בוני התלמוד

    מסכת יומא דף פ״ג עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    זורו רשעים מרחםנעשו זרים ונתנכרו לאביהם שבשמים:

    אצר פירילהפקיע שערים ותניא (ב"ב דף צ:) אין אוצרין פירות בארץ ישראל וכל דבר שהוא חיי נפש לפי שמפקיעין את השערים:

    תונבאשטות אשטורדישו"ן מחמת חוליו:

    על פי בקיאיןתרי ע"פ בקי לא וע"פ עצמו לא תיובתא דר' ינאי בתרוייהו:

    הכא במאי עסקינןדאמר חולה לא צריך ואשמועינן מתני' דשומעין לרופאין:

    וניספו ליה על פי בקידהא באחד נמי אמר ר' ינאי דשומעין לרופא:

    ואע"ג דאמר רב ספראדהא דאמור רבנן תרי כמאה ומאה כתרי לענין עדות הוא דאמור אבל לענין אומדנא בתר דעות אזלינן אשמעי' במתני' דכי אמרינן זיל בתר דעות באומדנא דממונא כגון בשומא ששמין לבעל חוב אבל באומדנא דחולה אף על גב דרובא אמרי לא צריך כיון דאיכא תרי דאמרי צריך ספק נפשות להקל:

    מכלל דרישא דאמר צריךואפ"ה קתני מתני' ע"פ בקיאין אין ע"פ עצמו לא:

    במה דברים אמוריםדמאכילין אותו ע"פ בקיאין כלומר דבעינן בקיאין דאמר לא צריך ואמרי בקיאין צריך מאכילין אותו אבל אמר צריך אני אם אין שם בקיאין תרי דאמרי לא צריך אלא חד מאכילין אותו ע"פ עצמו כר' ינאי דאמר שומעין לחולה:

    מר בר רב אשי אמרהך סיפא לא תפרש הכי דמשמע דהיכא דאמר צריך אני ואיכא תרי דאמרי לא צריך לא צייתינן ליה הא לא אמרי' דהיכא דאמר צריך אני ואפי' איכא מאה דאמרי לא צריך צייתינן ליה מאי טעמא לב יודע מרת נפשו:

    הכי גר' תנן אם אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו טעמא דליכא בקיאין הא איכא בקיאין לא הכי קאמר במה דברים אמורים דאמר לא צריך אבל אמר צריך אני אין שם בקיאין כלל מאכילין אותו וכו' - אין שם בקיאין כלומר אין בקיאותן כלום:

    מתני' מי שאחזו בולמוסחולי האוחז מחמת רעבון עיניו כהות והוא מסוכן למות וכשמראיתו חוזרת בידוע שנתרפא:

    כלב שוטהמפרש בגמ':

    אין מאכילין מחצר כבד שלוואע"פ שנוהגין הרופאים ברפואה זו אינה רפואה גמורה להתיר לו איסור בהמה טמאה על כך:

    ור' מתיא בן חרש מתירקסבר רפואה גמורה היא:

    גמ' אמר אביי ובטעמאמשיודע להבחין בין טעם תבשיל יפה לטעם תבשיל רע:

    מאכילין אותו הקל הקלאם אין לנו דברים מותרים כדי צרכו ויש לפנינו מיני איסורין מאכילין אותו הקל הקל שבהם:

    טבל ושביעית מאכילין אותו שביעיתלאחר זמן הביעור שהטבל במיתה בידי שמים והשביעית בעשה:

    בדאפשר בחוליןשיש די בחולין של טבל זה להאכילו לאחר שתינטל תרומתו:

    דכולי עלמא לא פליגי דמתקנינן ליה ומספינן ליהחולין ואין מאכילין אותו לא טבל ולא תרומה:

    מר סבר טבל חמורשאפי' לכהנים אינו ראוי:

    ומר סבר תרומה חמורהשאין לה היתר אבל טבל אפשר דמתקן להו וחולין יהו ראוין לכל אדם:

    רישוי: CC0

    יומא 83 עמוד א

    1(תהלים נח, ד) ״זורו רשעים מרחם״. נפק מינה שבתאי אצר פירי.

    2חולה מאכילין אותו על פי בקיאין. אמר ר' ינאי: חולה אומר צריך, ורופא אומר אינו צריך שומעין לחולה. מ"ט (משלי יד, י) ״לב יודע מרת נפשו״. פשיטא! מהו דתימא: רופא קים ליה טפי, קמ"ל׃

    3רופא אומר צריך, וחולה אומר אינו צריך שומעין לרופא. מ"ט תונבא הוא דנקיט ליה.

