למשמרת למי נדה — משמע דצריכי שימור עד שיזה מהן:
לסיועיה לרב — דאמר פרה שחיטתה בזר פסולה:
הזאת מימיה אין כשירה באשה — לקמן מפרש לה:
ואין כשירה אלא ביום — דכתיב (במדבר י״ט:י״ב) הוא יתחטא בו ביום השלישי:
מניין לרבות שחיטתה וקבלת דמה והזאת דמה ושריפתה והשלכת עץ ארז ואזוב ושני תולעת — דלא יהיו כשרין אלא ביום דאילו לענין באשה כבאיש אינו אצטריך לרבויי דכולהו כתיב בהו או אלעזר או כהן:
והזאת דמה — אל נוכח פני אהל מועד שבע פעמים:
ת"ל תורה — זאת חקת התורה (שם) תורה אחת לכל עבודתה:
ת"ל זאת — את הכתוב כאן קיים ואל תוסיף:
אחר שריבה הכתוב ומיעט — ולא פירש מאי ריבה ומאי מיעט מעתה לא מסרן אלא להתבונן בה את האמת ואת הישר:
אמרת הרי אנו למידין כולן מהזאת מימיה — שפסול הלילה מפורש בו:
שאין כשרים באשה כבאיש — כדלקמן ולקח אזוב וטבל במים איש טהור וגו' (שם):
והאי מאי תיובתיה — לשמואל אי נימא מדקתני שחיטה פסולה באשה פסולה נמי בזר:
אשה מאי טעמא — מנא ליה דשחיטה פסולה באשה בשלמא קבלת דמה והזאת דמה כתיב ולקח אלעזר הכהן מדמה היינו קבלה והזה אל נכח פני אהל מועד היינו הזאתה ושריפה נמי לעיל מינה כתיב כהן והדר ושרף את הפרה לעיניו דאלעזר והשלכת עץ ואזוב כהן כתיב אלא שחיטה מהיכא:
אלעזר ולא אשה — ועל כרחך ושחט אותה לפניו אאלעזר קא דריש ליה תנא כרב דאי שיהא אחר שוחט ואלעזר רואה כדדריש שמואל מהיכא ממעט אשה אלא מאלעזר דריש ליה תנא וכי היכי דממעט אשה מהכא ממעטינן נמי זר:
כל הפרשה כולה — של פרה כמו שעבודותיה סדורות זו אחר זו:
משמע מוציא מיד משמע ומשמע ממילא — כשתדקדק בה אינך יכול להשוות שיטת הפרשה בשוה שיהיו כל מקראותיה שוים זה עם זה אלא יש בהן שמשמע מקרא זה מוציא מכלל משמע מקרא שלפניו מה שפסל זה הכשיר זה או מה שהכשיר זה פוסל זה ויש בה מקראות משמעות שמתקיימין ממילא משמעותו שהמשמע עומד במקומו ואינו מוציא מכלל חבירו ולפי סידורן יש לך להבין מהו המוציא מכלל חבירו ומי משמע ממילא ועכשיו דורש והולך את כולה:
לאלעזר — שהוא סגן:
בשלמא למאן דאמר לדורות בכהן הדיוט שפיר — דכיון דלא קבע לה קרא בהדיא סגן או כהן גדול, כל כהנים כשרין בה:
שלא יאמרו שתים שחטו — וקי"ל שכל מלאכות הנעשות עמה פוסלות אותה כדתנן (פרה פ"ד משנה ד') כל העוסק בפרה מתחילה ועד סוף פוסלין אותה במלאכה ולקמן (יומא דף מג.) נמי אמרינן ושחט אותה שלא ישחוט אחרת עמה:
משום שנאמר אותה — והוציא אותה:
דדריש טעמא דקרא — בבבא מציעא (דף קטו.) אלמנה עשירה ממשכנין אותה עניה אין ממשכנין אותה מפני שאתה צריך להחזיר לה ואתה משיאה שם רע בשכינותיה:
