מסכת יומא דף ע״ח עמוד א׳

1מפכין עתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית. מכאן ואילך היה מתגבר ועולה עד שמגיע לפתח בית דוד, כיון שמגיע לפתח בית דוד נעשה כנחל שוטף שבו רוחצין זבין וזבות נדות ויולדות, שנאמר: ״(זכריה יג״, א) ״ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלם לחטאת ולנדה״.

2אמר רב יוסף: מכאן רמז לנדה שצריכה לישב עד צוארה במים. ולית הילכתא כוותיה.

3(תינח יום הכפורים דליכא מנעל) שבת דאיכא מנעל, מאי? אמר נחמיה חתניה דבי נשיאה: אנא חזיתיה לרבי אמי ורבי אסי דמטו עורקומא דמיא, ועברוה דרך מלבוש.

4תינח מנעל, סנדל מאי איכא למימר? אמר רב ריחומי: אנא חזיתיה לרבינא דעבר דרך מלבוש. רב אשי אמר: סנדל לכתחלה לא.

5ריש גלותא איקלע להגרוניא לבי רב נתן, רפרם וכולהו רבנן אתו לפירקא, רבינא לא אתא. למחר, בעי רפרם לאפוקי לרבינא מדעתיה דריש גלותא, אמר ליה מאי טעמא לא אתא מר לפירקא? אמר ליה: הוה כאיב לי כרעאי. איבעי לך למיסם מסאני. גבא דכרעא הוה.

6איבעי לך למרמא סנדלא. אמר ליה: עורקמא דמיא הוה באורחא. איבעי לך למעבריה דרך מלבוש. אמר ליה: לא סבר לה מר להא דאמר רב אשי: סנדל לכתחלה לא?!

7תני יהודה בר גרוגרות: אסור לישב על גבי טינא ביום הכפורים. אמר רבי יהושע בן לוי: ובטינא מטפחת. אמר אביי: ובטופח על מנת להטפיח. אמר רב יהודה: מותר להצטנן בפירות. רב יהודה מצטנן בקרא.

8רבה מצטנן בינוקא, רבא מצטנן בכסא דכספא. אמר רב פפא: כסא דכספא, מלא אסור, חסר שרי. דפחרא אידי ואידי אסור, משום דמישחל שחיל. רב (פפא) אמר: כסא דכספא, חסר נמי אסור, משום דמזדריב.

9זעירא בר חמא אושפיזכנין דרבי אמי ורבי אסי ורבי יהושע בן לוי ודכולהו רבנן דקיסרי הוה. אמר ליה לרב יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי: בר אריא! תא אימא לך מילתא מעליתא דהוה עביד אבוך: מטפחת היה לו בערב יום הכפורים, ושורה אותה במים, ועושה אותה כמין כלים נגובין, ולמחר מקנח בה פניו ידיו ורגליו. ערב תשעה באב, שורה אותה במים, ולמחר מעבירה על גבי עיניו.

10וכן כי אתא רבה בר מרי, אמר: בערב תשעה באב מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים ומניחה תחת מראשותיו, ולמחר, מקנח פניו ידיו ורגליו. בערב יום הכפורים מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים, ועושה אותה כמין כלים נגובין, ולמחר מעבירה על גבי עיניו. אמר ליה ר' יעקב לרבי ירמיה בר תחליפא: איפכא אמרת לן, ואותיבנך סחיטה.

11אמר רב מנשיא בר תחליפא אמר רב עמרם אמר רבה בר בר חנה: שאלו את רבי אלעזר: זקן ויושב בישיבה, צריך ליטול רשות להתיר בכורות, או אינו צריך?

12מאי קא מיבעי להו? הכי קא מיבעי להו, כי הא דאמר רב אידי בר אבין: דבר זה הניחו להם לבי נשיאה כדי להתגדר בו: צריך ליטול רשות; או דילמא, כיון דזקן ויושב בישיבה, אין צריך. עמד ר' צדוק בן חלוקה על רגליו, ואמר: אני ראיתי את רבי יוסי בן זימרא, שזקן ויושב בישיבה היה, ועמד במעלה מזקנו של זה, ונטל רשות להתיר בכורות.

13אמר ליה ר' אבא: לא כך היה מעשה, אלא כך היה מעשה: ר' יוסי בן זימרא כהן היה, והכי קא מיבעיא ליה: הלכה כר"מ דאמר: החשוד בדבר לא דנו, ולא מעידו. או דילמא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, דאמר: נאמן הוא על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו. ופשט ליה: הלכה כרשב"ג׃

14ותו קא מבעיא להו: מהו לצאת בסנדל של׃