בוני התלמוד

    מסכת יומא דף פ״ה עמוד א׳

    פרק ח׳ - יום הכפורים

    Also cited as: Yoma 85a, Chapter 8 Yom HaKippurim

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ושמואל אמר לפקח עליו את הגל - קאמר דאם רוב ישראל אבל במחצה על מחצה לא וכ"ש ברוב כותים:

    אינו כן - דאמר אפילו ברוב כותים מפקחין:

    למאי הילכתא - הוי כותי אליבא דשמואל כיון דאמר מפקחין עליו כל שכן דמצוה להחיותו ולמאי הילכתא הוי כותי:

    להאכילו נבילות - עד שיגדל ויקבל עליו גירות:

    אם רוב ישראל ישראל למאי הילכתא - הוי ישראל ברוב ישראל טפי ממחצה על מחצה אי שלא להאכילו נבילות במחצה על מחצה לא ספינן ליה:

    לנזקין - שור של ישראל שנגח של כותי פטור ושור של כותי שנגח של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם ושל ישראל שנגח של ישראל תם משלם חצי נזק מועד משלם נזק שלם:

    אי נימא דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה - וקאמרינן דמחייבינן ליה לשלומי:

    נייתי ראיה - דישראל הוא ונשקול וכל זמן שלא טבל בבית דין לשם גירות לא מצינן לישראל לחיובי לשלומי:

    פלגא - משלם כישראל אידך פלגא ספק הוא וזה תובעו נזק שלם כדין כותי אמר ליה אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ושקול:

    מאי קאמר - כל הני ספיקי דקתני מאי אתו לאשמועינן:

    שמצילין את המת - לחצר המעורבת דליכא איסור אלא טלטול:

    אבל הכא - כי לא שרית ליה לפקוחי מאי אית ליה למיעבד דתיהוי איסורא דאורייתא דנשרי הא מקמי הך:

    עד היכן הוא בודק - אם דומה למת שאינו מזיז איבריו עד היכן הוא מפקח לדעת האמת:

    עד חוטמו - ואם אין חיות בחוטמו שאינו מוציא רוח ודאי מת ויניחוהו:

    גזי נזרך - ונזר הוא שער הראש:

    אפילו תימא אבא שאול - נמי סבירא ליה עד חוטמו:

    הכי גרסינן אמר רב פפא מחלוקת מלמטה למעלה - מחלוקת דהנך תנאי דמר אמר עד לבו ומר אמר עד חוטמו מלמטה למעלה שמוצאו דרך מרגלותיו תחלה ובודק והולך כלפי ראשו דמר אמר בלבו יש להבחין אם יש בו חיות שנשמתו דופקת שם ומר אמר עד חוטמו דזימנין דאין חיות ניכר בלבו וניכר בחוטמו:

    ולוי הסדר - לא פורש לי מהו:

    ושפיכות דמים - שהותר לבעל בית לשפוך דמו של זה להצלת ספק נפשו עבירה חמורה היא שמטמאת את הארץ כדכתיב (במדבר ל״ה:ל״ד) ולא תטמא את הארץ גבי פרשת רוצחין:

    וגורם לשכינה שתסתלק - כדכתיב (שם) אשר אני שוכן בתוכה הא אם תטמאו איני שוכן וגבי רוצח כתיב:

    מעם מזבחי - אם כהן הוא שבא לעבוד עבודה:

    ולא מעל מזבחי - אם התחיל בעבודה אין מפסיק לבא לידון אלא משלים עבודתו:

    יומא 85 עמוד א

    1ושמואל אמר לפקח עליו את הגל. כי איתמר דשמואל ארישא איתמר: אם רוב כותיים כותי אמר שמואל: ולענין פקוח נפש אינו כן.

    2אם רוב כותיים כותי למאי הילכתא? אמר רב פפא: להאכילו נבלות. אם רוב ישראל ישראל, למאי הילכתא? להחזיר לו אבידתו.

    3מחצה על מחצה ישראל, למאי הילכתא? אמר ריש לקיש: לנזקין. היכי דמי? אי נימא דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה נייתי ראיה ונשקול!

    4לא צריכא, דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן, פלגא יהיב ליה, אידך פלגא נימא ליה: אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ושקול.

    5מי שנפל עליו מפולת וכו'. מאי קאמר?

    6לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא ספק הוא שם ספק אינו שם, דאי איתיה חי הוא דמפקחין, אלא אפילו ספק חי ספק מת מפקחין. ולא מיבעיא ספק חי ספק מת, דישראל, אלא אפילו ספק כותי ספק ישראל מפקחין.

    7מצאוהו חי מפקחין. מצאוהו חי, פשיטא! לא צריכא, דאפי' לחיי שעה.

    8ואם מת יניחוהו. הא נמי פשיטא? לא צריכא, לר' יהודה בן לקיש. דתניא: אין מצילין את המת מפני הדליקה, אמר רבי יהודה בן לקיש: שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה. ואפילו רבי יהודה בן לקיש לא קאמר אלא מתוך שאדם בהול על מתו, אי לא שרית ליה אתי לכבויי. אבל הכא, אי לא שרית ליה מאי אית ליה למעבד?

    ברייתא

    9תנו רבנן: עד היכן הוא בודק? עד חוטמו. ויש אומרים: עד לבו. בדק ומצא עליונים מתים, לא יאמר: כבר מתו התחתונים. מעשה היה ומצאו עליונים מתים ותחתונים חיים.

    10נימא הני תנאי כי הני תנאי. דתניא: מהיכן הולד נוצר מראשו, שנאמר: ״(תהלים עא״, ו) ״ממעי אמי אתה גוזי״, ואומר: (ירמיהו ז, כט) ״גזי נזרך והשליכי״. אבא שאול אומר: מטיבורו, ומשלח שרשיו אילך ואילך.

    11אפילו תימא אבא שאול, עד כאן לא קא אמר אבא שאול התם אלא לענין יצירה, דכל מידי ממציעתיה מיתצר, אבל לענין פקוח נפש אפי' אבא שאול מודי דעיקר חיותא באפיה הוא, דכתיב: ״(בראשית ז״, כב) ״כל אשר נשמת רוח חיים באפיו״.

    12אמר רב פפא: מחלוקת ממטה למעלה, אבל ממעלה למטה, כיון דבדק ליה עד חוטמו שוב אינו צריך, דכתיב: ״כל אשר נשמת רוח חיים באפיו״.

    13וכבר היה ר' ישמעאל ורבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה מהלכין בדרך, ולוי הסדר ורבי ישמעאל בנו של רבי אלעזר בן עזריה מהלכין אחריהן. נשאלה שאלה זו בפניהם: מניין לפקוח נפש שדוחה את השבת?

    14נענה ר' ישמעאל ואמר: (שמות כב, א) ״אם במחתרת ימצא הגנב״ ומה זה, שספק על ממון בא ספק על נפשות בא, ושפיכות דמים מטמא את הארץ, וגורם לשכינה שתסתלק מישראל, ניתן להצילו בנפשו ק"ו לפקוח נפש שדוחה את השבת.

    15נענה ר"ע ואמר: (שמות כא, יד) ״וכי יזיד איש על רעהו וגו' מעם מזבחי תקחנו למות״. ״מעם מזבחי״ ולא מעל מזבחי. ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא להמית,׃

    תוספות

    ולפקח הגל אינו כן - אומר ר"י דהיינו טעמא דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב משום דכתיב (ויקרא י״ח:ה׳) וחי בהם ולא שימות בהם שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי מיתת ישראל:

    להאכילו נבילות - לא הוה מצי למימר שלא להחיותו משום דאפילו מחצה על מחצה אינו חייב להחיותו דדוקא ברוב ישראל אמרינן לא שנו אלא להחיותו:

    להחזיר לו אבידתו - הא דלא קאמר להחיותו כדקאמר רב לעיל פירש רש"י דלשמואל איצטריך דסבירא ליה דאפילו לפקח את הגל בשבת אין הולכין אחר הרוב כל שכן להחיותו ואע"ג דסבירא ליה לשמואל (ב"ב דף צב:) אין הולכין בממון אחר הרוב הני מילי היכא דאתי לידיה ברשות בעלים כמו מוכר שור לחבירו ונמצא נגחן אבל הכא דלא אתא לידיה ברשות בעלים אזלינן בתר רובא ובכתובות סוף פ"ק (דף טו:) פירש דרבותא נקט אפילו להחזיר לו אבידה דאיכא עבירה גדולה כדאמרי' (סנהדרין דף עו:) המחזיר אבידה לכותי עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה וגו' ואפי' הכי מחזירין היכא דאיכא רוב ישראל וכל שכן להחיותו דליכא עבירה כולי האי דמפרנסין עניי כותים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום [גיטין סא.]:

    להחזיר לו אבידה - אבל מחצה על מחצה לא דאמר ליה אייתי ראיה דישראל את ואחזיר לך:

    לא צריכא דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן - תימה לי דהוה מצי למימר כולהו לנזקין אם רוב ישראל ישראל דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה מחצה על מחצה ישראל דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן ולא משלם אלא פלגא אם רוב כותים כותי משלם נזק שלם אלא ניחא למימר חידוש בכל חד:

    אבא שאול אומר מטיבורו - הקשה רבינו תם דבפרק המפלת (נדה דף כה.) תניא איזהו שפיר מרוקם אבא שאול אומר תחילת ברייתו מראשו ועוד הקשה דהא התם משמע דלא איירי אלא בגודל האיברים ובקוטנן כדקא מסיים עלה שתי עיניו כשני טיפין של זבוב וכו' להכי גרס ר"ת תחילת ברייתו כרשון פירוש יום שנגמר תחילת צורתו הוי כל גופו גדול כסלעם כדמתרגמינן רשונא וכן פירש בערוך [ערך רשון]:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    איכא [פלוגתא] באמוראין חד אמר עד חוטמו וחד אמר עד טבורו - אמר שמואל לא הילכו בפקוח נפש אחר הרוב כו' הא דרב דאמר את הגל כו' כבר פירשנוהו בבבא קמא:

    מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק כותי ספק ישראל מפקחין עליו.

    מצאוהו חי מפקחין עליו מצאוהו מת יניחוהו - אוקימנא אפי' לר' יהודה בן לקיש דאמר שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה הכא מודה שאם מצאו (חי) [מת יניחהו ופשוטה היא:

    ת"ר עד היכן בודק עד טבורו - וי"א עד חוטמו. בדק ומצא עליונים מתים לא יאמר שכבר מתו התחתונים. מעשה היה ובדקו ומצאו עליונים מתים ותחתונים חיים.

    אמר רב פפא מחלוקת כשבדק ממטה למעלה - שלא יאמר כיון שאין חיותא בטבורו כבר מת אלא צריך לבדוק עד חוטמו אבל אם בדק ממעלה למטה כיון שבדק בחוטמו ואין לו חיותא תוב לא צריך שנאמר כל אשר נשמת רוח חיים באפיו.

    מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת כו'.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יומא דף פ״ה עמוד א׳

    מסכת יומא דף פ״ה עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 15 קטעים ממוספרים, כ־431 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: יומא דף פ״ה ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026