מסכת יומא דף מ״ז עמוד א׳

מתני׳ · משנה

1הוציאו לו את הכף ואת המחתה, חפן מלא חפניו ונתן לתוך הכף. הגדול לפי גדלו, והקטן לפי קטנו. וכך היתה מדתה. נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו.

גמ׳ · גמרא

2מחתה? תנא ליה: נטל את המחתה ועלה לראש המזבח וחותה ויורד! התם מחתה דגחלים, והכא מחתה דקטורת, דתניא: הוציאו לו כף ריקן מלשכת הכלים, ומחתה גדושה של קטורת מלשכת בית אבטינס.

3חפן מלא חפניו ונותן לתוך הכף. הגדול לפי גדלו, והקטן לפי קטנו. וכך היתה מדתה. כף ביום הכפורים למה לי? (ויקרא טז, יב) ״מלא חפניו והביא״ אמר רחמנא!

4משום דלא אפשר, דהיכי נעביד? נעייל והדר נעייל הבאה אחת אמר רחמנא, ולא שתי הבאות.

5נשקליה לקטורת בחופניו ונחתיה [למחתה] עלה וליעול. כי מטי התם היכי לעביד? נשקליה בשיניה ונחתיה למחתה? השתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן, לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה על אחת כמה וכמה.

6הלכך לא אפשר, וכיון דלא אפשר עבדינן כדאשכחן בנשיאים.

7נטל את המחתה בימין ואת הכף בשמאל. יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא!

8זו מרובה, וזו מועטת. ואפילו בזמן ששניהן שוין, וכמעשה דרבי ישמעאל בן קמחית, זו חמה, וזו צוננת.

9אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית שהיה חופן ארבעת קבין במלוא חפניו, ואומר: כל הנשים זרדו, וזרד אימא עלה לגג. איכא דאמרי: בערסן, וכדרבה בר יונתן. דאמר רבה בר יונתן אמר רבי יחיאל: ערסן יפה לחולה.

10ואיכא דאמרי בשכבת זרע, וכדרבי אבהו. דרבי אבהו רמי, כתיב: ״(שמואל ב כב״, מ) ״ותזרני [חיל] למלחמה״, וכתיב: ״(תהלים יח״, לג) ״המאזרני חיל״? למלחמה אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע זריתני וזרזתני.

11אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית: פעם אחת סיפר דברים עם ערבי אחד בשוק, ונתזה צינורא מפיו על בגדיו. ונכנס ישבב אחיו ושמש תחתיו. וראתה אמן שני כהנים גדולים ביום אחד.

12ושוב אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית: פעם אחת יצא וסיפר עם אדון אחד בשוק, ונתזה צינורא מפיו על בגדיו. ונכנס יוסף (עם) אחיו ושמש תחתיו, וראתה אמן שני כהנים גדולים ביום אחד.

ברייתא

13ת"ר שבעה בנים היו לה לקמחית, וכולן שמשו בכהונה גדולה. אמרו לה חכמים: מה עשית שזכית לכך? אמרה להם: מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי. אמרו לה: הרבה עשו כן ולא הועילו.

ברייתא

14ת"ר (ויקרא ו, ח) בקומצו, שלא יעשה מדה לקומץ. איבעיא להו: מהו שיעשה מדה לחפינה?

15התם הוא דכתיב ״בקומצו״: אבל הכא דלא כתיב ״בחפניו״, אלא: (ויקרא טז, יב) ״מלא חפניו קטורת סמים דקה״, לא. או דילמא יליף ״מלא״ ״מלא״ מקומצו?

16ת"ש ״וכך היתה מדתה״, מאי לאו, שאם רצה לעשות מדה אחרת עושה? לא, ה"ק וכך היה חוזר וחופנה לפנים.

17שמעת מינה: חופן וחוזר וחופן!

18דילמא: שאם רצה לעשות מדה עושה. אי נמי: שלא יחסר ושלא יותיר.

ברייתא

19ת"ר ״מלא קומצו״. יכול מבורץ ת"ל ״בקומצו״. אי בקומצו, יכול אפילו בראשי אצבעותיו, תלמוד לומר: ״מלא קומצו״, כדקמצי אינשי. הא כיצד חופה שלש אצבעותיו על פיסת ידו וקומץ.