ואם נתעברה נתעברה למוכר — ולא תחלט עד שיגיע באותו יום באותו חדש שמכרה לו ולרבי משכחת לה כגון שהקדישו ביום שמיני ללידתו בערב יום הכפורים בשנה פשוטה וכי מטי יום הכפורים הבא אכתי לא מלו ליה שס"ה ימים אלא שס"ד:
פר מאי איכא למימר — שהוא בן שלש:
רואין אותה — בכל מקום שהיא כאילו עומדת בבית הקברות שאין הכהן יכול ליקרב אליה אבל לא מחטאות המתות היא אלא שאינה קריבה הלכך רועה עד שיפול בה מום ותימכר:
משום תקלה — לקמן מפרש מאי תקלה:
דתנן — דחיישינן לתקלה:
אין מקדישין — שום דבר שסתם הקדש לבדק הבית ואין להן תקנה:
ואין מחרימין — קסבר סתם חרמין לבדק הבית ופלוגתא היא במסכת ערכין (דף כח:):
כל רועות — כל הני דאמור רבנן ירעו עד שיסתאבו ניחוש שמא יקריבם:
והנך דלאו בני הקרבה נינהו — שאר רועות אינן עומדות ליקרב הני עצמן אלא דמיהן:
לא טריד בהו — אינו מהרהר בהקרבתן ומסיח דעתיה מהקרבה דידהו:
הך דבת הקרבה היא — ליוה"כ הבא טריד בהו לבו על הקרבתו ודילמא מקריב לה מקמי יוה"כ:
תנאי היא — איכא דחייש ואיכא דלא חייש:
יקרב בשני — בפסח שני ימכר לטמא ושהיה בדרך רחוקה:
הא רבי — דאמר מפסח לפסח אפשר לו שלא עברה שנתו ואע"פ שהופרש לאחר שמונה ללידתו דאלו מחוסר זמן לא קדיש:
וכן המעות — שהפרישו לפסח אל יקרבו לשנה הבאה ואיכא למאן דאמר יקרבו:
מתני' בא לו אצל שעיר — השתא הדר תנא למילתיה לאורויי בסדר העבודה וקאמר דלאחר שגמר כהן גדול מתן דמים של פר ושעיר כדסליק פירקין דהוציאו לו בא לו הכהן אצל שעיר המשתלח במקום שהעמידו שם כנגד בית שילוחו כדאמרן בפ' טרף בקלפי (לעיל יומא ד' מא:):
אלא שעשו כהנים קבע — שהרגילו לעשות את הכהנים קבע להיות מוליכים אותו ולא היו בית דין של כהנים מניחין את ישראל להוליכו:
ערסלא — שם האיש:
וכבש — כמין מעלה עשו לו שהוא גבוה ויוצא דרך אותו הכבש חוץ לעזרה וחוץ לעיר כדי שלא יוכלו הבבליים ליגע במשולח לפי שהיו רגילין לתלשו בשערו ואומרים לו טול מהר וצא ואל תשהה עונותינו אצלנו עוד:
