מסכת יומא דף מ״ז עמוד א׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Yoma 47a, Chapter 5 Hotziu Lo
רש"י
מתני' הוציאו לו - מלשכת הכלים:
וכך היתה מדתה - מפרש בגמ':
גמ' מחתה דקטורת - לחפון מתוכה:
לעייל - מחתה והדר נעייל קטורת בחפניו:
הבאה אחת אמר רחמנא - בגחלים ובקטורת ולא שתי הבאות דכתיב (ויקרא ט״ז:י״ב) ולקח הכהן מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח ומלא חפניו וגו' והביא מבית לפרוכת:
כדאשכחן בנשיאים - כף אחת מלאה קטרת:
מרובה - וכבידה ליקח צריכה ימין:
אפי' בזמן ששניהם שוין - כהן שחפניו גדולים וחופן שלשת קבין אפילו הכי כיון דברוב כהנים גדולים גחלים מרובים מחפניו נוטל כף בשמאל:
קימחית - שם אמו:
עלה לגג - גבר על כולן:
איכא דאמרי - האי זרד בערסן קאמר ויפה הוא לחולה וסתם נשים מעוברות חולות ואוכלות זריד וערסן שהן מיני מאכל חיטין כדאמרינן במסכת (ברכות (דף לז.)) חילקא חיטי דמיתברי באסיתא לתרי תרי טרגיס לתלת תלת זריד לארבע ארבע ערסן לחמש חמש והכי קאמר כל הנשים מעוברות תקנו להם זריד וערסן להברות אותן והעוברים ואותן של אמי גבר על כולן:
איכא דאמרי בשכבת זרע - קאמר שאין יצירת הוולד מכל הטיפה אלא מן הבירור שבה זרד לשון חבילי זרדים טודי"ל כלומר בירור טיפה שקלטה אמי הזרד גדל ועלה לגג:
ותזרני - לשון זורה את גורן השעורים (רות ג) מברר את הטיפה:
וזירזתני - הזרתני מן הבירור שבה:
פעם אחת - יוה"כ היה:
צינורא - רוק:
לא ראו קורות ביתי כו' - ראיתי בהש"ס ירושלמי כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה אשה צנועה ראויה לצאת ממנה כהן גדול הלבוש משבצות זהב:
הכי גרסינן תנו רבנן בקומצו שלא יעשה מדה לקומץ - והרים ממנו בקומצו ולא שיעשה כלי למידת קומצו וימדוד בו קומץ מן המנחה:
אבל הכא לא כתיב בחפניו - ואם עשה מדה מחזקת חפינתו מלא חפניו והביא קרינן ביה:
יליף מלא - דכתיב קרא אחרינא וקמץ משם מלא קומצו (ויקרא ב) מה להלן בקומצו יקמוץ ולא במדה אף כאן בחפניו:
מאי לאו - וכך היתה מדתה דקתני הכי קאמר אם בא לעשות מדה לחפינה כן יעשה הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו:
לא הכי קאמר וכך היה חוזר וחופנה לפנים - מערה אותה לתוך חפניו מן הכף ונותנה על הגחלים שבמחתה:
שמעית מינה כו' - ולקמן (יומא דף מט.) בעינן לה:
דילמא שאם רצה כו' - כלומר לא הא ולא הא תפשוט מינה דדחינן לך להכא ולהכא:
אי נמי - הכי קאמר כך היתה מדתה מלא חפניו מצומצמין:
מבורץ - מבצבצין מכל צד ויוצא:
אי בקומצו - דדייקינן יכול בראשי אצבעותיו יקמוץ מעט וכל כמה דמחוסר טפי מעלי ת"ל מלא:
מתני׳ · משנה
1הוציאו לו את הכף ואת המחתה, חפן מלא חפניו ונתן לתוך הכף. הגדול לפי גדלו, והקטן לפי קטנו. וכך היתה מדתה. נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו.
גמ׳ · גמרא
2מחתה? תנא ליה: נטל את המחתה ועלה לראש המזבח וחותה ויורד! התם מחתה דגחלים, והכא מחתה דקטורת, דתניא: הוציאו לו כף ריקן מלשכת הכלים, ומחתה גדושה של קטורת מלשכת בית אבטינס.
3חפן מלא חפניו ונותן לתוך הכף. הגדול לפי גדלו, והקטן לפי קטנו. וכך היתה מדתה. כף ביום הכפורים למה לי? (ויקרא טז, יב) ״מלא חפניו והביא״ אמר רחמנא!
4משום דלא אפשר, דהיכי נעביד? נעייל והדר נעייל הבאה אחת אמר רחמנא, ולא שתי הבאות.
5נשקליה לקטורת בחופניו ונחתיה [למחתה] עלה וליעול. כי מטי התם היכי לעביד? נשקליה בשיניה ונחתיה למחתה? השתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן, לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה על אחת כמה וכמה.
6הלכך לא אפשר, וכיון דלא אפשר עבדינן כדאשכחן בנשיאים.
7נטל את המחתה בימין ואת הכף בשמאל. יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא!
8זו מרובה, וזו מועטת. ואפילו בזמן ששניהן שוין, וכמעשה דרבי ישמעאל בן קמחית, זו חמה, וזו צוננת.
9אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית שהיה חופן ארבעת קבין במלוא חפניו, ואומר: כל הנשים זרדו, וזרד אימא עלה לגג. איכא דאמרי: בערסן, וכדרבה בר יונתן. דאמר רבה בר יונתן אמר רבי יחיאל: ערסן יפה לחולה.
10ואיכא דאמרי בשכבת זרע, וכדרבי אבהו. דרבי אבהו רמי, כתיב: ״(שמואל ב כב״, מ) ״ותזרני [חיל] למלחמה״, וכתיב: ״(תהלים יח״, לג) ״המאזרני חיל״? למלחמה אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע זריתני וזרזתני.
11אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית: פעם אחת סיפר דברים עם ערבי אחד בשוק, ונתזה צינורא מפיו על בגדיו. ונכנס ישבב אחיו ושמש תחתיו. וראתה אמן שני כהנים גדולים ביום אחד.
12ושוב אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית: פעם אחת יצא וסיפר עם אדון אחד בשוק, ונתזה צינורא מפיו על בגדיו. ונכנס יוסף (עם) אחיו ושמש תחתיו, וראתה אמן שני כהנים גדולים ביום אחד.
ברייתא
13ת"ר שבעה בנים היו לה לקמחית, וכולן שמשו בכהונה גדולה. אמרו לה חכמים: מה עשית שזכית לכך? אמרה להם: מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי. אמרו לה: הרבה עשו כן ולא הועילו.
ברייתא
14ת"ר (ויקרא ו, ח) בקומצו, שלא יעשה מדה לקומץ. איבעיא להו: מהו שיעשה מדה לחפינה?
15התם הוא דכתיב ״בקומצו״: אבל הכא דלא כתיב ״בחפניו״, אלא: (ויקרא טז, יב) ״מלא חפניו קטורת סמים דקה״, לא. או דילמא יליף ״מלא״ ״מלא״ מקומצו?
16ת"ש ״וכך היתה מדתה״, מאי לאו, שאם רצה לעשות מדה אחרת עושה? לא, ה"ק וכך היה חוזר וחופנה לפנים.
17שמעת מינה: חופן וחוזר וחופן!
18דילמא: שאם רצה לעשות מדה עושה. אי נמי: שלא יחסר ושלא יותיר.
ברייתא
19ת"ר ״מלא קומצו״. יכול מבורץ ת"ל ״בקומצו״. אי בקומצו, יכול אפילו בראשי אצבעותיו, תלמוד לומר: ״מלא קומצו״, כדקמצי אינשי. הא כיצד חופה שלש אצבעותיו על פיסת ידו וקומץ.
