מסכת יומא דף ע׳ עמוד א׳

מסוף הספר לתחילתו למפרע:

וכל כך למה למה צריך לומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן:

שלא להוציא לעז על ספר תורה כשרואין אותו קורא פרשה שלישית על פה יהו סבורים שספר תורה חסר אותה פרשה:

מפני כבוד ציבור שיהו מצפין ודוממין לכך:

ונייתי אחרינא שיהא נגלל לפרשה שלישית:

משום פגמו וכו' שלא יאמרו חסר הוא:

ברכה שאינה צריכה שיהא צריך לחזור ולברך:

כתיקנה כמו שאנו אומרין אותן בתפלה:

ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו אין לפרש מסוף תרי עשר לתחילתו דאם כן אפילו מתחילתו לסופו נמי לא דהיינו בכדי שיפסיק התורגמן אלא מסוף הספר לצד תחילתו כלל כלל לא:

נכנס להקטיר קטורת של בין הערבים ולהטיב את הנרות תימה הוא דלא קתני תמיד של בין הערבים ושמא יש לומר משום דכבר תנא ליה ברישא במילתיה דר"ע:

ולהטיב את הנרות הא דלא תנא להדליק את הנרות שהיתה בין הערבים אבל הטבה בצפרא הואי נ"ל דדילמא בימי שמעון הצדיק נשנית משנה זו וכן מתניתין דתמיד (דף לג.) דתנן מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מזרחיות דולקות מדשן את השאר ומניח את אלו זה היה כמו כן בימי שמעון הצדיק מצאן שכבו פי' משמת שמעון הצדיק מדשנו כו' ואם כן בימי שמעון הצדיק היו דולקין אותן שתי נרות מזרחיות עד הערב והיה צריך להטיב אותם ברישא ואחר כך היה עושה הדלקה ולהכי נקט ולהטיב את הנרות ולא קתני להדליק משום דהטבה היתה קודם כדפרישית:

ושעיר הנעשה בחוץ עם תמיד של בין הערבים תימה לי מאי מספקא ליה (אם מספקא ליה) אם איתא דשעיר הנעשה בחוץ לחודיה קרב עם תמיד של בין הערבים אם כן לא ליתני במתניתין היו קרבים עם תמיד של בין הערבים בלשון רבים אלא ליתני היה קרב וי"ל משום דשייר אימורי חטאת דילמא אמורי חטאת נמי קרב עם תמיד של בין הערבים ולהכי קתני היו:

דתנא דבי שמואל ה"ג רבי אליעזר אומר יצא ועשה אילו ואיל העם ואימורי חטאת אבל פר העולה וז' כבשים תמימים ושעיר הנעשה בחוץ עם תמיד של בין הערבים ויש ספרים שאין בהם אבל פר העולה אלא כתוב בהן יצא ועשה אילו ואיל העם ואימורי חטאת ופר העולה וז' כבשים ושעיר וכו' ולא נהירא אותה גרסא דאם כן תנא דבי שמואל נמי לאו מתקנתא היא דאיכא למיבעי עלה כמו אמתניתין:

ואומר יותר ממה שקריתי כאן כתוב כאן ולמה כל זה כדי שלא יאמרו זה הס"ת חסר הוא כו' ואסיקנא לר"ל אינו פותח בס"ת אחר לקרות בו עד שיברך ואע"פ שבירך בס"ת האחר שקרא בו וכי תלתא גברי בתלתא סיפרי לא הוה פגמא לספרים חד גברא בתרי סיפרי פגמא:

ירושלמי ומברך עליה ח' ברכות על התורה בא"י הבוחר בתורה. ועל העבודה בא"י שאותך [לבדך] ביראה נעבוד. על ההודאה בא"י הטוב לך להודות. על מחילת העון. בא"י מוחל עונות עמו ישראל. על המקדש בא"י הבוחר במקדש.

בא"י שומע תפלה:

הרואה כ"ג כשהוא קורא כו' ש"מ דמצוה היא לישב בכנסת בשעה שקורין בס"ת שנאמר ברוב עם הדרת מלך:

יצא ועשה את אילו ואת איל העם כו'.

איבעיא להו ר' עקיבא היכי קאמר שבעת כבשים תמימים עם תמיד השחר היו קריבין ופר העולה כו' ושחיטת פרו והקטרת והזאת דם הפר לפני הכפרת ושחיטת השעיר והזיית דמו בפנים והזיית מדם הפר לפני הפרכת. והזיית מדם השעיר לפני הפרכת. עירוב דם הפר בדם השעיר והזייה בקרנות מזבח הזהב והזייה על טהרו. וידוי על שעיר המשתלח. ושילוח השעיר. והוצאת הכף והמחתה. והוצאת פר ושעיר לשריפה. וקריאה בתורה. והקרבת אילו ואיל העם. וחלבי פרו. וחלבי השעיר הנעשה בפנים.

ופר העולה ושבעת כבשים תמימים ושעיר של חטאת ותמיד של בין הערבים.

ואמר רבא לא תמצא בסדר הזה אחרי עבודת היום שדברי הכל שוין בה. אלא אי ר' אליעזר דבי שמואל דתנן דבי שמואל ר' אליעזר אומר יצא [ועשה] אילו ואיל העם ואימורי חטאות.

ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו הפי׳ הנכון דאכולה קאי ואפילו בספר אחד מפני שהוא קורא למפרע ולא כמאן דמפרש דלא קאי אלא על נביאים של שנים עשר שלא ידלג מתוך ספר זה לתחלת ספר זה:

וכל כך למה למה הוצרך לומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן:

והא דתנן ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה אקשי׳ עלה אמאי ליגלול וליקרי. איכא דקשיא ליה דהא רישא דקתני מדלגין אקשי׳ עלה למה מדלגין ובהא דקתני שאין מדלגין קשיא לן למה אין מדלגין. והר׳ יוסף תירץ דלעיל מתניתא הוא דרמי. והשתא בעי טעמא אמאי דאסקי׳ לעיל כיון שמדלגין למה אין מדלגין אף בזו דהא מסתמ׳ אף בזו בכדי שלא יפסיק התורגמן הוא. דאסיקנא לעיל דמדלגין:

לפי שאין גוללין ספר תורה בצבור מפני כבוד צבור הקשו בירושלמי והא קתני קורא אחרי מות ואך בעשור ופריק שניא היא מפני שהוא סדרו של יום תדע דאמר ריש לקיש בכל מקום אתה אסור לקרוא על פה וכאן קורא על פה ע״כ. ונראה שכך פירושו דאך בעשור התירו לגלול ולא חשו לטורח צבור כיון שהוא צריך לסדורו של יום. אבל לחזור ולגלול בעשור שבחומש הפקודים אינו מעיקר הקריאה כיון שכבר קרא סדר שבפרשת אמור. ומה שחוזר וקורא בעשור שבחומש הפקודים אינו אלא כמגיד עבודת היום לפיכך התירוהו בעל פה דאי לא הוה קיימא לן דאסור לקרוא על פה דברים שבכתב ומך הירושלמי הזה למדנו תירוץ למה שהקשו היאן היה קורא כהן דברים שבכתב על פה. ועוד פרשת ק״ש ופר׳ את קרבני לחמי וגם פסוקי׳ אחרים שאנו קורין בבית הכנסת על פה כפסוקי דזמרא ופסוקין דבתר השכיבנו ופסוקי דהלילא. והנכון בזה מה שנראה מן הירושלמי שלא אסרו לקרוא על פה אלא דברים שבכתב שהם מחובת קריאה בצבור אבל פסוקי׳ שאדם קורא לשנון בעלמ׳ או דרך שבח ותפלה והודאה אינו בכלל זה ומיהו נראה שאף הקורא תורה שבכתב לחובת קריאתה ולומדה אפילו ביחיד אסור לקרוא על פה ולפי׳ לא היה קורא רב יוסף בתורה שבכתב לפי שהיה סגי נהור ולעולם היה קורא תרגום והיינו דאמרינן כדמתרגם רב יוסף:

משום ברכה שאינה צריכה פי׳ דכל דאפשר שלא להרבות בברכה טפי עדיף וכתב בתוס׳ כי מכאן נראה שיש להזהר שהשוחט הרבה בהמות או הרבה עופות ביחד אסור לו לשוח בין שחיט׳ זו לזו מפני שיצטריך לחזור ולברך כמן ששח בנתים והויא לה ברכה שאינה צריכה. ורבינו ז״ל אומר בשם רבו הרמב״ן ז״ל כי רשאי לשוח ואינו צריך לחזור ולברך דשיחה של רשות לא הויא הפסקה אלא בששח בין ברכה למעשה ולא אחר שכבר התחיל במעשה וראיה לדבר מברכת הנהנין. ואין חילוק בזה בין ברכת הנהנין לברכת המצוות. ולא אמרו אלא בתפילין שאם שח בין תפלה לתפלה חוזר ומברך ומעלה היא בתפילין ואפי׳ למאן דאמר שאין מעכבות זו את זו כל היכא שמניחן שניהן שלא לשוח ביניהן ואפילו למאן דמברך על כל אחת מהן בשלא שח בנתים כדעת ר״י ז״ל כיון דרחמנ׳ אמ׳ והיה לך לאות על ידיך ולטוטפות בין עיניך כל זמן שהם בין עיניך יהיו שתים כעין מצוה אחת הם אבל במילי דעלמא אין שיחה מפסקת. ומיהו דינם של רבותי׳ בעלי התוס׳ ז״ל אמת היא לענין שאר דברים וכגון הרוצה לאכול מיני פירות דכל דאפשר לאכלם בתוך הסעודה כדי למעט בברכות הכי אית ליה למיעבד כל היכא דאפשר ליה שלא ישנה סדר אכילתו:

חד גברא בתרי סיפרי איכא פגמא פי׳ וכיון שכן לקרוא בעל פה עדיף. ומכאן נהגו לחתן בפרשת ואברהם זקן בא לקרותה בעל פה מפני שכבר קרא בפרשת היום והוה ליה חד גברא בתרי סיפרי דאיכא פגמא. ויש מקומות שמוצאין ספר תורה לפרשת ואברהם זקן ואין החתן קורא בפרשת היום והוו להו תרי בתרי ספרי וקשיא על זה היאך יברך החתן לפניו ולאחריו על פרשת ואברהם זקן והמנהג הראשון הוא הטוב והתפוס מימות הגאו׳ ז״ל. ובחגים ובמועדים ובכל מקום שאמרו להוציא שתי תורות במקום שאין שם אלא תורה אחת גוללין וקורין שלא אמרו שאין גוללין ספר תורה בצבור אלא בדבר שאינו סדרו של יום כלו׳ שאינו מעיקר הסדר וכדאיתא בירושלמי שכתבנו לעיל. ונראה שאף בזמן דליכא תורגמן ולא אמרו בכדי שיפסיק התורגמן אלא במקום שיש תורות אבל כשאין שם אלא תורה אחת הא עדיף שלא לחוש לכבוד צבור משנבטל קריאת סדר היום:

ומברך עליה שמנה ברכות אין ברכות אלו מפורשו׳ בתלמוד שלנו אבל בירושלמי פירשוה שאומ׳ רצה ומודים וסלח לנו אבינו כתקנם ומברך על המקדש ברכה בפני עצמה ויהא ענינה שיעמד בית המקדש ושכינה בתוכו וחותם שוכן בציון ומברך על ישראל בפני עצמה ויהא ענינה שיברך הב״ה את ישראל ויושיעם ולא יסור מלך מהם וחותם ברוך הבוחר בישראל וחוזר ומברך על הכהנים ברכה בפני עצמה ויהיה ענינה שירצה הקב״ה מעשיהם ועבודתם ויברכם וחותם בא״י מברך הכהנים. ובגמרא דילן לא שאלו אלא על שאר התפלה מאי מברך מפני שהענינים האחרים מאיליהן מתברכין כיצד ראוי לברך בהם דהא קתני שיברך על המקדש ועל הכהנים ועל ישראל ברכה הראויה לכל אחד ואחד:

לא מפני שאינו רשאי פשיט׳ כלומר פשיטא דרשאי להניח קריאת התורה וללכת לראות שריפת הפרים דאע״ג דאמרינן ועוזבי ה׳ יכלו זה המניח ספר תורה ויוצא הרי רשאי לצאת בכאן בין פרשת אחרי מות לפרשת בעשור שאפילו בין גברא לגברא מותר וכ״ש בין פרשה לפרשה ואע״ג דתרווייהו בחד גברא:

המשנה השניה והכוונה בה לבאר החלק השני והשלישי והרביעי בהשלמת סדרי העבודות והוא שאמר אם בבגדי בוץ קרא קדש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל ועלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו ויצא ועשה את אילו ואת איל העם ואת שבעת כבשים תמימים דברי ר' אליעזר ר' עקיבא אומר עם תמיד של שחר היו קרבין פר העולה והשעיר הנעשה בחוץ היו קרבים עם התמיד של בין הערבים אמר הר"ם ר' אליעזר סובר כי הקרבת יום צום כפור היה על סדר הכתובים והוא שיקרב תמיד של שחר ואחריו עבודת היום כאשר קדם בו הספר ואחריו תמיד של בין הערבים לפי שעבודת יום הכפרים בחמש ויקרא ופר העולה ושמנה כבשים בחמש הפקודים ור' עקיבא אומר שהסדר הוא שיקריב תמיד של שחר ואחריו פר העולה ושבעה כבשים לפי שהם קרבן מוסף והשם אמר במוספין מלבד עולת הבקר וכו' וסמך אותו לתמיד של שחר ור' אליעזר אומר שכן הוא אבל לא ביום העבודה ואח"כ עבודת היום ואחר כך שעיר הנעשה בחוץ ואח"כ אילו ואיל העם ואח"כ אימורי חטאת ואח"כ תמיד של בין הערבים והלכה כר' עקיבא קדש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי לבן ולבש וקדש ידיו ורגליו נכנס והוציא את הכף ואת המחתה קדש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל ועלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו נכנס והקטיר את הקטורת של בין הערבים והטיב את הנרות קדש ידיו ורגליו ופשט הביאו לו בגדי עצמו ולבש ומלוין אותו עד ביתו ויום טוב היה עושה לאוהביו כשיצא בשלום:

אמר המאירי אם בבגדי בוץ קרא כלומר שלא פשט בגדי לבן לקריאתו שיצטרך קידוש לפשיטתו אלא שקרא בבגדי לבן כשגמר קריאתו מקדש ידיו ורגליו וטובל טבילה שלישית ומסתפג ר"ל שמתעטף כדי לשאוב מים שעליו ולובש בגדי זהב ומקדש ידיו ורגליו ויוצא לעשות אילו ואיל העם הא אלו היה קורא באצטלית לבנה היה מקדש קודם הקריאה [לפשיטת בגדי לבן ואחר הקריאה] לכבוד לבישת בגדי זהב:

וצריך שתדע שחמשה עשר בהמות היו קריבות בו ביום והם תמיד של שחר ותמיד של ערב שבכל יום ופר ואיל של אהרן והוא שנאמר באחרי מות בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה ושעיר ואיל של ישראל כדכתי' ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעולה ושני שעירים אלו אותו של עזאזל אינו ממנין חמשה עשר בהמות אלו שאין אנו מונין אלא אותם שהיו קריבות והרי שש בהמות ובפרשת המוספין בסדר פנחס הוזכרו עשר בהמות פר ואיל ושבעה כבשים כולם עולות ושעיר אחד לחטאת ומ"מ אינן אלא תשע שהאיל הנזכר כאן הוא האיל הנזכר בפרשת אחרי מות באמרו ומאת עדת וכו' ואיל אחד לעולה ונמצא שנשארו בחשבונך חמשה עשר בהמות קריבות שלש מהם חטאות והם פרו של אהרן ושעיר של ישראל שעלה עליו הגורל לד' ושניהם פנימיים ר"ל שמתן דמם לפנים ונשרפים והשלישי שעיר חטאת של מוספין והוא קרב במזבח החיצון ונאכל לערב ושתים עשרה בהמות הנשארות והם אילו של אהרן ואיל העם והוא שהוזכר באחרי מות ונכפל בפרשת המוספין ופר של מוספין ושבעה כבשים של מוסף ושני תמידין כלם עולות ונמצא שלשה עשר בהמות קריבות במזבח החיצון ואם היה שבת היו מוסיפין שני כבשים למוסף והם עולות גם כן:

וראשונה להקרבה היתה של תמיד של שחר והאחרונה תמיד הערב ואחר תמיד של שחר היו קרבים פרו של אהרן ושעיר שהגורל לשם שהם עבודה המיוחסת לפנים ועכשיו באו לבאר במשנה זו בעבודת אילו ואיל העם וקרבנות המוספין כלם והקטר אימורין של פר ושעיר הפנימיים על איזה סדר הם נעשים ונחלקו בה ר' אליעזר ור' עקיבא שלדעת ר' אליעזר טובל ומקדש אחר מתן דמי פר ושעיר ועושה אילו ואיל העם שהן עולות ואחריהן עושה שבעת הכבשים של מוספין ולא הוזכר בדבריו זמן פר העולה של מוסף והקטר אימורין של פר ושעיר הפנימיים ולא שעיר חטאת של מוספין ופי' בגמ' לדבריו שאילו ואיל העם ואימורי פר ושעיר היה עושה בטבילה זו וממתין בשבעת הכבשים ופר העולה ושעיר המוספין עד תמיד של בין הערבים מפני שרוצה להקדימן בסדר שנכתבו ואילו ואיל העם ואימורי פר ושעיר נכתבו בפרשת אחרי מות ושבעת הכבשים ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ נכתבו בפרשת פנחס עם פרשת המוספין:

ור"ע חלק לומר ששבעת הכבשים היו קרבים עם תמיד של שחר ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ עם תמיד של בין הערבים ונסתפקו בגמ' בפר העולה שהוזכר אמצעי בדבריו אם נקשר עם תמיד של שחר כלומר ששבעת הכבשים היו קרבים עם תמיד של שחר ופר העולה עמהם אבל שעיר הנעשה בחוץ נעשה עם תמיד הערב או אם הוא נקרב עם תמיד הערב כלומר ששבעה כבשים היו קרבים עם תמיד של שחר אבל פר העולה ושעיר הנעשה בחוץ נעשין עם תמיד הערב וכן לא הוזכר בדבריו זמן בהקטרת אימורי פר ושעיר איזהו זמנם ופי' בגמ' לדבריו שפר העולה ושבעת הכבשים קרבים עם תמיד של שחר בטבילה ראשונה ממה שנאמר במוספין מלבד עולת הבקר שסמך המוספין לתמיד של שחר ואח"כ עושה בטבילה שנייה עבודת היום ר"ל מתנות דמי פר ושעיר ואחריהן בטבילה שלישית שעיר החטאת של מוספין ולא היה אפשר להקריבו בתוך טבילה של תמיד השחר עם שאר המוספין שהרי נאמר בו מלבד חטאת הכפורים אלמא שעיר פנים קודמו וכן אי אפשר לאחרו אחר עבודת היום שמאחר שכתב מלבד חטאת הכפורים אלמא דכתביה סמוך ליה אלא עושהו בטבילה שלישית וכן עושה בטבילה זו אילו ואיל העם ואימורי חטאת ואחריהן בטבילה רביעית הוצאת כף ומחתה ואחריהן בטבילה חמשית תמיד של בין הערבים והלכה כר"ע ונמצא סדר עבודה שבשחרית פושט בגדי חול וטובל טבילה ראשונה במקום חול ולובש בגדי זהב ומקדש קדוש ראשון ועובד עבודת התמיד על סדרה וכולל עמה פר העולה ושבעת הכבשים ומקדש קדוש שני [וטובל] טבילה שניה בבית הפרוה ולובש בגדי לבן ומקדש קדוש שלישי ומתודה ומגריל ונכנס לפני לפנים לקטרת ולמתן דם הפר והשעיר ומשלח וקורא ומקדש קדוש רביעי וטובל טבילה שלישית ולובש בגדי זהב ומקדש קדוש חמשי ועושה שעיר החטאת של מוספין ואילו ואיל העם ומקטיר אימורי פר ושעיר ומקדש קדוש ששי וטובל טבילה רביעית ולובש בגדי לבן ומקדש קדוש שביעי ומוציא כף ומחתה ומקדש קדוש שמיני וטובל טבילה חמישית ומקדש קדוש תשיעי ועושה תמיד של בין הערבים ופושט ומקדש קדוש עשירי ולובש בגדי עצמו והולך לו:

וזהו שאמר אח"כ קדש ידיו ורגליו ופשט וירד וטבל ועלה ונסתפג ולבש בגדי לבן ונכנס לפנים להוציא כף ומחתה שהניח שם עד שיתאכלו כל הסימנין ואח"כ קדש ידיו ורגליו ופשט וירד וטבל ועלה ונסתפג ולבש בגדי זהב וקדש ידיו ורגליו והתעסק בעבודת תמיד הערב ולהקטיר קטורת של בין הערבים ולהטיב את הנרות ר"ל להדליקן והיא עבודה אחרונה על הדרך שהתבאר ומקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי זהב ולובש בגדי עצמו ומשנתינו לדעת חכמים שסוברים בקידושין אלו שאחד מהם על הפשיטה ואחד על הלבישה ונמצא שבטבילה ראשונה לא היתה אלא קדוש אחד לפי שבגדי חול הוא פושט והוא נעשה עכשיו לכבוד הבגדים שהוא פושט כמו שהתבאר בפרקים הקודמים ואמר שאחר שלבש בגדי עצמו ויצא היו כל הצבור מלוים אותו עד ביתו והיה עושה יום טוב לכל אוהביו על שיצא בשלום ולא אירע בו שום פסול ולא שום מקרה רע ויש שואלים היאך הכין לו מבערב על הספק ומפרשים שמיני פרפראות היו שאדם מוצא מהן בכל שעה וי"מ שלמחרתו היה עושה יום טוב או שמא בוטח בקונו ומכין על הספק:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

תוס' בד"ה ושעיר הנעשה כו' תימה לי מאי מספקא ליה אם איתא דשעיר כו' כצ"ל מתוס' ישנים:

גמרא מפני כבוד צבור (שבת דף קלג) ומגילה [כ"ג ע"א] כד ע"ב וגיטין דף ס ע"א וסוטה דף לט ע"ב: