בוני התלמוד

    מסכת יומא דף ס״ז עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    דכתיב במדברושלח את השעיר במדבר (ויקרא טז) וקרא יתירא הוא למדרש שיהא הפקר כמדבר:

    גזירהלשון חומר ואיסור:

    המדברה המדברה במדברשלש מקראות בענין לשלח אותו לעזאזל המדברה ושלח ביד איש עתי המדברה ושלח את השעיר במדבר:

    חתוכהצוק חתוך בזקיפה ולא משופע כל כך:

    דבר המתגזר ויורדהשעיר מתגזר בה איברים איברים:

    שמא תאמר מעשה תהו הםמה כפרה יש בשילוח זה ומה יש ביד צוק זה להועיל:

    לתקלהשימצאם אדם ויהנה מהם שלא ידע שהיו מן השעיר:

    שיהא עז וקשהאל לשון קשה:

    ומניין שבצוקהר זקוף:

    גזירהחתוכה:

    עוזא ועזאלמלאכי חבלה שירדו לארץ בימי נעמה אחות תובל קין ועליהם נאמר ויראו בני האלהים את בנות האדם (בראשית ו׳:ב׳) כלומר על העריות מכפר:

    משפטימשמע דברים המיושרים והדין נותן לעשותו:

    חוקמשמע שאינו אלא גזירת מלך כמו וישימה לחק (שמואל א ל) וישם אותה יוסף לחוק (בראשית מז):

    השטןיצר הרע משיב עליהן תשובה להטעות את ישראל ולומר שהתורה אינה אמת כי מה תועלת בכל אלו לכך נכתב בהן חוק אני ה' גזרתי עליכם:

    תלמוד לומר אני ה'אחוקותי קאי דמינייהו סליק את חוקותי תשמרו אני ה' חקקתים גזרתים:

    השולח את המשלחהמלוים אותו מירושלים:

    ת"ל והמשלחמשמע ששילחו כבר לצד המדבר:

    זורקו בבת ראשקסבר דחיפתו וזריקתו היא שילוחו:

    מתני' בא לו אצל פר וכו'חזר לו התנא לסדרו הראשון שהוא מסדר עבודת כ"ג וקתני בא לו כהן גדול אצל פר ושעיר העומדים לישרף אחר שמסר את המשתלח למי שהוא מוליכו בא לו אצלם וקרעם והוציא האימורין:

    ונתנם במגסבקערה של כלי שרת והקטירן כדכתיב (ויקרא טז) ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה ובגמרא פריך הא אכתי לא חזי להקטירן:

    קלען במקלעותכמין קליעה ארבעה בני אדם נושאין שני מוטות שנים לפנים שנים לאחור ומהלכים מוט אצל מוט והפר והשעיר נתונים עליהן מורכבין זה על זה וכופפן זה תחת זה כמין קליעה ושלימין הן אלא שנקרע כריסן להוציא אימוריהן כדתניא בגמרא שמוציאן שלמים:

    והוציאן לבית השריפהחוץ לירושלים:

    מאימתי מטמאים בגדיםהעסוקין בהן כדכתיב והשורף אותם יכבס בגדיו (שם):

    משיצאו חוץ לחומת העזרהבגמרא מפרש טעמא:

    גמ' ה"ג והקטירן ס"ד אלא אימא להקטירןולא גרס במגס מקטיר להו וגירסא משובשת היא כאן ובמסכת פסחים (דף סה:) ובמסכת סוטה (דף טו.) דשפיר הוה שייך למיתני לתנא והקטירן במגס דבמגס מעלה אותן למזבח דדכוותיה תנינן טובא מעלו ומקטירו בכלי שרת (סוטה דף יד:) מעלו ומקטירו בהמיינו אלא הכי קשיא ליה והקטירן ס"ד וכי עכשיו הוא מקטירן והלא עודנו לבוש בגדי לבן ועדיין עליו לקרות הפרשה בבגדים הללו ואח"כ יטבול וילבש בגדי זהב לאילו ואיל העם ויטבול שניה להוציא כף ומחתה ויטבול שלישית למוספין ואמורי חטאת הללו ותמיד של בין הערבים כדקתני בפרקין דלקמן אלא אימא להקטירן נתנן למגס להקטירן בו למזבח כשיגיע זמנן:

    לא היה מנתחןהשורפן כניתוח בשר עולה שהוא מופשט מן העור קודם ניתוח כדכתיב והפשיט ונתח (ויקרא א) אלא עור על גבי בשר ואינו מפשיטן:

    נאמר כאןבפר ושעיר את עורותם ואת בשרם ואת פרשם:

    ונאמרבפר כהן משיח עור ובשר ופרש ואת עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו וקרבו ופרשו (ויקרא ד):

    רישוי: CC0

    יומא 67 עמוד ב

    1דכתיב: ״(ויקרא טז״, כב) ״במדבר״. ומאן דאמר אסורין, דכתיב: ״(ויקרא טז״, כב) ״גזירה״.

    2ומאן דאמר אסורין, האי ״מדבר״ מאי עביד ליה? מיבעי ליה לכדתניא: (ויקרא טז, י) ״המדברה״, (ויקרא טז, י) ״המדברה״, (ויקרא טז, כב) ״במדבר״ לרבות נוב וגבעון, שילה, ובית עולמים.

    3ואידך, האי ״גזירה״ מאי עביד ליה? מיבעי ליה לכדתניא: ״גזירה״ אין גזירה אלא חתוכה. דבר אחר: אין גזירה אלא דבר המתגזר ויורד.

    4דבר אחר: ״גזירה״, שמא תאמר מעשה תהו הוא, ת"ל ״אני ה'״, אני ה' גזרתיו, ואין לך רשות להרהר בהן.

    5אמר רבא: מסתברא כמאן דאמר מותרין, לא אמרה תורה ״שלח״ לתקלה.

    ברייתא

    6תנו רבנן: ״עזאזל״ שיהא עז וקשה. יכול בישוב, ת"ל ״במדבר״, ומנין שבצוק? ת"ל ״גזירה״. תניא אידך: ״עזאזל״ קשה שבהרים, וכן הוא אומר: (יחזקאל יז, יג) ״ואת אילי הארץ לקח״.

    7תנא דבי ר' ישמעאל: ״עזאזל״ שמכפר על מעשה עוזא ועזאל.

    ברייתא

    8ת"ר (ויקרא יח, ד) ״את משפטי תעשו״ דברים שאלמלא (לא) נכתבו דין הוא שיכתבו, ואלו הן: עבודת כוכבים וגלוי עריות, ושפיכות דמים, וגזל, וברכת השם.

    9״את חוקותי תשמרו״ דברים שהשטן משיב עליהן, ואלו הן: אכילת חזיר, ולבישת שעטנז, וחליצת יבמה, וטהרת מצורע, ושעיר המשתלח. ושמא תאמר מעשה תוהו הם, ת"ל (ויקרא יח, ל) ״אני ה'״, אני ה' חקקתיו, ואין לך רשות להרהר בהן.

    10אימתי מטמא בגדים. ת"ר המשלח מטמא בגדים, ואין השולח את המשלח מטמא בגדים.

    11יכול משיצא חוץ לחומת עזרה ת"ל ״המשלח״. אי ״המשלח״, יכול עד שיגיע לצוק תלמוד לומר: ״והמשלח״. הא כיצד: משיצא חוץ לחומת ירושלים, דברי ר' יהודה.

    12רבי יוסי אומר: ״עזאזל וכבס״ עד שהגיע לצוק. ר' שמעון אומר: (ויקרא טז, כו) ״והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו״, זורקו בבת ראש ומטמא בגדים.

    מתני׳ · משנה

    13בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין, קרען, והוציא את אימוריהן, נתנן במגיס והקטירן על גבי המזבח.

    14קלען במקלעות והוציאן לבית השריפה. ומאימתי מטמאין בגדים משיצאו חוץ לחומת העזרה. ר' שמעון אומר: משיצית האור ברובן.

    גמ׳ · גמרא

    15״והקטירן״ סלקא דעתך? אלא אימא: להקטירן על גבי מזבח.

    16״קלען במקלעות״. אמר רבי יוחנן: כמין קליעה. תנא: לא היה מנתחן ניתוח בשר עולה, אלא עור על גבי בשר. מנא הני מילי? דתניא: רבי אומר: נאמר כאן עור ובשר ופרש, ונאמר להלן (ויקרא טז, כז) עור ובשר ופרש,׃

    תוספות

    אטו במגס מקטיר ליהכך היה כתוב בספרים כאן ובס"פ תמיד נשחט (פסחיסדף סה:) ורש"י מחקו לפי שהיה קשה לו דבכמה דוכתי במנחות קתני מעלה ומקטירה בכלי שרת ולא פריך הכי אטו בכלי שרת מקטיר ליה וגרס רש"י והקטירו ס"ד וכי היה יכול להקטירו מיד והלא היה לבוש עדיין בגדי לבן והקטרה הוא בבגדי זהב מבחוץ ומשני נתנו במגס להקטירו לכשיגיע זמנו ובפ' תמיד נשחט (גז"ש) מפרש הקטירו ס"ד אטו הוא גופיה מקטיר ליה והא בזר קיימינן דלעיל מיניה איירי בהפשטה דכשירה בזר ומשני נתנו במגס להקטיר על ידי כהן ור"ת אומר דאין צריך להגיה הספרים והא דלא פריך הכי גבי מנחה בכלי שרת ס"ד שאני התם כיון דמנחה בעיא קידוש כלי אגב דמקדש בכלי שרת מעלה למזבח בכלי שרת שהיא נתונה בו להקטירה אבל הכא ובפרק תמיד נשחט פריך שפיר במגס ס"ד וכי חובה הוא שיהיה בכלי שרת כלל והקשה ה"ר שמואל מורדון דבפרק שני דסוטה (דף טו.) דפריך הכי גבי מנחה דקתני מעלה ומקטירה בכלי שרת ומקטיר לה ומשני אימא להקטירה ומעתה אין צריך למחוק הספרים דאיכא למימר כיון דפריך לה חדא זימנא בסוטה גבי מנחה ושני לה לא חש להקשות במנחה זימנא. אחריתי אע"ג דבזבח פריך לה בתמיד נשחט (פסחים דף סה:) והדר פריך לה הכא התם כבשים והכא פרים אבל גבי מנחות שם מנחה אחת היא ולספרים דגרסינן בסוטה בברייתא מעלן ומקטירן בכלי שרת ומולחו ונותנו על גבי האשים ניחא (לפר"ת) דהכי פריך מקטירו בכלי שרת ס"ד פירוש וכי כמו שהיא בכלי שרת בלא מליחה מקטירו ומשני אימא להקטירו פירוש לאחר מליחה ולי נראה דגרסי' שפיר במגס ס"ד ופריך וכי חובה הוא שיוליכנו במגס למזבח נהי נמי דכשקרען והוציא אימוריהן נותנו במגס ולא על גבי רצפה שלא יהו קדשי שמים מוטלים כנבלה מ"מ כשמעלן למזבח יכול להעלותן בידיו ומדקתני ליה גבי סדר יום הכפורים משמע דכך הוא הסדר ובענין אחר אין לעשות ולהכי פריך וכי חובה הוא לעשות כן להעלותם במגס ובפרק תמיד נשחט נמי דקתני כל סדר הפסח שחיטתו וקבלת דמו והולכתו וזריקתו והפשיטו והקטרתו להכי מתמה מדקתני הכי גבי סדר הפסח אלמא דחובה הוא להקטירו במגס וכן בפרק ב' דסוטה דקתני סדר מנחות כיצד אדם מביא מנחתו מתוך ביתו וכל סדר המנחה קתני עד מעלה ומקטירה בכלי שרת להכי פריך מדקתני הכי גבי סדר מנחה אלמא חובה היא אבל בשאר דוכתי לא פריך הכי:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    ולא היה מגיע למחצית ההר עד שנעשה אברים אברים אותן אברין רב ושמואל חד אמר מותרים בהנאה הן כלומר להאכילן לבהמות. וחד אמר אסורין ואסיקנא אמר רבא מסתברא כמ"ד מותרין דלא אמרה תורה שלח לתקלה. כלומר דבר שיבא בו לידי תקלה: ת"ר עזאזל מקום עז וקשה כדכתיב ואת אילי הארץ לקח. יכול ביישוב ת"ל המדברה [ומנין שבצוק ת"ל] אל ארץ גזרה שמתגזר ויורד.

    שמא תאמר מעשה תוהו הם ת"ל גזרהאני ה' גזרתי ואין רשות להרהר בי:

    ת"ר את משפטי תעשודברים שאילו לא נכתבו דין שיכתבו ואלו הן ע"ז וג"ע וש"ד וגזל וברכת השם.

    ואת חקותי תשמרודברים שיצה"ר מקטרג עליהן ואומות העולם משיבין עליהן. ואלו הן אכילת חזיר ולבישת שעטנז ורוק יבמה ושיער נזיר וצפורי מצורע ושעיר המשתלח והרבעת כלאים ושור הנסקל ופטר חמור ועגלה ערופה ובשר בחלב ושמא תאמר מעשה תוהו המה אני ה' חקקתים גזירה [היא] ואין לך רשות להרהר בהן.

    מאימתי מטמאין בגדים כו' ת"ר המשלח השעיר מטמא בגדים ולא המשלח את המשלח וכו'.

    עד ר' שמעון אומר משעת דחייתו זורקו בבת ראש לעזאזל יכבס בגדיו.

    בא לו אצל הפר ואצל השעיר קרען כו'מגס קערה כדמתרגמינן קערת כסף מגיסטא דכסף. נתן את האימורין והן החלבין במגס כדי לעלותן ע"ג המזבח להקטירן.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יומא דף ס״ז עמוד ב׳

    מסכת יומא דף ס״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־342 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    דכתיב במדבר ושלח את השעיר במדבר (ויקרא טז) וקרא יתירא הוא למדרש שיהא הפקר כמדבר:

    גזירה לשון חומר ואיסור:

    המדברה המדברה במדבר שלש מקראות בענין לשלח אותו לעזאזל המדברה ושלח ביד איש עתי המדברה ושלח את השעיר במדבר:

    חתוכה צוק חתוך בזקיפה ולא משופע כל כך:

    דבר המתגזר ויורד השעיר מתגזר בה איברים איברים:

    שמא תאמר מעשה תהו הם מה כפרה יש בשילוח זה ומה יש ביד צוק זה להועיל:

    לתקלה שימצאם אדם ויהנה מהם שלא ידע שהיו מן השעיר:

    שיהא עז וקשה אל לשון קשה:

    ועוד 20 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Yoma 67b · Sefaria · CC0

    תוספות

    אטו במגס מקטיר ליה כך היה כתוב בספרים כאן ובס"פ תמיד נשחט (פסחיסדף סה:) ורש"י מחקו לפי שהיה קשה לו דבכמה דוכתי במנחות קתני מעלה ומקטירה בכלי שרת ולא פריך הכי אטו בכלי שרת מקטיר ליה וגרס רש"י והקטירו ס"ד וכי היה יכול להקטירו מיד והלא היה לבוש עדיין בגדי לבן והקטרה הוא בבגדי זהב מבחוץ ומשני נתנו במגס להקטירו לכשיגיע זמנו ובפ' תמיד נשחט (גז"ש) מפרש הקטירו ס"ד אטו הוא גופיה מקטיר ליה והא בזר קיימינן דלעיל מיניה איירי בהפשטה דכשירה בזר ומשני נתנו במגס להקטיר על ידי כהן ור"ת אומר דאין צריך להגיה הספרים והא דלא פריך הכי גבי מנחה בכלי שרת ס"ד שאני התם כיון דמנחה בעיא קידוש כלי אגב דמקדש בכלי שרת מעלה למזבח בכלי שרת שהיא נתונה בו להקטירה אבל הכא ובפרק תמיד נשחט פריך שפיר במגס ס"ד וכי חובה הוא שיהיה בכלי שרת כלל והקשה ה"ר שמואל מורדון דבפרק שני דסוטה (דף טו.) דפריך הכי גבי מנחה דקתני מעלה ומקטירה בכלי שרת ומקטיר לה ומשני אימא להקטירה ומעתה אין צריך למחוק הספרים דאיכא למימר כיון דפריך לה חדא זימנא בסוטה גבי מנחה ושני לה לא חש להקשות במנחה זימנא. אחריתי אע"ג דבזבח פריך לה בתמיד נשחט (פסחים דף סה:) והדר פריך לה הכא התם כבשים והכא פרים אבל גבי מנחות שם מנחה אחת היא ולספרים דגרסינן בסוטה בברייתא מעלן ומקטירן בכלי שרת ומולחו ונותנו על גבי האשים ניחא (לפר"ת) דהכי פריך מקטירו בכלי שרת ס"ד פירוש וכי כמו שהיא בכלי שרת בלא מליחה מקטירו ומשני אימא להקטירו פירוש לאחר מליחה ולי נראה דגרסי' שפיר במגס ס"ד ופריך וכי חובה הוא שיוליכנו במגס למזבח נהי נמי דכשקרען והוציא אימוריהן נותנו במגס ולא על גבי רצפה שלא יהו קדשי שמים מוטלים כנבלה מ"מ כשמעלן למזבח יכול להעלותן בידיו ומדקתני ליה גבי סדר יום הכפורים משמע דכך הוא הסדר ובענין אחר אין לעשות ולהכי פריך וכי חובה הוא לעשות כן להעלותם במגס ובפרק תמיד נשחט נמי דקתני כל סדר הפסח שחיטתו וקבלת דמו והולכתו וזריקתו והפשיטו והקטרתו להכי מתמה מדקתני הכי גבי סדר הפסח אלמא דחובה הוא להקטירו במגס וכן בפרק ב' דסוטה דקתני סדר מנחות כיצד אדם מביא מנחתו מתוך ביתו וכל סדר המנחה קתני עד מעלה ומקטירה בכלי שרת להכי פריך מדקתני הכי גבי סדר מנחה אלמא חובה היא אבל בשאר דוכתי לא פריך הכי:

    Tosafot on Yoma 67b · Sefaria

    רבנו חננאל

    ולא היה מגיע למחצית ההר עד שנעשה אברים אברים אותן אברין רב ושמואל חד אמר מותרים בהנאה הן כלומר להאכילן לבהמות. וחד אמר אסורין ואסיקנא אמר רבא מסתברא כמ"ד מותרין דלא אמרה תורה שלח לתקלה. כלומר דבר שיבא בו לידי תקלה: ת"ר עזאזל מקום עז וקשה כדכתיב ואת אילי הארץ לקח. יכול ביישוב ת"ל המדברה [ומנין שבצוק ת"ל] אל ארץ גזרה שמתגזר ויורד.

    שמא תאמר מעשה תוהו הם ת"ל גזרה אני ה' גזרתי ואין רשות להרהר בי:

    ת"ר את משפטי תעשו דברים שאילו לא נכתבו דין שיכתבו ואלו הן ע"ז וג"ע וש"ד וגזל וברכת השם.

    ואת חקותי תשמרו דברים שיצה"ר מקטרג עליהן ואומות העולם משיבין עליהן. ואלו הן אכילת חזיר ולבישת שעטנז ורוק יבמה ושיער נזיר וצפורי מצורע ושעיר המשתלח והרבעת כלאים ושור הנסקל ופטר חמור ועגלה ערופה ובשר בחלב ושמא תאמר מעשה תוהו המה אני ה' חקקתים גזירה [היא] ואין לך רשות להרהר בהן.

    מאימתי מטמאין בגדים כו' ת"ר המשלח השעיר מטמא בגדים ולא המשלח את המשלח וכו'.

    עד ר' שמעון אומר משעת דחייתו זורקו בבת ראש לעזאזל יכבס בגדיו.

    בא לו אצל הפר ואצל השעיר קרען כו' מגס קערה כדמתרגמינן קערת כסף מגיסטא דכסף. נתן את האימורין והן החלבין במגס כדי לעלותן ע"ג המזבח להקטירן.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 67b · Sefaria

    ריטב"א

    מדבר מדברה המדברה פרש״י ז״ל שלש מקראות בענין אחד ושלח את השעיר במדבר לשלח אותו לעזאזל המדברה ביד איש עתי המדברה. ואינו נכון שאין לשון הגמרא הולם פי׳ זה אלא כוליה מחד קרא דריש מדיכול למכתב מדבר וכתב מדברה וכתב נמי המדברה דאלו אידך חד איצטריך לגופיה וחד שיהא המשלחו מזומן לכך איש שדה רגיל במדברות וכן הוא במדרש:

    על מעשה עזה ועזאל פרש״י ז״ל שני מלאכי חבלה שירדו לארץ בימי נעמה אחות תובל קין ועליהם נאמר ויראו בני האלקים את בנות האדם ע״כ. ולזה רמז הרמב״ן ז״ל בפי׳ התורה שלו במה שכתב הנפילים היו בארץ שאמר ז״ל שהענין ההוא מתפרש במסכת יומא:

    ואין השולח את המשלח טעון כבוס בגדים פי׳ שהמוסרו למשלחו אינו טעון כבוס בגדים:

    אמר רבי יוחנן כמין קליעה פי׳ הרב בעל הערוך ז״ל היה תולן במקלות כמין קלע מלשון כף הקלע:

    Ritva on Yoma 67b · Sefaria

    מאירי

    שלוח השעיר אע"פ שהוא נראה כדבר שאין בו טעם אין לאדם להרהר עליו ולחשוד עליו ועל כיוצא בו שהם דברי תוהו שהכל הערה נכבדת למבינים כמו שרמזנו בילדותינו בחיבור התשובה בהלכות יום הכפרים שבו ועל זו אמרו את משפטי תעשו דברים שאלמלא נכתבו דין הוא שיכתבו כגון ע"ז וגזל ועריות ושפיכות דמים וברכת השם וכיוצא באלו ואת חוקותי תשמרו דברים שהשטן מקטרג עליהם ואומות העולם משיבין עליהן כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז וחליצת יבמה וטהרת מצורע ושעיר המשתלח שמא תאמר מעשה תוהו הן תלמוד לומר אני ד' אני גזרתי ואין לך רשות להרהר עליהן:

    Meiri on Yoma 67b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה לתקלה שימצאם אדם ויהנה מהם כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה אטו במגס כו' ע"ג האישים ניחא לפרש"י דה"פ כו' כצ"ל מתוס' דפרק תמיד נשחט ע"ש וק"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 67b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת יומא, דף ס״ז, עמוד ב׳, בהיקף של כ־342 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 113 מילים

      נפתחת ב״דכתיב: (ויקרא טז, כב) ״במדבר״. ומאן דאמר…״

    2. קטע 229 מילים

      נפתחת ב״ומאן דאמר אסורין, האי ״מדבר״ מאי עביד…״

    3. קטע 322 מילים

      נפתחת ב״ואידך, האי ״גזירה״ מאי עביד ליה? מיבעי…״

    4. קטע 419 מילים

      נפתחת ב״דבר אחר: ״גזירה״, שמא תאמר מעשה תהו…״

    5. קטע 511 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: מסתברא כמאן דאמר מותרין, לא…״

      חכמים: רבא.

    6. קטע 629 מילים

      נפתחת ב״תנו רבנן: ״עזאזל״ שיהא עז וקשה. יכול…״

    7. קטע 710 מילים

      נפתחת ב״תנא דבי ר' ישמעאל: ״עזאזל״ שמכפר על…״

    8. קטע 825 מילים

      נפתחת ב״ת"ר (ויקרא יח, ד) ״את משפטי תעשו״…״

    9. קטע 938 מילים

      נפתחת ב״״את חוקותי תשמרו״ דברים שהשטן משיב עליהן,…״

    10. קטע 1013 מילים

      נפתחת ב״אימתי מטמא בגדים. ת"ר המשלח מטמא בגדים,…״

    11. קטע 1125 מילים

      נפתחת ב״יכול משיצא חוץ לחומת עזרה ת"ל ״המשלח״.…״

    12. קטע 1225 מילים

      נפתחת ב״רבי יוסי אומר: ״עזאזל וכבס״ עד שהגיע…״

      חכמים: רבי יוסי.

    13. קטע 1317 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין,…״

    14. קטע 1418 מילים

      נפתחת ב״קלען במקלעות והוציאן לבית השריפה. ומאימתי מטמאין…״

    15. קטע 1510 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ ״והקטירן״ סלקא דעתך? אלא אימא: להקטירן…״

    16. קטע 1638 מילים

      נפתחת ב״״קלען במקלעות״. אמר רבי יוחנן: כמין קליעה.…״

      חכמים: רבי יוחנן, רבי אומר.

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: יומא דף ס״ז ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026