בוני התלמוד

    מסכת יומא דף כ״א עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    עשוי לנחתשאינו מיטלטל וכלי עץ לענין טומאה הוקש לשק שנאמר (ויקרא י״א:ל״ב) מכל כלי עץ או בגד או עור או שק וגו' מה שק מיטלטל מלא וריקן אף כלי עץ מיטלטל מלא וריקן ואף על גב דשלחן מצופה בזהב בטל ציפוי לגביה כדאמרינן בשילהי חגיגה שאני שלחן דקרייא רחמנא עץ:

    שמגביהין אותוומראין אותו לחוץ:

    ירעש כלבנון פריוירעש פריו של ישראל כפירי הלבנון אלמא יש פירי בלבנון ולבנון הוא בית המקדש ומהו הרעש כשהרוח נושבת והן מקישין זה לזה רועשים ונשמע קולם:

    דקביעיקבועים ועומדים תמיד במקומן:

    רבוצה כאריגחלת שנפלה מן השמים בימי שלמה והיתה על המזבח עד שבא מנשה וסילקה היתה דומה לארי רובץ:

    ויש בה ממשבשלהבת שלה:

    כי קאמרי'דמעלה עשן בהדיוט קאמרי' באש הדיוט שהיו מביאין אצלה:

    וארצה בו ואכבדחסר ה"א בנבואת חגי כתיבא ובבית שני משתעי קרא:

    ארון כפורת וכרוביםכוליה חדא מילתא ושכינה לא שרתה בו ורוח הקודש לא היתה בנביאים משנת שתים לדריוש ואילך:

    דוחה אשממקומה להלן:

    דחוליןמן הקדחת שהוא כאש וצמא למים ואינו חפץ לאכול:

    דגבריאלשירד להציל חנניה מישאל ועזריה שצינן את הכבשן מבפנים והקדיח מבחוץ לשרוף את זורקיהן לתוכו כדאמרינן בערבי פסחים (דף קיח.):

    הושיט אצבעובסנהדרין הוא בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לח:) גבי כיתות של מלאכים שאמרו לפניו מה אנוש כי תזכרנו:

    מוצאי י"ט האחרון של חגשמאתמול נתחתם גזר דינם על גשמי שנה כדתנן בחג נידונין על המים:

    נוטה כלפי צפוןשרוח דרומית נושבת ופירותיהן מרקיבין ואינן יכולין לאוצרן ופותחין ומוכרין אותן בזול:

    הכל שמחיםשרוח מערבית שקולה היא ומביאה גשמים לפי הראוי לא הפירות מרקיבין ותבואת הזרע מצלחת ואין רעב בעולם:

    הכל עצביםשהוא רוח המייבשת את הזרעים כדאמרינן במסכת גיטין (דף לב.) אפי' שופתא בקופינא דמרא רפיא:

    האי מרבה דידיהצפונית מגדלת הראויין לשלחן:

    הא לן והא להומזרחית יפה לארץ בבל שהיא ארץ לחה מחמת מימיה לעולם ולארץ ישראל קשה שהיא ארץ הרים ובקעות וממהרת ליבש:

    יומא 21 עמוד ב

    1כלי עץ העשוי לנחת הוא, וכל כלי העשוי לנחת אינו מקבל טומאה, וחוצץ בפני טומאה. אלא מלמד שמגביהין אותו לעולי רגלים, ואומרים להם: ראו חיבתכם לפני המקום, שסילוקו כסדורו, שנאמר: ״(שמואל א כא״, ז) לשום לחם חום ביום הלקחו׃

    2ותו ליכא והאמר רב אושעיא בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאין פירותיהן בזמנן וכשהרוח מנשבת בהן נושרין שנא' (תהלים עב, טז) ירעש כלבנון פריו וכשנכנסו נכרים להיכל יבש שנאמר ״(נחום א״, ד) ופרח לבנון אומלל ועתיד הקב"ה להחזירן שנאמר ״(ישעיהו לה״, ב) פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן לה׃

    3ניסי דקביעי לא קא חשיב השתא דאתית להכי ארון וכרובים נמי ניסי דקביעי נינהו׃

    4אמר מר ועשן המערכה ומי הוה עשן במערכה והתניא חמשה דברים נאמרו באש של מערכה רבוצה כארי וברה כחמה ויש בה ממש ואוכלת לחין כיבשין ואינה מעלה עשן׃

    5כי קא אמרינן בדהדיוט דתניא (ויקרא א, ז) ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אע"פ שאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט׃

    6רבוצה כארי והתניא א"ר חנינא סגן הכהנים אני ראיתיה ורבוצה ככלב לא קשיא: כאן במקדש ראשון כאן במקדש שני׃

    7ובמקדש שני מי הואי והאמר רב שמואל בר איניא מאי דכתיב ״(חגי א״, ח) וארצה בו ואכבד וקרינן ואכבדה מאי שנא דמחוסר ה"א אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני ואלו הן ארון וכפורת וכרובים אש ושכינה ורוח הקודש ואורים ותומים אמרי אין מיהוה הוה סיועי לא מסייעא׃

    ברייתא

    8ת"ר שש אשות הן יש אוכלת ואינה שותה ויש שותה ואינה אוכלת ויש אוכלת ושותה ויש אוכלת לחין כיבשין ויש אש דוחה אש ויש אש אוכלת אש׃

    9יש אש אוכלת ואינה שותה הא דידן שותה ואינה אוכלת דחולין אוכלת ושותה דאליהו דכתיב ״(מלכים א יח״, לח) ואת המים אשר בתעלה לחכה אוכלת לחין כיבשין דמערכה יש אש דוחה אש דגבריאל ויש אש אוכלת אש דשכינה דאמר מר הושיט אצבעו ביניהם ושרפן׃

    10ועשן המערכה אפילו כל הרוחות שבעולם אין מזיזות אותו ממקומו והאמר ר' יצחק בר אבדימי במוצאי יו"ט האחרון של חג הכל צופין לעשן המערכה נוטה כלפי צפון עניים שמחין ובעלי בתים עצבין מפני שגשמי שנה מרובין ופירותיהן מרקיבין נטה כלפי דרום עניים עצבין ובעלי בתים שמחין מפני שגשמי שנה מועטין ופירותיהן משתמרין׃

    11נטה כלפי מזרח הכל שמחין כלפי מערב הכל עצבין דאזיל ואתי כדיקלי ואבדורי לא הוה מיבדר׃

    12אמר מר כלפי מזרח הכל שמחין כלפי מערב הכל עצבין ורמינהו מזרחית לעולם יפה מערבית לעולם קשה רוח צפונית יפה לחטין בשעה שהביאו שליש וקשה לזיתים בזמן שהן חונטין רוח דרומית קשה לחטין בשעה שהביאו שליש ויפה לזיתים בזמן שהן חונטין׃

    13ואמר רב יוסף ואיתימא מר זוטרא וסימניך שלחן בצפון ומנורה בדרום האי מרבה דידיה והאי מרבה דידיה׃

    14לא קשיא הא לן, והא להו.

    15הדרן עלך שבעת ימים׃

    תוספות

    כלי עץ העשוי לנחתבשילהי מסכת חגיגה (דף כו:) פריך והא מצופה זהב היה ומוכיח ממתני' דמסכת כלים (פי"א משנה ג) דבתר ציפוי אזלינן ומשני שאני שלחן דרחמנא קרייה עץ דכתיב (יחזקאל מא) המזבח עץ שלש אמות וכו' עד וכתיב וידבר אלי זה השלחן:

    ואורים ותומיםאורים ותומים הוו שאם לא כן היה כהן גדול מחוסר בגדים אלא לא היו משיבין לנשאלין בהן:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    ואסיק דלחם הפנים היה מיטלטל עם השלחן מדקתני על השלחן הטהור מכלל שמטמא והא קיימא [לן] דטומאת הכלים מן השק ילפינן דכתיב או בגד או עור או שק ואמרינן מה שק מיטלטל מלא ריקם.

    אף כל כלי המיטלטל מלא וריקן הוא שמקבל טומאה אבל כל כלי עץ העשוי לנחת כלומר שתשים עליו דבר ולהניחו עליו העשוי לנחת הוא. ופרקינן שלחן מגביהו אותו בלחם הפנים ומראין אותו לעולי רגלים.

