דף ביאור
מסכת יומא דף ע״ח עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת יומא דף ע״ח עמוד א׳
מסכת יומא דף ע״ח עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 14 קטעים ממוספרים, כ־525 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
מפכין כמין הפך הן כשמגיעין למפתן ההיכל:
לפתח בית דוד היא ציון חוץ לירושלים:
מכאן רמז לנדה מדלא קרי ליה ראוי לנדה עד שמתגבר כנחל שוטף שמגיע לפתח בית דוד רמז שצריכה לטבילת מים עמוקים שתשב בהן עד צוארה ואע"ג דלא רמיז קרא עד צוארה רמיז מיהא דניהוו עמוקים עומק הראוי וזה כראוי:
התינח יום הכפורים לא גרסינן וה"ג שבת דאיכא מנעל מאי מי שרי לעבור במים או דילמא חיישינן דילמא נפקי מכרעיה ואתי לאיתויינהו:
ועברוה דרך מלבוש בנעליהם עברו אותו:
סנדל מאי שאינו יכול להדקו ולקשרו יפה ברגלו כמו מנעל:
איקלע להגרוניא ושבת שם:
לפירקא לדרשא דריש גלותא:
ועוד 16 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Yoma 78a · Sefaria
תוספות
מכאן רמז לנדה שצריכה לישב עד צוארה במים שאלו מקמי רב יהודה גאון זצ"ל טבילת נדה מדאורייתא מנלן והשיב קל וחומר ממגעה ור"ת פירש דנפקא מדכתיב במי נדה ודרשינן במסכת עבודת כוכבים (דף עה:) מים שהנדה טובלת בהן ור"י פירש מדכתיב והדוה בנדתה ודרשינן בפ' במה אשה (שבת דף סד:) בנדתה תהא עד שתבא במים:
Tosafot on Yoma 78a · Sefaria
רבנו חננאל
ושנינן שני נחל משום דשטפי מימיו חייש דילמא ישטפוהו אבל כגון אגמים מים דליכא חששא לשטפא אפילו המים עד צוארו עובר כו':
כתיב ביום ההוא יהיה מקור לבית דוד וליושבי ירושלים לחטאת ולנדה.
אמר רב יוסף מיכן רמז לנדה שצריכה לישב עד צוארה במים ולית הלכתא כוותיה. תינח ביוה"כ דליכא מנעל עובר במים.
בשבת דאיכא מנעל מאי ואסיק' היכא דאיכא מנעל מעבר להו דרך מלבוש ושרי. פירוש כשהוא לבוש בהן ברגליו. ויש מי שאומר דרך מלבוש ואפי' שלא ברגליו.
רב אשי אמר סנדל לכתחלה לא.
תני ר' יהודה [בר] גרוגרות פי' שם אדם אסור לישב ע"ג טיט ביוה"כ ואוקמא אביי בטופח ע"מ להטפיח. וכבר פירשנוה פעמים רבות. מותר להצטנן בפירות וכן בקרא וכן בינוקא בכולהו שרי אבל במני דפחרא בין מלא בין חסר אסור משום דשחלי פי' שואבין המים ומקיאין אותן בחוץ ונמצא המצטנן בהן שהמים המתקבצין רוחצין את גופו. ומני דכספא ומני מתכות משום דמזדרבי. פי' כשמנענעים הכלים ניתזין מן המים שבתוכן ונופלין על בשרו של אדם המצטנן בהן: ירושלמי [ר' זעירא וכו' בשם ר' יהושע] בן לוי בתענית צבור מרחיץ פניו וידיו כדרכו ובט' באב מרחיץ ידיו ומעבירן על פניו. וביוה"כ מרחיץ ידיו ומקנחן במפה ומעביר המפה על פניו. ר' יונה הוה תרי מרטוטא ויהיב לה תיתיבו היה הולך אצל רבו או מי שגדול ממנו עובר בים או בנהר ואינו חושש נטנפו רגליו מרחיצין במים ואינו חושש. הורה ר' אחא בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו מותר להרחיצן במים. אבל ומנודה המהלכין בדרך מותר בנעילת הסנדל לכשיבואו לעיר יחלוצו. וכן בט' באב וכן בתענית צבור. סיכה בין סיכה של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג אם בשבת מותר אם ביוה"כ אסור. בט' באב ובתענית צבור של תענוג אסור שאינה של תענוג מותר. כל אלו שאמרו אסורין בנעילת הסנדל יצא לדרך נועל הגיע לכרך חולץ. אית תנא תני יוצאין באפליא ואוקימנא באפליא של בגד ביוה"כ. אית תנא תני אין יוצאין. ואוקימנא באמפליא של עור. ריב"ל נפיק לביש סליסיה ביוה"כ אומר אסטנס [אנא] חד תלמיד מן דר' מנא הורי לחד מן קריבוי דנשיא דמלביש סיליסיה דהוה אסתנס מן הדה דריב"ל: הא דריב"ל תריצנא הכי ערב יוה"כ היה מקנח ידיו ורגליו במטפחת ולמחר ביוה"כ היה מעבירה ע"ג עיניו ואינו חושש. ערב ט' באב היה שורה מטפחת ומניחה מראשותיו ובט' באב היה מקנח בה פניו ידיו ורגליו ואינו חושש: שאלו לר' אלעזר זקן יושב בישיבה צריך ליטול רשות להתיר בכורות אי לא כדגרסינן בסנהדרין [דף ה] א"ל ר' חייא לר' בן אחי יורד לבבל יורה יורה ידין ידין יתיר בכורות וכו' וא"ר יצחק חקולא אני ראיתי ר' יוסי בן זמרא כהן והכי קא מיבעיא ליה הלכתא כרשב"ג דאמר נאמן אדם על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו או הלכתא כר' מאיר דאמר החשוד על דבר לא דנו ולא מעידו ופשטו ליה הלכתא כרשב"ג הואיל ותנן סתמא כוותיה כדתנן בנגעים סוף פרק ב' כל הבכורות אדם רואה חוץ משל עצמו.
Rabbeinu Chananel on Yoma 78a · Sefaria
ריטב"א
ג״ה התינח יום הכפורים דליכא מנעל שבת דאיכא מנעל מאי פי׳ רש״י ז״ל מוחק אותו דלא אשכחן מאן דשרי הכי בשבת כי הכא דנימא האי לישנא אלא ה״ג שבת דאיכא מנעל מאי. וזה הוא ששואל הש״ס וכך אפשר לפרש לגרסת הספרי׳ דגרסי לשון זר והרבה יש בתלמוד לשונות זרים שאינם לפי סדר התלמוד.
סנדל מאי פי׳ לפי שהסנדל אינו יכול להדקו ברגליו כמו המנעל ודילמא נפיק ואתי לאתויי ד׳ אמות ברשות הרבים: ע״כ נמצא מדברי הרב ז״ל במסכת זו:
Ritva on Yoma 78a · Sefaria
מאירי
כבר ידעת שכל טבילה צריך שיהו המים בכדי שיהא כל הגוף עולה בהם וצריך שלא יהו זרועותיה נדחקים על צדדיה ולא ירכותיה סמוכות זו לזו ומתוך כך אינה עומדת זקופה ממש ולא שוחה שטוחה מכל וכל אלא דרך גדילתה והוא לענין ירכותיה ושוקיה כדרך הלוכה ולענין זרועותיה כדרך שמשתמשת בהם תמיד וכאורגת לבית השחי וכעורכת לבית הסתרים וכמניקה את בנה לתחת הדד וכל שעומדת כן אע"פ שיש שם קמטים שאין המים נכנסין בהן אין מקפידין בכך ולמדת מ"מ שאינה צריכה למים עמוקים כל כך שתהא יכולה לעמוד בהם עד צוארה במים וכבר ביארנו ענינים אלו בכדי צרכם באחרון של נדה ס"ז א':
היה שבת ורצה לעבור במים לאיזו סבה אם היו מנעלים ברגליו מותר לעבור במנעליו דרך מלבוש ר"ל כשהן ברגליו ואין חוששין שמא יבוא לשלפם מעל רגליו ולהביאם ביד ברה"ר אבל סנדל שאין קשורו והדוקו על הרגל חזק כבמנעל אסור לכתחלה שמא יפול מרגלו ויעבירנו ויש חולקים להתיר לכתחלה אף בסנדל וממה שאמרו בסוגיא זו אנא חזיתיה לרבינא דמטא עורקמא דמיא ועברינהו לסנדליה דרך מלבוש ואין הדברים נראין חדא שהרי רב אשי חלק עמו ואמר סנדל לכתחלה לא ועוד שהרי רבינא עצמו חזר לחוש לדברי רב אשי והוא שאמרו ריש גלותא איקלע להגרוניא ויש גורסין לאכזותא והוא שם עיר רפרם וכולהו רבנן אתו לפירקא רבינא לא אתא בעא רפרם לאפוקי מדעתיה דריש גלותא ר"ל לפרסם סבתו כדי להוציא הדבר מלבו של ריש גלותא שלא ישנאנו בכך א"ל מאי טעמא לא אתי מר לפירקא א"ל כייבן לי כרעאי א"ל וניסום מר סנדלא כלומר שהן רחבות אמר ליה עורקמא דמיא הוה באורחא א"ל ונעברינהו מר לסנדליה דרך מלבוש א"ל הא אמר רב אשי סנדל לכתחלה לא:
מכלל דברינו למדת שכל שהוא נעשה ברחיצה להקר ולהתענג אסור לא סוף דבר רחיצה בלבד אלא אף ישיבה במקומות הלחים לכוונה זו אסור מעתה אסור לישב על גבי הטיט ביום הכפורים ופירשוה דוקא בטופח על מנת להטפיח הא בפחות מכן מותר שאין איסור להצטנן ולהקר אלא במקום שיש שם לחות מים ומגדולי החכמים היו מצטננים בפירות בדלועים וקשואים ודומיהן ומהם בתינוקת שבשרם רך וקר ומהם בכוסות של כסף ומ"מ דוקא שאין מים בתוך הכוס שאילו יש שם מים אפילו לא היה מלא יש לחוש שמא יתנועע הכלי ויפלו מים על בשרו ואין צריך לומר בכוס מלא או בשל חרס אפי' בחסר שהרי המים יוצאים דרך דפנותיו:
מטפחת היתה לו לריב"ל ערב תשעה באב היו מביאין אותה והיו שורין אותה במים ולמחר מקנח בה פניו ידיו ורגליו ומעבירה על גבי עיניו ואינו חושש ערב יום הכפורים מביאין לו ושורה אותה ועושה אותה כמין כלים נגובים ר"ל שהיה סוחטה מאתמול ומתנגבת כל הלילה ולמחר מעבירה על גבי עיניו ר"ל להצטנן בה ולא הוזכרה כאן פניו ידיו ורגליו שלא לרחיצה היה מתכוין אלא להצטנן והראיה ממה שהביאוה בסוגיא זו עם הדברים שהתירו להצטנן בהם ונטילת ידים מיהא כבר ביארנו את דינה אם לאיסור אם להיתר ויש גורסין בשמועה זו שבערב תשעה באב לא היה שורה במים אלא מביאין לו מטפחת ומקנח בה פניו ידיו ורגליו ולמחר מעבירה על גבי עיניו ואינו חושש ולא שיהא תשעה באב חמור מיום הכפורים אלא משום תוספת אבילות ומ"מ מפה שרויה ביום הכפורים עצמו או מאתמול ועדיין לא נסחטה אסור ביום הכפורים משני צדדים אחד משום לחות שבה ואחת משום סחיטה:
ראיית מומין שבבכור אם הוא מום עובר לאסרו או קבוע להתירו צריך מומחה ומורשה מפי נשיא כמו שיתבאר במקומו אפי' זקן ויושב בישיבת סנהדרין צריך ליטול רשות להתיר בכורות:
החשוד בדבר נחלקו בו ר' מאיר ורבן שמעון בן גמליאל שר' מאיר אומר לא דנו ולא מעידו ורבן שמעון בן גמליאל אומר נאמן הוא בשל אחרים ואינו נאמן בשל עצמו והלכה כרבן שמעון בן גמליאל ומ"מ יש אומרים דוקא בשאינו חשוד גמור אלא חששא בעלמא וכגון זו שנחלקו בבכורות פרק פסולי המוקדשין ל"ה א' שחששו לכל כהן בבכור להתיר בו את האסור או אף להטיל בו מום שהרי בזמן הזה אין לו היתר אלא במום אבל חשוד גמור לא דנו ולא מעידו ומביאים ראיה מסתם משנה שבבכורות פרק עד כמה ל' א' החשוד להיות מוכר תרומה לשם חולין אין לוקחים ממנו אפילו מים ומלח זה הכלל החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו ולא נזכר שם מחלוקת ומ"מ רוב מפרשים פסקוה אף בחשוד גמור ואין הלכה כסתם משנה שכתבנו שהרי סתם ואח"כ מחלוקת הוא:
Meiri on Yoma 78a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת יומא, דף ע״ח, עמוד א׳, בהיקף של כ־525 מילים ב־14 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 14 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 143 מילים
נפתחת ב״מְפַכִּין עֲתִידִין לִהְיוֹת יוֹצְאִין מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת.…״
- קטע 214 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב יוֹסֵף: מִכָּאן רֶמֶז לְנִדָּה שֶׁצְּרִיכָה…״
- קטע 326 מילים
נפתחת ב״(תִּינַח יוֹם הַכִּפּוּרִים דְּלֵיכָּא מִנְעָל,) שַׁבָּת דְּאִיכָּא…״
- קטע 421 מילים
נפתחת ב״תִּינַח מִנְעָל, סַנְדָּל מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אָמַר…״
- קטע 544 מילים
נפתחת ב״רֵישׁ גָּלוּתָא אִיקְּלַע לְהַגְרוֹנְיָא לְבֵי רַב נָתָן,…״
- קטע 628 מילים
נפתחת ב״אִיבְּעִי לָךְ לְמִרְמֵא סַנְדָּלָא. אֲמַר לֵיהּ: עוּרְקְמָא…״
- קטע 734 מילים
נפתחת ב״תָּנֵי יְהוּדָה בַּר גְּרוֹגְרוֹת: אָסוּר לֵישֵׁב עַל…״
- קטע 836 מילים
נפתחת ב״רַבָּה מִצְטַנֵּן בְּיָנוֹקָא, רָבָא מִצְטַנֵּן בְּכָסָא דְכַסְפָּא.…״
- קטע 966 מילים
נפתחת ב״זְעֵירָא בַּר חָמָא אוּשְׁפִּיזְכָנֵיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי…״
- קטע 1056 מילים
נפתחת ב״וְכֵן כִּי אֲתָא רַבָּה בַּר מָרִי, אָמַר:…״
- קטע 1128 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב מְנַשְּׁיָא בַּר תַּחְלִיפָא אָמַר רַב…״
- קטע 1263 מילים
נפתחת ב״מַאי קָא מִיבְּעֵי לְהוּ? הָכִי קָא מִיבְּעֵי…״
- קטע 1358 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא: לֹא כָּךְ הָיָה…״
- קטע 148 מילים
נפתחת ב״וְתוּ קָא מִבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ לָצֵאת בְּסַנְדָּל…״
חכמים הנזכרים בדף
- רב יוסף · דור שלישי לאמוראים
סתם ר' יוסף שכתוב בגמרא ללא שם אביו הוא ר' יוסף בר חייא, חברו ובן מחלוקתו של רבה בר נחמני.
מקור: מסכת יומא דף ע״ח עמוד א׳ · קטע 2 — “אָמַר רַב יוֹסֵף: מִכָּאן רֶמֶז לְנִדָּה שֶׁצְּרִיכָה לֵישֵׁב עַד…”
- רבינא [האחרון] · אמוראים · דור שישי לאמוראים
לבריאה 4260 דור שישי לאמוראים, תלמיד חבר של רב אשי.
מקור: מסכת יומא דף ע״ח עמוד א׳ · קטע 5 — “…רַבָּנַן אֲתוֹ לְפִירְקָא, רָבִינָא לָא אֲתָא. לִמְחַר, בָּעֵי רַפְרָם…”
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת יומא דף ע״ח עמוד א׳ · קטע 7 — “…וּבְטִינָא מְטַפַּחַת. אָמַר אַבָּיֵי: וּבְטוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ. אָמַר…”
לשון המקור
מְפַכִּין עֲתִידִין לִהְיוֹת יוֹצְאִין מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת. מִכָּאן וְאֵילָךְ הָיָה מִתְגַּבֵּר וְעוֹלֶה עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְפֶתַח בֵּית דָּוִד, כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעַ לְפֶתַח בֵּית דָּוִד נַעֲשֶׂה כְּנַחַל שׁוֹטֵף שֶׁבּוֹ רוֹחֲצִין זָבִין וְזָבוֹת נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מָקוֹר נִפְתָּח לְבֵית דָּוִד וּלְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם לְחַטַּאת וּלְנִדָּה״.
אָמַר רַב יוֹסֵף: מִכָּאן רֶמֶז לְנִדָּה שֶׁצְּרִיכָה לֵישֵׁב עַד צַוָּארָהּ בַּמַּיִם. וְלֵית הִילְכְתָא כְּווֹתֵיהּ.
(תִּינַח יוֹם הַכִּפּוּרִים דְּלֵיכָּא מִנְעָל,) שַׁבָּת דְּאִיכָּא מִנְעָל, מַאי? אֲמַר נְחֶמְיָה חַתְנֵיהּ דְּבֵי נְשִׂיאָה: אֲנָא חֲזֵיתֵיהּ לְרַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי דִּמְטוֹ עוּרְקוּמָא דְמַיָּא, וְעַבְרוּהּ דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ.
תִּינַח מִנְעָל, סַנְדָּל מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אָמַר רַב רִיחוּמִי: אֲנָא חֲזֵיתֵיהּ לְרָבִינָא דְּעָבַר דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ. רַב אָשֵׁי אָמַר: סַנְדָּל לְכַתְּחִלָּה לָא.
רֵישׁ גָּלוּתָא אִיקְּלַע לְהַגְרוֹנְיָא לְבֵי רַב נָתָן, רַפְרָם וְכוּלְּהוּ רַבָּנַן אֲתוֹ לְפִירְקָא, רָבִינָא לָא אֲתָא. לִמְחַר, בָּעֵי רַפְרָם לְאַפּוֹקֵי לְרָבִינָא מִדַּעְתֵּיהּ דְּרֵישׁ גָּלוּתָא, אֲמַר לֵיהּ מַאי טַעְמָא לָא אֲתָא מָר לְפִירְקָא? אֲמַר לֵיהּ: הֲוָה כָּאֵיב לִי כַּרְעַאי. אִיבְּעִי לָךְ לְמֵיסַם מְסָאנֵי. גַּבָּא דְכַרְעָא הֲוָה.
אִיבְּעִי לָךְ לְמִרְמֵא סַנְדָּלָא. אֲמַר לֵיהּ: עוּרְקְמָא דְמַיָּא הֲוָה בְּאוֹרְחָא. אִיבְּעִי לָךְ לְמֶעְבְּרֵיהּ דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ. אֲמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לַהּ מָר לְהָא דְּאָמַר רַב אָשֵׁי: סַנְדָּל לְכַתְּחִלָּה לָא?!
תָּנֵי יְהוּדָה בַּר גְּרוֹגְרוֹת: אָסוּר לֵישֵׁב עַל גַּבֵּי טִינָא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: וּבְטִינָא מְטַפַּחַת. אָמַר אַבָּיֵי: וּבְטוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ. אָמַר רַב יְהוּדָה: מוּתָּר לְהִצְטַנֵּן בְּפֵירוֹת. רַב יְהוּדָה מִצְטַנֵּן בְּקָרָא.
רַבָּה מִצְטַנֵּן בְּיָנוֹקָא, רָבָא מִצְטַנֵּן בְּכָסָא דְכַסְפָּא. אָמַר רַב פָּפָּא: כָּסָא דְכַסְפָּא, מָלֵא — אָסוּר, חָסֵר — שְׁרֵי. דְּפַחְרָא — אִידֵּי וְאִידֵּי אָסוּר, מִשּׁוּם דְּמִישְׁחָל שָׁחֵיל. רַב אָמַר: כָּסָא דְכַסְפָּא, חָסֵר — נָמֵי אָסוּר, מִשּׁוּם דְּמִזְדָרֵיב.
זְעֵירָא בַּר חָמָא אוּשְׁפִּיזְכָנֵיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וּדְכוּלְּהוּ רַבָּנַן דְּקֵיסָרִי הֲוָה. אֲמַר לֵיהּ לְרַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בַּר אַרְיָא! תָּא אֵימָא לָךְ מִילְּתָא מְעַלַּיְתָא דַּהֲוָה עָבֵיד אֲבוּךְ: מִטְפַּחַת הָיָה לוֹ בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְשׁוֹרֶה אוֹתָהּ בְּמַיִם, וְעוֹשֶׂה אוֹתָהּ כְּמִין כֵּלִים נְגוּבִין, וּלְמָחָר מְקַנֵּחַ בָּהּ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו. עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב, שׁוֹרֶה אוֹתָהּ בְּמַיִם, וּלְמָחָר מַעֲבִירָהּ עַל גַּבֵּי עֵינָיו.
וְכֵן כִּי אֲתָא רַבָּה בַּר מָרִי, אָמַר: בְּעֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב מְבִיאִין לוֹ מִטְפַּחַת וְשׁוֹרֶה אוֹתָהּ בְּמַיִם וּמַנִּיחָהּ תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו, וּלְמָחָר, מְקַנֵּחַ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו. בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים מְבִיאִין לוֹ מִטְפַּחַת וְשׁוֹרֶה אוֹתָהּ בְּמַיִם, וְעוֹשֶׂה אוֹתָהּ כְּמִין כֵּלִים נְגוּבִין, וּלְמָחָר מַעֲבִירָהּ עַל גַּבֵּי עֵינָיו. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יַעֲקֹב לְרַבִּי יִרְמְיָה בַּר תַּחְלִיפָא: אִיפְּכָא אֲמַרְתְּ לַן, וְאוֹתֵיבְנָךְ סְחִיטָה.
אָמַר רַב מְנַשְּׁיָא בַּר תַּחְלִיפָא אָמַר רַב עַמְרָם אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר: זָקֵן וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה, צָרִיךְ לִיטּוֹל רְשׁוּת לְהַתִּיר בְּכוֹרוֹת, אוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ?
מַאי קָא מִיבְּעֵי לְהוּ? הָכִי קָא מִיבְּעֵי לְהוּ, כִּי הָא דְּאָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין: דָּבָר זֶה הִנִּיחוּ לָהֶם לְבֵי נְשִׂיאָה כְּדֵי לְהִתְגַּדֵּר בּוֹ: צָרִיךְ לִיטּוֹל רְשׁוּת; אוֹ דִילְמָא, כֵּיוָן דְּזָקֵן וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה, אֵין צָרִיךְ. עָמַד רַבִּי צָדוֹק בֶּן חָקוֹלָא עַל רַגְלָיו, וְאָמַר: אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִימְרָא, שֶׁזָּקֵן וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה הָיָה, וְעָמַד בְּמַעֲלָה מִזְּקֵנוֹ שֶׁל זֶה, וְנָטַל רְשׁוּת לְהַתִּיר בְּכוֹרוֹת.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא: לֹא כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה, אֶלָּא כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה: רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִימְרָא כֹּהֵן הָיָה, וְהָכִי קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ: הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: הֶחָשׁוּד בְּדָבָר — לֹא דָּנוֹ, וְלֹא מְעִידוֹ. אוֹ דִילְמָא הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, דְּאָמַר: נֶאֱמָן הוּא עַל שֶׁל חֲבֵירוֹ וְאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל שֶׁל עַצְמוֹ. וּפְשַׁט לֵיהּ: הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.
וְתוּ קָא מִבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ לָצֵאת בְּסַנְדָּל שֶׁל