תוספות
מתני' הוציאו לו - השתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן - תימה לי והאמר לקמן (יומא דף מט:) נוטל הבזך בראשי אצבעותיו ויש אומרים בשיניו והיכי עביד הכי השתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן ויש לומר דהתם אינו אלא מושך הבזך אצלו והבזך אינו מונח באויר אלא על ידו הוא מונח ומושכו אצלו בשיניו כדי לחפון פעם אחרת אבל לימשוך למחתה בשיניו ולאחותה אארעא לאו אורח ארעא אבל תימה לי לעביד למחתה בית יד ארוך דבלאו הכי אמרינן לעיל דביום הכפורים ידה ארוכה ויעשה לה בית יד ארוכה שתגיע עד בית השחי ויתפוש אותה בבית השחי וראש המחתה תהא מונחת על ידיו או על זרועו השמאלי וכי מטי לפנים ישלשל ידיו עד הרצפה וישמוט ידיו בנחת מתחת המחתה ויושיב המחתה על הרצפה וי"ל כיון דבעינן מלא המחתה גחלי אש אי אפשר שלא יפזר מהן קצת אי הוה עביד הכי אי נמי י"ל לפני מלך בשר ודם אין עושין כן כו':
וכך היתה מדתה מאי לאו שאם רצה לעשות מדה עושה כו' - תימה אמאי לא קאמר כך היה מדתה של הכף כשיעור חפניו של כל כהן גדול הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו היו עושין כל שעה כף אחת כפי אותו שיעור יש לומר דלמה היה להם לעשות כן אדרבה טפי ניחא אם הכף היתה גדולה יותר דאי שוה למלא חפניו היתה אם כן כשמערה מחפניו לתוכה אי אפשר שלא יתפזר ויפול לארץ מעט:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רבנו חננאל
הדרן עלך טרף בקלפי פ"ה הוציאו לו את הכף ואת המחתה כו' ואוקימנא למחתה דמתניתין מחתה של קטורת כדתניא ומחתה גדושה מלאה קטורת מלשכת בית אבטינס.
כף למה לי ומלא חפניו כתיב ואסיקנא משום דלא אפשר כו' ופשוטה [היא]:
יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא משל הוא כלומר האזרח למטה והגר למעלה - הגחלים בימין והקטרת בשמאל ושנינן מחתת הגחלים כבידה שיש בה גחלים ג' סאין ועוד היא [חמה] וצריך כח לנושאה והקטורת מלא חפניו וצוננת. פי' זרד זרדו לשון זרד הן עשבים כגון חבילי זרדין כלומר דבתי חבילת קמחית עלה לגג. דת"ר התולש עשבים והמזרד זרדין אם לאכילה כגרוגרת אם לבהמה כמלא פי הגדי ומפני מה היו בניה בעלי כח. י"א שגדלתן בערסן שהוא שני לסלת ומאמץ הכח וי"א בשכבת זרע כמו שהיתה עושה בת שבע אם שלמה (כדאיתא בסנהדרין) כדכתיב ותזרני חיל למלחמה. כלומר זריתני כדכתיב זורה את גורן השעורים וזירזתני אמצתני. כל העולם נוצרים מן הברור שבטיפה של ש"ז ואני מן הברור שבברור ואמר זכיתי לשבעה בנים הללו כי לא ראו קורות ביתי קלעי שער ראשי שהיתה צנועה ביותר.
תנו רבנן (מלא קומצו) [בקומצו] שיהא קומץ ונוטל בקומצו שלא יעשה מדה לקומץ ויהיה קומץ בה אלא לעולם לא תהיה קמוצה אלא בידו של כהן.
איבעיא להו מהו לעשות מדה לחפינה.
ת"ש מדתנן וכך היתה מדתה ש"מ שאם רוצה לעשות לה מדה עושה ודחינן לא הכי קתני וכך היתה מדתה בפנים כדרך שמדידתה בחוץ ואקשינן וכי החופן בחוץ חוזר עוד וחופן בפנים להקטיר ודחינן לא דלמא שאם רצה לעשות מדה מקודם כדי שיהא מודד באותה מדה עושה אי נמי שלא יחסר ושלא יותיר אלא יכניס מלא חפניו. ולעולם אם חפן בחוץ אינו חוזר וחופן בפנים על המחתה אלא בחפניו: ת"ר וקמץ משם מלא קומצו מסלת המנחה ומשמנה יכול מבורץ כלומר יהיה שותת יורד מאחרי אצבעותיו ומחוץ של אצבעותיו תלמוד לומר והרים ממנו בקומצו מסולת המנחה. כלומר אין לך אלא מה שבתוך הקומץ.
מסכת יומא דף מ״ז עמוד א׳
מסכת יומא דף מ״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 19 קטעים ממוספרים, כ־446 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: יומא דף מ״ז ע״א
פתיחה בקורא