עשוי לנחת — שאינו מיטלטל וכלי עץ לענין טומאה הוקש לשק שנאמר (ויקרא י״א:ל״ב) מכל כלי עץ או בגד או עור או שק וגו' מה שק מיטלטל מלא וריקן אף כלי עץ מיטלטל מלא וריקן ואף על גב דשלחן מצופה בזהב בטל ציפוי לגביה כדאמרינן בשילהי חגיגה שאני שלחן דקרייא רחמנא עץ:
שמגביהין אותו — ומראין אותו לחוץ:
ירעש כלבנון פריו — ירעש פריו של ישראל כפירי הלבנון אלמא יש פירי בלבנון ולבנון הוא בית המקדש ומהו הרעש כשהרוח נושבת והן מקישין זה לזה רועשים ונשמע קולם:
דקביעי — קבועים ועומדים תמיד במקומן:
רבוצה כארי — גחלת שנפלה מן השמים בימי שלמה והיתה על המזבח עד שבא מנשה וסילקה היתה דומה לארי רובץ:
ויש בה ממש — בשלהבת שלה:
כי קאמרי' — דמעלה עשן בהדיוט קאמרי' באש הדיוט שהיו מביאין אצלה:
וארצה בו ואכבד — חסר ה"א בנבואת חגי כתיבא ובבית שני משתעי קרא:
ארון כפורת וכרובים — כוליה חדא מילתא ושכינה לא שרתה בו ורוח הקודש לא היתה בנביאים משנת שתים לדריוש ואילך:
דוחה אש — ממקומה להלן:
דחולין — מן הקדחת שהוא כאש וצמא למים ואינו חפץ לאכול:
דגבריאל — שירד להציל חנניה מישאל ועזריה שצינן את הכבשן מבפנים והקדיח מבחוץ לשרוף את זורקיהן לתוכו כדאמרינן בערבי פסחים (דף קיח.):
הושיט אצבעו — בסנהדרין הוא בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לח:) גבי כיתות של מלאכים שאמרו לפניו מה אנוש כי תזכרנו:
מוצאי י"ט האחרון של חג — שמאתמול נתחתם גזר דינם על גשמי שנה כדתנן בחג נידונין על המים:
נוטה כלפי צפון — שרוח דרומית נושבת ופירותיהן מרקיבין ואינן יכולין לאוצרן ופותחין ומוכרין אותן בזול:
הכל שמחים — שרוח מערבית שקולה היא ומביאה גשמים לפי הראוי לא הפירות מרקיבין ותבואת הזרע מצלחת ואין רעב בעולם:
הכל עצבים — שהוא רוח המייבשת את הזרעים כדאמרינן במסכת גיטין (דף לב.) אפי' שופתא בקופינא דמרא רפיא:
האי מרבה דידיה — צפונית מגדלת הראויין לשלחן:
הא לן והא להו — מזרחית יפה לארץ בבל שהיא ארץ לחה מחמת מימיה לעולם ולארץ ישראל קשה שהיא ארץ הרים ובקעות וממהרת ליבש:
