זורו רשעים מרחם — נעשו זרים ונתנכרו לאביהם שבשמים:
אצר פירי — להפקיע שערים ותניא (ב"ב דף צ:) אין אוצרין פירות בארץ ישראל וכל דבר שהוא חיי נפש לפי שמפקיעין את השערים:
תונבא — שטות אשטורדישו"ן מחמת חוליו:
על פי בקיאין — תרי ע"פ בקי לא וע"פ עצמו לא תיובתא דר' ינאי בתרוייהו:
הכא במאי עסקינן — דאמר חולה לא צריך ואשמועינן מתני' דשומעין לרופאין:
וניספו ליה על פי בקי — דהא באחד נמי אמר ר' ינאי דשומעין לרופא:
ואע"ג דאמר רב ספרא — דהא דאמור רבנן תרי כמאה ומאה כתרי לענין עדות הוא דאמור אבל לענין אומדנא בתר דעות אזלינן אשמעי' במתני' דכי אמרינן זיל בתר דעות באומדנא דממונא כגון בשומא ששמין לבעל חוב אבל באומדנא דחולה אף על גב דרובא אמרי לא צריך כיון דאיכא תרי דאמרי צריך ספק נפשות להקל:
מכלל דרישא דאמר צריך — ואפ"ה קתני מתני' ע"פ בקיאין אין ע"פ עצמו לא:
במה דברים אמורים — דמאכילין אותו ע"פ בקיאין כלומר דבעינן בקיאין דאמר לא צריך ואמרי בקיאין צריך מאכילין אותו אבל אמר צריך אני אם אין שם בקיאין תרי דאמרי לא צריך אלא חד מאכילין אותו ע"פ עצמו כר' ינאי דאמר שומעין לחולה:
מר בר רב אשי אמר — הך סיפא לא תפרש הכי דמשמע דהיכא דאמר צריך אני ואיכא תרי דאמרי לא צריך לא צייתינן ליה הא לא אמרי' דהיכא דאמר צריך אני ואפי' איכא מאה דאמרי לא צריך צייתינן ליה מאי טעמא לב יודע מרת נפשו:
הכי גר' תנן אם אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו טעמא דליכא בקיאין הא איכא בקיאין לא הכי קאמר במה דברים אמורים דאמר לא צריך אבל אמר צריך אני אין שם בקיאין כלל מאכילין אותו וכו' - אין שם בקיאין כלומר אין בקיאותן כלום:
מתני' מי שאחזו בולמוס — חולי האוחז מחמת רעבון עיניו כהות והוא מסוכן למות וכשמראיתו חוזרת בידוע שנתרפא:
כלב שוטה — מפרש בגמ':
אין מאכילין מחצר כבד שלו — ואע"פ שנוהגין הרופאים ברפואה זו אינה רפואה גמורה להתיר לו איסור בהמה טמאה על כך:
ור' מתיא בן חרש מתיר — קסבר רפואה גמורה היא:
גמ' אמר אביי ובטעמא — משיודע להבחין בין טעם תבשיל יפה לטעם תבשיל רע:
מאכילין אותו הקל הקל — אם אין לנו דברים מותרים כדי צרכו ויש לפנינו מיני איסורין מאכילין אותו הקל הקל שבהם:
טבל ושביעית מאכילין אותו שביעית — לאחר זמן הביעור שהטבל במיתה בידי שמים והשביעית בעשה:
בדאפשר בחולין — שיש די בחולין של טבל זה להאכילו לאחר שתינטל תרומתו:
דכולי עלמא לא פליגי דמתקנינן ליה ומספינן ליה — חולין ואין מאכילין אותו לא טבל ולא תרומה:
מר סבר טבל חמור — שאפי' לכהנים אינו ראוי:
ומר סבר תרומה חמורה — שאין לה היתר אבל טבל אפשר דמתקן להו וחולין יהו ראוין לכל אדם:
