מסכת זבחים דף צ״ז עמוד א׳

הַשַּׁפּוּד וְהָאַסְכָּלָא – מַגְעִילָן בְּחַמִּין.

גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי טַרְפוֹן? דְּאָמַר קְרָא: ״וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶךָ״ – הַכָּתוּב עֲשָׂאָן לְכוּלָּן בֹּקֶר אֶחָד.

מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָדְבוּי בַּר אַמֵּי: וְכִי אֵין פִּיגּוּל בָּרֶגֶל, וְאֵין נוֹתָר בָּרֶגֶל?!

וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי; וְהָתַנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: לֹא אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן אֶלָּא זוֹ בִּלְבַד!

אֶלָּא כִּדְרַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ – דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: כׇּל יוֹם וָיוֹם נַעֲשֶׂה גִּיעוּל לַחֲבֵירוֹ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד זְמַן אֲכִילָה כּוּ׳. מַאי קָאָמַר? אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: מַמְתִּין לָהּ עַד זְמַן אֲכִילָה, וַהֲדַר עָבֵיד לַהּ מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה.

מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם אַבָּא יוֹסֵי בֶּן אַבָּא: כְּתִיב ״וּמֹרַק וְשֻׁטַּף״, וּכְתִיב ״כׇּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל״. הָא כֵּיצַד? מַמְתִּין לָהּ עַד זְמַן אֲכִילָה, וַהֲדַר עָבֵיד לַהּ מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה.

מְרִיקָה כִּמְרִיקַת הַכּוֹס, שְׁטִיפָה כִּשְׁטִיפַת הַכּוֹס. תָּנוּ רַבָּנַן: מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה – בְּצוֹנֵן. דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מְרִיקָה בְּחַמִּין, וּשְׁטִיפָה בְּצוֹנֵן.

מַאי טַעְמָא דְּרַבָּנַן? מִידֵּי דְּהָוֵה אַגִּיעוּלֵי גוֹיִם. וְרַבִּי אָמַר לָךְ: הַגְעָלָה לָא קָאָמֵינָא; כִּי קָאָמֵינָא – לִמְרִיקָה וּשְׁטִיפָה דְּבָתַר הַגְעָלָה.

וְרַבָּנַן – אִם כֵּן, לִכְתּוֹב קְרָא אוֹ ״מֹרַק מֹרַק״ אוֹ ״שֻׁטַּף שֻׁטַּף״; מַאי ״וּמֹרַק וְשֻׁטַּף״? שְׁמַע מִינַּהּ: מְרִיקָה בְּחַמִּין, וּשְׁטִיפָה בְּצוֹנֵן.

וְרַבִּי – אִי כְּתִיב ״וּמֹרַק מֹרַק״, הֲוָה אָמֵינָא: תְּרֵי זִימְנֵי ״מֹרַק״, אוֹ תְּרֵי זִימְנֵי ״שֻׁטַּף״; לְכָךְ כְּתִיב ״וּמֹרַק וְשֻׁטַּף״, לוֹמַר לָךְ: מְרִיקָה – כִּמְרִיקַת הַכּוֹס, שְׁטִיפָה – כִּשְׁטִיפַת הַכּוֹס.

מַתְנִי׳ בִּישֵּׁל בּוֹ קָדָשִׁים וְחוּלִּין, אוֹ קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים וְקָדָשִׁים קַלִּים; אִם יֵשׁ בָּהֶן בְּנוֹתֵן טַעַם – הֲרֵי הַקַּלִּים נֶאֱכָלִין כַּחֲמוּרִין שֶׁבָּהֶן, וְאֵינָן טְעוּנִין מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה, וְאֵינָן פּוֹסְלִים בְּמַגָּע.

רָקִיק שֶׁנָּגַע בְּרָקִיק, וַחֲתִיכָה בַּחֲתִיכָה – לֹא כׇּל הָרְקִיקִין וְלֹא כׇּל הַחֲתִיכוֹת אֲסוּרִין; אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בִּמְקוֹם שֶׁבָּלַע.

גְּמָ׳ מַאי קָאָמַר? אִם יֵשׁ בָּהֶן בְּנוֹתֵן טַעַם – הֲרֵי הַקַּלִּין נֶאֱכָלִין כַּחֲמוּרִין, וּטְעוּנִין מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה, וּפוֹסְלִין בְּמַגָּע;

אֵין בָּהֶן בְּנוֹתֵן טַעַם – אֵין הַקַּלִּין נֶאֱכָלִין כַּחֲמוּרִים, וְאֵין טְעוּנִין מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה, וְאֵין פּוֹסְלִין בְּמַגָּע.

נְהִי דְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים לָא בָּעוּ, קָדָשִׁים קַלִּים נִיבְעֵי!

אָמַר אַבָּיֵי: מַאי ״אֵין טְעוּנִין״ דְּקָאָמַר? קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים. אֲבָל קָדָשִׁים קַלִּים – טְעוּנִין. רָבָא אָמַר: הָא מַנִּי – רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּאָמַר: קָדָשִׁים קַלִּים אֵין טְעוּנִין מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה.

בִּשְׁלָמָא לְרָבָא, הַיְינוּ דְּקָתָנֵי: אוֹ קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים וְקָדָשִׁים קַלִּים. אֶלָּא לְאַבָּיֵי, תַּרְתֵּי לְמָה לִי?

צְרִיכִי; דְּאִי תְּנָא קָדָשִׁים וְחוּלִּין, הֲוָה אָמֵינָא: חוּלִּין הוּא דִּמְבַטְּלִי קָדָשִׁים, דְּלָאו מִינַּיְיהוּ; אֲבָל קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים וְקָדָשִׁים קַלִּים – אֵימָא לָא.

וְאִי תְּנָא קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים וְקָדָשִׁים קַלִּים, הֲוָה אָמֵינָא: קָדָשִׁים הוּא דְּאַלִּימִי לְבַטּוֹלֵי קָדָשִׁים, אֲבָל חוּלִּין – אֵימָא לָא; צְרִיכָא.

רָקִיק שֶׁהִגִּיעַ בְּרָקִיק כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע״ – יָכוֹל אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא בָּלַע? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בִּבְשָׂרָהּ״ –