מסכת יומא דף נ״ו עמוד א׳

ומיחל מעשר שני על המעות דמה שיש בידו לתקן יתקן ושותה מן התערובת וכשיהיו לו כלים יפריש בם התרומה ומעשר דסמכין אברירה ולומר זה היה התרומה והוא שתה חולין:

עשרה מעשר ראשון תשעה מעשר שני לאו דווקא שהרי כיון שכבר נטל מן הק' שני לוגין לתרומה אינו עולה י' שלימים למעשר ראשון ותשעה למעשר שני מן הנותרים ואין לומר דחיישינן שמא הכותי תרם תרומה גדולה ולהכי אין למעט בשביל התרומה ממעשר ראשון וממעשר שני וצריך לתקן עדיין אותם שני לוגין דשמא כבר הורמה התרומה ונמצא שהם זקוקים למעשר והמעשרות נמי צריך לחזור ולתקן דילמא הוה ליה מרבה במעשרות אין לומר כן דאם תיקן הכותי תיקן כראוי ואם לא תיקן לא תיקן כלל כדפי' לעיל:

דברי ר' מאיר משמע הכא דאית ליה לר' מאיר ברירה ובפ' יש בכור (בכורות דף מח.) אמר דסבירא ליה כרב אסי דאמר האחין שחלקו מחצה יורשים ומחצה לקוחות דמספקא ליה אי כלקוחות אי כיורשים אלמא מספקא ליה אי אית ברירה אי לא ויש לחלק בין הכא שמתנה ומברר דבריו לההיא דהאחין שחלקו שאינן מתנין ומבררין כלום ובהא מיתרצא דרבא מוקי התם ר' מאיר ור' יהודה כרב אסי ובפ' כל הגט (גיטין דף כה:) קאמר רבא דתרוייהו אית להו ברירה וכן יש לתרץ דשמואל דאמר בפ' בתרא דביצה (דף לז:) דאפילו בדרבנן לית להו ברירה גבי שנים שלקחו חבית ובהמה בשותפות ובפרק מי שאחזו (גיטין דף עה.) אתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ואם לא מתי וכו' ולכי מיית הוי גיטא אלמא דאפילו בדאורייתא אית ליה ברירה דכי האי גוונא דייקינן בר"פ כל הגט (גיטין דף כה:) ופרש"י שם הטעם דחשיב ליה ברירה משום דאין זה כשאר תנאים שאדם מתנה בגט שבידו לקיימו כשהוא מתנה עליהם וכשנתקיים התנאי הוי גט למפרע דהתם לאו משום ברירה הוי גט אבל הכא דאין בידו ובשעת התנאי הוא ספק והתנאי מתקיים מאיליו אי לאו משום ברירה לא הוי גט עכ"ל והא דפריך בפ' בכל מערבין (עירובין דף לז:) אלא מעתה היו לפניו שני רמונים של טבל ואמר אם ירדו גשמים היום יהא זה תרומה על זה [ואם לאו יהא זה תרומה על זה] הכי נמי דלא הוי תרומה דמשמע שפשוט לו דהויא תרומה למאן דאית ליה ברירה קאמר אי נמי אפילו למאן דלית ליה ברירה קאמר כיון דמתנה בין ירדו בין לא ירדו חשיב טפי והשתא לפי החילוק שחילקנו בין היכא שמברר דבריו להיכא דלא קאמר מידי ניחא נמי דשמואל דבההיא דחבית ובהמה לא קאמר מידי וא"ת א"כ מאי פריך במרובה (ב"ק דף סט:) דר' יוחנן אדר' יוחנן דאית ליה ברירה בההיא דכל המתלקט ובההיא דהאחין שחלקו לית ליה ברירה לישני דיש חילוק בין היכא שמברר דבריו כההיא דכל המתלקט וחוזר בו הגמרא מתוך קושיא זו יש לומר משום דניחא ליה למימר לעולם כל הנלקט כדקתני במשנה וניחא ליה נמי למימר לא תיפוך ועוד כי הוה משני נמי הכי אכתי הוה קשה ליה מההיא דכל הגט (גיטין דף כה.) דדייקינן התם דרבי יוחנן לית ליה ברירה דאמר אף אחרון נמי אין פוסל אע"ג דהתם נמי מברר דבריו ומתנה לאיזה שארצה אגרש בו ומיהו כי עביד התם צריכותא בתרי מילי דר' יוחנן הוה מצי למימר אי איתמר ההיא דהאחין שחלקו ה"א התם הוא דאין ברירה משום דלא מברר דבריו אלא בלאו הכי עביד צריכותא שפיר ועוד יש לתרץ ההיא דשמואל בענין אחר דבגיטין הדבר עומד להתברר שהרי או יחיה או ימות אבל ההיא דחבית ובהמה שמא לא יחלקו לעולם וכן אנו צריכין לומר דלא תיקשי דר' יוסי דהכא אדרבי יוסי בפרק מי שאחזו (גיטין דף עג.) דקאמר מה היא באותן הימים ר' יוסי אומר מגורשת ואינה מגורשת ולכי מיית הוי גיטא אלמא יש ברירה ומיהו בלאו הכי לא קשה דמצי לחלק בין היכא דתולה בדעת עצמו לית ליה ברירה אבל היכא דתולה בדעת אחרים בהקדוש ברוך הוא שחייו ומותו תלוי בידו יש ברירה ולמאן דלא מפליג בין דעת עצמו לתולה בדעת אחרים לישני דטעמא דר' יוסי הכא משום בקיעת הנוד אבל קשה למאן דלא מפליג דשמעינן לרבי יוסי דלית ליה ברירה אע"פ שמתנה ומברר דבריו בפ' בכל מערבין (עירובין דף לז:) האומר מעשר שני שיש לי בבית יהא מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס רבי יוסי אומר לא חילל ולפי תירוץ שני שתרצנו אליבא דשמואל ניחא דבפרק מי שאחזו עומד להתברר או יחיה או ימות אבל התם שמא לא תעלה סלע בידו מן הכיס דשמא יגנב או יניח אותו כך לעולם ומה שהוצרכנו לחלק אליבא דשמואל דבפרק מי שאחזו (גיטין דף עה:) אית ליה ברירה היינו לפרש"י דפי' דבכי האי גוונא נמי שייך ברירה ולא דמי לשאר תנאי דעלמא אבל אי אמרינן דכל דבר שהוא כעין תנאי לא שייך ביה ברירה כי ההיא דשמואל דמי שאחזו (שם) לא קשה מידי והא דדייק בפרק כל הגט (גיטין דף כה:) מההיא דמה היא באותן הימים וכו' ולכי מיית הוי גיטא אלמא יש ברירה היינו משום דמוקמינן לה בפרק מי שאחזו (גיטין דף עג:) באומר מעת שאני בעולם כלומר שעה אחת קודם למיתתו אם ימות ואם כן בשעה שיש לו לגט לחול לא מוכחא מילתא אם חייל אם לא אלא שלאחר מיתה אמרינן הוברר הדבר למפרע שזו היתה שעה אחת קודם למיתתו ומיהו קשה מההיא דאם בא חכם למזרח שהוא דרך תנאי וקרי ליה ברירה ויש לחלק לפי שמניח שני עירובין ואין נראה ועוד קשה הא דאמר בפרק כל הגט (גיטין דף כה:) הריני בועליך על מנת שירצה אבא שהוא דרך תנאי וקרינן ליה ברירה אלא פרש"י עיקר דאף על גב דדרך תנאי הוא כיון דתולה אותו בדבר שאינו בידו קרינן ליה ברירה:

הלוקח יין מבין הכותים פי׳ וסתם כותים גירי אמת לר׳ מאיר קודם גזרה ויינם מותר משום יין נסך. ולר׳ יוסי דאמ׳ במנחות דגרי אריות הם ויינם יין נסך. לדברי ר״מ איירי הכא א״נ במטהר יין של כותים וכבר פירשתי לזו בהרבה מקומות בס״ד וכן אידך דקתני איו מפורשת במקומ׳ יפה בס״ד. ומאי דאמרינן הכא דלר״י אין ברירה ובפ׳ הגט אמרי׳ דאית לי׳ ברירה מההיא דמה היא באותן הימים באומר מעת שאני בעולם. י״ל דשאני התם שהוא חולה בידי שמים והדבר עומד להתברר מה שאין כן בהפרשת תרומה ובפרק כל הגט פירשתי׳ יפה בס״ד.

ע״ב ההוא דנחת קמי׳ דרבא פרש״י ז״ל שליח צבור שהי׳ רגיל לומר בתפלה סדר עבודה כמו שאנו אומרין ע״כ וכתוב בס׳ העטור שמעי׳ מהכא שבלשון המשנה אומ׳ אותו כגון אתה כוננת דיוסי בן יוסי ולא בלשון סתום דרבא אם שמע בלשון סתום לא הי׳ מקפיד. וראיתי בס׳ עבודת הבבלי שמזכיר בסד׳ עבודת יה״כ וחוזרין לפייסות. ונראה שאין פייס בי״הכ אלא כ״ג נותן לקרובו או לאוהבו עכ״ד ז״ל.

בכמה מקומות ביארנו שהכותיים עד שלא נעשו גויים גמורים היתה תבואה שלהם חשודה להיותה כלה טבל גמור להתחייב הלוקחים בנטילת תרומות ומעשרות מפני שאינם נזהרים מלפני עור ומי שלקח מהם באותו זמן חבית של יין והיה ערב שבת ולא היה לו פנאי להפריש המתנות או שלא היו לו כלים מוכנים להפריש והיה רוצה לשתות בדרך זה והוא שיאמר שיעור הראוי להפריש תרומה יהא תרומה בשולי החבית עד שישתה כל השבת ויפריש אחר שבת ויסמוך על מה שאמרו הוברר הדבר שזהו תרומה וזהו מעשר אסור שכל שהוא מן התורה אין בו ברירה ואע"פ שעכשיו אין לנו אצל הכותיים דין ודברים שהרי נעשו כגויים גמורים אתה למד ממנה לחבית של טבל גמור שאינו שותה ממנה על סמך ברירה ושני לוגין שהוזכרו בשמועה זו פירושה בחבית שהיתה מחזקת מאה לוגין והוא שאמר עשרה מעשר ראשון ולא דקדק באותו מיעוט שהמעשר מתנכה מצד חסרון שני לוגין של תרומה וכן בתשעה של מעשר שני ומיחל ושותה האמור בשמועה זו לדעת המתיר בברירה פירושו מתחיל ושותה ויש גורסין ומוהל ושותה מלשון סבאך מהול במים:

וגדולי הרבנים פירשו שעל המעשר שני הוא חוזר שמחללו על מעות שבביתו שכל שבידו לתקן מתקנו אלא שבזו צריך לפרש שיסיים מקום המעשר והוא שיאמר מעשר שני שלי בצפונו או בדרומו ויהא מחולל על מעות הללו אלא שמ"מ הלכה שאינו שותה כלל שכל מן התורה אין סומכין בו בברירה וכבר הארכנו יותר בעניני שמועה זו לענין פירוש ולענין פסק בשלישי של גיטין:

בא"ד זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר כו' עכ"ל ר"ל דהתם קורא שם לתרומת מעשר משא"כ הכא בודאי ועיין בר"ש:

בא"ד אבל בודאי לא יועיל לו שהרי אינו יכול להפריש כו' אי אתה מודה שמא יבקע כו' עכ"ל ר"ל דודאי השאר יכול לשתות בלא הפרשה היום כיון שעתיד לאחר שבת להפריש ממנו ב' לוגין תרומה וי' מעשר ראשון וט' כו' הרי הוברר למפרע שהשאר ששתה הם חולין גמורים אבל מעשר ראשון אע"ג דמותר לזרים היינו אחר שהופרש אבל אם לא בא לידי הפרשה לאחר שבת שהיה שותהו למעשר היום נמצא שהיה הכל טבל למפרע אפי' השאר ומה שהביאו התוס' ראיה משמא יבקע כו' דלא נאמר אלא לר"י ור"ש אבל ר"מ לא חייש ליה ואנן אליבא דר"מ קיימינן הכא י"ל דלא הביאו ראיה מיניה אלא דהיכא דלא אתי לידי הפרשה ה"ל שותה טבלים למפרע ור"מ נמי דפליג היינו משום דלא חייש שמא יבקע כו' כדקתני א"ל לכשיבקע אבל אם בודאי לנו שיבקע הנאד ולא הוה אתי לידי הפרשה לעולם ודאי דמודה ר"מ דשותה טבלים למפרע וה"נ הכא אם היה שותה היום ולא הוה אתי כלל לידי הפרשה ה"ל שותה טבלים למפרע ודו"ק:

בא"ד אבל לחלל אינו יכול כיון שלא קבע לו מקום כו' ר' יוסי אומר דיו ומיהו כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה ומיחל מעשר שני על המעות דמה שיש כו' עכ"ל כצ"ל:

תוס' בד"ה דברי ר"מ כו' שחייו ומותו תלוי בידו יש ברירה ולמאן דלא כו' אליבא דשמואל ניחא דבפרק מי שאחזו כו' כי ההיא דשמואל דמי שאחזו לא קשה מידי והא כו' כצ"ל: