה היתה פייס במזרחה וזקן יושב במערבה והכהנים מקיפין ועומדין כמין כוליאר הממונה בא ונטל מצנפתו של אחד מהן ויודעין שממנו הי' הפייס מתחיל.

    ואי ס"ד בבגדי חול כו'.

    אמר אביי ש"מ לשכת הגזית חציה שבמזרח בקודש היתה מפני שמפיסין בה וחציה שבמערב בחול מפני שהזקן יושב בה. ואמר מר אין ישיבה בעזרה אלא [למלכי] בית דוד בלבד. וב' פתחין היו בה אחד במזרח לקדש ואחד במערב לחול. דתנן במעשר שני פרק ג' הלשכות הבנויות בקדש ופתוחות לחול.

    תוכן חול כו' הבנויות בקדש ובחול ופתוחות לקדש ולחול מכנגד הקדש ולקדש קדש. ומכנגד החול ולחול חול. איבעיא להו לכל עבודה ועבודה מפיסין כלומר מי שוחט מי זורק מי מקריב האברים. מי קומץ ומקטיר וכיוצא בהן או דילמא לעבודה אחת מפיסין ופשטנה ת"ש דתני ר' חייא לא לכל עבודה ועבודה מפיסין אלא כהן שזכה בתמיד י"ב אחיו הכהנים נמשכין עמו. ד' פייסות היו שם. הפייס הראשון הרמת הדשן.

    הפייס השני מי שוחט כו' י"ג כהנים זוכין בו השוחט הוא ראשון. שני זורק. שלישי המדשן מזבח הפנימי. רביעי המדשן המנורה. חמישי המעלה הראש והרגל. ו' המעלה ב' ידים. ז' המעלה העוקץ והרגל. ח' (המקריב) [המעלה] החזה ובגרה.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 25a · Sefaria

    ריטב"א

    ה״ק עד שעודן עליהן וכו' פירוש שבתחלה היו מפשיטין מכנסים של חול ולובשין מכנסים של קדש והיינו דקתני שאין מניחין אחר כך עליהן אלא מכנסים בלבד:

    כדתני רב הונא בר יהודה ואמרי לה רב שמי בר יהודה פי׳ לקמן היא במכלתין דתאני שאמותיהן של כהנים היו עושות לבניהם כעין בגדי כהונה משלהן ועובדין בהן עבודת יחיד:

    אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד פרש״י ז״ל דכתי׳ בדוד ויקם וישב לפני ה׳ ואע״ג דבימי דוד לא היה שם אלא משכן שהיה בשילה או בנוב וגבעון אף שם היה מקום מקודש כעין עזרה שאין בו ישיבה לאחרים:

    והא בעי׳ בבית אלקים נהלך ברגש וליכא פי׳ והכא לא קרינן בית אלקים אלא לעזרת ישראל ואע״גב דבעלמא כל בית המקדש נקרא בית אלקים:

    אלא לאו ש״מ שני פתחים היו לה כו׳ ולעיל תניא בהדיא כי לשכה זו בצפון היא לצד העזרה ופשפשין היו לה להבדיל בין הקדש ובין החול כדאמרינן גבי בית המוקד: והחצי שבמערכה שהוא חול היה לו פתח פתוח כלפי חוץ לחיל שממנו נכנסים ויוצאין לשם. והחצי שבמזרחה שהוא קדש היה פתוח לעזרה כלפי פנים:

    מתני׳ פייס שני כו׳ הא דתנן פייס השני מי שוחט מי זורק הא פרישנא בפ״ק אמאי מפיסין על שחיטה וזריקה קודם דישון המזבח ואף על פי שדישון המזבח קודם במעשה לשחיטה וזריקה. והא דלא קתני מי מקטיר מפני שמן הסתם הזורק הוא המקטיר כדי שתעשה עבודת הדם והבשר בכהן אחד. או אפשר שכשלא היה כהן גדול מקטיר ידוע היה בכל בית אב מי הוא המקטיר בכל יום והראשון יותר נכון.

    מי מעלה איברים מן השולחנות לכבש פי׳ שנותנין אותן מחצי כבש ולמטה ולמזרח ואחרי כן חוזרין ומעלין אותן משם למזבח כדקתני בפייס הרביעי.

    הראש והרגל בכהן אחר ושתי הידים בכהן שני. העוקץ והרגל בכהן שלישי. החזה והגרה בכהן רביעי. ולשם מפרש כי הגרה הוא הצואר והניח בה שתי צלעות מכאן ומכאן והקנה והלב והריאה תלויין בה: ושתי הדפנות בכהן החמישי. והקרבים כולם בכהן ששי וזהו שאמרו לקמן ששה לטלה והא דמפייסין על השוחט משום דאעפ״י שהשחיטה כשרה בזר מצותה בכהן לכתחלה כדאיתא התם בזבחים והרגל נקרא כאן כל הירך והשוק והרגל והידים הן הכתפות:

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Ritva on Yoma 25a · Sefaria

    מאירי

    המשנה השניה והכוונה בה בענין החלק השני והוא שאמר ארבעה פייסות היו שם זה הפייס הראשון הפייס השני מי שוחט מי זורק מי מדשן את המזבח הפנימי מי מדשן את המנורה מי מעלה איברים לכבש הראש והרגל ושתי הידים העוקץ והרגל והחזה והגרה ושתי דפנות הקרבים והסלת החבתים והיין שלשה עשר זכין בו אמר בן עזאי לפני ר' עקיבא משם ר' יהושע כדרך הלוכו היה קרב הפייס השלישי חדשין לקטרת באו והפיסו הרביעי חדשים ישנים מי מעלה איברים מן הכבש למזבח אמר הר"ם אלו הדברים כלם היו בפייס אחד כאשר אדמה לך והוא כי כלם היו שורה אחת או עגולה והיו מסכימים על האדם שיתחיל ממנו המנין ואחר כך היו מסכימים כי אותו שיצא אצלו המנין שיסכימו עליו כמו שביארנו הוא זורק את הדם והסמוך לו מעלה איברים לכבש ואותו שמעלה איברים לכבש הוא ושמנה בני אדם כמו שעומדין זכין בתמיד של שחר כל אחד מהם כמה שיש לו לשאת ולהעלות על הסדר שאומר הראשון הוא מעלה הראש והרגל והשני הסמוך לו שתי הידים והשלישי בעוקץ וברגל והרביעי בחזה ובגרה והחמשי בשתי דפנות והששי בקרבים והשביעי בסלת והשמיני בחבתים והם חביתי כהן גדול שיאמר השם בהן זה קרבן אהרן ובניו ונקרא חבתין לאמרו בהם ית' על מחבת בשמן תעשה והתשיעי ביין נמצא שהפייס הזה זכין בו שלשה עשר אותם תשעה שמנינו ושוחט וזורק ומדשן מזבח ומדשן מנורה והזורק הוא מקבל את הדם כמו שביאר בתלמוד והקדמנו בזה לפייס זורק על שוחט לפי שהזריקה מעולה כיון שהעקר אצלנו שחיטה כשרה בזרים והמדשן היה מסיר הדשן והטנופים ומקנח כמו שיתבאר בתלמוד וכבר ידעת כי שם האפר דשן ודרך הלוכו הוא כמו שנתבאר בבריתא הראש והרגל החזה והגרה שתי הידים ושתי דפנות העוקץ והרגל ותנא קמא חש ליפה ולטוב והקדימו ואיחר הגרוע ואין הלכה כבן עזאי פי' היו הכהני' מתברכין בהקטרת הקטרת והיו אומרים כי כל מי שמקטיר קטרת היה מתעשר וממונו יתרבה למאמר השם ית' ישימו קטורה באפך וכתי' ברך ד' חילו ופועל ידיו תרצה ולפיכך כל מי שהקטיר קטורת לא היו מניחין אותו להקטיר פעם שניה שישאר זולתו מן הכהנים שלא יקטירו ולא היו אוספין לפייס הקטורת אלא מי שלא הקטיר קטורת מימיו ולפיכך אמר חדשים לקטורת באו והפיסו:

    אמר המאירי ארבע פייסות היו שם וכו' כלומר שכל העבודות שבמקדש היו נעשות על ידי פייס וארבעה פעמים היו מפייסין בכל יום והיו כוללין כל העבודות באותם ארבעה ועכשיו הוא מונה סדר הפייסות ואומר זהו פייס ראשון ר"ל זה שהזכרנו בתרומת הדשן וכבר ביארנו למעלה כ"ב א' שהזוכה בו זוכה בסידור המערכה ובשני גזירי עצים וכן הוא בעצמו זוכה להביא מחתה מלאה אש ממזבח החיצון למזבח הזהב להיותו מוכן להקטיר עליו ועכשיו הוא מתחיל בפייס שני ומפייס על שחיטת התמיד וזהו שאמרו מי שוחט כלומר שבני עזרה צווחין מי מזומן לשחיטה ומתכנסים כל כהני בית אב ומפייסין לשחיטה ואע"פ ששחיטתו כשרה בזר מ"מ מפייסין היו עליה מפני שלכתחילה צריכה כהן בקרבן התמיד אע"פ שבשאר קרבנות מותרין לכתחילה [בזר] כמו שיתבאר בפרק רביעי מ"ב א' ומכיון שנודע להם על ידי פייס מי הוא השוחט לא היו מפייסין עוד לכל אלו העבודות הנזכרות במשנה זו אלא כולם היו נכללות בפייס זה ר"ל ששלש עשרה עבודות נזכרות כאן וכשזכה האחד להיות שוחט זכה השני הסמוך לו להיות זורק את הדם ר"ל את שעומד לו לצד ימין הוא זורק ופי' בגמ' שקבלת הדם והולכתו שלא הוזכרו כאן בכלל הזריקה הם והזורק זוכה בהם והשלישי הסמוך לשני מימינו מדשן מזבח הפנימי ר"ל מזבח הקטרת מאפר של אתמול והרביעי שהוא סמוך לשלישי מדשן את המנורה והוא שמסיר את הנרות ממקומן ומקנחן ומחזירם ונותן פתילה ושמן ומדליק ואח"כ מתחילין בהעלאת אברי התמיד לכבש בחצי התחתון של כבש והוא שהחמישי [ה]סמוך לרביעי מעלה ראש התמיד והתבאר בגמ' שמכסה בית השחיטה בפדר וזהו דרך כבוד מפני שבית השחיטה מלוכלך בדם ומעלה עוד הרגל הימיני הראש בימינו והרגל בשמאלו והששי הסמוך לחמישי מעלה שתי הידים של ימין בימינו ושל שמאל בשמאלו והשביעי הסמוך לששי מעלה העוקץ והוא הזנב עם הירך והרגל השמאלי העוקץ בימינו והרגל בשמאלו והשמיני הסמוך לשביעי מעלה החזה ר"ל שומן החזה הרואה פני הקרקע שהיו חותכין אותו מכאן ומכאן בלא ראשי הצלעות והגרה והוא הצואר עם הקנה והכבד והלב החזה בימינו והגרה בשמאלו והתשיעי הסמוך לשמיני מעלה שתי הדפנות ימיני בימינו ושמאלי בשמאלו והעשירי הסמוך לתשיעי מעלה הקרבים בשתי ידיו והאחד עשר הסמוך לעשירי מעלה את הסלת למנחה שהיתה באה עם התמיד והיא עשרון סלת כדכתי' בסדר פנחס בפרשת התמיד ועשירית האיפה סלת למנחה והשנים עשר הסמוך לאחד עשר מעלה את החביתין שזהו חצי עשרון שכה"ג מקריב בכל יום עם התמיד וכדכתיב ביה בפרשת צו את אהרן זה קרבן אהרן וכו' עשירית האיפה סלת מחציתה בבקר ומחציתה בערב ועל שם שהיא מנחת מחבת היא קרויה חביתין והשלשה עשר הסמוך לשנים עשר מעלה היין של נסכים הבאים עם מנחת התמיד וכדכתיב ביה ונסכו יין רביעית ההין כל אלו היו בפייס אחד ונמצאו שלשה עשר כהנים זוכים לשלש עשרה עבודות כל אחד לעבודתו בפייס אחד:

    ויש בהבאות אלו פרטים אחרים בתכונת הבאתם כגון שתאמר בראש שמביאו בימינו חוטמו כלפי זרועו וקרניו בין אצבעותיו ובית השחיטה למעלה והפדר עליה וכן בכולם כמו שהתבאר במקומו והרי למדת מ"מ שאין סדר העלאת האיברים כסדרן בבהמה בשעה שהיא מהלכת שהרי העוקץ קודם לחזה אלא סדרן לפי גודל האיברים חוץ מן הראש שצריך להקדימו מדכתי' את ראשו ואת פדרו ודרשו בו שראש ופדר קודמין לכל האיברים והרגל עמו מ"מ כמו שיתבאר בסמוך ומתוך כך חלק בן עזאי לומר שדרך הילוכו מעלין אותו ופי' בגמ' הראש והרגל הימני בראשון לאיברים החזה בשני שתי הידים בשלישי שתי הדפנות ברביעי העוקץ והרגל השמאלי בחמישי ואע"פ שהרגל מיהא אחרון והוא מקדימו עם הראש בזו פי' בגמ' שמתוך שהראש בעצמות מרובים והרגל דומה לו בכך נתחבר אצל מינו ומ"מ בתלמוד המערב אמרו עקר רישיה ופשט רגליה כלומר שהרגל הימיני קודם לתנועת ההילוך אחרי שהכינה ראשה לקום ואין הלכה כבן עזאי אלא כת"ק:

    ואח"כ חוזרין ומתקבצין למקום הפייסות ומפייסים פייס שלישי והיו מתקבצים כהנים שבאותו בית אב ואומר חדשים לקטורת שכל שבאותו בית אב שלא הקטיר קטרת יבוא ויפייס ואין מפייסין בזה אלא אותם שלא הקטירו קטרת מעולם שכך היו בטוחים בעצמם שהמקטיר קטרת מתעשר למה שראו בברכת משה רבינו ישימו קטורה וכו' ברך ד' חילו ומתוך כך היו קפידים שלא להקטיר בזה אלא אותם שלא הקטירו בימיהם עד שיהו כולם שוים לזכות בו פעם אחר פעם ויחזרו חלילה וכל שהקטירו כולם אין הולכים לבית אב אחר לחזר אחר אותם שלא הקטירו אלא הם חוזרים חלילה ובגמ' העידו בשם הברייתא שמעולם לא שנה אדם בה כלומר שכל כך היו כהני בית אב מרובין שלא אירע לעולם שלא יהא שם מי שלא הקטיר מימיו ומ"מ כל שיארע כן לא היו הולכים לבית אב אחר אלא חוזרין חלילה ואח"כ מפייסין פייס רביעי להעלאת אברים מן הכבש למזבח לסדרם על המערכה ומתוך שהופקעו הישנים מפייס שלישי חוזר וקורא לפייס זה חדשים גם ישנים ומי שזכה בכך מעלה את כולם ומקטירם ומנסך ואע"פ שבהעלאתם לכבש היו רבים בזו משום ברב עם הדרת מלך אבל כל שמן הכבש למזבח הדבר יותר הדור באחד שלא ידמה כמי שהוא עליו למשא ולמדנו שבין פייס ופייס היו יוצאין מן העזרה וחוזרין ומתכנסין בלשכת הגזית לפייס ושאלו בגמ' למה יוצאין וחוזרין ונכנסין יפייסו בפעם אחת על כולם ופי' הענין כדי להרבות בהמייה דרך כבוד וחבוב מצוה והפשט וניתוח לא הוזכרו במשנה זו מפני שבאלו לא היה בהן פייס אלא כשפייסו לשחיטה כל הזוכים באיברי התמיד הולכין אחר השוחט ומפשיטין ומנתחין ומעלה כל אחד את שלו:

    זהו ביאור המשנה וכולה על הדרך שביארנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    כשהיו מפייסין כל כהני בית אב היו באים מלובשים בבגדי קדש ואותם שזכו נשארים בבגדיהם ואותם שלא זכו הולכים להם ונמסרים לשמשים שהיו שם מזומנים להפשיט ולהלביש ופושטין אותם מבגדי קדש שעליהם ואין מניחים עליהם אלא המכנסים שלא יעמדו ערומים ומלבישין אותם בגדי חול ואח"כ מפשיטים להם מכנסי הקדש ומצניעים בגדי קדש במקום המיוחד להם וכן כשמלבישים אותם בגדי קדש היו מפשיטין להם מכנסי חול ומלבישים אותם מכנסי קדש בעוד ששאר בגדי חול עליהם ואח"כ פושטים להם כל בגדי חול ונשארים עם מכנסי קדש לבד ומלבישין אותם שאר הבגדים על הסדר ונמצאו המכנסים קודמים שאין לך דבר קודם למכנסים כמו שביארנו:

    פייסות אלו בלישכת הגזית היו נעשין ולשכה זו היתה כמו בסילקי גדולה ר"ל בית גבוה חציה בקודש ר"ל בתחום העזרה וחציה בחול ושני פתחים היו פתוחים לה אחד בחציו של חול שפתוח למקום חול ואחד בחציו של קדש שפתוח למקום קדש שאלו לא היה שם אלא פתח אחד הכל היה הולך אחר הפתח ואלו היתה פתוחה למקום חול כולה היתה במקום חול אפילו חציה שבקודש שהפתח דוחה את הבנין וכמו שאמרו כל הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש תוכן קודש והבנויות בקדש ופתוחות לחול תוכן חול ולא היה אפשר לעשות שם פייס שהפייסות למקום קדש הם צריכים וכדכתי' בבית אלקים נהלך ברגש ועל הדרך שאמרו למעלה למה חוזרין ומפייסין כדי להרגיש העזרה דכתי' בבית אלקי' נהלך ברגש ואם היתה פתוחה במקום קדש כולה היתה במקום קדש אפילו חציה שבחול שהפתח דוחה את הבנין ולא היו סנהדרין יכולין לישב בה שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד שנאמ' ויבא המלך דוד וישב לפני ד' וכתיב בתריה מי אנכי ומי ביתי כי הביאותני עד הלום כלומר שאין אחר רשאי לישב וכדכתי' לעמוד לשרת וא"כ לא היו הסנהדרין יכולין לישב אף בחציה של חול וכן אלו היתה כולה בנויה בקדש והיו לה שני פתחים אחד לחול ואחד לקדש כולה היתה של קדש שאין פתח הפתוח לחול דוחה פתח ובנין ואלו היתה כולה בנויה בחול והיו לה שני פתחים אחד לקדש ואחד לחול כולה היתה של חול גם כן אלא על כל פנים חציה היתה בקדש וחציה בחול ולה שני פתחים אחד לקדש ואחד לחול ומתוך כך היו יכולין להשתמש בחציה של חול לחול ובחציה של קדש לקדש וכשהיו הכהנים של בית אב מתכנסים לפייס היו מתקבצים בחציה של קדש שהיה בצד מזרחה של לשכה ועומדין שם כמין כולייר והוא תכשיט עגול ור"ל שהיו עומדים בהיקף עיגול וזקן מזקני הסנהדרין יושב בחציה של חול לצד מערבה של לשכה ואותו זקן מחשב בעצמו סך חשבון אחד אלא שהוא אינו יודע מהיכן יתחיל המנין והממונה בא ונוטל מצנפת מראשו של אחד מהם ומחזירה והכל מכירין שממנו מתחיל החשבון ואח"כ הזקן מודיעם המנין והממונה מקיף ומונה האצבעות ואותו שכלה בו המנין זכה:

    ולענין ביאור מיהא יש כאן מקום עיון האיך היתה חציה של חול לצד המערב וחציה שבקדש למזרח והדין היה נותן בהיפך שכל כמה שנכנס לפנים יותר ראוי לומר יותר שהוא קדש אפשר שמצד הפתחים היה כן שחציה הבנוי במקום קדש ר"ל בצד המערב פתוח לחול וחציה שבמזרח פתוח במקום קדש והוצרכו לכך לדעתינו להיות הסנהדרין יושבים אצל המזבח וכמו שאמרו במכילתא מניין לסנהדרין שיושבין בלשכת הגזית סמוך למזבח שנאמר לא תעלה במעלות על מזבחי ואלה המשפטים וכו':

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Yoma 25a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה דאי ס"ד כו' אלא מכנסי חול אלמא כו' פושטין מכנסי חול ולובשין למכנסי קודש כו' ובד"ה מלבישין אותו מכנסי קודש כו' ובד"ה כדקתני כו' בפרק שלישי שהיו כו' וכמה הן וכו' הד"א כו' ובד"ה החזה כו' ומכאן בלא ראשי צלעות ובד"ה והגרה הוא הצואר ובו מחובר כו' ובד"ה והיין שלש לוגין כו' ובד"ה שלשה עשר כו' בפייס זה הראשון כו' עכ"ל כצ"ל:

    תוס' בד"ה אין ישיבה כו' דהא בשמעתין משמע דלישב נמי הוי כעזרה עצמה כו' עכ"ל והיינו ממאי דקאמר ואי ס"ד פתח א' כו' זקן יושב במערבה והתנן כו' מיהו ראייה גמורה ליכא דאימא דהכא בפתוחות לקודש דאסור לישב היינו משום דאיכא נמי חציה בקודש משא"כ התם דאיכא לאוקמא ביושב לאכול בכולה בחול ואפילו פתוח לקודש וק"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 25a · Sefaria

    גליון הש"ס

    תוס' ד"ה נוטל מצנפת וכו' וי"ל דלשון תורה לחוד חולין קלז ע"ב:

    Gilyon HaShas on Yoma 25a · Sefaria

    חידושי רבי עקיבא איגר

    תד"ה אין ישיבה, עיין במהרש"א שכתב מיהו ראיה גמורה ליכא ולענ"ד ראיה גמורה היא, דא"כ היא גופא תיקשי, מנ"ל דהי' חציה בנויה בקודש, דלמא הי' כולה בנויה בחול, ופתוח לקודש דמותר לישב, ומ"מ נתקיים בבית אלקים נהלך ברגש, דהא מקרי בית אלקים בקודש לכל מילי:

    תוס' ד"ה תא שמע כו', והשתא מייתי שפיר מדר"י קשה לי, דשאני דר"י דליכא במחתה זכיי' פייס וההקטרה והולכת מחתה הכל חד וזכה בהן אחד, משא"כ הנך דזכייתם ע"י פייס י"ל דכל שע"י פייס עושים לו פייס בפני עצמו. גם קשה לי במה דאמרו א"ד דוקא מחתה כו' הא באמת מחתה דוקא שאין בו זכיית פייס כלל, אבל השאר הוא ע"י זכיית פייס, אבל אין הכרע שצריך פייס בפ"ע:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yoma 25a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת יומא, דף כ״ה, עמוד א׳, בהיקף של כ־348 מילים ב־12 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 12 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 118 מילים

      נפתחת ב״מאי לאו, באותן שזכו לפייס. אמר רב…״

      חכמים: רב הונא בר יהודה, רב ששת.

    2. קטע 232 מילים

      נפתחת ב״הכי נמי מסתברא. דאי ס"ד באותן שזכו…״

    3. קטע 325 מילים

      נפתחת ב״ואידך? הא ל"ק הכי קתני: עד שעודן…״

    4. קטע 445 מילים

      נפתחת ב״אמר רב ששת, מנא אמינא לה, דתניא:…״

      חכמים: רב ששת, רבה.

    5. קטע 518 מילים

      נפתחת ב״אין כדתני רב יהודה ואיתימא רב שמואל…״

      חכמים: רב יהודה, רב שמואל בר יהודה, שמואל.

    6. קטע 640 מילים

      נפתחת ב״אמר אביי: שמע מינה לשכת הגזית חציה…״

      חכמים: אביי, רבה.

    7. קטע 724 מילים

      נפתחת ב״ואי סלקא דעתך כולה בחול פייס במזרחה?…״

    8. קטע 847 מילים

      נפתחת ב״ואי סלקא דעתך פתח אחד יש לה…״

      חכמים: רבה.

    9. קטע 919 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ הפייס השני: מי שוחט, מי זורק,…״

    10. קטע 1019 מילים

      נפתחת ב״הראש והרגל, ושתי הידים, העוקץ והרגל, והחזה…״

    11. קטע 1113 מילים

      נפתחת ב״אמר בן עזאי לפני ר' עקיבא משום…״

    12. קטע 1248 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ איבעיא להו: כשהן מפייסין לעבודה אחת…״

      חכמים: רב נחמן בר יצחק.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: יומא דף כ״ה ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026