    4תנן: חולה מאכילין אותו ע"פ בקיאין. ע"פ בקיאין אין, ע"פ עצמו לא! ע"פ בקיאין אין, על פי בקי אחד לא!

    5הכא במאי עסקינן, דאמר לא צריכנא. וליספו ליה ע"פ בקי! לא צריכא, דאיכא אחרינא בהדיה דאמר לא צריך מאכילין אותו ע"פ בקיאין.

    6ספק נפשות הוא, וספק נפשות להקל! לא צריכא, דאיכא תרי אחריני בהדיה דאמרי לא צריך. ואע"ג דאמר רב ספרא: תרי כמאה ומאה כתרי, ה"מ לענין עדות, אבל לענין אומדנא בתר דעות אזלינן.

    7וה"מ לענין אומדנא דממונא, אבל הכא ספק נפשות הוא.

    8והא מדקתני סיפא: ואם אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו, מכלל דרישא דאמר צריך! חסורי מיחסרא והכי קתני: בד"א דאמר לא צריך אני, אבל אמר צריך אני, אין שם בקיאין תרי אלא חד דאמר לא צריך מאכילין אותו על פי עצמו.

    9מר בר רב אשי אמר: כל היכא דאמר צריך אני, אפי' איכא מאה דאמרי לא צריך לדידיה שמעינן שנאמר: ״לב יודע מרת נפשו״.

    10תנן: אם אין שם בקיאין מאכילין אותו ע"פ עצמו. טעמא דליכא בקיאין, הא איכא בקיאין לא! ה"ק בד"א דאמר ״לא צריך אני״, אבל אמר ״צריך אני״, אין שם בקיאין כלל מאכילין אותו ע"פ עצמו, שנאמר: ״לב יודע מרת נפשו״.

    מתני׳ · משנה

    11מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפי' דברים טמאים, עד שיאורו עיניו. מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו. ור' מתיא בן חרש מתיר.

    12ועוד אמר ר' מתיא בן חרש: החושש בגרונו מטילין לו סם בתוך פיו בשבת, מפני שהוא ספק נפשות, וכל ספק נפשות דוחה את השבת.

    13מי שנפלה עליו מפולת, ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק כותי ספק ישראל, מפקחין עליו את הגל. מצאוהו חי מפקחין, ואם מת יניחוהו.

    גמ׳ · גמרא

    14ת"ר מניין היו יודעין שהאירו עיניו משיבחין בין טוב לרע. אמר אביי: ובטעמא.

    ברייתא

    15ת"ר מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל, טבל ונבילה מאכילין אותו נבילה. טבל ושביעית שביעית.

    16טבל ותרומה תנאי היא. דתניא: מאכילין אותו טבל ואין מאכילין אותו תרומה. בן תימא אומר: תרומה ולא טבל. אמר רבה: היכא דאפשר בחולין, דכולי עלמא לא פליגי דמתקנינן ליה ומספינן ליה.

    17כי פליגי בדלא אפשר בחולין. מר סבר טבל חמור, ומר סבר תרומה חמורה. מר סבר טבל חמור אבל תרומה חזיא לכהן. ומר סבר תרומה חמורה, אבל טבל אפשר לתקוניה.

    תוספות

    הא מדקתני סיפא אם אין שם בקיאין מאכילין אותו ע"פ עצמו מכלל דרישא דאמר צריך - והכי קאמר כל כמה דמצינו לאהדורי אבקיאין מהדרינן ולא סמכי' אחולה גופיה אלא היכא דליכא בקיאין כלל וכ"ש היכא דרופא בקי אומר אינו צריך וחולה אומר צריך דלא סמכינן עליה להכחיש הבקי:

    מר בר רב אשי אמר כל היכא דאמר צריך אניפלוגתא דרבוותא הוא אי הלכתא כמר בר רב אשי אי לא בסדר תנאים ואמוראים כתב הלכתא כמר בר רב אשי בכולי הש"ס לבר ממיפך שבועה ואודיתא מיפך שבועה בפרק שבועת הדיינין (שבועות דף מא.) ואודיתא בסוף פרק זה בורר (סנהדרין דף כט:) ור"ח כתב דהלכתא כוותיה בכוליה הש"ס בר ממיפך שבועה וחיוורי חוורי גבי צומת הגידין שילהי פרק בהמה המקשה (חולין דף עו:) וסימניך הפך לבן ורב האי ורבינו גרשום זצ"ל פסקו הלכתא כוותיה (בר) במיפך שבועה ואודיתא ובכולי הש"ס לא:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    ואחרת לא אילחישא וקרו עליה זורו רשעים מרחם נפק מינה שבתא אוצר פירי: ירושלמי בתחלה תוחבין לה ברוטב אם שבה נפשה הרי יפה ואם לאו נותנין לה מגופו של איסור ב' עוברות באו לפני ר' טרפון שלח תרין תלמידין ואמרו להו יומא דין צומא רבא אמרין לחדא ושדיך (וקריין). וקרין עלוי מבטן אמי אלי אתה. אמרין לאחריתי ולא שדיך וקרין עלוי זורו רשעים מרחם:

    חולה מאכילין אותו ע"פ בקיאיןאין שם בקיאין מאכילין אותו ע"פ עצמו עד שיאמר דיי. א"ר ינאי חולה אמר צריך. רופא אומר אינו צריך מאכילין אותו ע"פ עצמו מ"ט לב יודע מרת נפשו.

    רופא אומר צריך חולה אומר איני צריך שומעין לרופאמ"ט תונבא נקיט ליה.

    וספק נפשות להקלתנן חולה מאכילין אותו כו' ואע"ג דאמר רב ספרא תרי כמאה ומאה כתרי ה"מ לענין עדות אבל לענין אומדנא בתר דעות אזלינן ה"מ לממונא אבל הכא ספק נפשות להקל. מר בר רב אשי אמר כל היכא דאמר חולה (איני) צריך אני אפי' ק' אומרים אינו צריך לחולה שומעין כדכתיב לב יודע מרת נפשו. ומקשה ליה ממתני' דקתני מאכילין אותו ע"פ בקיאין.

    מתריץ הכי קתני בד"א בדלא אמר חולה צריך אניאבל אם אמר חולה צריך אני. אין שם בקיאין כלומר אין משגיחין לבקיאין אלא מאכילין אותו ע"פ עצמו.

    מ"ט [לב] יודע מרת נפשו:

    מי שאחזו בולמוספי' בולמוס בלשון יון גרונו של שור. כלומר זה החולי אולי אוכל הרבה כלחוך השור מאכילין אותו אפי' דבר טמא עד שיאורו עיניו.

    מנא יודעין שהאירו עיניו כדי שיכיר בין טוב לרעאמר אביי ובטעמ'.

    ת"ר מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל טבל ונבלה מאכילין אותו נבלה. [נבלה] ושביעית נבלה טבל ושביעית שביעית טבל ותרומה תנאי היא דתניא מאכילין אותו טבל ולא תרומה.

    בן תימא אומר תרומה ולא טבל ואוקימנא כי פליגי בדלא אפשר לתקוניאבל בדאפשר לתקוני כ"ע מתקנין וספינן ליה.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יומא דף פ״ג עמוד א׳

    מסכת יומא דף פ״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 17 קטעים ממוספרים, כ־416 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    זורו רשעים מרחם נעשו זרים ונתנכרו לאביהם שבשמים:

    אצר פירי להפקיע שערים ותניא (ב"ב דף צ:) אין אוצרין פירות בארץ ישראל וכל דבר שהוא חיי נפש לפי שמפקיעין את השערים:

    תונבא שטות אשטורדישו"ן מחמת חוליו:

    על פי בקיאין תרי ע"פ בקי לא וע"פ עצמו לא תיובתא דר' ינאי בתרוייהו:

    הכא במאי עסקינן דאמר חולה לא צריך ואשמועינן מתני' דשומעין לרופאין:

    וניספו ליה על פי בקי דהא באחד נמי אמר ר' ינאי דשומעין לרופא:

    ואע"ג דאמר רב ספרא דהא דאמור רבנן תרי כמאה ומאה כתרי לענין עדות הוא דאמור אבל לענין אומדנא בתר דעות אזלינן אשמעי' במתני' דכי אמרינן זיל בתר דעות באומדנא דממונא כגון בשומא ששמין לבעל חוב אבל באומדנא דחולה אף על גב דרובא אמרי לא צריך כיון דאיכא תרי דאמרי צריך ספק נפשות להקל:

    מכלל דרישא דאמר צריך ואפ"ה קתני מתני' ע"פ בקיאין אין ע"פ עצמו לא:

    ועוד 14 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Yoma 83a · Sefaria · CC0

    תוספות

    הא מדקתני סיפא אם אין שם בקיאין מאכילין אותו ע"פ עצמו מכלל דרישא דאמר צריך - והכי קאמר כל כמה דמצינו לאהדורי אבקיאין מהדרינן ולא סמכי' אחולה גופיה אלא היכא דליכא בקיאין כלל וכ"ש היכא דרופא בקי אומר אינו צריך וחולה אומר צריך דלא סמכינן עליה להכחיש הבקי:

    מר בר רב אשי אמר כל היכא דאמר צריך אני פלוגתא דרבוותא הוא אי הלכתא כמר בר רב אשי אי לא בסדר תנאים ואמוראים כתב הלכתא כמר בר רב אשי בכולי הש"ס לבר ממיפך שבועה ואודיתא מיפך שבועה בפרק שבועת הדיינין (שבועות דף מא.) ואודיתא בסוף פרק זה בורר (סנהדרין דף כט:) ור"ח כתב דהלכתא כוותיה בכוליה הש"ס בר ממיפך שבועה וחיוורי חוורי גבי צומת הגידין שילהי פרק בהמה המקשה (חולין דף עו:) וסימניך הפך לבן ורב האי ורבינו גרשום זצ"ל פסקו הלכתא כוותיה (בר) במיפך שבועה ואודיתא ובכולי הש"ס לא:

    Tosafot on Yoma 83a · Sefaria

    רבנו חננאל

    ואחרת לא אילחישא וקרו עליה זורו רשעים מרחם נפק מינה שבתא אוצר פירי: ירושלמי בתחלה תוחבין לה ברוטב אם שבה נפשה הרי יפה ואם לאו נותנין לה מגופו של איסור ב' עוברות באו לפני ר' טרפון שלח תרין תלמידין ואמרו להו יומא דין צומא רבא אמרין לחדא ושדיך (וקריין). וקרין עלוי מבטן אמי אלי אתה. אמרין לאחריתי ולא שדיך וקרין עלוי זורו רשעים מרחם:

    חולה מאכילין אותו ע"פ בקיאין אין שם בקיאין מאכילין אותו ע"פ עצמו עד שיאמר דיי. א"ר ינאי חולה אמר צריך. רופא אומר אינו צריך מאכילין אותו ע"פ עצמו מ"ט לב יודע מרת נפשו.

    רופא אומר צריך חולה אומר איני צריך שומעין לרופא מ"ט תונבא נקיט ליה.

    וספק נפשות להקל תנן חולה מאכילין אותו כו' ואע"ג דאמר רב ספרא תרי כמאה ומאה כתרי ה"מ לענין עדות אבל לענין אומדנא בתר דעות אזלינן ה"מ לממונא אבל הכא ספק נפשות להקל. מר בר רב אשי אמר כל היכא דאמר חולה (איני) צריך אני אפי' ק' אומרים אינו צריך לחולה שומעין כדכתיב לב יודע מרת נפשו. ומקשה ליה ממתני' דקתני מאכילין אותו ע"פ בקיאין.

    מתריץ הכי קתני בד"א בדלא אמר חולה צריך אני אבל אם אמר חולה צריך אני. אין שם בקיאין כלומר אין משגיחין לבקיאין אלא מאכילין אותו ע"פ עצמו.

    מ"ט [לב] יודע מרת נפשו:

    מי שאחזו בולמוס פי' בולמוס בלשון יון גרונו של שור. כלומר זה החולי אולי אוכל הרבה כלחוך השור מאכילין אותו אפי' דבר טמא עד שיאורו עיניו.

    מנא יודעין שהאירו עיניו כדי שיכיר בין טוב לרע אמר אביי ובטעמ'.

    ועוד 2 קטעי פירוש על דף זה.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 83a · Sefaria

    מאירי

    מאחר שביארנו בכל שאנו צריכים להאכילו איסור שמאכילין אותו מן הקל שבו תחלה אתה למד שאם יש שם איסור קל ואיסור חמור מאכילין אותו מן הקל תחלה מעתה היו לפניו טבל ושביעית מאכילין אותו שביעית ר"ל אף לאחר הביעור שהטבל במיתה בידי שמים והשביעית בעשה טבל ונבילה מאכילין אותו נבלה שהטבל במיתה והנבלה בלאו וטבל זה פירשוהו בסוגיא זו בדלא אפשר בחולי[ן] כלומר שעל כל פנים הוא צריך לכל הטבל שאילו היה מספיק לו לכשתנטל תרומתו ודאי מתקנין אותו ואף בשבת שמוטב לעבור באיסור הפרשה כדי להאכילו היתר ואפי' לא היה טבל זה אלא מדרבנן כגון עציץ שאינו נקוב מותר לעבור איסור חכמים בהפרשה כדי שלא להאכילן אף איסור חכמים הא לא דברו בשמועה זו אלא כשהוא צריך לאכילת כל הטבל:

    היה לפניו טבל ותרומה שאכילת שניהם במיתה בידי שמים והוא צריך לכל הטבל מאכילין אותו את הטבל שהתרומה חמורה מן הטבל שהטבל יש לו תיקון לישראל משא"כ בתרומה מעתה מי שנשכו נחש קורין לו בשבת רופא ממקום למקום אף חוץ לתחום וקורעין לו תרנגולת לתת על גבי מכתו שזו היא רפואתו וגוזזין לו כרישין ר"ל כרתי מן המחובר ומאכילין אותו ואם יספיקו לו אחר המעשר מעשרין אותם ואח"כ מאכילין ואם אין מספיקין לו יאכלהו בטבלו שמאחר שאיסורם שוה באכילתם נמצא מעשר חמור הואיל ואין לו תקנה לישראל מצד תרומת מעשר שבו והוא צריך לה ואין בזה חילוק בין טבל של סופרים לטבל של תורה שמ"מ אם מן התורה ואם מדברי סופרים איסור אכילת הטבל ואיסור אכילת המעשר שוים הם וזו שאמרו לא אמר ר' אלא במעשר דרבנן דחיה בעלמא היא:

    Meiri on Yoma 83a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה מר בר רב אשי כו' דהיכא דאמר צריך אני ואיכא תרי כו' דהיכא דאמר צריך אני ואפילו איכא ק' כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה מר בר רב אשי כו' מיפך שבועה כו' בפרק שבועות הדיינין כו' ור"ח כתב כו' פסקו הלכתא במיפך שבועה כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 83a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת יומא, דף פ״ג, עמוד א׳, בהיקף של כ־416 מילים ב־17 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 17 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 111 מילים

      נפתחת ב״(תהלים נח, ד) ״זורו רשעים מרחם״. נפק…״

    2. קטע 234 מילים

      נפתחת ב״חולה מאכילין אותו על פי בקיאין. אמר…״

    3. קטע 314 מילים

      נפתחת ב״רופא אומר צריך, וחולה אומר אינו צריך…״

    4. קטע 420 מילים

      נפתחת ב״תנן: חולה מאכילין אותו ע"פ בקיאין. ע"פ…״

    5. קטע 522 מילים

      נפתחת ב״הכא במאי עסקינן, דאמר לא צריכנא. וליספו…״

    6. קטע 632 מילים

      נפתחת ב״ספק נפשות הוא, וספק נפשות להקל! לא…״

      חכמים: רב ספרא.

    7. קטע 79 מילים

      נפתחת ב״וה"מ לענין אומדנא דממונא, אבל הכא ספק…״

    8. קטע 843 מילים

      נפתחת ב״והא מדקתני סיפא: ואם אין שם בקיאין…״

    9. קטע 923 מילים

      נפתחת ב״מר בר רב אשי אמר: כל היכא…״

      חכמים: רב אשי.

    10. קטע 1039 מילים

      נפתחת ב״תנן: אם אין שם בקיאין מאכילין אותו…״

    11. קטע 1127 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפי'…״

    12. קטע 1224 מילים

      נפתחת ב״ועוד אמר ר' מתיא בן חרש: החושש…״

    13. קטע 1328 מילים

      נפתחת ב״מי שנפלה עליו מפולת, ספק הוא שם…״

    14. קטע 1414 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ ת"ר מניין היו יודעין שהאירו עיניו…״

      חכמים: אביי.

    15. קטע 1516 מילים

      נפתחת ב״ת"ר מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל…״

    16. קטע 1631 מילים

      נפתחת ב״טבל ותרומה תנאי היא. דתניא: מאכילין אותו…״

      חכמים: רבה.

    17. קטע 1729 מילים

      נפתחת ב״כי פליגי בדלא אפשר בחולין. מר סבר…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: יומא דף פ״ג ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026