בוני התלמוד

    מסכת יומא דף ע״א עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    שכל הפרשה נאמרה על הסדר וכו'ואי כסדרן כתיבי וכן הסדר שמוציאן בלבישה ראשונה ואין עבודה חיצונה של בגדי זהב מפסקת בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה לא משכחת לה וכו' כבר פרשתיה בפרק אמר להם הממונה (לעיל יומא דף לב:):

    בשעיר הנעשה בחוץכדכתיב (במדבר כ״ט:י״א) מלבד חטאת הכפורים והוא אינו כתוב כאן אבל אילו ואיל העם דווקא כתבינהו קרא אחר הוצאת כף ומחתה ולא איצטריך לן לשבש סדרא דקראי:

    אמר קרא ויצא ועשה וגו'וזו יציאה ראשונה האמורה בפרשה הילכך על כרחך מקמי הוצאת כף ומחתה עביד להו בהפסקה שביניהם לעבודת היום:

    אשר לבש כבראלמא זו היא פשיטה שניה שמע מינה יש הפסקת חילוף בגדים בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה ורבא לא אאתקפתיה דרבי זירא קאי אלא לפרושי טעמא דמתניתא דמשבשא קראי:

    ה"ג קראי כתיבי וכו'ולא גרס תרי:

    אינו רואה פר ושעיר הנשרפיםאלמא שריפתן בעוד שכהן גדול לבוש בגדי בוץ היא:

    ואילו אימורי חטאתלדברי הכל בתר הכי עביד להו (כשטובל) בטבילה שלישית עם אילו ואיל העם:

    אימא חוץ מפסוק זה ואילךלא נכתבה על הסדר:

    שביש מתניתאואימא שריפת הפר והשעיר אחר טבילה שלישית:

    אמר קרא והמשלח את השעיר וגו'ובאותו לשון עצמו נאמר והשורף אותם דמשתעי בשריפת הפר ושעיר ושניהן כתובין אחר ואת חלב החטאת ועל כרחך שילוח השעיר מקמי הקטרת אימורים הוה כדכתיב ושלח את השעיר במדבר והדר ואת חלב החטאת על כרחך והמשלח דכתיב בתריה כאדם שהפסיק הענין שהיה מדבר בו וחוזר ומסיימו ואומר ואותו שילוח שאמרתי לך למעלה המשלחו מטמא בגדים ובאותו לשון עצמו נאמר והשורף:

    מה והמשלחאף על פי שנכתב אחר אימורי חטאת דמעיקרא הוא אף והשורף אף על פי שנכתב אחריהן מעיקרא הוא:

    אדרבה מה שורף דהשתאשהרי צווי עיקר שריפתן אחר אימורי חטאת נאמר כדכתיב ואת חלב החטאת וגו' והדר ואת פר החטאת יוציא ושרפו:

    אף המשלח דהשתאדווקא כתב אחר אימורין ושילוח שעיר האמור למעלה מהם הכי קאמר ונשא השעיר עליו את עונותם ושלחו המדברה כשיגיע זמן שילוחו:

    והמשלח מעיקרא משמעכאדם שחוזר לענין שהפסיק בו וכמו שפירשתי ושילוח שעיר במקומו נכתב מדלא הדר וכתב אחר אימורין ושלח השעיר והמשלחו יכבס בגדיו:

    רבא אמרלא מצית אמרת דשילוח שעיר לא במקומו נאמר דהא לא הזקיקו לעמוד שם אלא עד שעת כפרה והיא עבודת היום דמתן דמים:

    אתי משלחליום המחרת:

    מצאו בשוקמכבדו לפני הבריות ואומר לו אישי כהן גדול וכו':

    מחייה חייםהוא הקדוש ברוך הוא עשינו שליחותו:

    מפטרי מהדדישהיה אחד נוטל רשות מחבירו לשוב לביתו:

    אתהלך וכו'איידי דאיירי בחיים מתוקנים נקט לה:

    זה מקום שווקיםשאדם מוצא לקנות מזונותיו ולפי שהיה דוד מטלטל נע ונד היה מתפלל על הדבר:

    שמתהפכות עליומי שהיה עני בילדותו ונעשה עשיר לעת זקנותו דומה לו כאילו עכשיו נעשה חי מתוך מיתה:

    אליכם אישים אקראבראש פרשת ושנות חיים הוא להכי נקט ליה:

    אישיםלשון אשה מדלא כתיב אנשים:

    שדומין לנשיםענותנין ותשושי כח:

    (שנסך) יין וכו'אישים לשון קרבן אשה:

    יומא 71 עמוד א

    1שכל הפרשה כולה נאמרה על הסדר, חוץ מפסוק זה.

    2מאי טעמא? אמר רב חסדא: גמירי, חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום,׃

    3ואי אמרת כסדרן כתיבי, לא משכחת לה אלא שלש טבילות וששה קידושין.

    4מתקיף לה רבי זירא: ודילמא מפסיק ליה בשעיר הנעשה בחוץ!

    5אמר אביי, אמר קרא: ״ויצא ועשה את עולתו״, מיציאה ראשונה עביד אילו ואיל העם.

    6רבא אמר, אמר קרא: ״ופשט את בגדי הבד״, שאין ת"ל ״אשר לבש״, כלום אדם פושט אלא מה שלובש?! אלא מה תלמוד לומר ״אשר לבש״ שלבש כבר.

    7מתקיף לה רבה בר רב שילא: ואימא דמפסיק ליה בשעיר הנעשה בחוץ! הכתיב: ״ויצא ועשה״.

    8וכל הפרשה כולה נאמרה על הסדר? והא קראי כתיבי: (ויקרא טז, כה) ״ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה״, והדר: ״ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת״, ואילו אנן תנן: הרואה את כהן גדול כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפין. ואילו אמורי חטאת בתר הכי מקטיר להו!

    9אימא: חוץ מפסוק זה ואילך.

    10ומאי חזית דמשבשת קראי, שביש מתניתא!

    11אמר אביי, אמר קרא: ״והמשלח״... והשורף״. מה משלח דמעיקרא אף שורף דמעיקרא.

    12אדרבה: מה שורף דהשתא אף משלח דהשתא!

    13״והמשלח״, דמעיקרא משמע. רבא אמר, אמר קרא: ״(ויקרא טז״, י) ״יעמד חי״, עד מתי יהא זקוק לעמוד חי? עד שעת כפרה. ואימתי שעת כפרה? בשעת מתן דמים, ותו לא.

    14אתי משלח, מצאו בשוק לכהן גדול, אומר לו: אישי כ"ג עשינו שליחותך. מצאו בביתו, אומר לו: מחיה חיים, עשינו שליחותו.

    15אמר רבה: כי מיפטרי רבנן מהדדי בפומבדיתא אמרי הכי: ״מחיה חיים יתן לך חיים ארוכים וטובים ומתוקנין״.

    16(תהלים קטז, ט) ״אתהלך לפני ה' בארצות החיים״, אמר רב יהודה: זה מקום שווקים.

    17(משלי ג, ב) ״כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך״, וכי יש שנים של חיים ויש שנים שאינן של חיים? אמר רבי אלעזר: אלו שנותיו של אדם המתהפכות עליו מרעה לטובה.

    18(משלי ח, ד) ״אליכם אישים אקרא״, אמר רבי ברכיה: אלו תלמידי חכמים, שדומין לנשים ועושין גבורה כאנשים. ואמר רבי ברכיה: הרוצה לנסך יין על גבי המזבח ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין, שנאמר: ״אליכם אישים אקרא״.

    19ואמר רבי ברכיה: אם רואה אדם שתורה פוסקת מזרעו ישא בת תלמיד חכם, שנאמר: ״(איוב יד״, ח) אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו׃

    תוספות

    לא משכחת לה אלא ג' טבילותלעיל פ' אמר להם הממונה (יומא דף לב. ד"ה ואי) פירשתי:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    איל אחד האמור כאן שנאמר ומאת [עדת] בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעולה הוא האמור בפרשת פינחס בענין ובעשור לחדש השביעי:

    אמר רב חסדא גמירי ה' טבילות וי' קידושין ואי כסדרן כלומר כמו שכתובה בעבודת היום לא תמצא אלא שלשה טבילות וזה פירושו טבילה לתמיד של שחר שהוא קודם לעולה ואח"כ כתיב כשבא ללבוש בגדי לבן (כתיב) בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם וכתיב מפורש כל סדר עבודת היום. ובסוף עבודה כתיב ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדיו אשר לבש וגו' וכתיב בתריה ורחץ את בשרו במים במקום קדוש וגו' ויצא ועשה את עולתו וגו'. שלמו העבודות באלו שלש טבילות אלא היה עושה עבודת היום ומניח הכף והמחתה ויוצא טובל ועושה אילו ואיל העם כו' ואח"כ טובל עוד ונכנס ומוציא המחתה ויוצא וטובל ומשלים לפיכך אמר רב חסדא כל הפרשה נאמרה על הסדר אלא מובא אהרן אל אוהל מועד ואילך. כשבא המשלח אומר לכ"ג מחיה חיים עשינו שליחותנו בפומבדיתא כי הוו מפטרי רבנן מהדדי אמרי הכי מחיה חיים יתן לך חיים ארוכים טובים ומתוקנים שנאמר כי ארך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך. ומה הן שנות חיים השנים המשתנין לו לאדם מרעה לטובה.

    אתהלך לפני ה' בארצות החיים זה מקום שווקים.

    אליכם אישים אקרא אלו ת"ח (שיושבין) [שדומין] כנשים ועושין גבורה כאנשים והרוצה להביא יין על המזבח ישקה ת"ח שנקראו אישים ואם ראה שהתורה פוסקת מזרעו ישא בת תלמיד חכם.

    שנאמר אם יזקין בארץ שרשו וגו' מריח מים יפריח:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יומא דף ע״א עמוד א׳

    מסכת יומא דף ע״א עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־349 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    שכל הפרשה נאמרה על הסדר וכו' ואי כסדרן כתיבי וכן הסדר שמוציאן בלבישה ראשונה ואין עבודה חיצונה של בגדי זהב מפסקת בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה לא משכחת לה וכו' כבר פרשתיה בפרק אמר להם הממונה (לעיל יומא דף לב:):

    בשעיר הנעשה בחוץ כדכתיב (במדבר כ״ט:י״א) מלבד חטאת הכפורים והוא אינו כתוב כאן אבל אילו ואיל העם דווקא כתבינהו קרא אחר הוצאת כף ומחתה ולא איצטריך לן לשבש סדרא דקראי:

    אמר קרא ויצא ועשה וגו' וזו יציאה ראשונה האמורה בפרשה הילכך על כרחך מקמי הוצאת כף ומחתה עביד להו בהפסקה שביניהם לעבודת היום:

    אשר לבש כבר אלמא זו היא פשיטה שניה שמע מינה יש הפסקת חילוף בגדים בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה ורבא לא אאתקפתיה דרבי זירא קאי אלא לפרושי טעמא דמתניתא דמשבשא קראי:

    ה"ג קראי כתיבי וכו' ולא גרס תרי:

    אינו רואה פר ושעיר הנשרפים אלמא שריפתן בעוד שכהן גדול לבוש בגדי בוץ היא:

    ואילו אימורי חטאת לדברי הכל בתר הכי עביד להו (כשטובל) בטבילה שלישית עם אילו ואיל העם:

    אימא חוץ מפסוק זה ואילך לא נכתבה על הסדר:

    ועוד 18 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Yoma 71a · Sefaria

    תוספות

    לא משכחת לה אלא ג' טבילות לעיל פ' אמר להם הממונה (יומא דף לב. ד"ה ואי) פירשתי:

    Tosafot on Yoma 71a · Sefaria

    רבנו חננאל

    איל אחד האמור כאן שנאמר ומאת [עדת] בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעולה הוא האמור בפרשת פינחס בענין ובעשור לחדש השביעי:

    אמר רב חסדא גמירי ה' טבילות וי' קידושין ואי כסדרן כלומר כמו שכתובה בעבודת היום לא תמצא אלא שלשה טבילות וזה פירושו טבילה לתמיד של שחר שהוא קודם לעולה ואח"כ כתיב כשבא ללבוש בגדי לבן (כתיב) בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם וכתיב מפורש כל סדר עבודת היום. ובסוף עבודה כתיב ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדיו אשר לבש וגו' וכתיב בתריה ורחץ את בשרו במים במקום קדוש וגו' ויצא ועשה את עולתו וגו'. שלמו העבודות באלו שלש טבילות אלא היה עושה עבודת היום ומניח הכף והמחתה ויוצא טובל ועושה אילו ואיל העם כו' ואח"כ טובל עוד ונכנס ומוציא המחתה ויוצא וטובל ומשלים לפיכך אמר רב חסדא כל הפרשה נאמרה על הסדר אלא מובא אהרן אל אוהל מועד ואילך. כשבא המשלח אומר לכ"ג מחיה חיים עשינו שליחותנו בפומבדיתא כי הוו מפטרי רבנן מהדדי אמרי הכי מחיה חיים יתן לך חיים ארוכים טובים ומתוקנים שנאמר כי ארך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך. ומה הן שנות חיים השנים המשתנין לו לאדם מרעה לטובה.

    אתהלך לפני ה' בארצות החיים זה מקום שווקים.

    אליכם אישים אקרא אלו ת"ח (שיושבין) [שדומין] כנשים ועושין גבורה כאנשים והרוצה להביא יין על המזבח ישקה ת"ח שנקראו אישים ואם ראה שהתורה פוסקת מזרעו ישא בת תלמיד חכם.

    שנאמר אם יזקין בארץ שרשו וגו' מריח מים יפריח:

    Rabbeinu Chananel on Yoma 71a · Sefaria

    ריטב"א

    רבא אמר אמר קרא וכו' פי׳ רבא אעיקר בעין מהדר מאי טעמא אינו מוציא כף ומחתה בעבודה הראשונה כשגמר הזאות שבפנים לבש כבר וא״ת והאי קרא לדרשא אחריתי איכא דדריש ליה בפרק הממונה להקיש פשיטה ולבישה לקדוש. וי״ל דהכא קדריש לו מיותרא דקרא וההיא דלעיל מהקישא. וא״ת היכי אמרי׳ שלבש כבר דהא אמרינן לעיל בשחר היה לבוש פילוסין כו׳ ובערב היה לבוש הנדויין. וי״ל דמ״מ כולם של בוץ אלא שהראשונים מעולין:

    והא תרי קראי כתיבי והקשו בתוספות בלאו הכי נמי תיקשי לן דשריפת פר ושעיר כתו׳ אחר אילו ואיל העם והיא היתה קודמת כדתנן לעיל. ותירצו דמההיא ליכא למיקשי דהא בפסוק של ובא אהרן ובניו אל אהל מועד כתו׳ וכבר אמרנו שבפסוק זה כולו שלא על הסדר בין לענין הוצאת כף ומחתה בין לענין אילו ואיל העם שמוקדם בכתיבה לשריפת פר ושעיר. אבל אימורי חטאת ושריפת פר ושעיר דפרכי׳ מינייהו תרי קראי באנפי נפשייהו נינהו:

    Ritva on Yoma 71a · Sefaria

    מאירי

    כשהמשלח את השעיר רואה את הכהן גדול למחרתו או בלילה אחר שיבא לו מן הסוכה ובא להודיעו שעשה שליחותו כדרך כל שליח אם הוא מוצאו בשוק כלומר לפני בני אדם מכבדו ומיחס לו את השליחות ואומר אישי כהן גדול עשינו שליחותך ואם מצאו בביתו מיחס שליחותו לשם יתב' כלומר עשינו שליחותו של הקב"ה שמעמידנו בחיים ובשלוה:

    כל שתלמידים נפטרים זה מזה בצאתם מבית רבם ראוי להם שיברכו זה את זה בדברים הצריכים להם והוא שהשי"ת יזמין להם צרכיהם בענין שיהא להם מקום לשקוד בלמודם ולא יהו צריכים להתבטל עליהם ונסח התלמוד בזה מחייה החיים ר"ל אותו שמעמידם בחייהם ובשלותם יתן לך חיים ארוכים טובים ומתוקנים וזהו שאמרו אתהלך לפני ד' בארצות החיים אלו יושבי שווקים כלומר שמוצאין שם מזונותיהם בריוח ואין צריכים להתבטל עליהם או שמא יש לפרש שדוד היה משבח עצמו שאפי' בתוך אותם יושבי שווקים היה הוא שוקד ללמוד תורה ואינו למד מהם ומ"מ חיים הוא שם מונח לכלל הטובות וכן מות לכלל הצרות כמו שביררנו בחיבור התשובה בענין נחתם למיתה נחתם לחיים וזהו שאמרו ושנות חיים יוסיפו לך וכי יש שנים של חיים ושאינן של חיים אלא אלו שנותיו של אדם שמתהפכות מרעה לטובה ומטובה לרעה וכל שהן לטובה הוא קורא אותן שנות חיים:

    תלמידי חכמים ראוי להם שלא להיות יצאנים אלא כבודם בישיבתם ובביתם דרך הערה אמרו אליכם אישים אקרא אלו תלמידי חכמים שדומים לנשים ר"ל בישיבתם בביתם ועושים גבורה כאנשים ומי שאינו תלמיד חכם ראוי לו מיהא שיהא אוהב תלמידי חכמים ומכבדם ומהנה אותם בכל דבר וכל שכן במה שצריך להם להצלחת למודם ושכרם שמור להם דרך הערה אמרו הרוצה שיהא יינו שמור לנסך על גבי המזבח ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין ולמדוה ביין מפני שהיו התלמידים מחזרים אחר המשובח שבו על דרך אמרם ז"ל ע"ו ב' חמרא וריחני פקחי וכן ראוי לו שישתדל בכל כחו שיהא זרעו בעל תורה דרך הערה אמרו אם רואה אדם שתורה פוסקת מזרעו ישא בת תלמיד חכם שנאמר אם יזקין בארץ שרשו וגו' מריח מים יפריח:

    Meiri on Yoma 71a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמ' שביש מתני' אמר אביי כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה שכל הפרשה כו' בפ' א"ל הממונה הס"ד ובד"ה אינו רואה כו' עביד להו בטבילה שלישית כו' ובד"ה שביש מתני' ואימא שריפת הפר ושעיר אחר כו' ובד"ה אמר קרא כו' דמשתעי בשריפת הפר ושעיר ושניהן כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה לא משכחת כו' לעיל פרק אמר לו הממונה הס"ד ואח"כ מה"ד ואימא עמרא כו' שייך לקמן בהיפוך הדף לטובה:

    בא"ד לתנא דבי ר' ישמעאל דסבר הכי אבל לרבנן דפליגי עליה ומחייבי כו' הכנף מין כנף דא"כ מאי כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 71a · Sefaria

    בן יהוידע

    מְחַיֵּה חַיִּים, עָשִׂינוּ שְׁלִיחוּתוֹ נראה לי בס"ד מה שאמר בזה הלשון דידוע רשעים בחייהם קרויים מתים (ברכות יח:) אך על ידי שליחות זו של שלוח השעיר למדבר נמחלים עונותיהם ונמצאו כל ישראל קרויים חַיִּים! ונמצא שהיום הזה הקב"ה מְחַיֵּה בני אדם שנקראים חַיִּים שלא נשאר בישראל רשעים שקרויים מתים. ומה שאומרים רבנן מְחַיֵּה חַיִּים יִתֵּן לְךָ חַיִּים אֲרֻכִּים טוֹבִים בשלימות מצוות עשה וּמְתֻקָּנִים בשלימות מצות לא תעשה, או טוֹבִים בתורה שנקראת 'טוֹב' וּמְתֻקָּנִים במצות. או אֲרֻכִּים כמשמעו בכמות וְטוֹבִים באושר עולם הזה עושר וכבוד ובנים ובריאות, וּמְתֻקָּנִים באושר עולם הבא תורה ומצות ומעשים טובים. ונראה לי בס"ד בזה הפסוק (ישעיה מח, ט) 'לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ' והיינו 'אֶחֱטָם' ראשי תיבות חַ יִּים אֲ רֻכִּים ט וֹבִים מְ תֻקָּנִים. גם אומרם 'מְחַיֵּה חַיִּים' חי י"ם הם י סוד ו מ לכות:

    (תהלים קטז, ט) "אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי הֳ' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים" אָמַר רַב יְהוּדָה: זֶה מְקוֹם שְׁוָקִים. קשה מה שייכות לומר על מְקוֹם שְׁוָקִים אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי הֳ'? ונראה לי בס"ד כי אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי הֳ' ודאי קאי על בתי מדרשות, וכמו שנאמר גבי דואג (שמואל א' כא, ח) נֶעְצָר לִפְנֵי הֳ' שהיה מחובשי בית המדרש, אך אם האדם צריך לתקן בידו מאכלו ומלבושו, מוכרח לאבד כמה שעות ביום בשביל תיקונם והכנתם, אבל בעיר שיש שווקים שהכל מוכן ומתוקן דאפילו תבשילים מוכרים בהם באופן שאין אדם צריך לתקן בידו כלום אלא קונה ואוכל תיכף קונה ולובש תיכף אז על ידי כך יוכל להיות נֶעְצָר לִפְנֵי הֳ' בבית המדרש בתמידות, וזהו שנאמר אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי הֳ' בבית המדרש בתמידות הוא רק בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים, רוצה לומר במקום שיש שווקים שהכל מוכן ומזומן ואין צורך לאבד הזמן. או יובן בס"ד על פי מה שאמר הרמב"ם ז"ל (רמב"ם הלכות דעות ג, ג) 'בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ' (משלי ג, ו) זה כלל גדול בתורה שהאדם גם בעסק הגשמיות יכוין בעבור עבודתו יתברך, ולזה אמר אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי הֳ' כלומר בכל עת אני רואה עצמי לִפְנֵי הֳ' וגם בהיותי עומד 'בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים' זֶה מְקוֹם שְׁוָקִים לקנות דברים הגופניים, כי אני מכוין לעבודתו יתברך. או יובן הכונה על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל כשאדם מהלך צריך לכוין שתי רגליו הם כנגד נצח והוד שהם תרין שוקין ודוק. או יובן רמז על אחיזתו שהוא במלכות אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי הֳ' בחינת פנים בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים, ודרש רב יהודה 'אַרְצוֹת הַחַיִּים' על מְקוֹם שְׁוָקִים הם נצח והוד שהם תרין שוקין ושווקים לשון שוק וירך ששם מקום היחוד וההי"ב.

    אֵלּוּ שְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם, שֶׁמִּתְהַפְּכִין לוֹ מֵרָעָה לְטוֹבָה נראה לי בס"ד דדריש (משלי ג, ב) 'וּשְׁנוֹת' לשון שינוי שמשתנים הימים לטובה ולחיים, והיינו כי התורה נמשלה לתבואה, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכות י.) על פסוק (קהלת ה, ט) 'וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה' והמרבה בעסק התורה שיעשה ממנה גֹּרֶן וגם יהיה נַגָּר בפלפול התורה אז יחסר מספר גֹּרֶן מספר רָעָה וישאר מספר טוֹבָה [גֹּרֶן 253 - רָעָה 275 =טוֹבָה 22], ולזה אמר שֶׁמִּתְהַפְּכִין לוֹ מֵרָעָה לְטוֹבָה.

    "אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא" וְגוֹ' (משלי ח, ד), אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אֵלוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁיּוֹשְׁבִים וְדוֹמִים כְּנָשִׁים וְעוֹשִׂין גְּבוּרָה כָּאֲנָשִׁים. פירש רש"י ז"ל 'אִישִׁים' לשון אשה מדלא כתיב אנשים, וקשה למה אִישִׁים משמעותה על אשה טפי מאיש, אדרבא באישים יש אותיות איש ולא יש אותיות אשה? ונראה לי בס"ד כי אִישִׁים משמעותה לזה ולזה, שהוא שם דבר דהיינו אישות, וקשיא ליה לבעל המאמר אם הוא מדבר עם אנשים יאמר 'אֲלֵיכֶם אֲנָשִׁים אֶקְרָא' ואם מדבר עם הנשים יאמר 'אֲלֵיכֶם נָשִׂים אֶקְרָא' ולמה נקיט 'אִישִׁים' שהוא מלתא דמשתמעא לתרי אנפי? ולכן מפרש דקאי על תלמידי חכמים דאית בהו הא והא שדומין לנשים ועושין גבורה כאנשים. ומה שאמר שֶׁיּוֹשְׁבִים וְדוֹמִים, תיבת 'שֶׁיּוֹשְׁבִים' נראה לשון יתר? ונראה לי בס"ד הכונה כמו האשה שהיא עצורה בבית שיושבת בביתה ולא תצא חוצה, דכתיב (תהלים מה, יד) 'כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה' כן הם יושבין בבית המדרש ועצורים שם, ובזה הם דומין לנשים, אך באמת עושין גבורה כאנשים שיודעין בכל עניני העולם ופקחים בכל דבר, כי הם הנותנים עצה נכונה לאנשים אפילו בעניני המלחמה. או יובן יּוֹשְׁבִין בבית המדרש ואינם עוסקים במשא ומתן ומלאכה, ובזה דומין לנשים שֶׁיּוֹשְׁבִין בביתם ומתפרנסים מן בעליהם, כן הם מתפרנסים במה שמחזיקין בידם העשירים, אך באמת הם עדיפי מנשים יען דהאשה נשפעת מבעלה ואינה משפעת לו, אך אלו אף על פי שנשפעים מן העשירים עושים גבורה כאנשים שהם משפיעים לעשירים שבזכותם עושים במשא ומתן ומצליחים בו.

    אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁתּוֹרָה פּוֹסֶקֶת מִזַּרְעוֹ, יֵלֵךְ וְיִשָּׂא בַּת תַּלְמִיד חָכָם נראה לי בס"ד נקיט 'יֵלֵךְ' לומר אם אינה מצויה בעירו יֵלֵךְ אפילו לעיר אחרת כדי לישא בת תלמיד חכם.

    Ben Yehoyada on Yoma 71a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת יומא, דף ע״א, עמוד א׳, בהיקף של כ־349 מילים ב־19 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 19 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 19 מילים

      נפתחת ב״שכל הפרשה כולה נאמרה על הסדר, חוץ…״

    2. קטע 216 מילים

      נפתחת ב״מאי טעמא? אמר רב חסדא: גמירי, חמש…״

      חכמים: רב חסדא.

    3. קטע 312 מילים

      נפתחת ב״ואי אמרת כסדרן כתיבי, לא משכחת לה…״

    4. קטע 410 מילים

      נפתחת ב״מתקיף לה רבי זירא: ודילמא מפסיק ליה…״

      חכמים: רבי זירא.

    5. קטע 514 מילים

      נפתחת ב״אמר אביי, אמר קרא: ״ויצא ועשה את…״

      חכמים: אביי.

    6. קטע 626 מילים

      נפתחת ב״רבא אמר, אמר קרא: ״ופשט את בגדי…״

      חכמים: רבא.

    7. קטע 715 מילים

      נפתחת ב״מתקיף לה רבה בר רב שילא: ואימא…״

      חכמים: רב שילא, רבה.

    8. קטע 845 מילים

      נפתחת ב״וכל הפרשה כולה נאמרה על הסדר? והא…״

    9. קטע 95 מילים

      נפתחת ב״אימא: חוץ מפסוק זה ואילך.…״

    10. קטע 106 מילים

      נפתחת ב״ומאי חזית דמשבשת קראי, שביש מתניתא!…״

    11. קטע 1112 מילים

      נפתחת ב״אמר אביי, אמר קרא: ״והמשלח... והשורף״. מה…״

      חכמים: אביי.

    12. קטע 127 מילים

      נפתחת ב״אדרבה: מה שורף דהשתא אף משלח דהשתא!…״

      חכמים: רבה.

    13. קטע 1329 מילים

      נפתחת ב״״והמשלח״, דמעיקרא משמע. רבא אמר, אמר קרא:…״

      חכמים: רבא.

    14. קטע 1420 מילים

      נפתחת ב״אתי משלח, מצאו בשוק לכהן גדול, אומר…״

    15. קטע 1517 מילים

      נפתחת ב״אמר רבה: כי מיפטרי רבנן מהדדי בפומבדיתא…״

      חכמים: רבה.

    16. קטע 1614 מילים

      נפתחת ב״(תהלים קטז, ט) ״אתהלך לפני ה' בארצות…״

      חכמים: רב יהודה.

    17. קטע 1732 מילים

      נפתחת ב״(משלי ג, ב) ״כי אורך ימים ושנות…״

      חכמים: רבי אלעזר.

    18. קטע 1836 מילים

      נפתחת ב״(משלי ח, ד) ״אליכם אישים אקרא״, אמר…״

      חכמים: רבי ברכיה.

    19. קטע 1924 מילים

      נפתחת ב״ואמר רבי ברכיה: אם רואה אדם שתורה…״

      חכמים: רבי ברכיה.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: יומא דף ע״א ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026