מסכת יומא דף ע״ד עמוד ב׳

1כוי בריה בפני עצמה היא. דאי לא תימא הכי, הא דאמר רב אידי בר אבין: אף ״כל״ לאתויי כוי, כוי ספיקא הוא, איצטריך קרא לרבויי ספיקא? אלא בריה שאני, הכא נמי בריה שאני.

ברייתא

2ת"ר (ויקרא טז, כט) ״תענו את נפשותיכם״, יכול ישב בחמה או בצנה כדי שיצטער תלמוד לומר: (ויקרא טז, כט) ״וכל מלאכה לא תעשו״. מה מלאכה שב ואל תעשה, אף ענוי נפש שב ואל תעשה.

3ואימא: היכא דיתיב בשימשא וחיים ליה לא נימא ליה קום תוב בטולא, יתיב בטולא וקריר ליה לא נימא ליה קום תוב בשימשא! דומיא דמלאכה: מה מלאכה לא חלקת בה, אף ענוי לא תחלוק בו.

ברייתא

4תניא אידך: ״תענו את נפשותיכם״, יכול ישב בחמה ובצנה ויצטער ת"ל ״וכל מלאכה לא תעשו״, מה מלאכה דבר שחייבין עליו במקום אחר, אף ענוי נפש שחייבין עליו במקום אחר, ואי זה זה? זה פגול ונותר.

5אביא פגול ונותר שהן בכרת, ולא אביא את הטבל שאינו בכרת, ת"ל ״תענו״, ״ועניתם את נפשותיכם״ ריבה.

6אביא הטבל שהוא במיתה ולא אביא את הנבילה שאינה במיתה ת"ל ״תענו״, ״ועניתם את נפשותיכם״ ריבה.

7אביא את הנבילה שהוא בלאו, ולא אביא את החולין שאינן בלאו? ת"ל ״תענו״, ״ועניתם את נפשותיכם״ ריבה.

8אביא החולין שאינן בקום אכול, ולא אביא את התרומה שהיא בקום אכול, ת"ל ״תענו״, ״ועניתם את נפשותיכם״ ריבה. אביא את התרומה שאינה בבל תותירו, ולא אביא את הקדשים שהן בבל תותירו, תלמוד לומר: ״תענו״, ״ועניתם את נפשותיכם״ ריבה.

9ואם נפשך לומר, הרי הוא אומר: (ויקרא כג, ל) ״והאבדתי את הנפש ההיא״, ענוי שהוא אבידת הנפש, ואיזה זה זה? אכילה ושתיה.

10מאי ״ואם נפשך לומר״? וכי תימא: בעריות קא מישתעי קרא, הרי הוא אומר: ״והאבדתי הנפש״, ענוי שיש בו אבידת נפש, ואי זה זה? זה אכילה ושתיה.

11דבי רבי ישמעאל תנא: נאמר כאן ענוי, ונאמר להלן ענוי. מה להלן ענוי רעבון, אף כאן ענוי רעבון.

12ונילף (בראשית לא נ) מאם תענה את בנותי דנין ענוי דרבים מענוי דרבים ואין דנין ענוי דרבים מענוי דיחיד׃

13ונילף מענוי דמצרים דכתיב ״(דברים כו״, ז) וירא את ענינו ואמרינן זו פרישות דרך ארץ אלא דנין ענוי בידי שמים מענוי בידי שמים ואין דנין ענוי בידי שמים מענוי בידי אדם׃

14(דברים ח, טז) המאכילך מן במדבר למען ענותך רבי אמי ורבי אסי, חד אמר: אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו וחד אמר אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל׃

15אמר רב יוסף מכאן רמז לסומין שאוכלין ואין שבעין אמר אביי הלכך מאן דאית ליה סעודתא לא ליכלה אלא ביממא א"ר זירא מאי קרא (קהלת ו, ט) טוב מראה עינים מהלך נפש אמר ר"ל טוב מראה עינים באשה יותר מגופו של מעשה שנאמר ״טוב מראה עינים מהלך נפש״׃

16(משלי כג, לא) כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים ר' אמי ור' אסי חד אמר כל הנותן׃