בוני התלמוד

    מסכת יומא דף י״ט עמוד ב׳

    פרק א׳ - שבעת ימים

    Also cited as: Yoma 19b, Chapter 1 Shivat Yamim

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    הכי קאמרי ליה - האי דקאמרי ליה אתה שלוחנו לאו בעבודה קאמרי ליה אלא לענין קבלת שבועה כלומר לא לפי מחשבה שבלבך אם באת להערים בקבלת השבועה אנו משביעין אותך לפי דעתינו ודעת בי"ד:

    שחשדוהו צדוקי - לתקן הקטורת ולתת אותה על מחתת האש בהיכל ולהכניסה אחרי כן לבית קדשי הקדשים שכן אומרים הצדוקים כדלקמן:

    החושד בכשרים לוקה בגופו - דכתיב (שמות ד׳:ו׳) הן לא יאמינו לי וגו' וכתיב והנה ידו מצורעת כשלג:

    וכל כך למה - השבועה הזאת למה:

    שלא יתקן - הקטורת מלא חפנים הניתנת ביוה"כ על המחתה כדכתיב (ויקרא ט״ז:י״ג) ומלא חפניו וגו' ונתן את הקטורת על האש וגו':

    מבחוץ - בהיכל היו נותנין אותה צדוקין על האש ואח"כ מכניסין שהיו דורשין אל יבא כי אם בענן כי בענן אראה (שם) וכתיב ברישא דקרא ואל יבא בכל עת אל הקדש ומשמע כי בענן עשן הקטרת יבא ואז אראה על הכפרת:

    מחוטמו - שהוא ראשון לאברים ליכנס לבית לפי שהוא בולט לפניו כדאמר נמי במס' שבועות (דף יז:) הנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו ואפילו נכנס כולו חוץ מחוטמו טהור אלמא הבא דרך אחוריו נכנס חוטמו אחרון:

    מתני ליה לחייא בר רב א"ר זכריה בן קפוטל - בפ"א ומחוי ליה רב בבי"ת עשה לו סימן שהוא קבוטל בבי"ת:

    ירמוז יקרוץ יורה - כולן לשון אחד הן אלא שזה נופל על העינים וזה נופל על האצבעות שנאמר (משלי ו) קורץ בעיניו מולל ברגליו מורה באצבעותיו:

    בפרק ראשון - צריך בו כוונה שנאמר בו (דברים ו׳:ו׳) והיו הדברים האלה על לבבך:

    בם - שיש לך להשמיע מה שאתה מוציא מפיך:

    ולא בתפלה - שהתפלה בלחש שנאמר (שמואל א א׳:י״ג) וקולה לא ישמע כך מצאתי בשאלתות דרב אחאי גאון:

    בם - בדברי תורה:

    ולא בדברים אחרים - שיחת הילדים וקלות ראש:

    לא יוכל איש לדבר - אין לו רשות:

    מתני' אצבע צרדא - מפרש בגמ':

    והפג - טייל להפיג שינה מעיניך עמוד והפג אחת שחוק לנו פעם אחת על הרצפה להפיג שינתך ובגמרא מפרש מאי היא:

    ומעסיקין אותו - בהפיגותם ובטיוליהם שלא יישן עד שמגיע זמן שחיטת תמיד של שחרית שהוא בהאיר המזרח:

    גמ' צרתה דדא - צרתה של זו אצבע תהי צרה לזו ומאי היא זו גודל באצבע הסמוכה לגודל היה מחברו לאגודל בחזקה ושומטה ומכה על כפו ונשמע הקול:

    בכוליה בי רב - בית המדרש:

    על חדת - דרך חידוש הראה לנו:

    אחוי קידה - נועץ גודליו בארץ ושוחה ונושק את הרצפה ועומד כך מפורש במס' סוכה (דף נג.):

    אלא בפה - היו משוררין לפניו:

    אם ה' לא יבנה בית וגו' - כלומר הזהר בעבודתך שתהא לשם שמים שתהא לרצות שאם אינה רצויה אין טורחך עולה לכלום:

    שוא עמלו בוניו בו - בחנם יגעים בבנין שלא יתקיים:

    מיקירי ירושלים - מחשובי ירושלים עושין כך שלא היו ישנים:

    אלא שהיו חוטאין - משחקין אנשים ונשים יחד ובאין לעבירה:

    תרגומא - להאי בגבולים היכא היו חוטאין בנהרדעא:

    יומא 19 עמוד ב

    1מי איכא מידי דאנן לא מצינן למעבד, ושלוחי דידן מצו עבדי? הכי קאמרי ליה: משביעין אנו עליך על דעתינו ועל דעת בית דין.

    2הוא פורש ובוכה והן פורשין ובוכין וכו'. הוא פורש ובוכה שחשדוהו צדוקי, והם פורשין ובוכין דא"ר יהושע בן לוי: כל החושד בכשרים לוקה בגופו.

    3וכל כך למה? שלא יתקן מבחוץ ויכניס, כדרך שהצדוקין עושין.

    ברייתא

    4ת"ר מעשה בצדוקי אחד שהתקין מבחוץ והכניס. ביציאתו היה שמח שמחה גדולה. פגע בו אביו, אמר לו: בני, אף על פי שצדוקין אנו, מתיראין אנו מן הפרושים. אמר לו: כל ימי הייתי מצטער על המקרא הזה: (ויקרא טז, ב) ״כי בענן אראה על הכפורת״, אמרתי: מתי יבוא לידי ואקיימנו, עכשיו שבא לידי לא אקיימנו?!

    5אמרו: לא היו ימים מועטין עד שמת והוטל באשפה, והיו תולעין יוצאין מחוטמו. ויש אומרים: ביציאתו ניגף, דתני רבי חייא: כמין קול נשמע בעזרה שבא מלאך וחבטו על פניו. ונכנסו אחיו הכהנים ומצאו ככף רגל עגל בין כתפיו, שנאמר: ״(יחזקאל א״, ז) ״ורגליהם רגל ישרה וכף רגליהם ככף רגל עגל״.

    6א"ר זכריה בן קבוטל וכו'. מתני ליה רב חנן בר רבא לחייא בר רב קמיה דרב א"ר זכריה בן קפוטל״, ומחוי ליה רב בידיה ״קבוטל. ונימא ליה מימר! ק"ש הוה קרי.

    7וכי האי גוונא מי שרי? והא"ר יצחק בר שמואל בר מרתא: הקורא את שמע לא ירמוז בעיניו, ולא יקרוץ בשפתותיו, ולא יורה באצבעותיו. ותניא, רבי אלעזר חסמא אומר: הקורא את שמע ומרמז בעיניו, ומקרץ בשפתותיו, ומראה באצבעו עליו הכתוב אומר: (ישעיהו מג, כב) ״ולא אותי קראת יעקב״!

    8לא קשיא: הא בפרק ראשון, הא בפרק שני.

    ברייתא

    9ת"ר (דברים ו, ז) ״ודברת בם״, בם ולא בתפלה. ״ודברת בם״, בם יש לך רשות לדבר, ולא בדברים אחרים.

    10רבי אחא אומר: ״ודברת בם״, עשה אותן קבע ואל תעשם עראי. אמר רבא: השח שיחת חולין עובר בעשה, שנאמר: ״ודברת בם״, בם ולא בדברים אחרים. רב אחא בר יעקב אמר: עובר בלאו, שנאמר: ״(קהלת א״, ח) ״כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר״.

    מתני׳ · משנה

    11בקש להתנמנם, פרחי כהונה מכין לפניו באצבע צרדא, ואומרים לו: אישי כ"ג עמוד והפג אחת על הרצפה. ומעסיקין אותו עד שיגיע זמן השחיטה.

    גמ׳ · גמרא

    12מאי צרדא? אמר רב יהודה: צרתה דדא, מאי היא גודל. מחוי רב הונא ואזל קלא בכולי בי רב.

    13ואומרים לו אישי כ"ג הפג אחת על הרצפה וכו'. אמר רב יצחק: על חדת. מאי היא? אמרי ליה: אחוי קידה.

    14ומעסיקין אותו עד שיגיע זמן שחיטה (וכו'). תנא: לא היו מעסיקין אותו לא בנבל ולא בכנור, אלא בפה. ומה היו אומרין (תהלים קכז, א) ״אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו״.

    15מיקירי ירושלים לא היו ישנין כל הלילה, כדי שישמע כ"ג קול הברה ולא תהא שינה חוטפתו. תניא, אבא שאול אמר: אף בגבולין היו עושין כן זכר למקדש, אלא שהיו חוטאין.

    16אמר אביי ואיתימא ר"נ בר יצחק: תרגומא, נהרדעא. דא"ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא, אמריתו: ״אמאי לא אתי משיח״? והא האידנא יומא דכיפורי הוא ואבעול כמה בתולתא בנהרדעא. אמר ליה: הקב"ה מאי אמר? אמר ליה:

    תוספות

    מי איכא מידי דאנן לא מצינן למעבד כו' - תימה דבפרק אין בין המודר (נדרים דף לה:) מיבעיא לן הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו או שלוחי דידן נינהו וקאמר ת"ש ת"ש טובא התם ולבסוף לא איפשיטא ואמאי לא פשיט לה מדרב הונא בריה דרב יהושע דהכא י"ל דלא בעי למיפשט מדברי אמוראים אלא ממתני' וברייתא וכי האי גוונא צ"ל אהא דמיבעיא לן בפ"ק דב"מ (יז: ושם) ובפ' הכותב (כתובות פט:) אי אלמנה מן האירוסין אית לה כתובה ולא איפשיטא אע"ג דבכמה דוכתי בש"ס משמע בפרק נערה (כתובות מד. ושובפרק האומר (קדושין דף סה. ושם) דאית לה כתובה כמו שהוכיח שם ר"י אלא לא בעי למיפשט אלא ממתני' וברייתא. ולי נראה דלעולם פשיטא ליה מדרב הונא בריה דרב יהושע דשלוחי דרחמנא נינהו דאי ס"ד שלוחי דידן דווקא נינהו ולא שלוחי דרחמנא כלל מי איכא מידי כו' והתם מיבעיא ליה אי שלוחי דידן קצת דהוו להו שלוחי דרחמנא ושלוחי דידן או שלוחי דרחמנא דווקא והא לא מצי למיפשט מדרב הונא דאפילו אי שלוחי דידן נמי הוו מקרבי אע"ג דאנן לא מצינן למיעבד כיון דאף שלוחי דרחמנא נינהו ומילתא דרב הונא בריה דרב יהושע דאמר [לאו] שלוחי דידן נינהו לא נפקא מיניה מידי לענין מודר הנאה דבין אי שלוחי דידן דווקא נינהו בין אי שלוחי דרחמנא נמי נינהו אסור במודר הנאה דקא מהני ליה אלא נראה דנפקא מינה אי אמר בעל הקרבן לא בעינא דלקרביה [כהן] שבאותו משמר אלא כהן אחר אי אמרינן שלוחי דידן דווקא הא אמר לא בעינא ולא נקריב ליה כהן שבאותו משמר בעל כרחו ואי אמרינן שלוחי דרחמנא נינהו נהי נמי דמפרשינן אף שלוחי דרחמנא נינהו עיקרם שלוחי דרחמנא נינהו ולאו כל כמיניה לעכב על ידם שלא יקריבוהו כהני משמר:

    בם ולא בתפלה - נראה לי בם שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ולא בתפלה דאמרינן (ברכות דף ל:) אפילו מלך שואל בשלומו לא ישיבנו אפי' נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    הוא פורש ובוכה שחשדוהו בצדוקי - והן בוכין שכל החושד בכשרים לוקה בגופו.

    וכל כך למה שלא יתן את הקטורת על המחתה בהיכל ויכניס לפני ולפני' שדורשין כי בענן אראה על הכפורת. כלומר צריך לתת הקטורת [מבחוץ] ומכניס בבית קדשי הקדשים. והענן כבר עלה.

    מעשה בצדוקי אחד כ"ג שעשה כך ובא מלאך וחבטו על פניו ונכנסו הכהנים [ומצאו] מכה כמין כף רגל עגל בין כתפיו.

    כדכתיב ורגליהם רגל ישרה וכף רגליהם ככף רגל עגל - אם היה חכם דורש. ואם לאו ת"ח קורין לפניו כו'. ירושלמי אעפ"כ היו קורין לפניו המקרא הזה אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו אם ה' לא ישמר עיר שוא וגו'. תני במשלי ובתהלים מפני שטעמן מפיג את השינה.

    הוה מתני רב חנן לחייא כו' כלומר היה מלמדו המשנה ושונה א' זכריה בן קפוטר. והיה רב מתפלל וקורא ק"ש ולא היה יכול לומר לו (כמו) כי טעיתה והיה מראה לו באצבעו בית כלומר קבוטר הוא. ואקשינן וכי שרי לקורא ק"ש למעבד הכי. והתניא ר' אלעזר הסמא אומר הקורא ק"ש ומרמז בעיניו [ומקרץ] בשפתיו ומורה באצבעו עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב וגו' ופרקינן כי תניא ההיא בפרק ראשון שהוא משמע עד והיה אם שמוע. ורב כי עבד בפרק ב' עבד:

    ת"ר ודברת בם בם ולא בתפלה - בקול ולא בלחש. בם יש לך רשות לדבר ולפסוק מן התלמוד ולא בדברים אחרים.

    בם עשאם קבע - אמר רב המפסיק בעת שקורא בתלמוד ושח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר ודברת בם. בם יש לך להפסיק ולקרות ק"ש ולא בדברים אחרים. רב אחא אמר עובר בלאו שנאמר כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר: פי' צרדה צרת גודל.

    עמוד והפג על הרצפה.

    א"ר יצחק על חדת.

    ומעסקין אותו עד זמן שחיטה - תנא אין מעסקין אותו לא בנבל ולא בכינור אלא בפה ומה היו אומרים אם ה' לא יבנה בית שוא וגו'.

    מיקירי ירושלים לא היו ישינים כל הלילה תניא אבא שאול אומר אף בגבולין והיא נהרדעא היו עושין כן אלא שהיו חוטאין. כדאמר להו אליהו כמה בתולות איבעול בנהרדעא ביומא דכיפורי.

    והקב"ה מאי אמר.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יומא דף י״ט עמוד ב׳

    מסכת יומא דף י״ט עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 16 קטעים ממוספרים, כ־472 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: יומא דף י״ט ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026