בוני התלמוד

    מסכת יומא דף פ״ה עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ושמואל אמר לפקח עליו את הגלקאמר דאם רוב ישראל אבל במחצה על מחצה לא וכ"ש ברוב כותים:

    אינו כןדאמר אפילו ברוב כותים מפקחין:

    למאי הילכתאהוי כותי אליבא דשמואל כיון דאמר מפקחין עליו כל שכן דמצוה להחיותו ולמאי הילכתא הוי כותי:

    להאכילו נבילותעד שיגדל ויקבל עליו גירות:

    אם רוב ישראל ישראל למאי הילכתאהוי ישראל ברוב ישראל טפי ממחצה על מחצה אי שלא להאכילו נבילות במחצה על מחצה לא ספינן ליה:

    לנזקיןשור של ישראל שנגח של כותי פטור ושור של כותי שנגח של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם ושל ישראל שנגח של ישראל תם משלם חצי נזק מועד משלם נזק שלם:

    אי נימא דנגחיה תורא דידן לתורא דידיהוקאמרינן דמחייבינן ליה לשלומי:

    נייתי ראיהדישראל הוא ונשקול וכל זמן שלא טבל בבית דין לשם גירות לא מצינן לישראל לחיובי לשלומי:

    פלגאמשלם כישראל אידך פלגא ספק הוא וזה תובעו נזק שלם כדין כותי אמר ליה אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ושקול:

    מאי קאמרכל הני ספיקי דקתני מאי אתו לאשמועינן:

    שמצילין את המתלחצר המעורבת דליכא איסור אלא טלטול:

    אבל הכאכי לא שרית ליה לפקוחי מאי אית ליה למיעבד דתיהוי איסורא דאורייתא דנשרי הא מקמי הך:

    עד היכן הוא בודקאם דומה למת שאינו מזיז איבריו עד היכן הוא מפקח לדעת האמת:

    עד חוטמוואם אין חיות בחוטמו שאינו מוציא רוח ודאי מת ויניחוהו:

    גזי נזרךונזר הוא שער הראש:

    אפילו תימא אבא שאולנמי סבירא ליה עד חוטמו:

    הכי גרסינן אמר רב פפא מחלוקת מלמטה למעלהמחלוקת דהנך תנאי דמר אמר עד לבו ומר אמר עד חוטמו מלמטה למעלה שמוצאו דרך מרגלותיו תחלה ובודק והולך כלפי ראשו דמר אמר בלבו יש להבחין אם יש בו חיות שנשמתו דופקת שם ומר אמר עד חוטמו דזימנין דאין חיות ניכר בלבו וניכר בחוטמו:

    ולוי הסדרלא פורש לי מהו:

    ושפיכות דמיםשהותר לבעל בית לשפוך דמו של זה להצלת ספק נפשו עבירה חמורה היא שמטמאת את הארץ כדכתיב (במדבר ל״ה:ל״ד) ולא תטמא את הארץ גבי פרשת רוצחין:

    וגורם לשכינה שתסתלקכדכתיב (שם) אשר אני שוכן בתוכה הא אם תטמאו איני שוכן וגבי רוצח כתיב:

    מעם מזבחיאם כהן הוא שבא לעבוד עבודה:

    ולא מעל מזבחיאם התחיל בעבודה אין מפסיק לבא לידון אלא משלים עבודתו:

    יומא 85 עמוד א

    1ושמואל אמר לפקח עליו את הגל. כי איתמר דשמואל ארישא איתמר: אם רוב כותיים כותי אמר שמואל: ולענין פקוח נפש אינו כן.

    2אם רוב כותיים כותי למאי הילכתא? אמר רב פפא: להאכילו נבלות. אם רוב ישראל ישראל, למאי הילכתא? להחזיר לו אבידתו.

    3מחצה על מחצה ישראל, למאי הילכתא? אמר ריש לקיש: לנזקין. היכי דמי? אי נימא דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה נייתי ראיה ונשקול!

    4לא צריכא, דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן, פלגא יהיב ליה, אידך פלגא נימא ליה: אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ושקול.

    5מי שנפל עליו מפולת וכו'. מאי קאמר?

    6לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא ספק הוא שם ספק אינו שם, דאי איתיה חי הוא דמפקחין, אלא אפילו ספק חי ספק מת מפקחין. ולא מיבעיא ספק חי ספק מת, דישראל, אלא אפילו ספק כותי ספק ישראל מפקחין.

    7מצאוהו חי מפקחין. מצאוהו חי, פשיטא! לא צריכא, דאפי' לחיי שעה.

    8ואם מת יניחוהו. הא נמי פשיטא? לא צריכא, לר' יהודה בן לקיש. דתניא: אין מצילין את המת מפני הדליקה, אמר רבי יהודה בן לקיש: שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה. ואפילו רבי יהודה בן לקיש לא קאמר אלא מתוך שאדם בהול על מתו, אי לא שרית ליה אתי לכבויי. אבל הכא, אי לא שרית ליה מאי אית ליה למעבד?

    ברייתא

    9תנו רבנן: עד היכן הוא בודק? עד חוטמו. ויש אומרים: עד לבו. בדק ומצא עליונים מתים, לא יאמר: כבר מתו התחתונים. מעשה היה ומצאו עליונים מתים ותחתונים חיים.

    10נימא הני תנאי כי הני תנאי. דתניא: מהיכן הולד נוצר מראשו, שנאמר: ״(תהלים עא״, ו) ״ממעי אמי אתה גוזי״, ואומר: (ירמיהו ז, כט) ״גזי נזרך והשליכי״. אבא שאול אומר: מטיבורו, ומשלח שרשיו אילך ואילך.

    11אפילו תימא אבא שאול, עד כאן לא קא אמר אבא שאול התם אלא לענין יצירה, דכל מידי ממציעתיה מיתצר, אבל לענין פקוח נפש אפי' אבא שאול מודי דעיקר חיותא באפיה הוא, דכתיב: ״(בראשית ז״, כב) ״כל אשר נשמת רוח חיים באפיו״.

    12אמר רב פפא: מחלוקת ממטה למעלה, אבל ממעלה למטה, כיון דבדק ליה עד חוטמו שוב אינו צריך, דכתיב: ״כל אשר נשמת רוח חיים באפיו״.

    13וכבר היה ר' ישמעאל ורבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה מהלכין בדרך, ולוי הסדר ורבי ישמעאל בנו של רבי אלעזר בן עזריה מהלכין אחריהן. נשאלה שאלה זו בפניהם: מניין לפקוח נפש שדוחה את השבת?

    14נענה ר' ישמעאל ואמר: (שמות כב, א) ״אם במחתרת ימצא הגנב״ ומה זה, שספק על ממון בא ספק על נפשות בא, ושפיכות דמים מטמא את הארץ, וגורם לשכינה שתסתלק מישראל, ניתן להצילו בנפשו ק"ו לפקוח נפש שדוחה את השבת.

    15נענה ר"ע ואמר: (שמות כא, יד) ״וכי יזיד איש על רעהו וגו' מעם מזבחי תקחנו למות״. ״מעם מזבחי״ ולא מעל מזבחי. ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא להמית,׃

    תוספות

    ולפקח הגל אינו כןאומר ר"י דהיינו טעמא דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב משום דכתיב (ויקרא י״ח:ה׳) וחי בהם ולא שימות בהם שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי מיתת ישראל:

    להאכילו נבילותלא הוה מצי למימר שלא להחיותו משום דאפילו מחצה על מחצה אינו חייב להחיותו דדוקא ברוב ישראל אמרינן לא שנו אלא להחיותו:

    להחזיר לו אבידתוהא דלא קאמר להחיותו כדקאמר רב לעיל פירש רש"י דלשמואל איצטריך דסבירא ליה דאפילו לפקח את הגל בשבת אין הולכין אחר הרוב כל שכן להחיותו ואע"ג דסבירא ליה לשמואל (ב"ב דף צב:) אין הולכין בממון אחר הרוב הני מילי היכא דאתי לידיה ברשות בעלים כמו מוכר שור לחבירו ונמצא נגחן אבל הכא דלא אתא לידיה ברשות בעלים אזלינן בתר רובא ובכתובות סוף פ"ק (דף טו:) פירש דרבותא נקט אפילו להחזיר לו אבידה דאיכא עבירה גדולה כדאמרי' (סנהדרין דף עו:) המחזיר אבידה לכותי עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה וגו' ואפי' הכי מחזירין היכא דאיכא רוב ישראל וכל שכן להחיותו דליכא עבירה כולי האי דמפרנסין עניי כותים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום [גיטין סא.]:

    להחזיר לו אבידהאבל מחצה על מחצה לא דאמר ליה אייתי ראיה דישראל את ואחזיר לך:

    לא צריכא דנגחיה תורא דידיה לתורא דידןתימה לי דהוה מצי למימר כולהו לנזקין אם רוב ישראל ישראל דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה מחצה על מחצה ישראל דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן ולא משלם אלא פלגא אם רוב כותים כותי משלם נזק שלם אלא ניחא למימר חידוש בכל חד:

    אבא שאול אומר מטיבורוהקשה רבינו תם דבפרק המפלת (נדה דף כה.) תניא איזהו שפיר מרוקם אבא שאול אומר תחילת ברייתו מראשו ועוד הקשה דהא התם משמע דלא איירי אלא בגודל האיברים ובקוטנן כדקא מסיים עלה שתי עיניו כשני טיפין של זבוב וכו' להכי גרס ר"ת תחילת ברייתו כרשון פירוש יום שנגמר תחילת צורתו הוי כל גופו גדול כסלעם כדמתרגמינן רשונא וכן פירש בערוך [ערך רשון]:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    איכא [פלוגתא] באמוראין חד אמר עד חוטמו וחד אמר עד טבורואמר שמואל לא הילכו בפקוח נפש אחר הרוב כו' הא דרב דאמר את הגל כו' כבר פירשנוהו בבבא קמא:

    מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק כותי ספק ישראל מפקחין עליו.

    מצאוהו חי מפקחין עליו מצאוהו מת יניחוהואוקימנא אפי' לר' יהודה בן לקיש דאמר שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה הכא מודה שאם מצאו (חי) [מת יניחהו ופשוטה היא:

    ת"ר עד היכן בודק עד טבורווי"א עד חוטמו. בדק ומצא עליונים מתים לא יאמר שכבר מתו התחתונים. מעשה היה ובדקו ומצאו עליונים מתים ותחתונים חיים.

    אמר רב פפא מחלוקת כשבדק ממטה למעלהשלא יאמר כיון שאין חיותא בטבורו כבר מת אלא צריך לבדוק עד חוטמו אבל אם בדק ממעלה למטה כיון שבדק בחוטמו ואין לו חיותא תוב לא צריך שנאמר כל אשר נשמת רוח חיים באפיו.

    מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת כו'.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יומא דף פ״ה עמוד א׳

    מסכת יומא דף פ״ה עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־431 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ושמואל אמר לפקח עליו את הגל קאמר דאם רוב ישראל אבל במחצה על מחצה לא וכ"ש ברוב כותים:

    אינו כן דאמר אפילו ברוב כותים מפקחין:

    למאי הילכתא הוי כותי אליבא דשמואל כיון דאמר מפקחין עליו כל שכן דמצוה להחיותו ולמאי הילכתא הוי כותי:

    להאכילו נבילות עד שיגדל ויקבל עליו גירות:

    אם רוב ישראל ישראל למאי הילכתא הוי ישראל ברוב ישראל טפי ממחצה על מחצה אי שלא להאכילו נבילות במחצה על מחצה לא ספינן ליה:

    לנזקין שור של ישראל שנגח של כותי פטור ושור של כותי שנגח של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם ושל ישראל שנגח של ישראל תם משלם חצי נזק מועד משלם נזק שלם:

    אי נימא דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה וקאמרינן דמחייבינן ליה לשלומי:

    נייתי ראיה דישראל הוא ונשקול וכל זמן שלא טבל בבית דין לשם גירות לא מצינן לישראל לחיובי לשלומי:

    ועוד 14 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Yoma 85a · Sefaria

    תוספות

    ולפקח הגל אינו כן אומר ר"י דהיינו טעמא דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב משום דכתיב (ויקרא י״ח:ה׳) וחי בהם ולא שימות בהם שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי מיתת ישראל:

    להאכילו נבילות לא הוה מצי למימר שלא להחיותו משום דאפילו מחצה על מחצה אינו חייב להחיותו דדוקא ברוב ישראל אמרינן לא שנו אלא להחיותו:

    להחזיר לו אבידתו הא דלא קאמר להחיותו כדקאמר רב לעיל פירש רש"י דלשמואל איצטריך דסבירא ליה דאפילו לפקח את הגל בשבת אין הולכין אחר הרוב כל שכן להחיותו ואע"ג דסבירא ליה לשמואל (ב"ב דף צב:) אין הולכין בממון אחר הרוב הני מילי היכא דאתי לידיה ברשות בעלים כמו מוכר שור לחבירו ונמצא נגחן אבל הכא דלא אתא לידיה ברשות בעלים אזלינן בתר רובא ובכתובות סוף פ"ק (דף טו:) פירש דרבותא נקט אפילו להחזיר לו אבידה דאיכא עבירה גדולה כדאמרי' (סנהדרין דף עו:) המחזיר אבידה לכותי עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה וגו' ואפי' הכי מחזירין היכא דאיכא רוב ישראל וכל שכן להחיותו דליכא עבירה כולי האי דמפרנסין עניי כותים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום [גיטין סא.]:

    להחזיר לו אבידה אבל מחצה על מחצה לא דאמר ליה אייתי ראיה דישראל את ואחזיר לך:

    לא צריכא דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן תימה לי דהוה מצי למימר כולהו לנזקין אם רוב ישראל ישראל דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה מחצה על מחצה ישראל דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן ולא משלם אלא פלגא אם רוב כותים כותי משלם נזק שלם אלא ניחא למימר חידוש בכל חד:

    אבא שאול אומר מטיבורו הקשה רבינו תם דבפרק המפלת (נדה דף כה.) תניא איזהו שפיר מרוקם אבא שאול אומר תחילת ברייתו מראשו ועוד הקשה דהא התם משמע דלא איירי אלא בגודל האיברים ובקוטנן כדקא מסיים עלה שתי עיניו כשני טיפין של זבוב וכו' להכי גרס ר"ת תחילת ברייתו כרשון פירוש יום שנגמר תחילת צורתו הוי כל גופו גדול כסלעם כדמתרגמינן רשונא וכן פירש בערוך [ערך רשון]:

    Tosafot on Yoma 85a · Sefaria

    רבנו חננאל

    איכא [פלוגתא] באמוראין חד אמר עד חוטמו וחד אמר עד טבורו אמר שמואל לא הילכו בפקוח נפש אחר הרוב כו' הא דרב דאמר את הגל כו' כבר פירשנוהו בבבא קמא:

    מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק כותי ספק ישראל מפקחין עליו.

    מצאוהו חי מפקחין עליו מצאוהו מת יניחוהו אוקימנא אפי' לר' יהודה בן לקיש דאמר שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה הכא מודה שאם מצאו (חי) [מת יניחהו ופשוטה היא:

    ת"ר עד היכן בודק עד טבורו וי"א עד חוטמו. בדק ומצא עליונים מתים לא יאמר שכבר מתו התחתונים. מעשה היה ובדקו ומצאו עליונים מתים ותחתונים חיים.

    אמר רב פפא מחלוקת כשבדק ממטה למעלה שלא יאמר כיון שאין חיותא בטבורו כבר מת אלא צריך לבדוק עד חוטמו אבל אם בדק ממעלה למטה כיון שבדק בחוטמו ואין לו חיותא תוב לא צריך שנאמר כל אשר נשמת רוח חיים באפיו.

    מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת כו'.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 85a · Sefaria

    מאירי

    עיר שישראל ועובדי האלילים דרים שם אם רוב גוים מחזיקים אותו בגוי להאכילו נבילות עד שיגדל ויקבל עליו גירות ומ"מ מפקחין עליו ומצווין אנו להחיותו מספק אם רוב ישראל מחזירין לו אבידה כישראל גמור מחצה על מחצה אין אנו צריכין להחזיר אבידה ואם נגח שור שלנו את שלו פטורים מלשלם נגח שור שלו את שלנו משלם מחצה ועל המחצה האחרת הוא טוען אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ושקול ששור של ישראל שנגח שור של עובדי אלילים פטור ושלהם שנגח שור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם כמו שביארנו במקומו ולענין יוחסין אין מיחסין תינוק זה אם הוא נקבה לכהונה אף בדרך שאין לחוש לאסופי על הדרכים שהתבארו במקומו אבל מפקחין עליו את הגל אפילו ברוב גוים:

    המשנה החמישית והיא מענין החלק השני גם כן והוא שאמר מי שנפלה עליו מפלת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק נכרי ספק ישראל מפקחין עליו מצאהו חי מפקחין עליו ואם מת יניחוהו אמר הר"ם מפקחין שחופרין ומחפשין אותו וכשמגיע לחוטמו ולא ימצא לו נשמה אז אסור לו לחפור יותר לפי שבודאי הוא מת ואם מצאו חי אע"פ שהוא בענין שאינו יכול לחיות אלא זמן מועט וימות לפי שעה חופרין עליו ומוציאין אותו וזהו ענין אמרו מצאוהו חי מפקחין עליו ואמרו ואם מת יניחוהו כי מן החכמים מי שסובר מצילין את המת מפני הדליקה והודיענו בכאן שמניחי' אותו תחת המפלת ואין על זה חולק:

    אמר המאירי מי שנפלה עליו מפולת ספק ישנו שם ספק אינו שם הואיל ויש לחוש שהוא שם וכן אפי' נצטרף בו ספק אחר והוא שאף כשתמצא לומר שהוא שם שמא כבר מת ואין החילול מועיל בו וכן אף כשתמצא לומר שהוא חי ספק גוי ספק ישראל מחללין עליו ומפקחין התחילו לפקח ובדקו בחוטמו ומצאוהו חי משלימין בפקוחו אע"פ שנתברר שאי אפשר לו לחיות אפי' שעה אחת שבאותה שעה ישוב בלבו ויתודה ואם מת יניחוהו שאע"פ שמצילין את המת מן הדליקה להעבירו מחצר לחצר בלא עירוב בזו כך אמרו אי לא שרית ליה טלטול שלא לצורך מתוך שאדם בהול על מתו אתי לכבויי אבל במפולת אין גזירה שהרי אין כאן חשש איסור תורה שנתיר את הפיקוח בשבילו ופי' בגמ' שכשבודק בזה אם חי אם מת אם בדק מצד ראשו כל שהגיע עד חוטמו ומצאו מת אין צריך עוד בדיקה אבל אם בדק דרך מרגלותיו כגון שנזדמן לו הפקוח כן אע"פ שבדק עד טבורו או לבו ומצאו מת אין סומך בכך עד שיגיע לחוטמו וכן פירשו שם שאם היו הרבה בני אדם במפולת זה על גבי זה ומצא עליונים מתים אל יאמר שכבר מתו התחתונים אלא יפקח ויבדוק מעשה היה ונמצאו עליונים מתים ותחתונים חיים:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

    הבא במחתרת וקם עליו בעל הבית והרגו פטור מפני שסתם הדברים שהגנב אף על עסקי נפשות הוא בא שאם יקום עליו בעל הבית ויתריס כנגדו שיהרגהו לפיכך אם הדבר ברור שאינו בא על עסקי נפשות כגון אב במחתרת של בן אם הרגו חייב וכבר ביארנוה במקומה במסכת סנהדרין ע"ב א':

    כהן שהרג במזיד אין מזבח קולטו ואפי' רצה לעבוד מוסרין אותו לידון שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות ומ"מ אם התחיל בעבודה ממתינין לו עד שיגמור שנאמר מעם מזבחי ולא מעל מזבחי וכן אם הרג בשוגג אין מזבח קולט לחייב עליו גואל הדם אלא כהן ועבודה בידו ונמצא שהזר אינו נקלט במזבח ומ"מ כל שאינו חייב מיתה מן הדין אלא שמתירא מן המלך שמא יהרגוהו בדיני מלכות או בית דין בהוראת שעה מזבח קולטו ואין אומרין שאינו קולטו אלא במי שחייב מיתת בית דין בעדים והתראה כמו שביארנו במסכת סנהדרין ל"ה ב' ובמסכת מכות י"ב א' וזה שאמרנו מעם מזבחי ולא מעל מזבחי דוקא להמית על הדרך שביארנו אבל להחיות מוסרין אותו כלומר שאם היה יוצא ליהרג וטען שפלוני כהן יודע לו זכות מוסרין לו שני תלמידי חכמים לילך שם לראות אם יש ממש בדבריו ואם יש ממש בדבריו מביאין אותו ואפילו היה עובד עבודה יניחוה ויבא אחר תחתיו וי"מ במה שכתבנו דוקא להמית כגון שהיה יודע בעדות לחייב את הרוצח שאם היה עובד עבודה אין מזקיקין אותו לבא ולהעיד עד שיגמור:

    Meiri on Yoma 85a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה אם רוב ישראל למאי הלכתא כו' אי שלא להאכילו נבילות במחצה כו' עכ"ל ק"ק ואכתי במחצה על מחצה ישראל הל"ל הלכתא שלא להאכילו נבילות וי"ל ודו"ק:

    תוס' בד"ה ולפקח הגל כו' מיתת ישראל הס"ד ואח"כ מה"ד להאכילו כו' כצ"ל:

    בד"ה להחזיר לו כו' פרש"י דלשמואל איצטריך דס"ל כו' עכ"ל רש"י פירש כן לעיל גבי אם רוב נכרים והתם לא נראה להם פירושו דהתם ניחא אליבא דרב דאפילו במחצה על מחצה אין חייב להחיותו כו' כמ"ש התוס' לעיל אלא דהכא גבי רוב ישראל נראה להם פירושו דע"כ להחזיר לו אבידתו לשמואל קאמר דלרב הא איהו גופיה פירשו לענין להחיותו ודו"ק:

    בא"ד מפני דרכי שלום עכ"ל הס"ד כצ"ל:

    בד"ה אבא שאול כו' דלא איירי אלא בגודל איברים כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 85a · Sefaria

    גליון הש"ס

    רש"י ד"ה ולוי הסדר לא פורש לי. עי' ברכות כה:

    שם ד"ה ולא מעל מזבחי אם התחיל בעבודה עי' ברש"י מכות יב ע"א ד"ה טעה יואב וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Yoma 85a · Sefaria

    בן יהוידע

    נִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה זוֹ לִפְנֵיהֶם מִנַּיִן לְפִקּוּחַ נֶפֶשׁ, שֶׁדּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת?. הרואה יראה שבעה עמודי עולם כל אחד הביא ראיה דפקוח נפש דוחה שבת ולכן הזריז הרי זה משובח מכח שבעה טעמים ההם והמתעצל בדבר שחושש בשביל חלול שבת, נמצא הוא חכם בעיניו יותר משבעה חכמים גדולים אלו! ובזה יובן רמז הכתוב במשלי (משלי כו, טז) 'חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טָעַם'. ובזה יובן (משלי ט, א) 'חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה' בֵיתָהּ זה הגוף שקראו קהלת בשם בית נבנה ונעשה לו קיום בשבת ועל זה חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה טעמים משבעה עמודי עולם. ונראה לי לפי שהשבת הוא יום שביעי נתגלגל היתר שלו בשבעה ראיות וטעמים. ומה שאמר כאן לֵוִי הַסַּדָּר נראה לי מלאכתו היתה כמו רב דהוה פסיק סדרא קמיה דרבי לקמן בסוף מכלתין.

    Ben Yehoyada on Yoma 85a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת יומא, דף פ״ה, עמוד א׳, בהיקף של כ־431 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 122 מילים

      נפתחת ב״ושמואל אמר לפקח עליו את הגל. כי…״

      חכמים: שמואל.

    2. קטע 220 מילים

      נפתחת ב״אם רוב כותיים כותי למאי הילכתא? אמר…״

      חכמים: רב פפא.

    3. קטע 322 מילים

      נפתחת ב״מחצה על מחצה ישראל, למאי הילכתא? אמר…״

    4. קטע 420 מילים

      נפתחת ב״לא צריכא, דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן,…״

    5. קטע 57 מילים

      נפתחת ב״מי שנפל עליו מפולת וכו'. מאי קאמר?…״

    6. קטע 637 מילים

      נפתחת ב״לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא ספק הוא…״

    7. קטע 711 מילים

      נפתחת ב״מצאוהו חי מפקחין. מצאוהו חי, פשיטא! לא…״

    8. קטע 859 מילים

      נפתחת ב״ואם מת יניחוהו. הא נמי פשיטא? לא…״

      חכמים: רבי יהודה.

    9. קטע 928 מילים

      נפתחת ב״תנו רבנן: עד היכן הוא בודק? עד…״

    10. קטע 1034 מילים

      נפתחת ב״נימא הני תנאי כי הני תנאי. דתניא:…״

      חכמים: אבא.

    11. קטע 1141 מילים

      נפתחת ב״אפילו תימא אבא שאול, עד כאן לא…״

      חכמים: אבא.

    12. קטע 1224 מילים

      נפתחת ב״אמר רב פפא: מחלוקת ממטה למעלה, אבל…״

      חכמים: רב פפא.

    13. קטע 1334 מילים

      נפתחת ב״וכבר היה ר' ישמעאל ורבי עקיבא ורבי…״

      חכמים: רבי עקיבא, רבי אלעזר, רבי ישמעאל.

    14. קטע 1439 מילים

      נפתחת ב״נענה ר' ישמעאל ואמר: (שמות כב, א)…״

    15. קטע 1533 מילים

      נפתחת ב״נענה ר"ע ואמר: (שמות כא, יד) ״וכי…״

      חכמים: רבי יוחנן, רבה.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: יומא דף פ״ה ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026