    ואסיקנ' ניסי דקביעי לא חשיב לאפוקי ארון וכרובים ומגדים ולחם הפנים והבלועין ונשארו שלשה הפסולין במקומן מנוין שלשה ומשנתנו אחר שביררו בגמ' זו עשרה ניסים שנעשו במקדש נשנית דהא תנינן (בה) ולא כבו גשמים אש של מערכה וכן לא נצחה הרוח את עמוד העשן דחשבינן להו במקום נסים שבירושלים. ולא יתכן שהיתה זו המשנה שנויה כך כלל ואקשינ' ומי הוה עשן המערכה. והתניא ה' דברים נאמרו באש המערכה רבוצה כארי וברה כחמה. ויש בשלהבת שלה ממש.

    ואוכלת לחים כיבשים ואינה מעלה עשןודחינ' האש של הדיוט הוא מעלה עשן.

    דתניא ונתנו בני אהרן הכהן אשואע"פ שהאש מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט.

    במקדש ראשון היתה רבוצה כארי.

    ובמקדש שני ככלב ולא מסייעתלפיכך היו עורכין עליה עצים למערכה שבראשון לא היו עורכין אלא ב' גזירין לקיים המצוה. ואקשינן תוב וכי לא היתה הרוח מזיזה עשן המערכה. והאמר רב יצחק בר אבדימי מוצאי יו"ט האחרון של חג הכל צופין בעשן המערכה נוטה כלפי צפון וכו'. ופרקינן האי נוטה דקתני משום דכייף ופשיט כדיקלא אבל איבדורי כשאר כל עשן לא הוה מיבדר. ה' דברים היה חסר המקדש האחרון ואלו הן ארון כפרת וכרוב אש ושכינה. ורוה"ק שהיא הנבואה ואורים ותומים. ואש אע"פ שהיתה רבוצה ככלב לא היתה מסייעת:

    ת"ר שש אשות הן.

    יש אש אוכלת ואינה שותה הא דידןכלומר אם תשפוך עליה מים תכבה. אש שותה ואינה אוכלת שעל החולין. אש אוכלת ושותה דאליהו שאכלה הבשר ושתת המים שנא' ואת המים אשר בתעלה לחכה. אש אוכלת לחים כיבשים היינו אש דמערכה. אש דוחה אש דגבריאל. אש אוכלת אש דשכינה. דא' הושיט אצבעו ביניהן ושרפם. פי' המלאכים שהם אש שאמרו לפניו יתברך בעת שבא לבראות האדם מה אנוש כי תזכרנו ושרפן.

    עשן המערכה נוטה כלפי מזרח הכל שמחין כלפי מערב הכל עצביןוהתניא רוח מזרחית לעולם יפה.

    ורוח מערבית לעולם קשהרוח צפונית יפה לחטים בשעה שהביאו שליש כי השלחן בצפון ומרבה החטים לעשות סולת. וקשה לזיתים כשחונטין כי המנורה בדרום ומרבה השמן לנרות וקשה לחטים כשהביאו שליש. מ"מ רוח מזרחית יפה ורוח מערבית קשה קשיא לרב יצחק בר אבדימי ופרקינן ל"ק הא לן והא להו. לבני א"י שהיו צופין לעשן המערכה וכשנוטה כלפי מזרח היו הכל שמחים כי רוב רוחות של אותה שנה מערבית היא. וכי מערבית יפה ורוח מזרחית קשה. אבל לבני בבל רוח מזרחית יפה להן שהן שרויין במזרח. ורוח מערבית קשה להן:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יומא דף כ״א עמוד ב׳

    מסכת יומא דף כ״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־441 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    עשוי לנחת שאינו מיטלטל וכלי עץ לענין טומאה הוקש לשק שנאמר (ויקרא י״א:ל״ב) מכל כלי עץ או בגד או עור או שק וגו' מה שק מיטלטל מלא וריקן אף כלי עץ מיטלטל מלא וריקן ואף על גב דשלחן מצופה בזהב בטל ציפוי לגביה כדאמרינן בשילהי חגיגה שאני שלחן דקרייא רחמנא עץ:

    שמגביהין אותו ומראין אותו לחוץ:

    ירעש כלבנון פריו ירעש פריו של ישראל כפירי הלבנון אלמא יש פירי בלבנון ולבנון הוא בית המקדש ומהו הרעש כשהרוח נושבת והן מקישין זה לזה רועשים ונשמע קולם:

    דקביעי קבועים ועומדים תמיד במקומן:

    רבוצה כארי גחלת שנפלה מן השמים בימי שלמה והיתה על המזבח עד שבא מנשה וסילקה היתה דומה לארי רובץ:

    ויש בה ממש בשלהבת שלה:

    כי קאמרי' דמעלה עשן בהדיוט קאמרי' באש הדיוט שהיו מביאין אצלה:

    וארצה בו ואכבד חסר ה"א בנבואת חגי כתיבא ובבית שני משתעי קרא:

    ועוד 11 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Yoma 21b · Sefaria

    תוספות

    כלי עץ העשוי לנחת בשילהי מסכת חגיגה (דף כו:) פריך והא מצופה זהב היה ומוכיח ממתני' דמסכת כלים (פי"א משנה ג) דבתר ציפוי אזלינן ומשני שאני שלחן דרחמנא קרייה עץ דכתיב (יחזקאל מא) המזבח עץ שלש אמות וכו' עד וכתיב וידבר אלי זה השלחן:

    ואורים ותומים אורים ותומים הוו שאם לא כן היה כהן גדול מחוסר בגדים אלא לא היו משיבין לנשאלין בהן:

    Tosafot on Yoma 21b · Sefaria

    רבנו חננאל

    ואסיק דלחם הפנים היה מיטלטל עם השלחן מדקתני על השלחן הטהור מכלל שמטמא והא קיימא [לן] דטומאת הכלים מן השק ילפינן דכתיב או בגד או עור או שק ואמרינן מה שק מיטלטל מלא ריקם.

    אף כל כלי המיטלטל מלא וריקן הוא שמקבל טומאה אבל כל כלי עץ העשוי לנחת כלומר שתשים עליו דבר ולהניחו עליו העשוי לנחת הוא. ופרקינן שלחן מגביהו אותו בלחם הפנים ומראין אותו לעולי רגלים.

    ואסיקנ' ניסי דקביעי לא חשיב לאפוקי ארון וכרובים ומגדים ולחם הפנים והבלועין ונשארו שלשה הפסולין במקומן מנוין שלשה ומשנתנו אחר שביררו בגמ' זו עשרה ניסים שנעשו במקדש נשנית דהא תנינן (בה) ולא כבו גשמים אש של מערכה וכן לא נצחה הרוח את עמוד העשן דחשבינן להו במקום נסים שבירושלים. ולא יתכן שהיתה זו המשנה שנויה כך כלל ואקשינ' ומי הוה עשן המערכה. והתניא ה' דברים נאמרו באש המערכה רבוצה כארי וברה כחמה. ויש בשלהבת שלה ממש.

    ואוכלת לחים כיבשים ואינה מעלה עשן ודחינ' האש של הדיוט הוא מעלה עשן.

    דתניא ונתנו בני אהרן הכהן אש ואע"פ שהאש מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט.

    במקדש ראשון היתה רבוצה כארי.

    ובמקדש שני ככלב ולא מסייעת לפיכך היו עורכין עליה עצים למערכה שבראשון לא היו עורכין אלא ב' גזירין לקיים המצוה. ואקשינן תוב וכי לא היתה הרוח מזיזה עשן המערכה. והאמר רב יצחק בר אבדימי מוצאי יו"ט האחרון של חג הכל צופין בעשן המערכה נוטה כלפי צפון וכו'. ופרקינן האי נוטה דקתני משום דכייף ופשיט כדיקלא אבל איבדורי כשאר כל עשן לא הוה מיבדר. ה' דברים היה חסר המקדש האחרון ואלו הן ארון כפרת וכרוב אש ושכינה. ורוה"ק שהיא הנבואה ואורים ותומים. ואש אע"פ שהיתה רבוצה ככלב לא היתה מסייעת:

    ת"ר שש אשות הן.

    ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 21b · Sefaria

    ריטב"א

    כלי עץ העשוי לנחת הוא ובפרק חומר בקדש פריך תלמודא דתיפוק לי׳ דמצופה זהב היה והרי הוא כלי של מתכת שמקבל טומאה ואפילו עשוי לנחת דבכלי עץ הוא דבעי׳ דומיא דשק ומסיק התם דאפילו לרבי יוחנן דאמר שאין הציפוי בטל לגבי העץ שאני הכא שהכתוב קראו עץ דכתיב והמזבח עץ ואיצטריך האי טעמא דכלי עץ העשוי לנחת למ״ד מסגרתו למעלה היתה דלמאן דאמ׳ למטה היתה בלאו הכי נמי טהור דפשוטי כלי עץ הוא וכדאי׳ בפ׳ הקומץ.

    אלא שמגביהין אותו לעולי רגלים פירוש שאי אפשר לחלק הלחם מעל השולחן אלא ביום שבת ורוב הרגלים אינם ביום שבת עצמה.

    ותו ליכא והא איכא הא דאמר ר׳ אושעיא בשעת שבנה שלמה וכו׳ הקשה הר״ר אלחנן כיון דמקשין מארון ובגדים שלא היו אלא בבית א'. אמאי לא פריך ממאי שהיה הגורל עולה בימין דהא תניא לקמן שאפי׳ בבית שני כל מ׳ שנה של שמעון הצדיק היה גורל עולה בימין וכ״ש בבית א׳ שהיו הכהנים חשובין יותר ותירץ ר״י כי אולי גם בבית א׳ פעמים שלא היה עולה והר״ר אלחנן תירץ דלא פריך מנסים דמקדש ראשון אלא מאותן שלא היו הדברים שהנס נעשה בהם בבית שני. אבל גורל שהיה נוהג בבית שני ולא היה נעשה בו נס לא פריך מיניה דלא מני אלא נסים שהיו תדיר ומהאי טעמא לא מני הכא מה שאמרו בפרק תמיד נשחט דאיכא מאן דאמר כי פעמים שהיתה עזרה ננעלת מאליה על ידי נס אבל לא היה זה תמיד:

    כי קאמרי׳ בהדיוט פי׳ במה שהובער באש של הדיוט כדמפרש ואזיל וש״מ דמה שהודלק מאש היורד מן השמים לא היה מעלה עשן.

    מצוה להביא מן ההדיוט פי׳ ממדורת בית המוקד. ודוקא במזבח החיצון אבל במזבח הפנימי אין מוליכין ואין מקטירין אלא בגחלי קדש ממערכה העשויה לכך במזבח החיצון כדאי׳ לקמן ובזה טעו בני אהרן שהשוו מזבח הפנימי למזבח החיצון. כן פירש הראב״ד ז״ל.

    אלו חמשה דברים שיש בין מקדש כו׳ פי׳ ולא חשיב שמן המשחה שלא היה בבית שני מפני שאף בבית ראשון לא היה תמיד שכבר נגנז בימי יאשיהו.

    אוכלת לחין ויבישין דמערכה פי׳ ששולטת אף בבשר הקדש ועושה אותו כגחלים.

    האי מרבה דידיה פי׳ רוח צפון מרבה הלחם לשולחן שהוא בצפון ורוח דרום מרבה השמן למנורה שהיא בדרום.

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Ritva on Yoma 21b · Sefaria

    מאירי

    שמא תאמר אחר שאין עשן המערכ' נוטה לשום צד מהו שאמרו מוצאי יו"ט האחרון של חג הכל צופין לעשן המערכה נוטה כלפי צפון כלומר שרוח דרום מנשבת ומטהו כלפי צפון עניים שמחים ובעלי בתים עצבים שהיה סימן להם שכך יהא כל השנה ורוח דרומי מביא גשם ומרקיב את הפירות נטה כלפי דרום עניים עצבים ובעלי בתים שמחים שרוח צפוני מונעת הגשמים דכתיב רוח צפון תחולל גשם ור"ל תמנע מלשון חלילה לעבדיך ומשמרת את הפירות מלרקב נטה כלפי מזרח [הכל שמחין עניים] שנמצא שרוח מערבי מביאה גשמים ובעלי בתים מפני שהפירות משתמרין נטה כלפי מערב כלומר שרוח מזרחי מנשב הכל עצבים עניים מפני שגשמי שנה מועטין ובעלי בתים מפני שהפירות מרקיבין וא"כ היאך אמרו שאין הרוח מזיזתו פירשו בה שמ"מ נטייתה היתה ביושר ולא היתה מתפזרת וזהו ענין דאזיל ואתי כדיקלא ודבר זה דוקא באש שהי' בא מן ההדיוט אבל אש שהי' בא מן השמים נאמר עליה שהיתה רבוצה כארי ר"ל עומדת על של הדיוט בחוזק וברה כחמה לרוב בהירותה ויש בה ממש אף בשלהבת שלה ואוכלת עצים לחים כיבשים ולא היתה מעלה עשן כלל ומקדש שני היה חסר משל ראשון חמשה דברים והם א. ארון וכפורת ב. כרובים ג. אש של שכינה ד. רוח הקדש ה. אורים ותומים ואף כשתאמר שהיה שם אש יורד מן השמים מ"מ לא היה מסייע כלל לאש של הדיוט למהר את ההקטרה שהאש שהיתה יורדת במקדש ראשון היתה מעכלת כל הקרבנות ולא היו הכהנים צריכים להביא אלא שני גזירי עצים לקיים מצות הבאה מן ההדיוט אבל אש שהיה יורד במקדש שני לא היה מעכל הקרבנות והיו הכהנים צריכין להביא עצים למערכה:

    כל כלי עץ העשוי לנחת והוא שאינו מטלטל אינו מקבל טומאה וחוצץ בפני הטומאה וכבר ביארנוה במס' חגיגה: ונשלם הפרק תהלה לאל:

    בראשונה וכו' כבר ביארנו בראש המסכתא על החלק השני שבה שעניינו לבאר קצת ענייני עבודה כלליים לכל יום ושזה החלק יתבאר בפרק זה ועל זה הצד יחלקו ענייני הפרק לשלשה חלקים הראשון לבאר הנהגתם בתרומת הדשן שהיא עבודה כמו שהתבאר והשני בשאר עבודות שהיו בתמיד של שחר על איזה צד היו זוכים בהם וכמה כהנים צריכים בעבודת התמיד השלישי להודיע שבקצת ימים היו צריכים להרבות בכהנים אף לעבודת התמידין לסבת קצת תוספת עבודות שבהם וכן בקצת הקרבנות זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת דברים שלא מן הכוונה על ידי גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:

    Meiri on Yoma 21b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' וכרובים אש ושכינה במדרש רבה בפ' בהעלותך נקט מנורה ולא נקט שכינה:

    Gilyon HaShas on Yoma 21b · Sefaria

    בן יהוידע

    אוֹכֶלֶת לַחִין כִּיבֵשִׁין דְּמַעֲרָכָה יש להקשות היינו הך דאליהו זכור לטוב שאכלה לחין ויבשין כיון דהיה שם מים היינו לחין? ונראה לי דהיה בָּאֵשׁ אֵלִיָּהוּ דבר יתר על אֵשׁ דְּמַעֲרָכָה שלא נעשה גחלים ואפר כלל אלא נבלעו הכל בה אבל אֵשׁ דְּמַעֲרָכָה שורפת דוקא, וגם הבשר שהוא הלח נעשה גחלים כמו הנעשה בעצים. וכן ראיתי להריטב"א ז"ל שכתב אוכלת לחים ויבשים, פירוש שולטת אף בבשר הקודש ועושה אותו כגחלים עד כאן. ונראה לי מה שאמרו 'מצוה להביא מן ההדיוט' שהוא ממדורת בית המוקד כמו שכתב הריטב"א ז"ל היינו טעמא כדי שיהיה עשן, ומזה העשן דאברים ופדרים נזונין חיילות של סטרא אחרא ולא נפקין לשטטא בעלמא, וכמו שכתוב בספר קהילת יעקב. ועיין זוהר תרומה דף ק"ל. וכתב קהילת יעקב דמעשן של קרבנות ניזון קליפת נֹגַהּ שמשם נפש הבהמית של ישראל ונפש בהמות טהורות, יעוין שם. וכיון שיש צורך בעשן אם לא יביאו מן ההדיוט לא יהיה עשן מאש של מעלה בלבד.

    מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב אַחֲרוֹן שֶׁל חַג הַכֹּל צוֹפִין בַּעֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה נראה לי בס"ד רמז לדבר ממה שאמר הכתוב (תהלים סח, ג) כְּהִנְדֹּף עָשָׁן תִּנְדֹּף, רוצה לומר כמו נידוף עשן המערכה, כן תנדוף המטר לעולם! ונראה כי בעשן הקרבנות היוצא מתתא לעילא יהיה סימן למטר היורד בזכות הקרבנות מעילא לתתא. ומה שאמרו נוֹטֶה כְּלַפֵּי מִזְרָח הַכֹּל שְׂמֵחִים, קצת קשה איך ישמחו העניים והלא כיון דאין הפירות נרקבין אוצרים אותם ונמכרים ביוקר? ונראה לי כיון דהזריעה מוצלחת בהם שמוציאה הארץ על חד שבע יהיו הפירות מרובים ואף על פי שאוצרים אותם מוכרים בזול מחמת רבוי הנמצא.

    מִזְרָחִית לְעוֹלָם יָפָה, מַעֲרָבִית לְעוֹלָם קָשָׁה וְכוּ' פירוש כיון דאמר על העשן נוֹטֶה כְּלַפֵּי מִזְרָח הַכֹּל שְׂמֵחִים נמצא מנשבת רוח מערבית דעל ידי כך נדחה העשן ונוטה כלפי מזרח, ומה שאמרו 'נוֹטֶה כְּלַפֵּי מַעֲרָב הַכֹּל עֲצֵבִים' נמצא מנשב רוח מזרחית דעל ידי כך העשן נדחה כלפי מערב. ולפי זה נמצא מערבית יפה מזרחית קשה ואיך קאמר 'מִזְרָחִית לְעוֹלָם יָפָה, מַעֲרָבִית לְעוֹלָם קָשָׁה'? ומשני הָא לָן וְהָא לְהוּ דרבי יצחק קאי על ארץ ישראל והברייתא קאי על בבל דמזרחית יפה.

    Ben Yehoyada on Yoma 21b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת יומא, דף כ״א, עמוד ב׳, בהיקף של כ־441 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 139 מילים

      נפתחת ב״כלי עץ העשוי לנחת הוא, וכל כלי…״

      חכמים: שמואל.

    2. קטע 260 מילים

      נפתחת ב״ותו ליכא והאמר רב אושעיא בשעה שבנה…״

      חכמים: רב אושעיא.

    3. קטע 314 מילים

      נפתחת ב״ניסי דקביעי לא קא חשיב השתא דאתית…״

    4. קטע 428 מילים

      נפתחת ב״אמר מר ועשן המערכה ומי הוה עשן…״

    5. קטע 524 מילים

      נפתחת ב״כי קא אמרינן בדהדיוט דתניא (ויקרא א,…״

    6. קטע 619 מילים

      נפתחת ב״רבוצה כארי והתניא א"ר חנינא סגן הכהנים…״

    7. קטע 750 מילים

      נפתחת ב״ובמקדש שני מי הואי והאמר רב שמואל…״

      חכמים: רב שמואל בר איניא, שמואל.

    8. קטע 827 מילים

      נפתחת ב״ת"ר שש אשות הן יש אוכלת ואינה…״

    9. קטע 944 מילים

      נפתחת ב״יש אש אוכלת ואינה שותה הא דידן…״

    10. קטע 1052 מילים

      נפתחת ב״ועשן המערכה אפילו כל הרוחות שבעולם אין…״

    11. קטע 1116 מילים

      נפתחת ב״נטה כלפי מזרח הכל שמחין כלפי מערב…״

      חכמים: רב הכל.

    12. קטע 1241 מילים

      נפתחת ב״אמר מר כלפי מזרח הכל שמחין כלפי…״

      חכמים: רב הכל.

    13. קטע 1317 מילים

      נפתחת ב״ואמר רב יוסף ואיתימא מר זוטרא וסימניך…״

      חכמים: רב יוסף, רבה.

    14. קטע 146 מילים

      נפתחת ב״לא קשיא הא לן, והא להו.…״

    15. קטע 154 מילים

      נפתחת ב״הדרן עלך שבעת ימים…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: יומא דף כ״א ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026