ושמואל אמר לפקח עליו את הגל — קאמר דאם רוב ישראל אבל במחצה על מחצה לא וכ"ש ברוב כותים:
אינו כן — דאמר אפילו ברוב כותים מפקחין:
למאי הילכתא — הוי כותי אליבא דשמואל כיון דאמר מפקחין עליו כל שכן דמצוה להחיותו ולמאי הילכתא הוי כותי:
להאכילו נבילות — עד שיגדל ויקבל עליו גירות:
אם רוב ישראל ישראל למאי הילכתא — הוי ישראל ברוב ישראל טפי ממחצה על מחצה אי שלא להאכילו נבילות במחצה על מחצה לא ספינן ליה:
לנזקין — שור של ישראל שנגח של כותי פטור ושור של כותי שנגח של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם ושל ישראל שנגח של ישראל תם משלם חצי נזק מועד משלם נזק שלם:
אי נימא דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה — וקאמרינן דמחייבינן ליה לשלומי:
נייתי ראיה — דישראל הוא ונשקול וכל זמן שלא טבל בבית דין לשם גירות לא מצינן לישראל לחיובי לשלומי:
פלגא — משלם כישראל אידך פלגא ספק הוא וזה תובעו נזק שלם כדין כותי אמר ליה אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ושקול:
מאי קאמר — כל הני ספיקי דקתני מאי אתו לאשמועינן:
שמצילין את המת — לחצר המעורבת דליכא איסור אלא טלטול:
אבל הכא — כי לא שרית ליה לפקוחי מאי אית ליה למיעבד דתיהוי איסורא דאורייתא דנשרי הא מקמי הך:
עד היכן הוא בודק — אם דומה למת שאינו מזיז איבריו עד היכן הוא מפקח לדעת האמת:
עד חוטמו — ואם אין חיות בחוטמו שאינו מוציא רוח ודאי מת ויניחוהו:
גזי נזרך — ונזר הוא שער הראש:
אפילו תימא אבא שאול — נמי סבירא ליה עד חוטמו:
הכי גרסינן אמר רב פפא מחלוקת מלמטה למעלה — מחלוקת דהנך תנאי דמר אמר עד לבו ומר אמר עד חוטמו מלמטה למעלה שמוצאו דרך מרגלותיו תחלה ובודק והולך כלפי ראשו דמר אמר בלבו יש להבחין אם יש בו חיות שנשמתו דופקת שם ומר אמר עד חוטמו דזימנין דאין חיות ניכר בלבו וניכר בחוטמו:
ולוי הסדר — לא פורש לי מהו:
ושפיכות דמים — שהותר לבעל בית לשפוך דמו של זה להצלת ספק נפשו עבירה חמורה היא שמטמאת את הארץ כדכתיב (במדבר ל״ה:ל״ד) ולא תטמא את הארץ גבי פרשת רוצחין:
וגורם לשכינה שתסתלק — כדכתיב (שם) אשר אני שוכן בתוכה הא אם תטמאו איני שוכן וגבי רוצח כתיב:
מעם מזבחי — אם כהן הוא שבא לעבוד עבודה:
ולא מעל מזבחי — אם התחיל בעבודה אין מפסיק לבא לידון אלא משלים עבודתו:
