ואע"ג דאמר רב ספרא - דהא דאמור רבנן תרי כמאה ומאה כתרי לענין עדות הוא דאמור אבל לענין אומדנא בתר דעות אזלינן אשמעי' במתני' דכי אמרינן זיל בתר דעות באומדנא דממונא כגון בשומא ששמין לבעל חוב אבל באומדנא דחולה אף על גב דרובא אמרי לא צריך כיון דאיכא תרי דאמרי צריך ספק נפשות להקל:

מכלל דרישא דאמר צריך - ואפ"ה קתני מתני' ע"פ בקיאין אין ע"פ עצמו לא:

במה דברים אמורים - דמאכילין אותו ע"פ בקיאין כלומר דבעינן בקיאין דאמר לא צריך ואמרי בקיאין צריך מאכילין אותו אבל אמר צריך אני אם אין שם בקיאין תרי דאמרי לא צריך אלא חד מאכילין אותו ע"פ עצמו כר' ינאי דאמר שומעין לחולה:

מר בר רב אשי אמר - הך סיפא לא תפרש הכי דמשמע דהיכא דאמר צריך אני ואיכא תרי דאמרי לא צריך לא צייתינן ליה הא לא אמרי' דהיכא דאמר צריך אני ואפי' איכא מאה דאמרי לא צריך צייתינן ליה מאי טעמא לב יודע מרת נפשו:

הכי גר' תנן אם אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו טעמא דליכא בקיאין הא איכא בקיאין לא הכי קאמר במה דברים אמורים דאמר לא צריך אבל אמר צריך אני אין שם בקיאין כלל מאכילין אותו וכו' - אין שם בקיאין כלומר אין בקיאותן כלום:

מתני' מי שאחזו בולמוס - חולי האוחז מחמת רעבון עיניו כהות והוא מסוכן למות וכשמראיתו חוזרת בידוע שנתרפא:

כלב שוטה - מפרש בגמ':

אין מאכילין מחצר כבד שלו - ואע"פ שנוהגין הרופאים ברפואה זו אינה רפואה גמורה להתיר לו איסור בהמה טמאה על כך:

ור' מתיא בן חרש מתיר - קסבר רפואה גמורה היא:

גמ' אמר אביי ובטעמא - משיודע להבחין בין טעם תבשיל יפה לטעם תבשיל רע:

מאכילין אותו הקל הקל - אם אין לנו דברים מותרים כדי צרכו ויש לפנינו מיני איסורין מאכילין אותו הקל הקל שבהם:

טבל ושביעית מאכילין אותו שביעית - לאחר זמן הביעור שהטבל במיתה בידי שמים והשביעית בעשה:

בדאפשר בחולין - שיש די בחולין של טבל זה להאכילו לאחר שתינטל תרומתו:

דכולי עלמא לא פליגי דמתקנינן ליה ומספינן ליה - חולין ואין מאכילין אותו לא טבל ולא תרומה:

מר סבר טבל חמור - שאפי' לכהנים אינו ראוי:

ומר סבר תרומה חמורה - שאין לה היתר אבל טבל אפשר דמתקן להו וחולין יהו ראוין לכל אדם:

רישוי: CC0

יומא 83 עמוד א

1(תהלים נח, ד) ״זורו רשעים מרחם״. נפק מינה שבתאי אצר פירי.

2חולה מאכילין אותו על פי בקיאין. אמר ר' ינאי: חולה אומר צריך, ורופא אומר אינו צריך שומעין לחולה. מ"ט (משלי יד, י) ״לב יודע מרת נפשו״. פשיטא! מהו דתימא: רופא קים ליה טפי, קמ"ל׃

3רופא אומר צריך, וחולה אומר אינו צריך שומעין לרופא. מ"ט תונבא הוא דנקיט ליה.

4תנן: חולה מאכילין אותו ע"פ בקיאין. ע"פ בקיאין אין, ע"פ עצמו לא! ע"פ בקיאין אין, על פי בקי אחד לא!

5הכא במאי עסקינן, דאמר לא צריכנא. וליספו ליה ע"פ בקי! לא צריכא, דאיכא אחרינא בהדיה דאמר לא צריך מאכילין אותו ע"פ בקיאין.

6ספק נפשות הוא, וספק נפשות להקל! לא צריכא, דאיכא תרי אחריני בהדיה דאמרי לא צריך. ואע"ג דאמר רב ספרא: תרי כמאה ומאה כתרי, ה"מ לענין עדות, אבל לענין אומדנא בתר דעות אזלינן.

7וה"מ לענין אומדנא דממונא, אבל הכא ספק נפשות הוא.

8והא מדקתני סיפא: ואם אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו, מכלל דרישא דאמר צריך! חסורי מיחסרא והכי קתני: בד"א דאמר לא צריך אני, אבל אמר צריך אני, אין שם בקיאין תרי אלא חד דאמר לא צריך מאכילין אותו על פי עצמו.

9מר בר רב אשי אמר: כל היכא דאמר צריך אני, אפי' איכא מאה דאמרי לא צריך לדידיה שמעינן שנאמר: ״לב יודע מרת נפשו״.

10תנן: אם אין שם בקיאין מאכילין אותו ע"פ עצמו. טעמא דליכא בקיאין, הא איכא בקיאין לא! ה"ק בד"א דאמר ״לא צריך אני״, אבל אמר ״צריך אני״, אין שם בקיאין כלל מאכילין אותו ע"פ עצמו, שנאמר: ״לב יודע מרת נפשו״.

מתני׳ · משנה

11מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפי' דברים טמאים, עד שיאורו עיניו. מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו. ור' מתיא בן חרש מתיר.

12ועוד אמר ר' מתיא בן חרש: החושש בגרונו מטילין לו סם בתוך פיו בשבת, מפני שהוא ספק נפשות, וכל ספק נפשות דוחה את השבת.

13מי שנפלה עליו מפולת, ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק כותי ספק ישראל, מפקחין עליו את הגל. מצאוהו חי מפקחין, ואם מת יניחוהו.

גמ׳ · גמרא

14ת"ר מניין היו יודעין שהאירו עיניו משיבחין בין טוב לרע. אמר אביי: ובטעמא.

ברייתא

15ת"ר מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל, טבל ונבילה מאכילין אותו נבילה. טבל ושביעית שביעית.

16טבל ותרומה תנאי היא. דתניא: מאכילין אותו טבל ואין מאכילין אותו תרומה. בן תימא אומר: תרומה ולא טבל. אמר רבה: היכא דאפשר בחולין, דכולי עלמא לא פליגי דמתקנינן ליה ומספינן ליה.

17כי פליגי בדלא אפשר בחולין. מר סבר טבל חמור, ומר סבר תרומה חמורה. מר סבר טבל חמור אבל תרומה חזיא לכהן. ומר סבר תרומה חמורה, אבל טבל אפשר לתקוניה.

תוספות

הא מדקתני סיפא אם אין שם בקיאין מאכילין אותו ע"פ עצמו מכלל דרישא דאמר צריך - והכי קאמר כל כמה דמצינו לאהדורי אבקיאין מהדרינן ולא סמכי' אחולה גופיה אלא היכא דליכא בקיאין כלל וכ"ש היכא דרופא בקי אומר אינו צריך וחולה אומר צריך דלא סמכינן עליה להכחיש הבקי:

מר בר רב אשי אמר כל היכא דאמר צריך אני - פלוגתא דרבוותא הוא אי הלכתא כמר בר רב אשי אי לא בסדר תנאים ואמוראים כתב הלכתא כמר בר רב אשי בכולי הש"ס לבר ממיפך שבועה ואודיתא מיפך שבועה בפרק שבועת הדיינין (שבועות דף מא.) ואודיתא בסוף פרק זה בורר (סנהדרין דף כט:) ור"ח כתב דהלכתא כוותיה בכוליה הש"ס בר ממיפך שבועה וחיוורי חוורי גבי צומת הגידין שילהי פרק בהמה המקשה (חולין דף עו:) וסימניך הפך לבן ורב האי ורבינו גרשום זצ"ל פסקו הלכתא כוותיה (בר) במיפך שבועה ואודיתא ובכולי הש"ס לא:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רבנו חננאל

ואחרת לא אילחישא וקרו עליה זורו רשעים מרחם נפק מינה שבתא אוצר פירי: ירושלמי בתחלה תוחבין לה ברוטב אם שבה נפשה הרי יפה ואם לאו נותנין לה מגופו של איסור ב' עוברות באו לפני ר' טרפון שלח תרין תלמידין ואמרו להו יומא דין צומא רבא אמרין לחדא ושדיך (וקריין). וקרין עלוי מבטן אמי אלי אתה. אמרין לאחריתי ולא שדיך וקרין עלוי זורו רשעים מרחם:

חולה מאכילין אותו ע"פ בקיאין - אין שם בקיאין מאכילין אותו ע"פ עצמו עד שיאמר דיי. א"ר ינאי חולה אמר צריך. רופא אומר אינו צריך מאכילין אותו ע"פ עצמו מ"ט לב יודע מרת נפשו.

רופא אומר צריך חולה אומר איני צריך שומעין לרופא - מ"ט תונבא נקיט ליה.

וספק נפשות להקל - תנן חולה מאכילין אותו כו' ואע"ג דאמר רב ספרא תרי כמאה ומאה כתרי ה"מ לענין עדות אבל לענין אומדנא בתר דעות אזלינן ה"מ לממונא אבל הכא ספק נפשות להקל. מר בר רב אשי אמר כל היכא דאמר חולה (איני) צריך אני אפי' ק' אומרים אינו צריך לחולה שומעין כדכתיב לב יודע מרת נפשו. ומקשה ליה ממתני' דקתני מאכילין אותו ע"פ בקיאין.

מתריץ הכי קתני בד"א בדלא אמר חולה צריך אני - אבל אם אמר חולה צריך אני. אין שם בקיאין כלומר אין משגיחין לבקיאין אלא מאכילין אותו ע"פ עצמו.

מ"ט [לב] יודע מרת נפשו:

מי שאחזו בולמוס - פי' בולמוס בלשון יון גרונו של שור. כלומר זה החולי אולי אוכל הרבה כלחוך השור מאכילין אותו אפי' דבר טמא עד שיאורו עיניו.

מנא יודעין שהאירו עיניו כדי שיכיר בין טוב לרע - אמר אביי ובטעמ'.

ת"ר מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל טבל ונבלה מאכילין אותו נבלה. [נבלה] ושביעית נבלה טבל ושביעית שביעית טבל ותרומה תנאי היא דתניא מאכילין אותו טבל ולא תרומה.

בן תימא אומר תרומה ולא טבל ואוקימנא כי פליגי בדלא אפשר לתקוני - אבל בדאפשר לתקוני כ"ע מתקנין וספינן ליה.

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת יומא דף פ״ג עמוד א׳

מסכת יומא דף פ״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 17 קטעים ממוספרים, כ־416 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–88)עמוד

היעד שנמצא: יומא דף פ״ג ע״א

פתיחה בקורא